מהר"ם שיק יורה דעה רמט

פ"ט כ' דהיכא דיש לחוש דהגוי יחרוש ויזרע רשאין לפנותו ואם זה בחשש הלוא בדברים שאסור לעשות בביה"ק הוא שלא יעשה שם קפנדריא ואם קפנדריא הוי גנאי ואסור משום בזיון כ"ש דרך רבים (ואיתא במשנה פי"ו דאהלות הגיע דרך הרבים שוב א"צ לבדוק דוודאי אין שם קבר מיהו י"ל משום דמזיק לרבים) וגם חשש בזיון קברי ועצמות המת יש לחוש ומ"ש מעלתו דנוכל להעמיד שם שומרים בעת עשיית האייזי"ן בא"ן אין אני יודע מי יערב לו על הדבר הזה וכי במחוגה יתארו אותו שלא יקחו רק מקום המצטרך לדרך הרי הם מניחים סביבות הדרך מקום פנוי ושם עושין כל צרכיהם וחופרין שם אם יצטרך להן ויש לחוש לביזוי הקברים ומצוה לפנות

ויש עוד טעם דמותר לפנות דהרי דינא דמלכותא דינא לענין קרקעות דהמדינה שלהם וגם במלך ישראל אמרו בב"ק דף ס' ע"ב דרשאי לפרוץ לו דרך בכל מקום וכיון שהם אומרים שצריך למכור המקום שבו ביה"ק לצורך הדרך א"כ פסק המקום מלהיות שלו ודמיא להא דאמרי' ב"ב דף קי"ב דזביני זבין אי אפשר דאי מטא יובל ומפקיע ונמצא צדיק קבור בקבר שאינו שלו וה"נ ומרן זצ"ל כ' בחת"ס חיו"ד סי' של"ד דמשום הא כדי שיהא קבור בשלו רשאין לפנות יעיי"ש ונהי דבירושלמי מוע"ק הנ"ל משמע דווקא משום קברות אבותיו ומרן זצ"ל שם בתשובה סי' של"ב ד"ה והשתא וכו' ביאר שאין ראי' מירושלמי נגד זה מ"מ מרהיטת לישנא דמל"מ פי"א דשמטה דין א' כ' דאין מפנין שאינו קבור בשלו

מיהו נראה דהיינו דווקא כשהוא קבור בקרקע ישראל אבל אם הוא קבור בקרקע גוי נראה דמודה וכמ"ש החכ"צ סי' נ' דבלא"ה מקרקע גוי לקברות ישראל מפנין נראה דזה עצמו הוי גנאי דיהא תלוי בדעת הגוי אם לבזותו אם להניחו במנוחה ויהי' ביד הגוי כחומר ביד היוצר וכיו"ב הביא בפ"ת סי' שס"ד בשם תשובת תפארת צבי ואינו בידי לעיין בו מ"מ מהלין טעמא הי' נראה לי דיש לפנות אבל מי יתקע עצמו בדבר הלכה בדבר גדול ופומבי רבה ובענין פינוי הגאון מהר"מ בנעט זצ"ל שהי' בו טעמים יותר ברורים ופחדו ורדו עד שהסכימו גדולי העולם כמובא בתשובת מרן זצ"ל בחלק ששי הנ"ל סי' ל"ז כ"ש בנידון שלנו ולזאת ישאל עוד מרבנים מובהקים ואם יסכימו גם אני אמטוני' שיבא מכשורא והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שנ"ד בעזה"י יום א' פ' לך תרל"ז לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לאהובי הגדול המופלג מוה' וואלף סופר נ"י בק"ק פעסטה יע"א

מכתבך קבלתי ועל האגרת הראשון שכ' קודם ר"ה כבר השמעתיך ומה ששאלת כעת על דבר אשה אחת שנקברת במקום שהי' דירתה בארץ נכרי' ומיד היתה רצון אמה להביאה למקום אחר לבית הקברות של משפחתה אלא שלא הי' הזמן מסכים וגורם להוליכה להתם ועתה לאחר ט"ו חדשים רוצית האם להוציא אותה מקברה ולהוליכה לביה"ק של בית אבותיה ונשאלת אם ראוי' לעשות כן ובקשת ממני לחוות דעתי והנראה לפי ענ"ד הנה כבר ראית בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק הששי סי' ל"ז דהא דמותר לפנות המת אם קברו אותו שם ע"מ לפנות זה דווקא אם התנה כן בעל הקרקע ומי שמוטל עליו לקברו וכתבת שבנידון הנ"ל לא הי' כן

ואמת הדבר לא זכיתי לידע מנ"ל למרן הגאון ז"ל זה דבטור סי' שס"ד מבואר שאם הי' דעתו לפנותו מותר ונראה שלמד זה ממה שהביא הטור שבראשונה קברו אותם במהמורת וכו' עיי"ש והב"י כ' שכן כ' הרמב"ן בספר תורת האדם אמנם בש"ע נקט ע"מ לפנותו דווקא וצ"ב גוף הדבר מ"ש הרי כתבו הפוסקים הטעם דאין מפנין משום בלבול וחרדת הדין וא"כ צריך ביאור אמאי אם קברו אותו ע"מ לפנותו מותר וע"כ צ"ל בכה"ג דידעו מעיקרא ואמרו אז שיפנו אותו שוב ליכא בלבול וחרדת הדין וא"כ שוב צריך טעמא למה ואמאי כתב מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל דבעינן דווקא היינו עם בעל הקרקע וגם דעת מי שעליו לקברו

ואפשר לי להסביר דלולא זה לא סמכי' דעתי' דהנפטר דאולי בעל הקרקע או מי שעליו לקברו יעכבו מלפנותו ולא סמכא דעתי' ושוב איכא בלבול וחרדה ואפשר דילפינן זה מהא דבראשונה הי' קוברין במהמורת וכו' שהי' ידוע שיפנו אותו משם וה"נ בעינן ידיעה ברורה שיש לסמוך עליה לפי"ז צ"ע בנידון שכ' מרן זצ"ל בנידון הנ"ל דנהי דהקרקע הי' שלהם וגם מי שעליו לקברו התנו מ"מ כיון דהי' הדבר תלוי ברצון הממשלה והשררה ואמרינן בפסחים דף צ"א דלא סמכינן לענין דינא על הבטחתם ואפשר דבנידון ההוא הי' ברור להם ביותר ולפי"ז בנידון דידן דלא ברירא כולי האי אפילו קברו ע"מ לפנותה אפשר דאינם רשאים לפנותה

ומיהו לכאור' י"ל עוד דהנה לפום ריהוטא קשה לי למה אמרו הטעם דאין מפנין משום חרדה הא אפשר לומר משום דקי"ל סוף פרק הניזקין דקרש שזכה להיות נתון בצפון לעולם הוא בצפון ובדרום לעולם בדרום ומזה ילפינן בכמה דוכתי דכל דאתחזק אין משנין ובית שמניחין בו עירוב לעולם צריכין להניח בו מצד חזקתו וכן פסקינן באו"ח סי' שס"ו סעי' ג' וכן בכיו"ב באו"ח סי' קנ"ג סעי' י"ז פסקינן כן וא"כ י"ל דהאיסור לפנות משום דכבר קנה המת המקום והחזיק המקום ההוא בהמת ולמה צריך הטעם של חרדה ויעויין בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ג דכ' ג"כ טעם אחר ודאין עיקר הטעם משום חרדה אלא משום ניוול וא"כ אפשר ג"כ לומר מטעם זה שכתבתי אך אפשר לתרץ דמושכחת לה דמוכרחין לטעמא דחרדה במקום דיש לנו טעם לשנות ואז לא שייך טענת חזקה כמבוא' בסי' שס"ו הנ"ל במג"א שם וא"כ היכא דליכא טעם לשנות בעינן דווקא תנאי לפנותו ולפי"ז דברי מרן זצ"ל דבעינן התנאי מבעל הקרקע וממי שמוטל עליו לקברו שלו ניתן הרשות למכור החזקה בקרקע שלו או ליטול ממנה החזקה ועפי"ז בנידון שלנו שלפי הנראה מדברי מעלתו לא הי' תנאי כלל אלא שדעת האם הי' לפנותה וודאי דלא מועיל דעתה ולא חשיב כנקבר על תנאי

אמנם הטעם השני כדי שיביאו ויניחו אותה בקברות מקום אבותיה זה וודאי הלכה פסוקה ביו"ד סי' שס"ד דמותר לפנות המת כדי להניחו בקברות אבותיו ומעלתו נ"י כתב דלולא דברי הש"ך שם הי' אפשר לומר דהיינו דווקא בזמן שהי' לכל משפחה ומשפחה קברות בפ"ע באהלים כדאית' בגמרא בכמה דוכתי וכמו שביאר הרמב"ן בפ' חיי שרה וא"כ הי' לביה"ק הזה שני מעלות א' שיש לו חלק בו וב' שהוא מקום שבני משפחתו החשובים והחביבים לו מונחים שם אמנם בירושלמי שם במוע"ק נראה דע"כ ב' דברים אמר דנהי דלשון הירושלמי קשה שאמר שמפנין המת לתוך שלו דנוח לאדם בקברות אבותיו והטעם דפתח בו לא סיים בו ושם מבואר נמי דאף לקבר שלו רשאין לפנותו כיון דמדמה מפנין המת לפינוי בחוה"מ שרשאי לפנות שלו וא"כ גם אם אינו קברות אבותיו ג"כ מותר כדאית' ג"כ ב"ב דף קי"א וקי"ב דגנאי הוא לצדיק שיהא קבור בקבר שאינו שלו

וא"כ ע"כ הפירוש בהירושלמי כמ"ש הטו"ז הפירוש שם דרשאין לפנותו מעירו וממקום שלו משום קברת אבותיו וכדמסיים בירושלמי ותרתי ש"מ א' דמותר לפנותו מקבר שלו וגם דמותר לפנותו ממקומו למקום שבני משפחתו שוכנים במנוחתם שם ובזה מיושב מה שדקדק מרן הגאון בתשובה הנ"ל סי' ל"ז דלמה הוצרך להביא ראי' מהירושלמי ותיפוק לי' דאמרינן בש"ס דידן בסנהדרין בהרוגי ב"ד שלאחר שהיו עצמות מפנין אותן לקברות אבותיהן ומוכח דמועיל תנאי ולמאי הוצרך להביא רא' מן הירושלמי ולפי הנ"ל א"ש דמש"ס דידן אינו ראי' אלא על זמן המשנה שהי' לכל משפחה ומשפחה בה"ק בפ"ע אבל הירושלמי מתיר לפנות לשלו אפילו אינו קברות אבותיו ומדמה לחוה"מ דמותר לפנות לתוך שלו וע"כ הא דמתיר משום קברות אבותיו הוא אפילו אם אינו שלו משום דנוח לאדם להיות קבור בקבר אבותיו וא"כ גם בנידון הנ"ל נראה דמן הדין מותר

אלא דלכאור' לפי מ"ש בתשובת חכ"צ סי' נ' דהא דנקטו הפוסקי' הטעם דאין מפנין משום חרדת הדין מיירי דווקא אם הי' הארון של המת ארון מסוגר ורק דמטלטלין אותו ממקום למקום ואז לא שייך רק משום חרות הדין אבל לפתוח הארון וכ"ש אם קוברין כמו שקוברין עתה בזמנינו שהגוף מונח על הקרקע וצריך ליקח משם הרקב והעצמות ולפעמים יש שם בשר נרקב בכה"ג בוודאי יש בזיון דניוול טפי ונהי דנראה דאפי"ה עפ"י דין הש"ע מותר בכה"ג שהרי גם הש"ע מיירי כשקוברין בקרקע כדאי' שם סי' שס"ב דראוי לקבור בקרקע ואפי"ה התירו בש"ע לפנותו כדי לקברו בקבר אבותיו בסי' שס"ג מ"מ לדעתי יש לחוש אולי כשיפתחו הקבר ימצאו שם רקבון וגלד ולא יהי' באפשרי לקבץ כל הנ"ל ונמצא שפתחו את הקבר וניוולו את המת בחנם לדעתי שב וא"ת עדיף כיון שאין הכרח לזה וגם לא ראינו ולא שמענו וכעין זה הולכין אחר המנהג)

ולכאורה אמרתי דבנידון הנ"ל אדרבה יש קולא יותר דלפי האמור לעיל כבר עבר מעת שנקברה ט"ו חדשים ומת מסתמא נידון י"ב חודש וא"כ שוב אין לחוש לחרדת הדין ומותר לפנותו ומטעם זה נראה לישב דקדוק של מרן הגאון הנ"ל דשם בסנהדרין אמרינן דמפנין עצמות דקברות דהתם שאני כיון דכבר נכלה כל הבשר ולא נשאר רק עצמות שוב אין דין כמו שלמדו חכז"ל מקרא דבשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל וכמו שהביא שם בסי' שס"ג בשם תשובת הרשב"א ליתן סיד על הבשר מטעם זה

וא"כ מש"ס דידן מוכח רק עצמות כיון דאז שוב אין כאן חרדת הדין אבל עדיין לא ידענו במת שיש עליו בשרו אי מותר לפנותו לקברות אבותיו או לשלו ומיושב דקדוק של מרן הגאון זצ"ל ועכ"פ בענין הנ"ל נראה דיבקשו מחילה ממנה על מה שאין מפנין אותה לקברות משפחתה הוא משום חששא דלא רוצים לנוול אותה