מהר"ם שיק יורה דעה רמח

מב"ב דף ק"א דמבואר דבין כוך לכוך אמה, אמנם הטעם לזה מבואר דשרשו הוא מהש"ס ב"ב דף י"ז ר"פ לא יחפור דצריך להיות בין בור לבור אמה ואמרינין שם דכותל בור היינו ג' טפחים

אמנם קשה לפי מ"ש התוס' שם בר"פ ד"ה לא יחפור וכו' דהיינו דווקא באית בהו מים ומשום מתונתא וכן דעת הרשב"א ופסק כן בש"ע חו"מ סי' קנ"ה סעי' י' בהגה"ה דבאין בו מים צריך לתקן לפי עיני האומנין הבקיאין ולפי"ז קשה למה נתנו במת שיעור ו' טפחים וצריך לומר דמת דמי לאית בי' מיא דאית בי' מתונתא ולכך בעי' שיעור ו' טפחים ולא מבעי' אם כבר נקבר המת וקנה ותפס מקומו וזכה בבורו דצריך להרחיק ממנו כמו מבורו של חבירו אלא אפי' אם חופרין כוכין או ב' בורות כאחד ולא תפס שם עדיין מת מקומו וא"צ להרחיק מצד תורת מזיק מ"מ כיון דקים להו דדרך כותל בור המתקיים הוא ו' טפחים בין שניהם א"כ זהו מכבוד המת לעשות הבורות באופן המתקיים וצריך לעשות הפסק הנ"ל וכל זה בנקבר בו מת דאית בי' מתונתא אבל לקבור עצמות יבשות אצל עצמות יבשות דלית בהו מתונתא לא נאמר שיעור זה אלא קוברין אותו בכדי הפסקה לפי מאי שיכול לעמוד ולכך דייק רבינו רב האי גאון דווקא מת בצד עצמות או עצמות בצד המת דאית בי' מתונתא מחד צד לכל הפחות וסליק לצד האחר ובעי' בכדי הפסק הנאמר שם אבל בין עצמות לעצמות לא אמר וא"כ א"ש הא דמס' שמחות דנותנין בארזים דבין עצמות לעצמות לא בעי' הפסק ו' טפחים אלא בכדי שיעמוד הדופן

אמנם כל זה לדעת התוס' וסייעתם דס"ל דדווקא באית בי' מיא אבל לדעת הר"ן והנמוק"י דס"ל אפי' בלית בי' מיא נאמר זה השיעור מ"מ מבואר שם הטעם דבכל מרא ומרא שהוא חופר הוא מרפה לכותל בורו אם אינו מרחיק כשיעור ו' טפחים ומטעם זה באמת דעת מהר"מ שבמרדכי הובא בחו"מ סי' קנ"ה סעי' כ"א בהגה"ה דבקרקע סלע סגי בטפח והיינו כרשב"ג בב"ב דף ק"א דהכל לפי הסלע וכמבואר נמי מלשון הרמב"ן בתולדות האדם המובא בב"י סי' שס"ג ביו"ד ובאמת הרמב"ם והרע"ב בב"ב שם לא פירשו דברי רשב"ג כן. ואפילו אי הפירוש ברשב"ג כפי' הרשב"ם הנ"ל מ"מ קשה לי איך פסק הרמב"ן כוותי' דהרי במשנה באהלות פי"ו משנה ד' סתמו דאין פחות מאמה בין קבר לקבר והוי מחלוקת ואח"כ סתם לפי מ"ש המג"א בסי' תפ"ט סקי"ז דבתרי סדרים יש סדר למשנה וטהרות בתר ניזקין נשנה וגם בתשובת חכ"צ סי' קמ"ט כ' דיש לחלק בין קרקע אבנים לסלע הבאה בידים

ונראה דהיינו פלוגתא שבח"מ סי' קנ"ה סעי' כ"א הנ"ל ותליא אי בתרי סדרים יסל"מ או לא ומ"מ נראה אפי' אם גם בסלעים אמרו שיעור זה ע"כ הוא משום לא פלוג דבסלעים לא שייך דמרפי לי' לארעא ע"י מרא או באית בי' מיא וכפי' התוס' ומשום מתונתא וא"כ לפי פי' הנמוק"י אם נימא דגם בסלעים צריך שיעור הנ"ל היינו משום לא פלוג וא"כ זה שייך בקרקע אבל בארזים וקרשים לא שייך דמרפי לה לארעא וכל שמניח הפסק כראוי לא בעי' טפי

ועכ"ז יש לישב קצת מנהג העולם שאין משגיחין על ו' טפחים וכמו שצווח עליהם החכ"צ בתשובה הנ"ל ולפי הנ"ל י"ל הרי מבואר בטור סי' שס"ג בשם הגאונים דבזמנם לא היו רגילין לקבור בכל המקומות בארון וא"כ י"ל דההפסק הנאמר בב"ב דף ק"א היינו דווקא בקובר בכוך בלי ארון ורק הקרקע דפנוי בעי' שיעור הנ"ל מטעמים הנ"ל אבל בזמן הזה שקוברין בארון של עץ איכ"ל דלא בעי' הפסקה כולי האי ולכל הפחות בעצמות וגם בקרשים בוודאי נראה לפי ענ"ד נכון כנ"ל דא"צ הפסק אלא בכדי שיוכל לעמוד

וגדולה. מזו פסק הפרישה ביו"ד סי' ת"ג דאפילו בגומא אחת כל שנקברין באופן שלא יתערבו מותר לקבור עצמות מהרבה מתים בקבר אחד וכן התיר מרן הגאון בעל חת"ס סי' שנ"ג כל שיעשו הפסק באופן שלא יתערבו העצמות עיי"ש ועכ"פ הרחקה ו' טפחים לכ"ע לא בעי' בעצמות אפילו לפי משמעות לשון הטור דבעי' הפסק ארון וזה פשוט

ומה שהקשה הרב דק"ק פעגרסהיים עוד איך למדו בסנהדרין דף מ"ז דאין קוברין רשע אצל צדיק מקבר אלישע הא התם שאני דכתיב ויגע בעצמות אלישע וזה גופי' קשיא איך לא חששו על תפיסת המת לפי ענ"ד לא קשה באמת בוודאי חששו ובקרא כתיב רק וישליכו בקבר אלישע היינו במערות אלישע וכבר כ' הרד"ק במלאכים דהא דכתיב וילך ויגע בעצמות היינו שנתגלגל עד עצמות אלישע עיי"ש וגם לשון הקרא משמע שלא הי' זה במקרה ובסיבות מהירות ההשלכה אלא דזה הי' בנס כמו החיות והקימו על רגליו וא"כ זה כוונת הגמ' דבוודאי הקוברין הרחיקו שיעור ו' טפחים אלא משום דאין קוברין רשע אצל צדיק אפילו בהרחקה הראוי לא ניחא לי' לאלישע בשכינתו לזה נעשה הנס שנתגלגל אליו וע"י נגיעתו בו חי ויקם על רגליו וזה לא קשה למה הי' צריך נגיעה שגם בהחיותו בן השונמית בפי' קדושת נגיעתו ובזה א"ש הכל ותו לא מידי

תשובה שנ"ג בעזה"י חוסט ט"ו אב תרל"ב לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלא ומופלג בתורה כש"ת מו"ה שמואל ראזענבערג ני' אבדק"ק טשאבא יע"א

מכתבו קבלתי ביום אתמול ובו נשאלתי בענין פינוי המתים שהוסכם מטעם הממשלה והמיניסטעריום לעשות אייזן באה"ן ושמו. דרך מהלכו דרך בית הקברות בקהלתו ואנשי קהלתו בקשו אצל המיניסטעריו"ם להפר עצה הזאת ולא הועיל ולזאת שאל מעלתו ני' אם רשאין להניח לעשות הדרך על הקברים או טוב יותר לפנות הקברים וכ' שבפ"ת מביא בשם ס' שיבת ציון דברוצים לעשות דרך הרבים על הקברים טוב לפנות אלא שמספקא לי' למעלתו ני' אולי בדרך האייזע"ן בא"ן שאין בו חשש חפירה וכיוצא לא אמר עכ"ל בקיצור ואני לא מצאתי זאת בפ"ת וס' שיבת ציון איננו בידי לעיין בו ונחזי אנן בעזה"י הרי אסרו לפנות המת אא"כ מפנין אותו לקברות אבותיו כדאיתא בירושלמי המובא בתוס' מו"ק דף י"ג ע"א ד"ה אין מפנין והובא בב"י ביו"ד סי' שס"ד דאין מפנין אלא לקבר אבותיו וב"י כ' שם דדווקא קאמר ואפי"ה הי' נראה לי בנידון כזה הדין דמפנין

וטעמא דידי דהרי מח"ל לא"י מפנין וכ' הטעם משום דלכפרה מביאהו עי"ז וא"כ נראה דעי"ז שאין מפנין מוסיפין עליו חטא ג"כ מפנין כיון דמשום סילוק חטאו מפנין וכ"כ מרן הגאון חת"ס זצ"ל בחלק הששי סי' ל"ז דהיכא שיכול לבוא מכשול ע"י הפינוי בוודאי אין מפנין דהרי עיקר ענין זה בא לן מאיסור לא תלין נבלתו דצריכין אלו לחוש לכבוד המתים ואפי"ה כדי שלא יחללו עליו יו"ט מלינין ואמרו בפ"ק דביצה ד' ד' דהאידנא דאיכא חברי חיישינין שלא יבוא מפסולי ותקלה לאחרים עי"ז עיי"ש ברש"י ושם האריך בזה והנה בדרך שעובר האייזי"ן בא"ן על הקברים יש מכשול לרבים כי הכהנים העוברים ונוסעים באייזין בא"ן יעברו על לאו דעל כל נפשות מת לא יבוא דנהי דוודאי עגלות הבא"ן מחזיק ארבעים סאה ואינו מקבל טומאה כדאיתא פ' י"ח דכלים וא"כ ג"כ חוצץ בפני הטומאה

מיהו הא פסק הרמב"ם בפי"א מטומאת מת הלכה ה' דאהל זרוק לא שמי' אוהל ואינו חוצץ וא"כ עוברים הכהנים על האיסור הנ"ל ואיכא מכשול רבים וכל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה ולא ניחא לי' בזה ועדיף לי' בזיונו והוה כמו משום כפרת א"י דרשאין לפנותו ה"נ בכדי לסלק מהם החטאים האלו רשאין לפנות בכדי שלא יכשלו כהנים על ידיהם (והוי כקבר המזיק לרבים דקי"ל דמפנין ואיתא בירושלמי פ"ט דנזיר והובא בכ"מ פ"ח מטומאת מת דאפילו קידם הקבר ובהיתר נעשה מיהו בש"ע לא הביאו ואפשר משום דהאידנא ליכא טהרות ומשום כהנים לא חייש ולכך כתבתי עוד טעמים

) אמנם על טעם זה יש לפקפק דלפי מה שכתב המל"מ שם בפי"א ה"א דדווקא אהל זרוק באוויר לא שמי' אהל אבל שידה. שהולכת ע"ג קרקע דינו כאהל וחוצץ בפני הטומאה וא"כ היינו עגלות של הבא"ן חוצצין בפני הטומאה אם אין הולכין שם בבה"ק למטה מן העגלה ונהי שהמל"מ בעצמו הקשה על חילוק זה מסוף חגיגה שאמרו שם למ"ד אהל זרוק ל"ש אוהל לא מצי לעבור דרך רצועה מארץ עממים ואי כדברי הנ"ל דבהולך ע"ג קרקע הוי' חציצה וא"כ מושכחת שפיר לעבור על דרך הרצועה ותי' המל"מ שם דזה לא שכיח דשידה כבדה יגררוה בארץ ותי' זה אינו מספיק אדרבה הרי מבואר בפי"ח דכלים מ"ב דהשידה הי' רגילין לעשות לה מוכנ' דהיינו כאופני העגלה וכפר ש"י בשבת דף מ"ד ע"ב א"כ אדרבה דרכו. בהליכה

ובריטב"א בעירובין מוכח ג"כ כן ותי' שם תי' אחר על קושית התוס' מדלתות שנתנו על הפרות דמאי מועיל ותי' דווקא אם אינו מקבל טומאה משום דבא במדה ואינו מטלטל לכך בזרקו שוב הוי כדבר המטלטל אבל דבר שאין בו קבלת טומאה מצד עצמו אפילו הוי אהל זרוק חוצץ ולדבריו נראה דה"ה אהל זרוק מכלי חרס דמצמיד פתיל כעין שפירשו שידה ומוכני רבותיו של רש"י המובא ברש"י שבת דף מ"ד ע"ב אפילו אהל זרוק חוצץ ובזה הי' ג"כ מיושבי' קושיות המל"מ מיהו גם על חילוק זה עמדה הקושיא מסוף חגיגה יעויי"ש ועכ"פ נראה דהא דכהנים עוברים על איסור טומאת כהנים אי הולכין בבא"ן העובר על מקום קברות הוא תליא ברברבתא ופלוגת' הנ"ל וא"כ אינו מספיק טעם היתר זה

ונראה להתיר מטעם אחר שהרי כ' ההגהות אשרי בפ' אין מגלחין בשם א"ז דאם הי' הקבר במקום שאינו משתמר מחשש גוים או מים מפנין אותו משם עיי"ש ובחכ"צ סי' נ' ובנוב"י מהדו"ק סי'