מהר"ם שיק יורה דעה רמ

הקשה מאבל דפטור ביום הראשון אבל בלשון הירושלמי פריך מר' יהושע דאוסר אפילו ביום שני והפ"מ דקדק למה באמת לא מקשה מיום הראשון ומתרץ בירושלמי דבאמת רק איידי נקט לה

והרי מבואר דאונן פטור מתפילין משום ב' טעמים והנפ"מ דבשאר מצוות יש דעות הפוסקים דרשאי להחמיר כמבואר באו"ח סי' ע"א וביו"ד סי' שמ"א אבל בתפילין איסורא איכא דהרי אמרו אסור לאבל להניח תפילין ועוד איכא בינייהו באינו מוטל עליו לקוברו ואיכא למ"ד דלית בי' אנינות מ"מ אסור לו תפילין וכן אם אינו רשאי לקברו וזה טעם מג"א בסי' תרצ"ו הנ"ל והא"ר שם פליג כיון דהוא יום שמחה לא מקרי מעולל בעפר קרנו וגם צריך ליתובי דעתי' אין לחוש להיסח הדעת כמו דקי"ל באו"ח סי' תקמ"ח במג"א בחוה"מ שצריך להניח תפילין דגם להיסח הדעת אין לחוש כיון דמחוייב לשמוח אבל בנידון שלנו אפילו אם כיון דאינו יכול לקברו אינו אונן מ"מ יום מר הוא וא"כ עכ"פ ביום המיתה וגם ביום השמיעה דקיימ"ל ביו"ד סי' שפ"ח דאבל אינו מניח תפילין ה"ה אונן אפילו באופן דאינו פטור מכל המצוות מ"מ תפילין לא יניח וכעת מצאתי כן בספר לשון חכמים שפסק כן בקצרה וטעמו ע"כ כנ"ל

והנה ביום הקבורה כ' הדגו"מ בסי' שפ"ח בשם מהריט"ץ דחייב בתפילין והא"ר בסי' ל"ח ג"כ מביאו והם השיגו עליו מיום שמועה עיי"ש ולכאור' יש להביא ראי' נגד מהריט"ץ מדברי הירושלמי הנ"ל דפריך דת"ל מכח אבל ביום הראשון ולמהריט"ץ היינו דווקא אם יום המיתה והקבורה ביום א' ולכך קמ"ל דאפילו מי שמתו מוטל לפניו ואינו יום המיתה מ"מ פטור משום דפטור מכל המצוות. מיהו י"ל אדרבה דבזה יש לישב דקדוק הפ"מ הנ"ל דהירושלמי באמת לא פריך מיום ראשון אלא מיום שני ולמהריט"ץ א"ש דמיום ראשון לא קשה משום דאיכ"ל כקושיא הנ"ל דקמ"ל דאפילו אינו יום המיתה ולכך פריך רק מיום שני ומזה גופי' יש להביא ראי' דלא כמהריט"ץ מדפליגו ביום שני משמע דביום ראשון דומיא דיום שני דאינו יום המיתה לכ"ע אסור בתפילין דאל"כ לפלגו ביום ראשון כשאינו יום המיתה וע"כ דלא כמהריט"ץ אלא הואיל וזה מוכח מכח יום שני לכך נקט הקושיא מיום שני ומיושב דקדוק הפ"מ ועכ"פ מבואר ביום המיתה או ביום השמיעה או יום הקבורה אפילו אינו פטור מתפילה פטור ואסור בתפילין

אמנם אם נמשך יותר מיום אחד שמת ביום א' אחר חצות ואינו נקבר עפ"י חוקי הממשלה עד יום ג' לאחר חצות אם כן יום ב' אינו לא יום המיתה ולא יום השמיעה ולא יום הקבורה אינו מבואר מאי דינו אז לענין תפילין ולכאור' כיון דעיקר מרירותא חד יומא ולא נולד כאן דבר חדש בנתיים לעורר מרירתו טפי חייב ביום ב' בתפילין ואפילו מאן דפליג על המהריט"ץ מודה בזה מיהו מלשון הדגו"מ בסי' שפ"ט משמע כל דהוי אונן לענין קדשים אפילו מדרבנן גם לענין תפילין פטור ובפ"ב מביאת מקדש הנ"ל פסק הרמב"ם דגם הימים שבנתיים הוי אונן מדרבנן וכן משמע בזבחים דף ק' ע"ב דימים שבנתיים פשיטא דהוי אונן עיי"ש בפרש"י ודין זה עדיין צ"ע

וכל זה לענין הנחת תפילין אבל לענין שאר מצוות אם מכח הדת ופקודת הממשלה אין רשאין לקבור אותו הדבר מבואר בתשובת נוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' רי"א דלדברי המג"א בסי' תקמ"ח אינו פטור מכל המצוות אלא שהוא השיג עליו ושם כ' בארוכה מ"ש בדגו"מ בסי' תקמ"ח בקצרה ובס' לשון חכמים לא ראה בנוב"י וכ' דיש לחלק בין יום אד לפקודת המלך ובאמת הנוב"י אינו מחלק וסובר דלעולם הוא פטור מכל המצוות משום דצריך לעשות תכריכין וגוף דברי הנוב"י סותרין עצמן למ"ש במהדו"ק חאו"ח סי' כ"ז שם שכ' כה"ג ונזיר דאינו רשאי לטמא עצמו אין דינו כאונן ולכך צריך לשחוט פסחו ולמול בנו ואי אמרי' כסברת דגו"מ הנ"ל הא עדיין צריך לטרוח לעשות תכרוכין וא"כ דבריו סותרין

מיהו בלא"ה דברי תשובתו בסי' כ"ז תמוהין דבירושלמי ר"פ מי שמתו מבואר דמשום טרדה דארון ותכריכין פטור ממצות וכן הוא מבואר בפוסקים לענין י"ט ברוצה לקבור ע"י עממין ועד כאן לא מסתפק לן אלא כאן כיון דהיום אילו יכול לקברו ועד למחר יש שהות טובא לעשות ארון ותכריכין איכא למימר דחייב אבל כה"ג ונזיר דצריך עתה לארון ותכריכין פשיטא דדינו כאונן ופטור מכל המצוות אמנם בנידון שלנו דאית לי' שהות טובא נהי דאיכ"ל דלא מסתבר בכה"ג לומר דפטור משום דצריך להתעסק בארון ותכריכין וכדברי המג"א בסי' תקמ"ח ס"ק הנ"ל גבי יום אד אפי"ה מדברי הרא"ש בפרק אלו מגלחין סי' ק"ב נראה דהוי אונן ולא מטעם הנוב"י אלא מטעם אחר שכ' בשבת דאע"ג דא"י לקברו מ"מ אסור בתשמיש ודבר שבצנעא נוהג משום דמוטל עליו לקברו למחר ולשמרו היום עיי"ש שעפ"י לשונו מבואר דאין ראיות מג"א ממי שאינו ניתן לקבור ליום אז ראי'

ומכל מקום העיקר נראה דע"כ לא אמר הרא"ש אלא לאוסרו בדברים של שמחה או בעודונים וקלות ראש והה"ד אם באמת עוסק בצרכי המת ובשמירתו אבל לאסור משום כבודו לא אסרו והראי' לענין שבת וי"ט דאם מחשיך פטור מכל המצות אבל משום דאי בעי מחשיך אינו פטור והטעם דדווקא אם יכול להתעסק בצרכי קבורה ולמהרו ואינו עושה אפילו מלאכתו נעשה ע"י אחרים מ"מ איכא בזיון למת וכמי שאינו חושש לכבודו עיין מה שהסביר הלבוש בסי' ע"א אבל בשבת ויו"ט דווקא אם מחשיך אבל אם אינו מחשיך אין כאן בזיון וה"ה אם הוא מחק הממשלה שלא יקברו היום אין כאן בזיון ורק אם באמת הוא טרוד להשתדל עבורו לצורך ארון ותכריכין או שאר דברים לכבודו פטור אבל אם יש לו מי שיטרח עבורו אלא שהוא במקום אחר אין נראה לאסור וא"כ במדינתינו שיש חבורה כיון שכבר נתן חיובם וכ"ש אם גם תכריכיו עשויים אינו פטור מכל המצוות. א

ובלא"ה לא מסתבר לומר דזה הוא כבודו של מת שלא יעסוק בשום מצוה מן המצות ב' ימים ולכאור' יש להביא ראי' לזה מקושית הירושלמי ר"פ מי שמתו הנ"ל דמאי פריך דלמא איצטרך לאשמעי' כגון שאינו יכול לקברו עפ"י חוקי השררה או יום אד וא"כ אינו לא יום המיתה ולא יום הקבורה ולא מקרי יום מר וא"א לפוטרו מטעם אבל ואפילו לפי מ"ש לעיל דגם בימים שבנתיים יש להסתפק מ"מ פשוט אינו ומנ"ל להקשות אלא וודאי דבכה"ג אינו פטור מן המצות ופריך שפיר ממנ"פ

אמנם לכאורה קשה לפי"ז מאי פריך בברכות ר"פ מי שמתו דף י"ז סוף ע"ב מאי ארי' מי שמתו מוטל לפניו אפילו אינו מוטל לפניו נמי ומאי פריך דלמא הברייתא מיירי ביוכל לקברו אבל מתניתן מיירי באינו יכול לקברו ולכך בעינן דווקא לפניו דכיון דמשמרו וכעין שכ' הרא"ש בפ' אלו מגלחין הנ"ל והעוסק במצוה פטור מהמצוה ונראה דקושית הש"ס הוא גופי' למה נקט בכה"ג באינו יכול לקברו הו"ל לאשמעי' מעיקרא עיקר הדין ביוכל לקברו מאי דינו דפטור מהכל ואח"כ לאשמעינן במוטל לפניו וא"י לקברו דפטור ופריך שפיר ולעולם דמי שא"י לקברו ואינו עוסק בשמירתו וצרכו אינו פטור מן המצות וכ"ש דיש דעות דסוברין דאפילו אינן רשאי להחמיר לעצמו ולכך אני מורה דביום ראשון שאינו יום קבורה מחמת חוקי הממשלה אינו פטור מן המצוות וכן זכיתי לשאול את אדמ"ו הגאון מהר"מ סופר זצוק"ל והסכים דביום א' אינו פטור

אכן כל זה לענין תפילה וברכה וכיוצא בזה אבל לענין מילה אפשר דגרע דנהי דרש"ל בתשובה סי' ע' והנוב"י סי' כ"ז הנ"ל כ' דמילה עדיף היינו מילת בנו אבל למול אחרים ולהיות שליח איכ"ל דנהי די"א דאונן רשאי להחמיר אמנם כיון שהוא אינו מחוייב בדבר לא אתיא רשות ופוטר את המחוייב ומי שאינו בתורת אותו דבר א"י לפטור ולהיות שליח כמבואר רפ"ב בקידושין וא"כ אכתי יש מקום לחוש לדעת הנוב"י הנ"ל דגם בכה"ג מקרי אונן ולית לן סמיכה רק על הי"א דרשות מיהא הוי וכאן אינו מועיל רשות

מיהו גם זה אינו דגם מי שאינו מחוייב בדבר יוכל לפטור במעשה והא ראי' דבקידושין דף מ"ב שם למ"ד נכרי שתרם תרומתו תרומה מקרי איתי' בתורת אותו דבר אע"ג דאינו מחוייב אלא שרשות בידו ויש להביא ראי' לזה מהא דפסק הרמ"א ביו"ד סי' רס"ד סעי' א' דאשה לא יתנו לה למול משום די"א דאשה פסולה למול מ"מ אינה מחויבת ואיך תוכל לפטור ואיך אפשר לה להיות שליח לבר חיוב ואלא ע"כ אי מילתה כשרה מקרית איתא בתורת אותו דבר אע"ג דרשות הוא וא"כ ה"נ בנידון שלנו כן נראה לפי ענ"ד נכון ובזה אחתום כו' מנאי ידידו הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שמ"א

הטור ושו"ע או"ח סי' רצ"ט סעי' ו' כ' דבשכח ולא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת וכו' מלשון זה משמע דווקא בשכח ולא הבדיל אבל הזיד אין לו תשלומין והוי מעוות שלא יוכל לתקן לכן מדייק הטור באו"ח סי' רע"א מלשון רב עמרם לענין קידוש וכן משמע מלשון הרא"ש בפסקיו בברכות ר"פ מי שמתו סי' ב' שכ' וז"ל הא דאמרינין טעה ולא הבדיל במ"ש וכו' היינו כשלא הי' לו יין שארעו אונס וכו' עכ"ל משמע נמי דווקא אונס או שוגג וקשה דלענין קידוש פסק הטוש"ע כהרמב"ם פ' כ"ט משבת דבין בשוגג ובין במזיד מקדש והולך כל היום וכ' הב"ח שם הטעם דהרמב"ם סובר דקידוש לא מקרי תשלומין אלא זמנו כל היום כולו ול"ד לתפילה דבמזיד קי"ל בסי' ק"ח דאין לו תשלומין במזיד וא"כ בהבדלה דפסק דווקא בשכח יבדיל צ"ל דהבדלה דמבדיל והולך היינו מטעם תשלומין ולכך דווקא בשוגג כמו תפילה ובמזיד לא מהני תשלומין

וא"כ דין זה תליא בפלוגתא דהר"י והמהר"מ שברא"ש ר"פ מי שמתו דאם הי' אונן אם יבדיל והרא"ש והטור לשיטתם שפסקו דאונן לא יבדיל משום דהוי רק תשלומין וכיון דפטור בשעת אנינות שוב