מהר"ם שיק יורה דעה רמב

שמוטל החיוב על הקרובים לקבור המת ובכלל זה לשמור אותו מן העכברים וכמו שאמרו חכז"ל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים וכיון שזה מוטל על הקרובים והם רוצים להעמיד איש בחריקם אין השומר נהנה מן המת אלא מן האיש הרוצה לפטור עצמו מן החיוב ההוא ונהי שהאיסור הנאה גרם זה החיוב על האיש וע"י נתחייב ושוב כשרוצה להיות פטור ממנו הוא משלם לו שכרו זה מקרי גרם דגרם ומותר באיה"נ (ויש לישב גם קושית הטו"ז בסי' קל"ג סק"ט הנ"ל בזה דבשלומא אם עושה מלאכה אצל איסור הנאה א"כ הוא משלם לו עבור טרחתו ועבודתו באיסור הנאה א"כ גרם לו האיסור הנאה שכר משא"כ בשומר שאינו פועל כלום אלא שהוא שומר תחת הבעלים מקרי גרם דגרם מיהו זה אינו נראה אלא העיקר) דבשלומא בשאר איה"נ אין חיוב על הבעלים לשומרם והרוצה להפקיר ממונם רשאי ואיך נוכל לומר שהשומר תחת הבעלים הרי אין הבעלים מחויבין בזה משא"כ בחיוב שמירה וקבורה שאינו תלוי' ברצונם אלא החיוב מוטל על קרקפתא דגברא והם רוצים לפטור מזה על ידי השומר וא"כ שכרו לא מן המת אלא מן הבעלים שהוא משמר תחתיהם כן נראה לי נכון

וראי' לזה מש"ס דב"מ דף נ"ח ע"א הנ"ל דשוכר הפועל לשמור לו פרה דנוטל שכרו מתרומת הלשכה מוכח דכל כה"ג מותר וע"כ לטו"ז הוא מטעם הנ"ל אמנם לטעם הזה עדיין אינו מוסבר איך מותר לרופא ליקח שכר בעבור זה בוודאי אי נימא כטעם הראשון דכל היכא דאין איסור רוצה בקיומו גם משתכר אינו אסור א"ש ועיי' בבינה לעתים על הלכות יו"ט מהגאון פליתי זצ"ל ספ"א דס"ל אסור להשתכר שאיסורי הנאה של מת והיינו כטו"ז הנ"ל ומ"מ לסברא השני' הנ"ל א"ש וא"כ עדיין נשאר ספק הנ"ל לענין רופא

ונראה דמותר מטעם מ"ש אדמ"ו הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ק"ל דלכך לא מקרי שכר מצוה משתכר באיסורי הנאה הואיל והאדם מחוייב ומוכרח להביא צווארו בעבודת ה'. וקבלת השכר הוא ממילא מטוב ה' וחסדו ודווקא במשכיר עצמו לאיסור הנאה מרצונו הוא הנקרא משתכר באיה"נ. וא"כ גם כאן ע"כ הוא מחויב לזה לילך לראות את המת ואפי' בלי פקודת המלכות כיון שהוא בר ישראל ועליו ג"כ מצות קבורה וא"א לקברו בלתי אם יראנו הרופא תחילה ואצלו א"א לקיים ע"י איש אחר והוי כמת מצוה עליו שהוא מחויב לפקוח ולהשתדל על קברתו. וכמו שדימה לזה מרן זצ"ל בתשובה סי' של"ח בסופו וכיון שהוא מחויב לעשות זה אע"ג דיש לו שכר בעוה"ז מהבעלים השכר ממילא קאתי ואינו בכלל משתכר באיה"נ

ועוד. נראה מטעם אחר וראי' מכתובות דף ק"ו ע"א מבקרי מומין היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אע"ג דקדשים אסורין בהנאה כיון דהיו צריכין לישב ולבטל ממלאכתן לראות ולבקר את המומין אינם משלמין לו עבור הביקור אלא עבור החיוב שהתחייב עצמו להיות מוכן לזה וה"נ מצד שהוא מחויב לילך ולהיות מוכן לזה בכל עת צריכין ליתן לו שכרו ולא הוי אלא גרם דגרם ומותר כמו במבקרי מומין כן נראה לפי ענ"ד נכון

תשובה שד"מ עוד להרבני הנ"ל

הנה בשומר ציון מכתב רי"ג הביא לאסור להטמין נפל בסמים כדי ללמוד ממנו חכמת הניתוח א' משום חשש הנאה דכל איסורי הנאה אסור להשהותם וב' משום ציון דילפינן במ"ק דף ה' דמצוה לציין עיי"ש ומעלתו פקפק בזה דמה הנאה שייך במת נפל כזה הנה בוודאי אסור ליהנות מאיסורי הנאה כל הנאה במשמע אפי' הלימוד מאיסורי הנאה אסור והראי' מנדרים דף ל"ה ע"ב במתני' שמתירין ללמדו הלכות ואגדות כ' הר"ן משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ובנדרי' דף מ"ח תנן אם אסרו הנאה זה מזה אסורים בספרים של אותו העיר ולכאורה קשה הא מצות לאו ל"נ וצריך לומר דהי' מוכרח לקנות ספרים אחרים ודווקא בלימוד הלכות שאסור בשכר מותר דאין כאן שום הנאה אחרת כ"א הלימוד אבל מאי שאפשר בשכר א"כ הוא נהנה שא"צ לקנות או לשלם לאחר עבור הלימוד (וכן פסק ביו"ד סי' רנ"א סעי' י"א דאסור ללמוד בספר הנאסר בהנאה) וא"כ ה"נ בנידון שלנו הוא נהנה שאינו צריך לדבר אחר ללמוד הניתוח

ובלא"ה גם שם יש להקשות קצת אמאי מותר ללמדו הלכות מ"ש מתקיעו' שופר דחיישי' באו"ח סי' תקפ"ו סעי' ה' לדעת הכל בו ופסק דהמודר הנאה משופר אחר תוקע לו הואיל ויש בני אדם נהנים בתקיעה אסור לתקוע בעצמו וא"כ הא הלימוד ג"כ הנאה ופקודי ה' ישרים משמחי לב ואיכא הנאה מלבד המצוה ולמה מותר שוב ראיתי שהטו"ז בסי' רכ"א עמד קצת בזה עיי"ש ס"קמג ויש שם ט"ס אבל לא הבנתי תירוצו עיי"ש שכ' הואיל ומחוייב ללמדו בחנם ואין זה מובן:

ואפשר דכוונתו עפ"י מ"ש בתשובה הקודמת (סימן שמ"ג) בשם מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' ק"ל דהיכא דהדבר חיוב ומוכרח עליו לעשותו לא מקרי משתכר באיסורי הנאה דהנאה ממילא קאתי וא"כ ה"נ אפשר כיון דהלימוד מחוייב אפילו נהנה ממנו ההנאה ממילא קאתי ויותר י"ל דהואיל ואינו מתכוון ליהנות הנאה זו דמשמחו לב וגם לא אפשר בענין אחר מותר כדאיתא בפסחים דף כ"ה ע"ב ואע"ג שהתוס' שם כ' דווקא אי ליכא פסיק רישא הר"ן בסוגיא דריחא מילתא כ' דבהנאה לא שייך פס"ר ועוד שלפי הנראה האי איסור שנהנה הוי רק כמו קול ומראה וריח דלית בי' מעילה ואסור רק מדרבנן ובדרבנן כ' המג"א בסי' שי"ד ס"קה דפס"ר שרי ובלא אפשר ולא קא מכוון שרי

, וא"כ הא דאוסר באו"ח סי' תקפ"ו סעי' ה' להיות תוקע בעצמו ע"כ היינו באפשר ובזה יש לישב קושית הש"ך ביו"ד סי' רכ"א ס"ק נ"ט דביו"ד מיירי בלא אפשר ועכ"פ בנידון שלנו דאפשר א"כ להתוס' דגבי פ"ר אסור יש לאסור נידון שלנו דמלבד הנאה שא"צ ליתן שכר על זה הוא נהנה בידיעתו

ובאמת אדמ"ו הגאון זצ"ל בסי' של"ו לא ביאר זה (אם הלימוד אסור משום הנאה ומ"מ אוסר שם משום חשש מכירה ונתינה) ואפי"ה אסר לה משום חשש מכירה ונתינה דהרי הנתינה באיסורי הנאה אסור מה"ת ואפשר לבוא בו לידי תקלה דהמת אפילו אפרו אסור כדאיתא סוף תמורה וכ"ש אם הוא מוטל בסמים ופק"נ לא מקרי לימוד הניתוח כמ"ש הנוב"י סי' ר"י ובחת"ס סי' של"ו הנ"ל וא"כ יפה כ' בשצ"ה בנפל ישראל דיש לאסור ועיין מ"ש מרן זצ"ל בחאו"ח סי' קמ"ד

וגם לטעם השני שכ' בשצ"ה דאסור משום דמצוה לציין ומעלתו פקפק דלפני עור הוי דווקא בתרי עברי דנהרא וא"צ להשיב על פקפוקו שהרי הרב נ"י בש"צ הביא ש"ס דמוע"ק ואם לית בי' משום לפני עור אית בי' משאר לימודי הקרא דמצוה לציין מקרא דיחזקאל ובנו אצלו ציון ואינך קראי דמביא בש"ס דמוע"ק דף ה' ואף דא"כ קשיא על אביי שאמר משום לפני עור צריך ציין

אמנם איכ"ל אביי לטעמי' דמוכח מדבריו בע"ז דף ט"ו ע"ב דהקשה שם אביי לרבה מ"ט עביד מר הכא והא אזיל ומזבין לגוי מבואר דס"ל דלא תלינן ואפילו בספיקא איכא לפני עור יעויין בתוס' שם ד"ה רבה זבין חמרא וכו' ועכ"פ יהי' איך שיהי' אסור משום דמצוה לציין ועיין במג"א סי' קס"ג ס"קב שכ' אפילו לא הוי בתרי עוברי דנהרא איכא משום מסייע ידי עוברי עבירה אבל עיקר הטעם דאסור משום אינך קראי וא"צ לפנים

תשובה שמ"ה

בס' חכמת אדם כלל ק"נ סי' י"ח צווח על שנוהגין להכניס המת לביהכ"נ לכבודו להספידו שם ושלמדו זאת ממה שהכניסו שם הגאון מוה' אליהו ווילנער זצ"ל ושראוי לבטל זה ושמעתי להקשות עליו שהרי מבואר כן בש"ע סי' שד"מ סעי' כ' ובירושלמי נזיר דף כ"ג איתא כד דמך ר"י נשיאה דחף ר"ח לזעירא בכנישתא ופי' הפ"מ שהי' בביהכ"נ וכן הוא במדרש שהכניסו את רבינו הקדוש בי"ח בתי כנסיות עיין במדרש קהלת ועוד האריך בדברים וגם על לשון החכמת אדם ותבאו ותטמא את מקדשי וכו' פקפוק דזה שייך בביהמ"ק והנה השואל לא הבין כוונת החכמת אדם ותימה על השואל מה הי' צריך לשאול מן הש"ע סי' שד"מ הרי גם החכ"א העתק זה שם באותו סעי' דחכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לבית המדרש שלו והוא מדברי תשובות הרב האי גאון ואין בו ספק אלא דקי"ל ביו"ד סי' רמ"ג ברמ"א דבזה"ז אין דין ת"ח והאריך בזה במהרי"ק שורש קס"ג וכיון דאפילו דין ת"ח אינו בנמצא וכ"ש הכא דבעינן חכם ואלוף וגאון ואפילו מהרי"ט בסי' מ"ז דפליג על המהרי"ק הנ"ל מ"מ מודה לענין כמה דברים אין לצורבא מרבנן בזה"ז דין ת"ח מכ"ש כהן דהתנאי להיות חכם ואלוף וגאון ומאי ענין ראי' מרבינו הקדוש דמי לנו גדול ממנו

מיהו גם מהתם אינו ברור דהכניסו אותו לביהכ"נ דהפ"מ סוף הנושא פי' כנישתא היינו חבורות ושורות בני אדם עיי"ש ועכ"פ בחכם ואלוף וגאון גם החכמ"א כ' דמכניסין אלא על חכם בזמנו פקפק וע"ז כ' דהואיל וראו שעשו כן להגאון מוהר"א זצ"ל לכן עושין כן גם לשאר ת"ח ובאמת אין הנידון דומה מהגאון מוהר"ח זצ"ל בוודאי הי' בכלל חכם אלוף וגאון אבל לסתם ת"ח מנ"ל ולכך משום לא פלוג כ' דטוב לבטל בכל גברי אפילו במופלג וזה כוונתו וא"ש

אלא שרמז לן הטעם שלא התירו כן לכל אדם או אפילו לכל ת"ח דביהכ"נ אסור לכנוס בה לכבודו אלא לצורך תורה כמבואר במגילה דף כ"ח ע"ב ולכך דווקא בחכם ואלוף וגאון דאית בי' כבוד התורה טובא מותר להכניס אותו לביהכ"נ אבל מנ"ל לומר דמותר לכבוד אחר שאין כל כבודו כבוד התורה זהו כוונתו וא"ש

ומה שהביא מקרא ותבאו ותטמאו מקדשי מקרא זה לא מצאתי ונראה שכוון על הקרא ותבואו ותטמאו את ארצי שאמרו שם בירושלמי סוף הנושא על אותן אשר בחייהם לא עלו לא"י ובמותם צוו להוליך