מהר"ם שיק יורה דעה כד

שהרב שהתיר גם שחיטת הקהל מתיר אבל בנידון דהשתא שהוא ממה לאכול בסעודת מצוה וגם ברבים בפרהסי' ואם אתה לא תאכל גם עתה אתה פוגע בכבוד המתיר ואם תאכל אתה פוגע בכבוד האוסר. וא"כ מאי חזית וכו' ולא שייך כלל האיסור לח משום כבוד האוסר ולא היתר משום כבוד המתיר

וא"כ צריכין אנו לראות על עיקר הדין מי שהוא בר הכי ויודע שדברי המתיר עיקר לדינ' יוכל בוודאי לאכול כדינו ואין לומר מפני כבודו של האוסר יהא אסור שהרי הוא ג"כ נגד כבוד המתיר אבל מי שאין בידו להכריע ומסופק אם דברי המתיר עיקר או דברי האוסר וא"כ הוי לכאור' ס' דאוריית' ובדאוריית' אמרינן דהיכ' שח"א אסר ואחד התיר חזינן מי שהוא גדול יותר בחכמ' ומי יכול להכריע בזה וממיל' הוי סד"א ויהי' אסור אפילו במקום מצוה מיהו איכ' למימר דנהי דבחו"מ סי' ב' יש ב' דיעות בטובי העיר שיהיו יכולין לאסור ולקנוס מ"מ ביו"ד סי' ר"ה בסופו ברמ"א הכריע דרבים הינו טובי הקהל יכולין לאסור עיי"ש בב"י שהאריך בזה וכיון שהכריע הרמ"א כדיעה האוסרת שוב אין אנו יכולין לצרף פלוגת' זו לס"ס כמ"ש הפרמ"ג בפתיח' לאו"ח

מכל מקום הרי כבר כ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בח"א באהע"ז . בסי' ק"ח לאחר שהאריך בגוף הדין כ' דנרא' דהא דהפקר ב"ד הפקר איכ"ל דהוי רק מדרבנן וא"כ ה"ה הא דיכולין לקנוס הוא רק דרבנן וכיון דיש אוסרין ויש מתירין ובדרבנן אמרינן כדאי הוא רבי פ' או יחיד פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק כמ"ש הש"ך בסוסי' רמ"ב ביו"ד וצורך מצוה הוא כשעת הדחק ומכ"ש לפי מ"ש שיש בזה עוד חששות אשר חששת עליהן בוודאי יש להתיר לך כן נרא' לפי ענ"ד ויש לך מקום לסמוך עליו בעזהי"ת

תשובה י"ז עוד להרבני תלמידי הנ"ל

וע"ד קושיתך על הרבינו יונה ז"ל קושי' זו כבר הקשו וקידמוך האחרונים ומובא בס' שאילת יעב"ץ על הא דרבינו יונה בברכות ר"פ כיצד מברכין שכלל לנו דלא אמרינן כל המקיל בארץ הלכה כמותו בח"ל אלא גבי מעשר וערלה והקשו האחרונים עליו משבת דף קל"ט ע"א דגבי כשותא דהוא כלאים אעפי"כ אמרה שם הגמרא דאמרינן כל המיקל וח"ו אשתמט לתלמידי ר"י הגמר' הנ"ל ובימי חרפי כשלמדתי פ' כיצד מברכין כתבתי תי' על זה וזהו שכתבתי שם ואפשר ליישב דבכל מקום דהלכ' כהמיקל בח"ל דאמרינן נרא' לפי ענ"ד בתרי פירושים או משום דספק דרבנן ולקול' או משום היכ' דאיכ' פלוגת' לא גזרו רבנן או דלא נאמרה הלכה כה"ג ופירוש הראשון נראה דס"ל לר"י לקמן בשמעתין דנלף דמשום ספק דרבנן לקולא עיי"ש

והנפ"מ בין ב' הטעמים לטעם הא' משום ס' דרבנן אית' בש"ך יו"ד סי' ק"ו לפלפל דהיכ' דאתחזק איסור לא אמרינן ס' דרבנן לקול' עיי"ש שתלי' בב' תירוצים בגמר' בעירובין דף ל"ו עיי"ש וא"כ היכ' דאתחזק איסור' אין הלכה כדברי המיקל ועוד נפ"מ אי הטעם משום ספיק' אין לעשות כן לכתחיל' רק היכ' דהוא הפסד דמקרי כעין דיעבד בכמה דוכתי אבל אם אינו הפסד לא ואסור לכתחיל'

וא"כ זהו סברת תר"י דמתחיל' כ' בשם הר"י הזקן דבכאן לא פסקינן כהמיקל וטעמ' משום דמקרי אתחזק איסור' דערלה בוודאי נהג בהם לכ"ע. וא"כ ע"כ טעמ' דכל המיקל משום ספיק' וע"ז הביא ראי' מגמ' קידושין דלא קאמר משום המיקל וע"כ משום דלכתחיל' הי' אסור עכ"פ ולכך אמר לי' דפסקינן לגמרי כר' יאשי' וא"כ מוכח דמשום ספיק' הוא וא"כ בנטע רבעי דהוי אתחזק איסור' לחומר' אבל בדיעבד גבי כלאים בוודאי קי"ל כל המיקל וכו' ובשבת דף קל"ט מיירי בדיעבד דקתני עירבבן לשון דיעבד ובדיעבד שפיר קיימ"ל כל המיקל וכו' וא"ש ואחתום בברכה בחלישת כח רבך הדורש שלומך

הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה י"ח

בעזהי"ת עש"ק פקודי תרל"ח לפ"ק

הנה שמוע שמעתי שבקהלה אחת יש אנשים שיש להם מחלוקת עם הרב הגדול שלהם שהוא ת"ח גדול וזקן מופלג ומפורסם ויצאו אנשים מקרבם ולקחו להם שוחט למורה הורא' המורה להם איסור והיתר כששמעתי זאת תרגז בטני כי זהו עון פלילי כמ"ש המהרי"ק בתשוב' סי' ק"ע ופסקו הרמ"א ססי' רמ"ה ביו"ד דאסור להורות באתרי' דחברי' אפילו הי' לו סמיכה ומכ"ש לפי הנשמע אין לאיש ההוא שום היתר הורא' ואסור להורות בלא היתר הוראה והמור' בלא סמיכה ובלא היתר הורא' פיגול הוא לא ירצה ורמ"א כסי' רמ"ב סעי' י"ד כ' ג"כ וז"ל וענין הסמיכ' שנהגו בזה"ז כדי שידעו כל העם וכו' ונהי דכ' שם הרמ"א דמורינו הוי סמיכה זה הי' בזמנו שלא היו נותנין מורינו רק למי שהגיע להורא' אבל עכשיו שנותנין מורינו אפילו למי שאין לו ידיעה בהורא' בעוה"ר בוודאי אין מורינו סמיכה כידוע ומפורסם. וא"כ אין לו סמיכה וכבר נהגו בכל תפוצות ישראל שחליל' לאכול ע"י הוראתו של מי שאין לו היתר הורא' וסמיכ' ושראוי' להורות בדיני איסור והיתר וכ"ש על השוחט דקהלתכם דלפי הנשמע יש עליו קלא בישא דל"פ במקום שבא משם ממדינת פולין מאוד מאוד תמהתי על קהלה קדושה כזאת איך יתנו לאיש פורה ראש ולענה מעיז פניו להורות באתרי' דרב וגם בלא סמיכה ואתם תאכלו מהוראתו

ואני אומר בפירוש שכל האוכל מהוראתו כל כליו אסורים כאלו בשלו בהם נבלות וטרפות וגם על שחיטתו יש לדון דהרי מדינ' צריך השוחט להראות סכינו לחכם אלא שהחכמים מחלו על כבודם אבל אם החכם אינו רוצה למחול כבר נפסק הדין ביו"ד סי' י"ח סעי' י"ב ואם אינו רוצה למחול ומבואר באחרונים דגם עתה הדין כן דמנדין אותו וכ"ש זה דאיתרע חזקתו דהורה באתרי' דחברי' וכמבואר באבות פ"ד משנה ז' הגס לבו בהורא' שוטה רשע וגס רוח וא"כ החיוב עליכם שומרי התור' ומצות ה' לסלק הרעה הזאת מקרבכ' ומקהלתכם ולהזהיר ולהודיע כי אסור לאכול מהורא' שלו וגם על שחיטתו יש לחוש לסלקו עד שיבוא הדין לפני הרב או ב"ד הגדול שיחקרו היטב אחרי הדברים האלה ושמוע בין אחיכם כתיב דברי השוחר טובתכם ודורש שלומכם ושלום כל ישראל. הק' משה שיק מברעזאווע תשובה י"ט

בעזהי"ת יום ב' בלק שנת תרל"ו פה חוסט

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי המופלג בתורה כש"ת מוה' שמואל בראך נ"י. מכתבך קבלתי ובו נשאלתי אם מותר לאכול משחיטת איש שהי' שליח ציבור ושו"ב במקום שיש להם קאהר שיהל ואם רשאי בעל נפש ליזהר בעצמו שלא לאכול משחיטתו הנה אית' בסוף מנחות כהנים ששמשו בבית חוניו אל ישמשו בביהמ"ק ומכ"ש אם שימש לדבר אחר ואפילו בעשו תשובה אמרינן בע"ז דף נ"ב ודף נ"ד משום קנס ומשום דמאיס לגבוה והנה שם קאי אי בית חוניו לאו איסור ע"ז הוא אלא דאסור משום שחיטת חוץ דאסור לנו מה"ת בב' לאוין ובקאהר שילען לפי מה שרגילין לעשות הן הבנין עצמו והן המלבושי' של המתפללים והן הכריעות והן הניגונים כולן עושין לדמות לאוה"ע וכבר כ' הרמב"ם בפי"א מהלכות ע"ז שעוברין בזה על כמה לאוין וכבר האריך בספר מחולת המחנים למנות הלאוין וגם בהר תבור שם ובתוס' ע"ז דף י"א ד"ה והוא וכו'

וא"כ בוודאי לא עדיפו קאהר שילען מבית חוניו ובאו"ח סוסי' קנ"ג ועוד שם בסי' ק"נ וקנ"א מבואר דביה"כ דומה לענין זה לבית המקדש שהדברים שאסורים שם גם כאן בביהכ"נ אסורין וא"כ הרי שכשם שאמרו מי ששימש בבית חוניו אל ישמש בבית המקדש ה"נ מי ששימש אצלם בקאהר שילען ואפילו אם הי' כשר ועשה תשובה אל ישמש אצלינו ואפילו אם עשה השימוש בהקאר שיהל מחמת דוחק הפרנסה שלא הי' יכול לפרנס א"ע בענין אחר אפי"ת הא קי"ל באו"ח סי' תרנ"ו וביו"ד סי' קנ"ו דצריך אדם לבזבז ממונו שלא לעבור על ל"ת ואפילו תימא דנהי דצריך לבזבז כל ממונו שלא לעבור מ"מ אונס מקרי והרמב"ם בפרק ה' מיסוה"ת כ' דאמרינן בעבירות שצריך למסור נפשו ולא מסר אפי"ה אינו נענש דכתיב ולנערה לא תעשה דבר וא"כ הה"ד דאין ראוי לקונסו מ"מ הא אסור משום מיאוס והא מאוס לגבוה ואפילו כלים ששמשו בבית חוניו דלא שייך קנס וכן בכהנים שאנסוהו מלכי ישראל לעבוד ע"ז פרש"י בע"ז דף נ"ד דקנסוהו ועיין במחהש"ק סי' קכ"ח סעי' ל"ז ס"ק נ"ד וע"כ משום דמאוס לגבום ובמקום אחר כתבתי והתרתי הש"צ שלא התפלל בקאהר ע"ד גוים הנ"ל אלא שנשאלתי שאם נכנס לביהכנ"ס שאין הבימה באמצע אם הוא ראוי להיות שוחט והתרתי ואף דבאסיפה יותר מעשרים רבנים אסרו ליכנס שם היינו מצד סייג וגדר ולא נתפשט בכל המקומות וגם אין כל הציבור יכולין לעמוד בזה במקצת מקומות שבנו וקבעו ראשי הציבור הביהכ"נ כן שלא ברצון המון ועכ"פ כיון שלא נתפשט האיסור לא עבר עבירה ושרי להיות שליח ציבור ושו"ב

וא"כ אפילו אם נימא דחשבינן להו כאונס שא"א להם לוותר על פרנסתן שהי' להם ובמה יתפרנסו כנרא' גיטין דף ל' ע"א דאונס ממון חשיב אונס מ"מ כיון דגם הכלים ששמשו בהן בבית חוניו אסורים לגבוה דלא פלוג וה"נ כאן

והנה. מדברי הריטב"א בע"ז דף נ"ב נראה דס"ל דלדידן דקיימ', בעשה מעשה בה אסרה אף בשל אחרים לא איפשט' האיבעי'