מהר"ם שיק יורה דעה רמד

מצוי שיפגע בוושט תחילה) לפי הנראה לי מלשון מעלתו ני' בשעת מעשה לא ראו שעשה מעשה בסימנים ולכל הפחות לא ראו שפגע בוושט ובכה"ג לענין בהמה אמרינין דלא פגע בוושט עיין במ"ש מרן זצ"ל בחת"ס בחיו"ד סי' ך"א

וא"כ י"ל דהרי במס' שמחות פ"ב אמרינין דווקא בנפל ומת ואיכא לדיוקי כמ"ש למעלה דווקא אם מת וודאי מכח מעשיו הוא דאין מתעסקין עמו אבל מספיקא מתעסקין עמו דהרי אמרו גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת דשוא"ת ומצות עשה וא"כ כיון דבמ"ע ול"ת דאורייתא ספיקא להחמיר או מה"ת או מדרבנן וא"כ מכ"ש בכבוד הבריות ותו דלפי הנראה לפענ"ד דקרא דילפינין מיני' בברכות דף כ' דגדול כבוד הבריות אפילו אי הוי רק חשש בזיון מרבינין לי' ולכך משום עשה דל"ת לא הוי מרבה יעויי"ש בפ"י מיהו משום הא לא ארי' דכיון דמיירי במת שבוודאי צריכין לחוש לכבודו אפילו אי מניחין אותו לבוא לחשש בזיון כבר הוא מעתה ביזיון

מכל מקום נראה הדבר נכון לפי ענ"ד דספק כבוד הבריות הוא להחמיר וא"כ בספק מאבד ע"ל חייבין להתאבל כן נראה לפיענ"ד ועכ"פ בנידון שלנו כיון דלשון מס' שמחות משמע דווקא ומת ויש לדייק מיני' אי ספק איבוד חייו או היכא דהתוודה ועשה תשובה חייבין להתאבל וא"כ בנידון שיש תרתי למעליותא וממנ"פ חייבין להתאבל עליו וכ"ש שמרן זצ"ל הנ"ל בלא"ה כ' מקום לדעת הרמב"ן הנ"ל

וכל זה לענין אבילות אבל לענין אמירת קדיש נראה אפילו הוי רק חדא למעליותא דהיינו שהתוודה אומרין קדיש עליו שהרי בלא"ה תמה מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל מנ"ל דלא נימא קדיש עליו להצילו מן הדין אע"ג דאמרינין בסנהדרין דף מ"ו ע"ב דברשעי' כתיב לא יקבר כי היכא דלא להוי להו כפרה מ"מ מנ"ל דאמרינן כן בעלמא דשאני התם דעפ"י הדיבור שאני ומכ"ש לדעת הרמב"ם בפ"ו מממרים והש"ע בסי' ר"מ סעי' י"ח דאפילו בכבוד אביו רשע חייב ולומר דמשום סייג וגדר תקנו כן דמכין ועונשין שלא מן הדין ג"כ קשה לומר כיון דלא מצינו שתקנו כן

מיהו בבאר יעקב סי' ר"מ כ' טעמא דהרמב"ם משום שמא הרהור בתשובה וא"כ זה לא שייך במאבד ממש ואני כתבתי במקום אחר דחיישינין שמא יעשה תשובה ויהיו כל עונותיו נחשבין לו למפרע כשגגות או כזכיות וזה נראה טעם הלח"מ בפ"ו מממרים דין י"א שכ' דלאחר מותו גם הרמב"ם מודה ובזה נתישב מאי דקשה לכאורה מהא דאיתא בסנהדרין דף מ"ז דהודו לחזקי' דגירר עצמות אביו ופרש"י שם דאינו חייב בכבודו מיהו זה יש בלא"ה לדחות דאין הטעם כרש"י אלא כיון דלכפרה עביד זהו כבודו או שעשה כן משום סייג וגדר והודו לו עכ"פ לפי טעם זה היינו לא התוודה אבל בהתוודה איכ"ל דחייב בכבודו (ונהי דלענין איבול כבר כתבנו לעיל דאינו מועיל משום דברגע קבורה תליא מלתא וכיון דאדחי אדחי משא"כ באמירת קדיש וכו') ומהרי"ק בתשובה בשורש ל' כ' דאמירת קדיש תליא בחיוב כבוד וא"כ חייבין באמירת קדיש היכא דהתוודה וגם בספק האחר היכא דהוי ספק מאבד וספק אי מת מכח חבלתו מספק חייבין בכבוד אביהן

ואע"ג דאיתא בב"ק דף צ"א ע"ב דאין אדם רשאי לחבול בעצמו וא"כ אפילו אי לא מת מכח אותו חבלה מ"מ חבל בעצמו איכ"ל דמשום חבלה בעצמו לא אקרי רשע וחוטא קרי לי' התם בב"ק דיליף מציער עצמו על היין והר"ן בשבועות דף כ"ז כ' משום דאינו מפורש בקרא חל השבועה עליו וא"כ איכ"ל דבכה"ג עדיין חייבין בכבודו וצריכין לומר קדיש עבורו וכבר פסק מרן זצ"ל בתשו' חת"ס חיו"ד סי' שכ"ו הנ"ל דמספיקא צריכין היתומים האחרים ליתן להם קדיש עיי"ש מלתא בטעמא והנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה שמ"ז

ראיתי בעלי שצה"נ מכתב קט"ז שכ' מוהרר יעקב עטלינגער ני' הוא הגאון האבדק"ק אלטונא יע"א לאסור לנוול המת לחתכו כדי ללמד לעשות רפואה לחולה אחר שהוחלה ג"כ בחולה כזה ומ"מ לפי הנראה שם מדבריו אם הוא מכר עצמו מחיים לזה או אם מחל מחיים מהני ומאי דפשיט' לי' להרב דבלא מחילה אפי' יש חולה בפניני שאפשר לרפאו ע"י שיבדקו את זה אסור לא נראה וגם מאי דנראה מדבריו דמחילה מהני לא נראה כן וכן ראיתי בדברי מרן הגאון בתשובת חת"ס סי' של"ו דמחילה לא מהני לזה והוא עפ"י מ"ש הרמב"ן בפ' כי תצא על פסוק כי קללת אלקים תלוי ולי נראה בלא"ה ראי' דא"י למחול דהרי אמרו בסנהדרין דף מ"ו ע"ב דאי קבורה משום בזיון אי אמר אל תקבורני אין שומעין לו וכ' הטור בסי' שמ"א משום דהוא בזיון דכל החיים וא"כ גם בניוול המת לחתכו אפשר ג"כ דאינו יכול למחול וכ"ש אם הוא לכבוד נשמתו שהיתה בו או משום כבוד קונו א"כ לא ניתן כלל למחילה והיינו אם אין כאן חולה אחר כיוצא בו אבל אם יש כאן חולה אחר כיו"ב מבואר מלשון נוב"י מהדו"ב חיו"ד סי' ר"י דמותר משום פיקו"נ דהאיך וכ"כ מרן הגאון בחת"ס סי' של"ו דבכה"ג קרוב לוודאי דמותר.

ונראה לי ראי' ברורה לזה מהא דאמרינין בעירוכין דף ו' בישבה על המשבר ומתה מביאין סכין וקורעין בטנה ופסקו הרמב"ם והש"ע בסי' ש"ל לאו"ח סעי' ה' ולמג"א שם סק"י אפילו משום מיעוטא אע"ג דרוב הפעמי' אין העיבור חי ואפילו משום מיעוטא מנוולין האם ודוחי' בוודאי ניוול המת בקום ועשה משום ספק מיעוט דהצלת העיבור וא"כ מבואר דספק פיק"נ דוחה ניוול המת ובוודאי לפי מ"ש הרב הנ"ל האבדק"ק אלטונא שם דגבי יורשין מחלה מסתמא נוולה הי' אפשר לומר משום מחילה דידה מיהו זה תימה דהרי מבואר בב"ב דף קנ"ד ע"ב וכמו שביאר הנוב"י בתשובה הנ"ל דלענין היורשין משום הנאתם אינה מוחלת ניווולה וא"כ לא דמי ניוול לזילותא דאמרינין בסנהדרין דמחיל בסתמא לגבי יתמי ובלא"ה כבר ביארנו דניוול המת לא ניתן למחול כלל

ועוד. דאי משום מחילה א"כ אי אמרה לא בעינין למחול אין כאן מצות פרו"נ וא"כ מנ"ל דדחי שבת הא בכתובות דף מ' ע"א אמרי' הואיל ואי אמרה לא בעינא אין כאן עשה אינו דוחה ואע"ג דיש לחלק וכמ"ש התוס' ישנים שם לענין כיבוד אב מ"מ י"ל כן ואינו פשוט וא"כ מאי פריך שם בעירוכין על מימרא הנ"ל מאי קמ"ל וכו' וע"כ דדינא הוא לנוול המת משום ספק פיקו"נ דאחרינא ובלא"ה נראה ראי' מבוארת כמ"ש הנוב"י וגם הרב הנ"ל ממאי דאמרי' אין לך דבר שעומד בפני פקו"נ אלא ע"ז וג"ע וש"ד בלבד אלא שהרב הגאון הנ"ל מספק עלינו הואיל ובגזל ס"ל לרש"י בב"ק דף ס' דאין מצילין עצמו בממון חבירו ואפילו להטור והש"ע והחו"מ סי' ש"פ כ' דמותר להציל עצמו וליטול ע"מ לשלם אבל לא שלא ע"מ לשלם ומזה למד הרב הנ"ל דה"ה ניוול

ואומר דאפילו לפי שיטת הגאון הנ"ל זה אינו דהרי קשה איך אפשר לומר כן דבגזל צריך שיהרג וא"י הרי לולא דגילה לן קרא או דמסברא ידעינין בסנהדרין דף ע"ד בע"ז וג"ע וש"ד דיהרג וא"י שעומד בפני פיקו"נ הרי אפילו שפ"ד היו אמרינין דשרי וה"ש גזל ונהי דש"ד ילפינן דאסור מסברא דמאי חזית כו' וא"כ גזל מנ"ל וע"כ צ"ל אי ס"ד דגזל יהרג וא"י וכדאיתא בברייתא חיצונה בשם ר"מ המובא בש"מ בכתובות דף י"ט ע"א ע"כ צ"ל טעמא משום דאמרינין בב"ק דף קי"ט ע"א דהגוזל את חברו שו"פ כאלו נוטל נשמתו ונפשו דאולי אליו הוא נושא את נפשו ולכך אפשר נמי סבר ר"ח בכתובות דף י"ט ע"א דמשום פיקו"נ נמי לא יעידו שקר שגוזל את חבירו

ואפשר דרב חסדא לטעמי' דסובר שם בב"ק כנוטל נפשו כנפש הנגזל לכן אמרי' לקטלו ולא יעידו וע"ז הקשה רבא הא אמרו אין לך דבר העומד בפני פיקו"נ אלא ע"ז ג"ע ש"ד בלבד הוא דקשיא לי' דווקא אם הוא שפיכות דמים בלבד ולא גזל דהוי רק כאלו שיפך דם וא"ש דקדוק לשון בלבד ועכ"פ כיון דאי אמרינין בגזל דאסור אפילו בפיקוח"נ דאסור היינו משום דלפעמים הוי כנוטל נפשו אבל בניוול המת פשיטא דלא שייך שפיכת דמים וא"כ שוב נאמר לו הכלל שאין לך דבר שעומד בפני פיק"נ

וכל זה כתבתי אפילו לפי דעת הרב מוה' יעקב טעלינגער ניי הגאון הנ"ל אמנם העיקר דגזל מותר במקום פי"נ לא מבעי' לרא"ש והטור והא דכתב דאסור לגזול שלא ע"מ לשלם אפילו במקום סכנה היינו משום דבזה שלוקח שלא ע"מ לשלם לית ביה קיק"ל ונהי דגם דלא תגנובו אפילו ע"מ לשלם אסור מ"מ שלא ע"מ לשלם איכא איסור טפי ועל זה אינו פיקו"נ ובמאי ידחה אבל אם הי' אפשר לצייר שיהי' פיקו"נ אם יטול ע"מ לשלם בוודאי רשאי לגזול וכמו שהקשה רבא בכתובות דף י"ט ואפשר דגם ברייתא חיצונה שהביא הרמב"ן דר"מ סובר דאף גזל לא הותר במקום פיקו"נ היינו כמ"ש הרא"ש והטור דצריך ליטול ע"מ לשלם דעל זה אינו פיקו"נ ואפילו רש"י שכ' בב"ק דאסור באמת תמה הפרשת דרכים דרוש י"ט עליו דאנן לן דבר שעומד בפני פיקו"נ מ"מ י"ל דרש"י כ' כן לר"ה אבל בוודאי מודה רש"י דקי"ל כרבא בכתובות דף י"ט

ועוד נראה דכוונת רש"י איכ"ל דהוא היכא שמעמיד עצמו ומסבב לעצמו סכנה שמוכרח להציל עצמו בממון חברו וכעין דס"ל להרז"ה המובא בר"ן בפרק ר"א דמילה היכא דאשתפיך חמימא דלאחר המילה קודם המילה דאסור לסבב שיהא סכנה שיהא צריך לחלל שבת משום סכנה ועד"ז מיושב לשון הקרא בשמואל ב' קאפיטעל כ"ג ויתיצב בתוך החלקה ויצילה וכו' דמשם ילפינין שאסור וכו' וקאמר דהיינו ע"י שהתיצב שם וגרם הסכנה הזאת ושיהא צריך לשרוף עי"ז ויציל שאסור ויש להמתיק בזה המאמר בב"ק דף ס' התמוה וכמו שתמה הרד"ק בשמואל שם ועפ"י הנ"ל יש לישב קצת ואין כאן מקומו

ועכ"פ הדרן לנידון שאנו בו וכיון שכן בוודאי במקום פיק"נ שרינן ניוול וגם מסברא נראה כן שהרי ניוול המת היינו משום כבוד נשמתו שהיתה בגופו וע"ז אמרו בברכות דף י"ט גדול כבוד