מהר"ם שיק יורה דעה רמז

גדול ולא בטלית קטן כל ימי חייו ומת אם יש ללבוש אותו שעת קבורתו בציצית ואם אמנם שאין מדרכי ואין מן הראוי להשיב לו שהרי בקהלתו שם הרב הגאון מרא דאתרא נ"י ואם יש לו איזה ספק יכול לשאול שם אפי"ה כיון דכל הדברים האלה כבר מבוארין אמרתי להשיב מפני הכבוד והנה גוף הדין כבר מבואר בש"ע יו"ד סי' שנ"ב ובפוסקים שם ולפי דעת הש"ע שם נראה מבואר דלכל המתים מלבשים ציצית ואין מחלקין אם הי' רגיל להלביש ציצית בחייו או לא דהרי התוס' בכמה דוכתי ובנדה דף פ"א האריכו בפלפול הזה והש"ע סתם אמנם הרמ"א הביא בד"מ שיטת האו"ז וראב"י שחילקו בין אם הי' רגיל ללבוש בחייו או לא ומסתמא ע"ז סמך בש"ע בהגה"ה שהביא יש חולקים ומסיים ונוהגין להלביש ציצית ומסתמא כוונתו בכל גווני דאפי' לאדם שלא הי' לבוש בחייו וכבר האריך בזה ג"כ בשו"ת יעב"ץ ח"א סי' קכ"א והובא בפ"ת סי' שנ"ב שאין לחוש כ"כ להלביש ציצית אפי' למי שלא לבש בחייו יעויי"ש

ולפי ענ"ד בנידון הזה אין לחוש בלא"ה כלל שהרי התוספת שם מסתפקים אם אין הלבישה גנאי ולועג למת הרש ואם לא ילבישנו יש גנאי לחיים עיי"ש והיינו באדם שלא הי' לבוש ציצית מצד עניו ודלותו או מצד אונס אחר ויש לחוש ללועג אבל בנידון הנ"ל שעשה כן מצד קלות מה יש לנו לחוש שיהא לו ללעג אם ילבישו אותו ומאי לחוש ללעג של החיים שרואים שלקלים שזלזלו במצות אין לובשין להם ציצית במותם וא"כ בוודאי אין קפידא בין אם ילבשו או לא ילבשו ובפרט לפי מאי דנוהגין האידנא לפסול הציצית או שקושרים הכנפות אהדדי וזה צריך טעם ולאיזה תכלית נותנין לו ציצית ופוסלין אותן וע"כ צ"ל דהוא כדי להשריש האמונה בתחיית המתים וכמו דקי"ל דאין מצות בטלות לעתיד לבוא ובכדי לפרסם האמונה הזאת היא התכלית של הלבישם גם למי שלא לבש בחיים דיש לו זכי' קצת שגם ע"י יתפרסם ויתחזק האמונה הזאת ולכך אף לאיש כנ"ל יש להלביש ולכך שפיר סתם הרמ"א

ומטעם זה נראה לפי ענ"ד שראוי לעשות כמ"ש הב"ח שלא לפסול הציצית רק לקשור הכנפות אחת בחברתה וי"ל עוד טעם למה סתם הרמ"א דהמנהג אפי' בקל שלא הקפיד על המצוות בחיים דהנה מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל כ' בחיו"ד סי' שמ"א דאפי' באיש שהי' עליו חשש שהמיר דתו אפי"ה אמרינין דוודאי מסתמא כשהי' סמוך למיתתו ופסק כל תאותו בוודאי עשה תשובה ועיי"ש שהאריך בסברא יישרה וא"כ גם בנידון הנ"ל מותר להלבישו ציצית דוודאי קודם מיתתו חזר מקלות דעתו ובוודאי הירהר בתשובה על מאי שלא קיים המצוות ומצד הטעמים האלו נראה לי דיש ללבוש לו ציצית אם לא הי' לכל הפחות מומר להכעיס ומצד הטעם הראשון אפי' בכה"ג מותר להלבישו בציצית כן נראה לפי ענ"ד וכו': הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שנ"א בעזה"י יום ה' מ"ב למב"י תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המופלג בתורה כש"ת מוה' בנימין זאב מאנדיל בוים נ"י אב"ד דק"ק סאטמור יע"א

בשבוע זו קבלתי מכתב מאת התורני הנגיד מוה' אשר לעמיל בנעט נ"י גבאי דח"ק שם שכ' לשאול אותי ע"ד הוצאות המת בעגלה שמעלתו נ"י הסכים לשאול אותי ומסתמא הוא אומר אמת ומ"מ הא קי"ל דאסור להורות באתרי' דחברי' וגם לאו אורח ארעא הוא וע"כ אני כותב התשובה למעלתו נ"י ואם הוא יסכים אזי ימסור אותו לבעליו לתלמידי הרבני הנ"ל והנה השאלה הוא במקומכם מוציאין המת בעגלה אפי' אם אינו לפי כבודה והעיר היא גדולה ומקום ביה"ק הוא רחוק מהעיר וגנאי הוא להוציא את המת שאינו לפי הכבוד בעיני הגוים אם רשאין לעשות עגלה מיוחדת לפי כבוד המתים ואין בזה משום בחקותיהם לא תלכו כמבואר ברמ"א סי' קע"ח דכל שהוא לתועלת או לכבוד אין בזה משום בחקותיהם לא תלכו עכ"ל

והנה אנו קי"ל מנהג אבותינו תורה הוא וילפינין כן מקרא דדברי קבלה דכתיב ואל תטוש תורת אמך ואיכא נמי משום בל יחל דרבנן כדאיתא פ"ב דנדרים ומימות העולם הי' המנהג להוציא המת בכתפי ואיתא נמי בברכות בפ' מי שמתו דנושאי המטה הם פטורין מן התפילין וכיו"ב יעויי"ש ויש למנהג הזה ג"כ שורש עפ"י התורה כמבואר בקרא גבי בני קהת כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ובפרק אלו מגלחין מדמה מיתת האדם וכו' שכל העומד בשעת יציאת נשמה צריך לקרוע דדומה כמי שרואה שנשרף ס"ת וכן פסקינין בש"ע סי' שמ"א וכיון שהנשמה דומה לס"ת ממילא גם הגוף דומה לארון וא"כ שפיר שייך גם בזה כי עבודת הקודש וכו' בכתף ישאו ואע"ג דלא דמי' דהתם הלוחות עדיין מונחות והיו שם כשנשאו אבל כאן הנשמה כבר יצאה וא"כ אין כאן רק הארון מ"מ הנהיגו קדמונינו כן משום דמיין הנ"ל להחמיר

ואמרינין בסוטה דף ל"ה דדוד המלך עה"ש נענש משום דאמר זמירות הי' לי חקיך וכו' שנכשל בדבר שאפי' תינוקת של בית רבן יודעין ורצה להוליך את הארון הקודש על העגלות ושמטו הבקר ואני אמרתי בכוונת ענין זה דבגמ' מצינו בכמה דוכתי דפליגו ר"י ור"ש אי דרשינן טעמא דקרא ולר"ש דרשינין וסמכינין עלי' אפי' לקולא וזהו הכוונה של זמירות הי' לי חקיך דדרש חקי התורה וחקר למצוא טעם בהם ונהנה מטעמי התורה וראה שפקודי ה' ישרים משמחי לב כמו זמר וסבר כר"ש דדרשי' טעמי' דקרא לסמוך על זה אפי' לקולא ולכך סבר הטעם דבכתף ישאו הוא משום כבוד וממילא אם עושה עגלה נאה מהודרת מאוד הוא כבוד יותר מן מה שישאו בכתף וע"ז אמר הקב"ה התורה דכתיב בה התעיף עיניך בה ואיננו שאם אתה עושה רק לפי ראות עיניך בטעמו של דבר אז איננו שתבוא לידי טעות וא"ש דברי הגמ' דשם

ועכ"פ כיון דהתורה הקפידה בארון לשאת דווקא בכתף אפי' אם רוצה לעשות ג"כ דווקא עגלות יפות אינו רשאי לשנות ולכך הקפידו ג"כ חכז"ל דגוף של האדם דדומה להארון לשאת אותו בכתף ועכ"פ נראה דיש למנהג הזה שורש דאורייתא ובפ' מי שמתו דימו ג"כ את המוליך עצמות של מת למוליך ס"ת עיי"ש

אמנם במקומות שהבה"ק רחוק מהעיר וגם עוד חששו דבני אדם הטרודים על המחי' ועל הכלכלה ויש לחוש שלא ימצאו משתדלים לשאת את המת למקום רחוק ועוד שאר אמתלאות הקילו להם להוליך את המת בעגלה דאיכ"ל דבכה"ג לא הי' המנהג מעיקרא וכמ"ש המג"א סי' תר"צ דהיכא דנשתנה העת והדבר אינם עוברים על לא תטוש תורת אמך כן נ"ל להסביר וללמד זכות על בני ישראל אמנם על זה לא נשאלתי אלא שהשאלה הי' במקום אשר זה מכבר מוליכין את המת בעגלה שיזדמן להם אם רשאין מעתה לעשות להם עגלה מיוחדת לזה אי לית בי' משום חקות עכו"ם

ולפי ענ"ד מלבד הטעם שכ' לעיל בלא"ה ג"כ לית בי' משום בחקותיהם לא תלכו דהנה איתא בסנהדרין דף כ"ב ע"ב ודף כ"ג דהיכא דלא מינייהו ילפינין אלא מה"ת לית בי' משום בחקותיהם לא תלכו דהרי המשכן הביאו ונשאו ישראל על שש עגלות צב וה' צוה למשה שיקבל אותו מהם ויהי' לישא בהם הקרשים וכל צרכי המשכן בעגלות צבים וצבים פירש"י מכוסים ובפ' תרומה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ופי' האלשיך הקדוש שע"י עשיית המשכן יזכו שהשכינה תהא שורה בגופם וגם פירשו המפורשים על הקרא ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן היינו דהאדם מכוון נגד המשכן ויש בו ג' חילוקים החצר הוא דוגמת גוף חלק התחתון הכרס והלב ואינך הוא דוגמת ההיכל והראש הוא דוגמת הק"ק

גם בספר הכוזרי האריך בזה ופי' בזה ג"כ הקרא ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן הוא דוגמת אדם אם זוכה למדרגה ההוא ולכך כשם שהוליכו את המשכן על עגלות צבים דהכוונה עגלות מכוסים כן ראוי להוליך את האדם שמת וכיון דיש לזה שורש מהקרא ולא מינייהו ילפינין לית בי' משום בחקותיהם לא תלכו ובק"ק פרעשבורג מוליכין המתים בעגלות מכוסים וכן עשו בחיי רבינו הגאון בעל חת"ס זצ"ל ולא הי' שם פוצה פה ומצפצף וכן הוא בשאר קהלות אמנם אעפ"י שנראה שעפ"י הדין אין חשש אפי"ה משום מראית עין אצל כמה אנשי בנ"י נראה כאלו מן הגוים ילפינין זה ולפי"ז הי' לכאורה אסור משום מראית עין שהם חושדים וסוברים שעוברין על הלאו של ובחקותיהם לא תלכו ולכך יש למנוע מזה אם אפשר

ולכל הפחות יש ליזהר שלא יעשה העגלה המיוחדת לזה דוגמת העגלה שעושין אוה"ע לענין זה דבכל דברים שאנו עושים כדי לדמות להם הם אסורים לנו משום כמה לאווין כמ"ש הרמב"ם בהלכות עכו"ם וחקותיהם לזאת ישכילו לשנות העגלה ההוא מן דרכי העגלות שעושין אוה"ע וחכם עיניו בראשו ישכיל ויבין כדת מה לעשות והנראה לפי ענ"ד כתבתי ויבולע המות לנצח ואין פרץ ואין צווחה ברחובות בני ישראל וכבר כתבתי אם יסכים לדברי הנ"ל כפי דעתו כן יעשה דברי החותם וכו' ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שנ"ב

הנה ראיתי בעלי שצ"ה מכתב צ"ט שהעיר בשם הרב מוהר"א אב"ד דק"ק פעגרסהיים נ"י וכ' שמבואר בטוי"ד סי' שס"ג דבעי' הרחקה בין עצמות המת לעצמות מת אחר ו' טפחים והקשה מהטור בסי' ת"ג דשם הביא ברייתא דמס' שמחות דאפי' לרע"ק דאוסר וחייש לתערובות אומר דנותנין בארזים ומוכח ע"כ דלא בעי הרחקה ולבסוף כ' דיש לחלק בין ארזים לקרשים דעלמא ולעולם דבעינין בין עצמות לעצמות ו' טפחים ולפי ענ"ד נראה דבין עצמות לעצמות לא בעינין הפסק ו' טפחים ולא מצאתי ולא ראיתי בש"ע שכ' כן ואדרבה נ"ל לדייק איפכא דהנה שורש דין זה דבעינין הפסק ו' טפחים ילפינין ג"ש מ מב"ב