מהר"ם שיק יורה דעה רנ

כדלעיל ובזה לדעתי תנוח נפש המת וגם נפש האם הנעצבת למנוחה ומשיבת נפש תשיג כן נ"ל ומ"ש עוד בענין פינוי עיין בתשובת נוב"י ח"א סי' פ"ט ויהי' בולע המות לנצח וקול התור ישמע בארצינו בב"א דברי החותם בברכה כו'. ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה שנ"ה

בעזה"י חוסט עש"ק פ' חיי שרה תרל"ז לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה יעקב טעננבוים ני' אבדק"ק פוטניק יע"א מכתבו קבלתי לחוות דעתי בענין אדם יקר אחד מקהלתו ושמו ר' פינחס ווייס ז"ל שנחלה בדרך והוצרכו להביאו לק"ק אורשע ושם מת ושם נקבר והחברא דקהלתו חפצים לפנותו ולהביאו לקהלה שלהם מקום דירת הנפטר שהוא הי' הראשון והנכבד בקהלתם ואם אמנם שקרובים אין לו קבורים בביה"ק דשם וקודם מותו עשה צוואה והניח לק"ק אורשע ג"כ איזה מאות בעד מקומו לשם מקום קבורתו ודעת מעלתו ני' נוטה לאיסור וביקש ממני ג"כ לחוות דעתי

והנה גם לדעתי לא ראיתי שום היתר לפנותו מקברו דלית בי' שום ענין אשר מבואר ביו"ד סי' שס"ג מקום ואופן שיש היתר לפנותו וכמ"ש מעלתו ני' דאי משום קבר שלו ממנ"פ לדעת האמרי אש בחיו"ד סי' קכ"א הכוונה דווק' במקום שיש להמשפחה בית הקברות בפ"ע ולדעת הגאון מרן בעל חת"ס זצ"ל בתשובה של"א וסי' של"ד דס"ל ביש מקום שנותנין ממון בשביל הקבר הוי חשוב כשלו ובגוף הפלוגתא הנ"ל אי בעי' דווקא מקום מיוחד למשפחתו או כדברי מרן זצ"ל נראה לפי ענ"ד דממקומו הוא מוכרע דבירושלמי ספ"ב דמוע"ק מבואר שם דבמועד אין מפנין מבית לבית אבל לפנות לבית שלו מותר וע"ז מביא הירושלמי שם דלענין מת ג"כ הדין כן וא"כ משמע דלעולם חשיב קבר שלו אפי' אין הבה"ק של המשפחה וכן בש"ע סי' שס"ג דסתם הרמ"א והפוסקים שם ובזמנם הי' כמו בזמנינו שלא היו קברות מיוחדים למשפחה ואפי"ה סתמו דלתוך שלו מפנין את המת אמנם לשון הירושלמי והש"ע תמוהים טובא וכמו שהעיר ג"כ בתשובת הגאון אמרי אש הנ"ל דקאמר שם בירושלמי וכן הוא בש"ע דלתוך שלו מותר לפנות דנוח לו לאדם להיות קבור בקבורת אבותיו דמתחיל לתוך שלו ומסיים משום דנוח לו אצל אבותיו וכבר דחקו הטו"ז והבאה"ג לבאר שם כוונתו

ולפי ענ"ד דעוד קשה לי דבירושלמי הנ"ל משמע דיליף דבתוך שלו מותר לפנות מהדין דנשנה מקודם דבחוה"מ מותר לפנות מדירת אחרים לתוך שלו וקשי' לי טובא דמאי ענין זה לזה דבשלומא אדם חי שמפנה לשלו שהוא באמת שלו שייך סברא דניחותא בזה דיש לו שמחה אבל גבי מת דכיון שמת מה שהוא שלו אינו שלו עוד ואין לו שום קנין בעולם והכל ליורשיו וקרא אמר ערום יצאתי וכו' וערום אשיב שמה וכיון שמת האדם נעשה חפשי מן הכל ומאי נפ"מ לדידי' בין קרקע זו או אחרת וצ"ל דנהי שאינו שלו מ"מ הוא של יורשיו או של בניו או של אבותיו או של שאר קרובים הקרוב קרוב קודם וגם בזה יש לו ניחותא וכוונת הירושלמי כיון דבחיי האדם מותר לו לפנותו בחוה"מ לתוך שלו משום ניחותא ולזה אמר דאף במת מותר לפנותו לתוך שלו ואם יקשה לך מאי נפ"מ במת הא לאחר מיתה שוב אינו שלו לזה מסיים הירושלמי משום דניחא לי' לאדם להיות קבור במקום אבותיו ולזה ניחא לי' למת להיות קבור במה שהי' שלו מחיים משום דזה נשאר לאחר מיתתו לקרוביו ומוכח מזה תרתי דלתוך שלו לעולם מותר ואפי' איננו ביה"ק של המשפחה כשם דמותר לאדם חי לפנות עצמו מדירתו שדר בה לתוך דירה שלו לתוך ביה"ק של אבותיו נמי מותר כן נ"ל

ועפ"י הנ"ל נפשט ג"כ מה שפלפל באמרי אש הנ"ל אם קבר אבותיו דווקא או דהוא הדין שאר קרובים דבאמת בפוסקים מבואר משפחתו וע"ז גופי' קשה מנא להו דלמא אבותיו דווקא ולהנ"ל א"ש דזיל בתר טעמא דלפעמים יורשים אותו שאר קרובים מ"מ נראה לי דכל זה אם לא גילה דעתו שרוצה לבטל ניחותא ההוא ומסתמא אומדין דניחא לי' שיפנוהו אל קברות אבותיו אע"ג דהפינוי קשה למת כמבואר בש"ע דיש פחד ורעד אבל מצד ניחותא ניחא לי' כירושלמי הנ"ל אבל היכא דגילה דעתו דלא איכפת לי' בניחותא ההוא איננו יודע מהיכא תיסוק אדעתן דיהי' מותר לפנותו שהוא חשש פחד והרעדה מהדין

וא"כ בנידון דאיירינין אפי' ידעינין דבמקום שהי' דר בו היו לו רעים אהובים ושכנים וטוב שכן קרוב מאח רחוק וכיון דבקרובי' שרי א"כ הי' אפשר לומר אולי גם בשכנים ורעים אהובים נייח לי' לאינש כיון דבירושלמי מדמה מת לעדם חי דמאי דניחא לי' אז ה"נ כשם שבחיים ברעים ואהובים יש לו לאדם נייח ה"נ לאחר מיתה כמאה"כ טוב שכן קרוב ואם דעל סברא זו אין אפשרות להתיר כיון דלא נאמר בש"ס ירושלמי אלא מקום אבותיו ואין ספק ניחותא מידי וודאי הרעדת הדין מ"מ ספק מיהו הוי אבל לפי מ"ש דמדעתו הי' נראה דלא איכפת לי' בניחותא ההוא אם כן אין כאן שום הוכחה להתיר

ועוד מטעם אחר נראה דאסור לפנותו דכבר הקשיתי במקום אחר (עיין תשובה הקודמת בסי' שנ"ד) דל"ל טעמא משום פחד ורעדה תיפוק לי' משום חזקה דאמרינין בסוף פרק הניזקין דקרש שזכה להיות בצפון לעולם בצפון ומשם ילפינין נמי דמי שהוחזק במצוה לעולם הוא שלו וכן נמי לענין עירוב דקי"ל דבית שזכה לעירוב לעולם מניחי' ביה עירוב ואין לשנות כדקי"ל באו"ח סי' שס"ו וא"כ ה"נ גבי המת דהחזיקה הקרקע במת ההוא בוודאי אסור לפנותו ולמה לי טעמא משום פחד ורעדה אלא דז"א דמי זיכה המת לזה המקום הקוברים זיכו לו ואי ניחא לי' במקום אחר מאי מועיל דאחרים החזיקוהו למקום זה ולזה צריך הטעם משום פחד וסרפדה ולא משום חזקה וזה ניחא באינש דגלי דעתי' דניחא לי' במקום אחר אבל בנ"ד דחזינא לדעתי' דלא איכפת לי' וכמ"ש מעלתו נ"י ששילם עוד בחייו עבור מקומו שם בק"ק אורש"ע בוודאי אסור לפנותו גם מטעם זה דהחזיקה בו הקרקע ויש לה בו חזקה כן נראה לפי ענ"ד ויהי' מבולע המות לנצח ויציצו מעיר כעשב השדה יקימו וירננו שוכני עפר בב"א ידידו וכו'. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שנ"ו בעזהי"ת פה חוסט יום עש"ק פ' אחרי שנת כתר טוב לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' אליהו נ"י רב בק"ק האלמין יע"א מכתבו קבלתי בשבוע זו על דבר ביה"ק בישוב טעקהא"ז שחוששין ויראים שהמים הזדונים הקרובים לביה"ק שלהם ויש לחוש שח"ו המים ישטפו המתים הנקברים שם לזאת רוצים לעשות ביה"ק חדשה במקום אחר רחוק מהמים ולפנות המתים ממקום אשר יש, לחוש ולהניחם בשלום על משכבותם בביה"ק החדשה וכבר ראה מעלתו נ"י את דברי מרן בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' שנ"ג דשם ביאר דבכה"ג וודאי רשאין לפנות כמבואר ביו"ד סי' שס"ג ואופן הפינוי מבואר שם הכל באר היטיב כל הדינים וגם מה שנסתפק מעלתו נ"י אם הנשים והאנשים שכבר נישאו ונשאו לאחרים ג"כ כבר הביא, מעלתו נ"י דברי מרן בעל חת"ס זצ"ל שם בסי' שנ"ה דלאחר נישואין לאחרים נפסקה הקורבה של אישות אלא שמעלתו בקש לשמוע גם חוות דעתי בזה

הנה כבר כתב שם מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל דחלילה לערב העצמות אלא צריכין לעשות ביניהם מחיצה של קיימא של חרס או רעפים כמבואר שם במתק לשונו יעויין שם אלא דלכאורה קשה לי על זה מדברי רב האי גאון המובא בטור סי' שס"ג דמשמע מדבריו דגם בעצמות בעינן הפסק ו' טפחים כמו בין מת למת לכתחילה שוב נזכרתי, שכיו"ב הקשה במכתבי שומר ציון מכתב צ"ט והסכים שם דבאמת בעינן הרחקה כמו בשאר מת ולפי ענ"ד דברי מרן זצ"ל נכונים וכבר הארכתי בזה במקום אחר (עיין לעיל סי' שנ"ב) עפ"י דברי התוס' ריש דף י"ז ב"ב ד"ה לא יחפור וכו' דהא דבעי' מבור לבור ו' טפחים היינו באית שם מים ומשום מתונתא יעויי"ש ועפי"ז איכ"ל דגם במת הריקבון והנצל נעשה מתונתא ולכך בעינן ו' טפחים משא"כ עצמות אצל עצמות יבשות שפיר איכ"ל דסגי בהפסק הקיים

וא"כ לפי"ז איכ"ל דרב האי גאון לפי הנראה מלשונו מיירי במת שנתון אצל עצמות שע"י המת נעשה מתונתא ולכך כ' דבעינן הפסק אבל עצמות יבשות אצל עצמות אחרים שפיר איכ"ל דמודה רב האי גאון דסגי בהפסק כל דהוא אם הוא של קיימא כדמוכח במס' שמחות וכמ"ש מרן זצ"ל ובמקום אחר (עיין לעיל סי' שנ"ב) הארכתי עוד בטעמים אחרים ועכ"פ לפי הטעמים הנ"ל צריך ליזהר בפינוי בית הקברות שאם שכיח שם מתים שעוד בשרם עליהם ואיכא רקבון דצריך לקוברם כמו מתים מחדש דמסתמא אותן שעדיין אינו זמן רב משמתו ונקברו העצמות עדיין אינם יבשים וכן נראה מדברי מרן זצ"ל שם שכ' הטעם משום דבעצמות פנים חדשות הוא ואין ניכר כאן צורת האדם יעויי"ש

וא"כ במתים שעוד לא נרקבו לגמרי צריכין קבורה כדין דנהי דאין נזהרין האידנא להפסיק בין קבר לקבר ו' טפחים כמו שככר העיר בזה בתשובת חכ"צ תשובה נ' מ"מ קבורה כמו שנוהגין בקבורת שאר מתים בעינן גם כאן אבל בעצמות נראה כהסכמת מרן זצ"ל וגדולה מזו נמצא ברדב"ז ח"ב סי' תרי"ח המובא בשומר ציון הנ"ל דהתיר אפילו לערב העצמות של מתים רבים והביא שם ראיות לזה מדברי המשנה בשקלים כל הכלים וכו' עד מותר וכו' והמגרפה וכו'