מהר"ם שיק יורה דעה רנב

זה גנאי להם וא"כ הא קי"ל באו"ח סוסי' רע"ו דהכל חולים אצל צנה וא"כ בקור הגדול הזה הוי כמו צורך רפואה ויהא שרי. אמנם מלשון תה"ד סי' רפ"ד משמע הא דשרי לרפואה דווקא אם עפר אחר אינו ראוי לרפואה וא"כ זה עצמו חשיבות הוא וכבוד ולא גנאי עיי"ש וכ"כ בתשובת שיבת ציון סי' ס"ב המובא בפתחי תשובה סי' שס"א דדווקא אם א"א להביא ממקום אחר אפי' בכסף וא"כ אין ראי' בנ"ד להתיר

איברא דאכתי הי' מקום להתיר דלפי מ"ש אפי' בעומדים על הקבר אין בו רק משום כבוד המתים והרא"ש שם במגילה כתב דבאילנות לית בי' משום כבוד מתים ולכאורה לפי המשך לשונו נראה דכוונתו לדיעה שכ' המאירי שם דווקא זרעים שהם בקרקע איכא משום כבוד אבל באילנות העומדים אפילו על הקבר לית בי' משום כבוד המתים ושרי וגם הב"ח בפירוש הראשון צידד לומר כן בסי' שפ"ח שגם כוונת התוס' והמרדכי שכ' שאינם על הקברים הוא כן עיי"ש ולי הי' נראה לפרש דבאילן שעיקר יניקתו הוא ט"ז אמה אפילו בעומד על הקבר אין זה נגד כבוד המת שידוע שאין עיקר יניקתו מכאן משא"כ בזרעים עיקר יניקתן מתחתיהם וכמ"ש התוס' ב"ב דף כ"ז ע"ב ד"ה בחטה וזה יש לכוון גם בלשון התוס' והמרדכי כן הי' נראה לי

אבל הקרבן נתנאל לא כתב כן בפירוש הרא"ש והב"ח הכריע להלכה דאפילו לצורך צדקה ושמירת ביה"ק צריך ליזהר שלא יהי' על ספק קבר וכל האחרונים הביאו אותו לפסק הלכה וגם בתשובות שואל ומשיב ח"א סי' רל"ו פשיטא לי' כן ותו דהטור לא הביא כלל חילוק בין אילן לזרעים ואפשר שטעמו כמו שסיים הש"ג בסנהדרין דף מ"ז דהאידנא דלוקחין מקום הקבורה קניא מיתנא והוי כמו גידול הקדש דלא שייך בי' זוז"ג דבדבר שאיסורו תליא בממון לא שייך ביטול כמ"ש המל"מ בפ"ז דמעילה ומטעם זה קשיא לי על התויו"ט פ"ג דמעילה מ"ז דמביא ראי' לגידולי הקדש מגידולי קונם פ"ז דנדרים ושם בקונם בודאי אין מעילה דשם שייך זוז"ג כמו שהקשה הכ"מ שם והטו"ז בסי' רט"ז ורק משום דשיל"מ אסור

ובאמת גם כאן כיון דאיסור הנאה אין לו בעלים ובפמ"ג בסי' ק"ט בטו"ז סק"א כ' די"ל דשרי וצידד בזה אם יש לו בעלים הוא הדין הכא לענין זוז"ג יש לחלק עכ"פ כיון שכל האחרונים שראיתי כתבו בעומדין על הקבר לאסור אע"ג דנראה לי דיש מקום להתיר אין בכחי להכריע ומי שלבו רחב ממני יכריע (ונראה דאפשר מת דאיתקש לע"ז ואסור במשהו והיכא דמשהו אסור גם זוז"ג אסור כמ"ש המג"א בסימן תמ"ה ועיין ברמב"ם פ"ח מטומאת מת בשדה שאבד בו קבר אין נוטעין בו אילנות יעויין שם בכ"מ בהלכה ב') דברי ידידו הדו"ש ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה שנ"ט

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר ידידי הרב הגדול המופלג החריף ובקי בחדרי תורה כש"ת מו"ה פינחס שיפער ני' בק"ק לעמבורג יע"א

מכתבו קבלתי ודברי תורה אשר כבדני דפח"ח ראוים למי שאמרן ומה שהקשה מעלתו נ"י רש"י בנזיר דף מ"ג ע"ב בד"ה נקטע אעפ"י שהוא בצד הגוף והב"י בסוף סי' שע"ג הביא זה מדברי שאר הפוסקים ועוד הקשה מוכח דהרוג מקרי חסר כדאיתא בנזיר דף ס"ה ע' דף כ"ז ע"ב לענין רקב ולענין אנוסה ושכונות קברות דהרוג מקרי חסר משום דנחסר דמו וא"כ בנקטע ראשו חסר מקרי משום דם ולמה לי משום ראשו ולפי ענ"ד בלא"ה קשה לי מאי פריך הגמ' על ר"ח דאומר נקטע ראשו אינו מטמא ולא מקרי לאביו מהא דתניא דמחזיר על כשעורה וא"כ חסר פורתא הרי הרמב"ם בפ"ט מטומאת הלכה ה' פסק לענין תבוסה ושכינות קברות דחסר מקרי דווקא אם חסר אבר שהנשמה תלוי' בו שאם ינטל מן החי ימות וכ' הכ"מ שהוא מתוספתא וא"כ דלמא ה"נ נקטע ראשו דבר שינטל מן החי וימות מקרי חסר אבל משהו לא מקרי חסר וצ"ע

ונראה דאיכ"ל דקושית הש"ס אינו כמו שפירש"י אלא לר"ח דממעט מלאביו דווקא שלם לא אצטרך לה למעט אברים וכמו שהקשו התוס' בסוטה דף ג' ע"ב ומדאצטרך למעט אברים ע"כ לאביו אפי' חסר ממנו פורתא מטמא לו ולעולם האי פורתא היינו הנשמה תלוי' בו ורק נגד כל הגוף מקרי זה פורתא ואז שפיר הו"א אפי' לאבר יטמא קמ"ל וא"כ קשיא ברייתא לר"ח ופריך שפיר ולעולם דבאמת גם בטומאת כהנים בעינין דווקא שיחסר אבר שינטל מן החי וימות ומיושב היטב דברי הר' יחיאל שהובא בב"י סוף סי' שע"ג בשם הכל בו

ודברי התוס' בסוטה דף ג' ע"ב צ"ע לי דהרי בתורת כהנים דריש ג' דרשות מלה יטמא על וודאי מטמא ולא על הספק ולא לאחרים ולא לאברים יעויי"ש בהמפרש דהכל ילפינין מלה וא"כ לא מקשו התוס' מידי דאפי' לר"ח אצטרך לה לשאר הדרשות וצ"ע על התוס' אבל בשמעתין א"ש דמקשו קושית התוס' דכאן אינם מקשים מקרא אלא מלשון הברייתא וברייתא ייתא אמרה דלה בא למעט לאברים וקשיא לר"ח וא"ש

והנה בכל בו שם מבואר דאם בעינין דבר שינטל מן החי וימות דם לא מקרי חסר וצ"ע הא גם בדם הנשמה תלוי' בה ונראה דהיינו ברביעית האחרון אבל אם נשאר רביעית שוב גזעו מחליף והדר ברי' ונפשו חוזרת ומי יודע אם נחסר גם הרביעית האחרון וכיון דמספקא לן נשאר אביו בחזקתו שנקרא אביו שלם וממילא הי' יכול לטמא לו אם לא הי' אלא רק משום חסרון דמו זהו הנראה בכוונת רבינו יחיאל וא"כ נראה דזה שייך כאן בטומאת כהנים דעד השתא הי' אביו ומספק נשאר בחזקתו אבל שם גבי רקב ותבוסה דפנים חדשות בא לכאן והלכה לממ"ס דבעי' שלם איכ"ל הואיל ונחסר דמו ולא ידעי' אם נשאר בו רביעית דם מספיקא לא נחית עלי' טומאת רקב או דין תבוסה ושכונות קברות כן נראה לפי ענ"ד

ומ"מ תי' זה אינו מספיק לתרץ דברי רש"י דמפרש דקושית הש"ס על ר"ח דמברייתא מוכח דבחסרון כ"ש מקרי אביו וא"כ ע"כ סובר רש"י דאפי' חסרון מעט מפקיעו מלהקרא אביו ועמדה קושית פר"מ נ"י ונראה דהרי כבר הקשיתי דמנ"ל להמקשן להקשות דלמא יש חילוק בין הנשמה תלוי' בו ונראה דלכך פרש"י דנקטע ראשו והראש מונח בצדו והמקשן דייק כן משום דנקט נקטע ראשו ולא נקט חסר ראשו וכיוצא ולכך ס"ל כיון דהראש מונח אצלו ואינו חסר אלא דיבוק וחיבור זה לא מקרי רק חסר מעט ואם זה מבטל מלקרוא אותו אביו ה"נ חסרון פורתאא וכל שינוי הניכר הנעשה בו דבעינין אביו כמעיקרא ולכך פריך מברייתא דלה למעט אברים אבל חסרון פורתא אינו מפקיע משם אביו וא"ש

ובזה יש לישב מה שדקדק מעלתו נ"י למה הביא הב"י זה דאפילו מונח בצדו בשם הרא"ש הא מבואר כן ברש"י ונראה דמרש"י אין ראי' דדווקא לס"ד דלא ידע דיש מחלוקת בדבר פי' כפשטא אפילו מונח אצלו וממילא אפילו חסר כ"ש נשתנה שמו אבל למסקנ' דפליגו בזה ור"ח סובר כד' זקנים ושם לא שמענו דפליגו עלי' דר' יהודא אלא בחסר לגמרי א"כ ע"כ נקטע היינו חסר ממש ואינו מוכח מדברי רש"י דאפילו במונח אצלו חשיב חסר ולכך הוצרך הב"י להביא מהרא"ש ולפי האמור נראה דגבי אביו דווקא אם נשתנה לאחר מותו ממה שהי' והיינו דווקא בחסרון הניכר וגלוי כעין דאמרינן גבי מומין ואז לא הוי אביו כדמעיקרא אבל אם נחסר דמו אינו ניכר ועדיין שמו עליו ולכך אע"ג דגבי רקב ותבוסה בעינן נמי שלם וחסרון דם מקרי חסר היינו שם כך נאמרה הלכה לממ"ס אבל כאן דממעטינן רק מכח אביו או לה והיינו דווקא בנשתנה ואז נפקע שמו ע"י שינוי ודם לא מקרי שינוי דגזעו מחליף ולכך משום חסרון דם יוכל לטמא לאביו כן נראה לפי ענ"ד טעמא דרש"י

תשובה ש"ס עוד להרב הגדול הנ"ל

מה שהעיר מעלתו נ"י בנזיר דף ס"ד דבעי רמב"ח מת בכלי וכלי צף ע"ג מים מי אזלינן בתר כלי וכו' ואת"ל בתר כלי אזלינן וכו' ופסק הרמב"ם כאת"ל בפי"ד מאבות הטומאה הלכה ד' שרץ מונח ע"ג כלי וכלי צף ע"ג מים הו"ל כמונח על הארץ וטמא והקשה מעלתו דברי הרמב"ם אהדדי ממה שפסק בפי"ג משבת דין ד' בכלי צף ע"ג מים ופירות בתוך הכלי ופשט ידו ולקח מפירות הכלי והוציא פטור וא"כ לא חשיב כהניח והוי תרתי דסתרו עכ"ל ופלפל אי יש לחלק בין איסור לטומאה הנה בשבת דף ה' ע"ב גבי מים ע"ג מים היינו הנחתן שמן ע"ג יין וכו' נראה מבואר דלא מחלקו

ולפי ענ"ד לא קשה דיש ג' חילוקי דינים יש הנחה ממש במקומו זו א' וב' שאינו קבוע כלל אלא צפה על פני המים או על האויר והג' שמונח ע"ג כלי והכלי צף דהדבר מצד עצמו מונח וקבוע במקומו אבל ע"י ד"א הוא מתנועע וכבר התעוררו התוס' בשבת שם דלאו כל אפין שווין והנה לענין שבת כתיב אל יצא איש ממקומו וקרינן אל יוציא ממקומו וא"כ בעינן מקום קבוע ממש כמו שהיו קבועין במדבר

ולכך אפילו אם מונח במקום אחד בכלי והכלי צף וע"י מטולטל החפץ אפי"ה לא דמ' למקום קבוע לגמרי והוי קבוע ואינו קבוע והיכא דבעינן קבוע ממש לא מקרי זה קבוע משא"כ לענין טומאה צפה על פני המים דכתיב ריבוי שרץ השורץ משמע דלא בעי' מקום קבוע ולכך סגי בקבוע ואינו קבועה ובמונח בכלי אף דהכלי צפה חשוב לענין זה כקבוע כיון דמחד צד קבוע ולכך אינו טהור אלא דווקא בצפה ע"ג לגמרי וכעין שכ' המג"א בסי' קמ"א ס"קב דסמיכה הוי כעמידה וישיבה היינו שאינו לא כעמידה ממש ולא כישיבה ממש וה"נ וא"ש ואחתום בברכה יהי' ה' עמו ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע.