מהר"ם שיק יורה דעה רנא

יעוייש ונהי דקשה עליו ממס' שמחות המובא טויו"ד סי' ת"ג דמוכח שם כדברי מרן זצ"ל

תשובה שנ"ז עוד להנ"ל

ועל דבר הבית עלמין החדש במה מיחדין אותו ומקדשין אותו הנה לפי המבואר ר"פ שני דשבועות לענין קדושת העיר ירושלים כשקידשוה היו מסבבין את העיר והיו אומרים שיר של פגעים שהוא המזמור של יושב בסתר והוא מסוגל להבריח מזיקין (א"כ ראוי לאומרו גם כאן ביחוד ב"ע) וגם פיטום הקטורת מסוגל לעצור המות ולהבריח מזיקין ופגעים רעים ולפי מאי דאיתא שם שהיו מקדשין בשיירי מנחה דהיינו דברים הנאכלים וכו' מצד זה ראוי ג"כ לומר בשעת ההקפה איזה מזמורי תהילים שהרי עליהם ביקש דוד המלך שיאמרום שע"ז אמרו חכז"ל שאמר דוד ואגורה באהליך עולמים שעי"ז שיאמרו אותם יהיו שפתותיו דובבת בקבר וא"כ הם כמו שיירי מנחה שמקדשין בהן בהילוך סיבוב העזרה בפועל דמיון כעין שכ' הרמב"ן בחומש בפ' לך ה"נ הוי אמירת תהילים שביקש עליהם דוד המלך שע"י יגור עולמים וה"נ בית הקברות הנקרא בית עלמין המנהג לומר שם בשעה שקובעין ומיחדין אותו לבית עלמין איזה מזמורי תהילים המיוחדים

ומ"ש מעלתו שיש בידו קבלה להקיף שבע פעמים ובכל פעם יאמר ויכוון בשם אחד של שם מ"ב אנא בכח וכו' וגם איזה מזמורים המיוחדים וכתב לי ההעתק ואני לא שמעתי ואם קבלה הוא ולאחר שייחדו ויקדשו את הביה"ק החדש יקחו עצמם בני החבורה לפנות העצמות כמו שכ' מרן הגאון וביום שלאחר הפינוי ראוי לקבוע תענית על הבני חבורה והמתעסקים ולבקש מחילה מאת כל המתים עם כל העצמות שנקברו שם מחדש

והנה הקרובים מבואר ביו"ד סי' ת"ג שמחוייבים להתאבל באותו יום עד צאת הכוכבים וכבר ראה מעלתו נ"י דברי מרן הגאון שם בתשובה וגם בסי' שנ"ה שכ' דאיש על אשתו ואשה על בעלה שנישאו או נשאו קודם הפינוי שוב אין צריכין להתאבל שכבר פסקה הקורבות שביניהם ולכאורה קשיא לי על זה מהא דאמרו חכז"ל על הקרא בישעי' נ"ז מאי דכתיב ומבשרך אל תתעלם שבכלל זה אשה שנתגרשה מבעלה ומביא שם במדרש ילקוט מעשה בריה"ג שגירש את אשתו ונישאת לאחר ועשה ריה"ג עמה צדקה וחסד מכח הפסוק ומבשרך אל תתעלם וצ"ע לכאורה

ואפי"ה נראין דברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל ברורין כמ"ש שם ואפילו נימא דמקרי קורבה היינו מקצת קורבה ואינה קרובה כמו ששה קרובים המבוארים בפרשת אמור דמלה יטמא ילפינן התם מצות האבילות ומד"א שהוא דאורייתא ועיי"ש בחינוך בפרשת אמור וגם דבר פשוט שביום שמיחדים ומקדשים את הבה"ק החדשה יהי' זה דווקא שיתחילו לפנות ויקברו באותו יום שם העצמות ויהי' מבולע המות לנצח וימחה ה' דמעה מעל כל פנים הנה הארכתי בזה בדברים פשוטים למלאות בזה בקשת כבוד מעלתו נ"י וה' ירחם ולא יהי' ח"ו פרץ וצווחה ברחובותיכם ויברך ה' את כל עמו ב"י וישמור צאתם ובואם לחיים ולשלום מעתה ועד עולם דברי ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שנ"ח בעזהי"ת כ"ה טבת תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לאהובי האברך הרבני המופלג בתורה וביראה שלשלת היוחסין כש"ת מוה' שמעון סופר נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק קליין ווארדיין יע"א

מכתבו קבלתי בשבוע העבר ובו נאמר לשאול את דעתי בענין אילנות הנטועים בביה"ק על הקברים אי רשאין לחטוב ולקצוץ אותן ולתת מהם לעניים דחוקים מאוד בחסרון עצים בעתים הקרים הללו וכ' מעלתו נ"י דאותן שאינם עומדים על הקברות ממש לא קא מבעי' לי' כלל דוודאי מותר אלא על אותן שעומדים על הקברות ושאלה זו אם הי' כאן שאלה אין ראוי לרב א' להורות באתרי' דחברי' אם אמנם שמעלתו נ"י כ' שהוא בהסכמת הה"ג הגדול מרא דאתרא נ"י מ"מ לאו אורח ארעא אמנם באמת הלוא הדבר מבואר בש"ע יו"ד סי' שס"ח ובדבר המפורש רשאין לפלפל יען דאין כאן שאלה אלא פלפולא בעלמא

והנה הש"ג בסנהדרין דף מ"ז האריך וכעין זה כ' הב"ח בסי' שס"א דביה"ק מדינא אסור בהנאה וכמ"ש הרמב"ם בפי"ד מאבל דין י"ג והיינו משום דאתקנאי למצוותו וכעין קדושת ביהכ"נ עיין בר"ן ר"פ בני העיר דעת הרמב"ן ולהר"ן משום דתשמישי מצוה וא"כ הא דתניא במגילה דף כ"ט דאין רועין בו בהמות ואין לוקטין ממנו עשבים הוא פשיטא ונראה דהברייתא קמ"ל דאפי' תנאי ב"ד או תנאי המתנדבים או אפילו שבעה טובי העיר לא מהני ובזה עדיפא מביהכ"נ דכיון דהדבר ההוא גנאי להקבורים בו משום כבודם א"א להפקיע וגם זה לכאורה פשוט וברור ולא צריך לאשמעי' ועיקר הרבותא דברייתא דאם לקט הדין דשורפן במקומן והנה הרמב"ם בפי"ד מאבל לא הביא כלל מזה וכבר האריך בש"ג מקושיא זו

ולפי ענ"ד לישב דהנה הש"ג במגילה שם כ' בשם הסמ"ג דמברייתא זו ראי' לדעת רבינו ישעי' המובא בטור יו"ד סי' שס"ד דעפר הקבר שהחזירו לקבר אסור בהנאה ונראה פי' ראייתו דקשיא לי' למה שורפין במקומן ולא ניחא לי' בתי' המרדכי שכ' שם דהוא משום קנס או חשד אלא כתי' וטעם הר"ן משום דאינם אסורין רק משום כבוד המתים לחוד רק מדינא הם אסורין בהנאה ולכך סובר ע"כ דהיינו משום דהעפר נאסר כרבינו ישעי' אמנם לכאורה קשיא למה לא פי' דאסורים בהנאה משום דיונקים מהמת עצמו וכ"כ המאירי במגלה שם וכן נראה לי מדברי המדרש רבה איכה על פסוק רבתי בגוים דהנך תלת חכימא דאמר חד מינייהו דהיין יש לו טעם דקברות מתים וכו' עיי"ש משמע דיוק מן המת. ונראה דאי משום הא הו"ל כנזדבלה באיסור הנאה דאמרינין בע"ז דף ל' דזוז"ג שרי והפירות מותרין דהקרקע הוא חד גורם והזבל הוא הגורם השני וא"כ ה"נ כן ואכתי קשה למה שורפן במקומן ומאי כבוד מתים איכא בזה ולכך שפיר הוכיח הש"ג בשם הסמ"ק כר' ישעי' דגם העפר אסור

אמנם להרמב"ם נראה דאזיל לטעמי' דסובר כהרי"ף רבי' כמ"ש הב"ח בסי' שס"ד דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש פליגו על רבינו ישעי' וע"כ העפר מותר והוי זוז"ג וקשיא הברייתא וצריך לומר דהברייתא ס"ל זוז"ג אסור ולכך שורפין במקומו אמנם אנן קיי"ל דזוז"ג שרי ולכך לא הביא הרמב"ם כלל ענין הברייתא דגוף הדין פשיטא דאין לוקטין כדלעיל ודין דשורפין הא לא ס"ל וא"ש ומוכח דהרמב"ם סובר כהרי"ף כמ"ש הב"ח ועיין בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' של"ה שפקפק עליו

ואין להקשות הא אנן קיימינין להרמב"ם דסובר דביה"ק בלא"ה אסור בהנאה (ועיין בכ"מ בפ"ח מטומאת מת דין ה' דנראה דמדרבנן אסור בהנאה לגמרי) דנראה דמהיניקה לא אקצי' ואין ביטול מצוותו בזה כעין שאמרו בסוכה דף ל"ז ע"ב אתרוג של מצוה מותר להריח בו איברא דלכאורה קשה לדעת ר"י וסמ"ג וש"ג הנ"ל ממדרש איכה הנ"ל דנראה מבואר שם דהנך חכימא לא אסרו היין אע"ג שטעמו בו טעם הקבר דהרי לא משך יד ממנו מיד ולא אמר מיד לחברי' ונהי דקי"ל דאין למדין הלכה מדברי המדרש כמ"ש התוס' יו"ט פ"ה דברכות מדברי הירושלמי מ"מ מקצת ראי' יש

ונראה דהרי בלא"ה קשה גם על הרמ"א סי' שס"ח שכ' דלצורך הצלת ביה"ק שרי ליהנות מפירות האילנות וכ' הבאר הגולה דע"כ היינו אפי' מאותן העומדים על הקברים יעויי"ש וקשה הא בסי' שס"ד הביא ב' דיעות וא"כ לדעת רבינו ישעי' אסורים מדינא ואיך אפשר להתירם משום צורך הצלה ואין זה דומה למ"ש מצות לאו ליהנות ניתנו דשם עושה בדבר האסור בהנאה מצוה אבל למכור לצורך מצוה בוודאי אסור ולכך נראה לי דזרעים ואילנות שנוטעים אותם משל היתר אע"ג שנתעבו אח"כ או הוציאו פירות אפי"ה גם לדעת רבינו ישעי' מותרין מדינא דהא הוי זוז"ג הנטיעה דהיתר והארץ דאיסור וכן נראה מדברי התוס' בנדרים דף נ"ז גבי גידולי היתר מעלין וכו' אלא שהתוס' שם כתבו דהוי רק חד גורם והיינו התוס' לשיטתם שם בע"ז דף מ"ט ע"א ד"ה שאם וכו' דכל שאין הגורמים שווין ומחד מינא לא מקרי זוז"ג אבל לולא זאת הן הפירות הן מה שהוסיפו האילנות בגודל ובעובי הוי זוז"ג וכ"כ מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחידושי נדרים שלו

וע"כ לדינא דקיי"ל כרבינו ישעי' דלא כתוס' בזה דהלכה פסוקה בטור ש"ע בסי' רצ"ד סעי' י"ב בנטע אגוז של ערלה דמותר משום זוז"ג ולא חיישינין אם הגורמים שווין וע"כ באילנות וזרעים שנטעו גם לרבינו ישעי' מותרים מדינא וא"ש דברי באר הגולה הנ"ל וגם דברי המדרש רבה הנ"ל דאפי' בעומדים על הקברים יש להתיר אם אית בי' משום צורך הצלה ונהי דיש לישב בקרקע עולם ונהי דהחכם ההוא לא ידע מ"מ כיון דבזמנם הי' הדרך לקבור בכוכין א"כ מסתמא כן הוא עיי' בתשובת מרן הגאון חת"ס הנ"ל שאינו מוכרח ודברי הרמ"א לכאורה נאמרים בקרקע עולם כעין כוכין דאל"כ גם לפי תירוצו קשיא דהרי הרמ"א נקט גם עשבים וע"כ דקאי על מ"ש שם בתחילה בקרקע עולם וא"כ אין ראי' לסברתי מ"מ נראה לפי ענ"ד נכון ואמת דלהרא"ש וסייעתו בין מה שעומד חוץ לקברים ובין העומדין על הקברים מותרין מדינא הן עשבים הן אילנות משום זוז"ג ולדעת הרב רבינו ישעי' בעשבים הגדלים על הקברים אסורים מדינא ובאילנות גם לדידי' באילנות הנטועים שם שרי מדינא

ולפי"ז לכאורה יש לדון ולהתיר בנידון שנשאלתי דהרי הרמ"א התיר שם בקרקע עולם ליקח לצורך רפואה והוא מהש"ס והיינו כיון דאינו אסור אלא משום כבוד המתים ולצורך רפואה מסתמא אין