מהר"ם שיק יורה דעה כג

קבעו זמן וקי"ל בחו"מ סי' קע"ו סעי' ט"ו דאין רשאין לחלק בקבעו זמן מיהו שם בסעי' כ"ח מבואר דהיכא דאיכא פסידא רשאין השותף לחלק ואפילו בכה"ג עיין בתשובת מהר"מ מרוטנבורג בסימן תתקמ"ח דהביא ג"כ דאסור ליחיד להחלק מהקהל והיינו הכל היכא דהוי כדבר שאין בו דין חלוקה אבל בנידון דידן דנראה דהוי כדבש דיש בה דין חלוקה ובפרט לפי מאי דקי"ל דבמקום פסידא רשאין לחלק שלא מדעת חבירו ולפי טענות הספרדים יש להם טעמים הרבה ומכש"כ דלפי הנראה בענין כזה בנידון דידן לא שייך מנהג דלא שכיחא

ומכ"ש. עתה מי שמקבל קאנשטאטירונ"ג אשר קיימו ואשרו המלכות יר"ה שרשאין לחלק ואפשר דגם בכה"ג דינא דמלכותא דינא כעין דקי"ל בחו"מ בסי' ג' וכ"ש כשרבנים מובהקים וגאונים מפורסמים הסכימו לזה והרבה יהודים יראים נעשו קהלה בפ"ע ונמלטו מן ידי רשעים ואם שבקהלתו לא שייך זה מ"מ לא נתנו חכמים דבריהם לשעורין ומטעם זה כיון שהמלכות יר"ה הסכים לזה לא שייך ג"כ חשש של הכנה"ג שכ' שיש רשות להקהל למחות שעי"ז יתרבה עליהם מסים וכיון דלפי הנראה לפענ"ד יכולין קהלה אחת להחלק לשתים אלא דקשה לי ע"ז מהא דקי"ל באו"ח סי' קנ"ג סעיף י"ז דאין רשאין לשנות מקום ביהכ"נ ובסי' שס"ו סעי' ג' סק"ז מקום הנחת העירוב משום דכבר נתחזק בזה מיהו על זה יש לתרץ דכבר קיימ"ל בחו"מ בסוסי' קמ"ט דאם לא הי' שם מעיקר' רק ספר אחד ועכשיו שיש שני ספרים ורוצים לקרות בא' אין להם טענות חזקה ולא שייך טענות חזקה אלא דווקא אם הי' מעיקרא ב' ספרים או ב' בתים וקראו ולמדו והתפללו באחד הרי זה ראי' שמחלו ואיכא טענה יעוי"ש

אלא שעדיין לפי טעם דמשום חשדא המבואר במג"א סי' קנ"ג ס"ק מ"א דהוא הטעם המבואר בגמ' יש לומר דגבי הקהל שמחלקין יש ג"כ טעם משום חשדא מ"מ הרי קי"ל שם בסי' קנ"ג ובסו' שס"ו הנ"ל דהיכא דיש טעם גדול דיכולין לשנות ומי הוא יכול לשער מה הוא טעם גדול והרי גם הכא טוענים הכת שכנגד הקהל שיש להם טעמים גדולים ומאן מפיס וע"כ נראה לי לדינא שאין יכולין למחות בהקהל שרוצים להחלק אם יש בו דין חלוקה

תשובה טו להנ"ל

ועתה נבוא לענין השני אם יש כח להקהל לאסור היין ושאר דברים מבואר בסוסי' ר"ה דלרבים יש כח לאסור עניני המורדים והפושעים ומבואר שם בב"י דהיינו דיעה השני' בחו"מ סי' ב' דיש לטובי העיר כח ההוא יעויי"ש וכמו שנרא' ג"כ מדברי הרמ"א בסוף הסימן ב' בחו"מ דהמנהג כך ותימה על לשון הרמ"א דנקט סתם רבים דהא אמרינן לעיל דרק בטובי העיר וגם הא דסתם כאן ובחו"מ סי' רל"א כ' דווקא אם חבר העיר מסכים לזה. וזה לכאור' ראי' לדעת מהרשד"ם המובא שם בש"ך דס"ל דבני העיר אין צריכין להסכמת חבר העיר ויעויי"ש ויעויין מ"ש מרן הגאון זצ"ל בחיו"ד בתשובות הראשונות. ועכ"פ. מבואר דדווקא למורדים ולפושעים יש כח לאסור ולהנ"ל שרשאין לחלוק א"כ אינם לא מורדים ולא פושעים ולא מצינו בכה"ג שיהיו יכולין טובי העיר לאסור את שלהן והרב דמתא לא מצינו שיוכל לאסור אלא למיגדר מילתא ולאפרושי מאיסור' ובזה אפילו קהל יכולין לעשות תקנה כדקי"ל ביו"ד סי' רכ"ח סעי' ל"ג דהנשבע שלא יכנוס בתקנות הקהל בכה"ג היכא דהוי למיגדר מילתא הוי שבועת שוא ובכה"ג מצינו דמרא דאתרא וגאונים עשו תקנה אבל במידי דממונ' הרב הוא רק בכלל טובי העיר ובתשובת ס' זכרון יוסף סי' ב' כתב דרבנים אפילו מצד טובי העיר איכ"ל שאין להם כח במידי דממונ' וגם תמה על הרבנים בעובד' דידי' דגם שמוע בין אחיכ' כתיב

ועוד מטעם אחר נראה דאין כח להאיסור לחול מטעמ' שכ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בסי' קי"ז דאפילו על החוצים אין כח להקהל לאסור כיון דהם כאגודה בפ"ע מדינא בוודאי אם הי' חשש איסור שהשוחט אינו מומחה הי' דין אחר אבל כיון שהשוחט יש לו קבלה מרבנים מובהקים ונתקבל מן בני אדם שיש להם דין קהל בפ"ע וצריך להראות סכינו בפני החכם ששייכים הם לו ועוד מטעם שלישי שהרי מצד מנהג טובי העיר יש כח להם לאסור ובכה"ג שנתפרדו להקהל אחר דהוי דבר דלא שכיחא לא שייך בו מנהג כמ"ש הזכרון יוסף הנ"ל בכיוצא בזה ויעויין בנוב"י חלק חו"מ סימן כ' דינים הרבה ששייכים ג"כ לנידון הזה

ועפ"י הדברים הנ"ל מצאתי שבין האוסרין ובין המתירין אינם סותרי' זה את זה דידוע שלפעמי' היכא דנחלקה קהלה הקהל שנחלק' הם מזלזלין במקח הבשר כדי שיבוא לקנות מהם גם הצד השני ויש בזה פסידא אבל בנידון הנ"ל רבנים האוסרים האיסור חל על כל כת שלו דהיינו של הקהל שהם אסורים לילך לקנות מן שחיטת הספרדיי' הרבנים המתירים כוונתם על הספרדיים עצמם שנחלקו ואלו ואלו דברי אלקים חיים ואין טעות בין בדברי האוסרי' ובין בדברי המתירי'

ועפי"ז ג"כ נראה דבין האוסרים ובין המתירין כלם מאשרים ומקיימים ומחזיקם חלוקת הקהל שאם לא היו אוסרים הי' אפשר שאנשי הקהל יקנו מהספרדיים וא"כ עי"ז יבואו הקהל לידי פסידא גם בחלק והיו להם טענה עפ"י מה שהביא המג"א סוסי' קנ"ד הנ"ל דאוסר לחלק משום דעי"ז יפסידו הקהל שלא יהי' יכולין לגבות מכ"ש בנידון דידן והוי אז כדבר שאין בו חלוקה שיופסד חלק האחד אבל כיון שנתנו האוסרין איסור על קהל שלהן ואין מאנשי הקהל רשאין לקנות מהספרדיים וא"כ ע"י האיסור אין חלק הקהל נפסד וא"כ ע"י שני האיסורים מתקיים ומתחזק החלוקה כן נראה לפי ענ"ד ואפילו לפי מאי שצדדתי לומר עפ"י המנהג דהוי כמו הותנו לעולם כיון דנשתנה הענין כבר כ' המג"א בסי' תר"צ ס"ק כ"ב דהיכ' דנשתנה הענין מותר לשנות ובענין הזה כבר כתבתי דברי הנוב"י בסי' כ' ושם ימצא מ"ש מצד רוב דלדידן במקום דליכ' מגדר מילת' בעינן רוב מתוך כולו יעויי"ש

וכל זה לענין דין האיסור כתבתי דעתי אבל הצדקות ושאר עניני' שמפסיד הקהלה ע"י החלוקה בוודאי צריכין לפשר ויש להם דין על זה כעין שמבואר בחת"ס זצ"ל חלק ששי תשובה כ"ז וכתבתי דעתי. וע"ז אמרתי שאין אני יודע לא איסור ולא היתר אבל אין אני מכריע ח"ו וגם מ"ש שאכתוב להרבנים האוסרים אין זה דרכי כי אין אני אומר קבלו דעתי ומעלתו נ"י הוא חכם ומבין מדעתו יוכל לכתוב להם אם נראה למעלתו נ"י תועלת בזה ויאמן לי שאין לי נטוי' לא לכת הזה ולא לכת הזאת ולא להלכ' למעש' כתבתי אלא שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וה' ישפות שלום בין ישראל ויהי ה' עמו דברי ירידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ט"ז

בעזה"י יום ה' לסדר וישלח שנת תרל"ט חוסט יע"א: החיים והשלום וכ"ט לתלמידי התורני המופלג מוה' פ' יושב בשבת תחכמוני בק"ק אוהעלי יע"א

מכתבך קבלתי אתמול והוכרחתני להשיב לך בדבר שאין אני רוצה לדבר בזה ובלא"ה אין אני משיב כעת כי אם בדבר המוכרח מאוד אפילו אם אני בקו הבריא' מכ"ש שאני מוטל על ערש דוי ואפי"ה שכתבת דתליא בזאת השאלה חיזוק לת"ת ברבים אזרתי להשיב לך וגוף השאלה הוא דבקהלתכם יש איסור מן הרב מרא דאתרא לאכול משחיטות השוחט של הספרדיים והש"ס חברה של הספרדיים עושי' סיום על מס' ברכות ואתה הוא באגודה אחת עם עושי המצוה ההוא ואם אתה לא תאכל עמהם על הסעוד' ההוא אפשר שתהא פוגע בכבוד החברה לימוד תורה ברבים ולכן אתה שואל אם תאכל או לא עכ"ל

והנה, כתבתי כבר שאין אני מכניס עצמי באיסור הזה לומר בו לא איסור ולא היתר ואין אני לא מן האוסרין ולא מן המתירין אמנם על שאלתך עתה אם להורות לך לאכול לכאור' יש לפשוט שאלתך ממה דקיי"ל באו"ח סי' קס"ח סעי' ה' דאם הבעה"ב נזהר מפת של עכו"ם ואורחין מסובין אצלו שאין נזהרין מפ"נ והפ"נ הוא יפה יותר מפת ישראל ישראל יברך הבעה"ב על פ"נ מפני כבודו של האורחין ומשום איבה יעיי"ש וכיון שנזהר בעה"ב מפ"נ הרי הוא כמו נדר ודבר הנדור הוא אסור לאדם לעשות ואפי"ה משום כבוד האורחים ואיבה שלהם מותר לעבור על נדרו וא"כ ה"ה הכא מכח כ"ש דגוף הדין קשה אמאי באמת מותר משום כבוד האורחים ואיבה שלהן לעבור על איסור נהי דקיי"ל בברכות דף כ' דגדול כה"ב שדוחה ל"ת שבתור' ומבואר שם דהיינו דווקא בלא תעשה שהוא בשוא"ת אבל כאן הוא בקום ועשה ואיך רשאי לעבור על נדרו ודוחק לומר דלכך מותר לאכול מפת גוי דאומדין דעתו דאדעת' דהכי לא נדר קשה מנ"ל לומר כן ונרא' לישב דהיתר הזה הוא מיוסד על מ"ש התוס' בברכות שם דל"ת שאינו שוה בכל כגון טומאת כהנים כבוד הבריות דוחה אף ל"ת שהוא בקום ועשה עיי"ש. וא"כ ה"נ בפת של גוי אינו שוה בכל שאחד נזהר מפת של גוי ושלא לאכול והאחר אינו נזהר ולכן הוי ל"ת שאינו שוה בכל ושפיר כבוד הבריות דוחה את הל"ת אף שהוא בקום ועשה

וא"כ. ה"נ בנידן דידן אין האיסור שוה בכל דאיסור הרב אינו חל כי אם רק על בני קהלתו אבל לא על בני קהלות אחרות מיהו עדיין אין זה מספיק דהרי קי"ל ביו"ד סי' קי"ב סעי' ט"ו דהיתר הנ"ל משום אורחים שייך רק בפת. אבל לא במאכלים אחרים ועוד דנהי דמשום כבוד המסובין בסעודת מצוה איכ"ל כדלעיל אבל הרי אנו צריכין לחוש לכבוד הרב כדקיימ"ל ביו"ד סי' רמ"ב הנ"ל מיהו זה אינו קושי' כלל דבנידון שלך לא שייך זה דהנ' ביו"ד שם קי"ל כשחכם אסר אין חבירו רשאי להתיר מפני כבודו ה"ה אף כשחכם התיר אין חבירו רשאי לאסור מפני כבודו וא"כ בשלומא מי שנוהג להניח לשחוט אצל שוחט הקהל אשכנזים אין זה נגד כבוד המתיר