מהר"ם שיק יורה דעה רלב

ביש שם בוודאי שיעור חלה מדגן

ועכ"פ לענין חלה מצינו ד' שיטות א' להראב"ד אפילו בחטים ואורז דלהירושלמי גריר חד בחברי' אפי"ה אינו חייב בוודאי בחלה אא"כ יש בו מדגן לבד שיעור חלה ב' שיטת הרמב"ם בחטים ואורז ויש לו טעם חטים משמע אפילו א' בששים חייב בחלה אם נותן טעם ג' דעת הרא"ש והטור אפילו שאר מיני דגן לא מבעי' אם יש ממין דגן כזית בכדי אכ"פ דחייב אלא מדנקט סתם משמע אפילו ליכא כזית בכא"פ ונראה דהיינו מצד ספק לחומרא ונוטל חלה בלא ברכה אבל הא דפסק באו"ח בסי' תנ"ג דהעושה עיסה מאורז מעורב בשאר מינים ואפילו האורז הוא רוב אם יש בו טעם דגן יוצא בו וחייב בחלה זה בוודאי דבר תימה דמלשונו משמע אפילו הי' שם רק כזית וקשה ממנ"פ אי הטעם משום דס"ל כר"ת דלעולם היתר נהפך לאיסור א"כ למה נקט אורז דווקא ואי הטעם משום דגריר א"כ הא איתא בירושלמי דדווקא חטים גרור ולחד מ"ד גם שעורים אבל לא שאר מיני דגן וצ"ע דהרי ברא"ש לא הכריע וגם בטור יו"ד סי' צ"ח משמע דס"ל כשיטה הד' ושיטה ד' הוא שיטת רבינו חיים דדווקא בכזבא"פ אמרינין היתר נהפך לאיסור

ועכשיו נבוא לנידון דידן לענין קמח מחטים תיגרמא היינו קיקירי"ץ מעה"ל הנה מרן בעל חת"ס בתשובה נ' לאו"ח כ' דנראה לו קרוב דנהי דטירשקע"ר וויי"ץ הנקרא קיקירי"ץ אינו מחמץ ואיננו אוסר אם נמצא בתבשיל בפסח כמ"ש החק יעקב מ"מ נראה דהוא כמו מין אורז ושייך בו גרירה דנהי דהסכים לברך עליו על הפת ותבשיל שנעשה ממנו שהכל נה"ב מ"מ ראוי שלא יאכלו ממנו רק בתוך הסעודה וא"כ כיון דהוא ספק מין אורז וא"כ כל שנותן ממנו ומערבו עם קמח חטים בוודאי חייב בחלה כל זמן שיש בו טעם דגן דהיינו א' בס' וצריכין להפריש ממנו חלה עכ"פ בלא ברכה

ואם עירבו בתוך שאר מיני קמחים של שאר ה' מיני דגים ג"כ הדין לא מבעי' אם הוא חלק הששית או השמינית דהוי כזית בכדי אכ"פ דפוסק הטור דחייב בחלה ובאו"ח סי' ר"ח סעי' ט' פסק דאפילו במינים שאינם אורז דיש בו חשש גרירה אפי"ה אם יש שם כבא"פ צריך לברך המוציא וברהמ"ז ומשמע דסתם כדעת ר"ח דלעיל דס"ל דבכזבא"פ היתר נהפך לאיסור אבל אם אין שם כבא"פ וע"כ דס"ל דטע"כ בכה"ג דאורייתא ולכך מברך המוציא אבל אין ההיתר נהפך להיות איסור ולכך לענין ברהמ"ז דצריך כזית א"י לברך ברהמ"ז דאינו מצטרף לכזית ביתר מכדי אכ"פ אבל ברכה ראשונה כיון דהדין דעל פחות מכזית נמי מברך המוציא לזאת שפיר צריך לברך המוציא ומה שפסק שם דלאחריו מברך ברכה מעין שלשה כבר הקשה המג"א וביאר שם עיי"ש ועכ"פ נראה מסתימ' המחבר שם דאם יש כבא"פ נהפך הכל ללחם וכשיטת ר"ח ז"ל וא"כ גם לענין חיוב חלה בכה"ג אפילו אינו גורר בוודאי חייב בחלה

ועכ"פ בטירקש"ע וויי"ץ היינו טענגר"ע מעהל דיש בו חשש דהוי כאורז כמ"ש מרן זצ"ל בתשובה הנ"ל בוודאי אפילו אם עירב בהן רק מעט מקמח חטים צריך לפרוש הימנו חלה ואם עירב באותו קמח משאר ה' מינים כבא"פ נמי בוודאי חייב בחלה ופחות מכזית בכא"פ נוטל חלה מספק ונוטל בלא ברכה ובס' ברכ"י סי' שכ"ד הביא בשם ס' דברי אמת שהאריך בזה ואינו בידי לעיין בו ועכ"פ בכל אופנים הנ"ל צריך להפריש חלה רק בהרבה אופנים הדין דנוטל בלא ברכה והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי הדו"ש. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שכ"ז

החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים מוה' אברהם יצחק וויינבערגיר ני' אבדק"ק קליין ווארדיין יע"א על. מה שהעיר כבוד מעלתו ני' על דברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחלק ששי בסי' ח"י לענין חלה שאם ערבו פרי האדמה שקורין ער"ד עפפע"ל עם קמח לעשות מהם פת ויש בו שיעור חלה דאי אפשר ליקח החלה מן אותו עיסה כמו דקי"ל ביו"ד סי' שכ"ד בשאור של עכו"ם בעיסה דאין בילה כו' יעויי"ש ונתקשה מעלתו ני' כי הנסיון יעיד על זה כי מבלי קמח א"א לעשות עיסה כלל ע"י פרי האדמה לחוד ובכל שהוא סגי וצ"ע עכ"ל

ולדעתיכוונת מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל עפ"י מאי דס"ל להרא"ש והטור ביו"ד סוסי' שכ"ט דאם לש העיסה במי פירות אינו חיבור דדווקא שאר משקין מחברין ולא נתחייב בחלה וכן פסק באו"ח סי' תס"ב שאין ללוש במי פירות אלא פחות משיעו' מיהו אם הי' המשקין האחרים מעורבים עם ז' משקין מהני וא"כ אם עירב ערדעפפע"ל עם קמח כמ"ש מרן בכה"ג אין בילה וא"כ הקמח שנבלל שנתחבר רק ע"י הערדעפפעל אינו חיבור דלא עדיף משאר משקין ואפשר דעוד גרע גרועי' מיני' דכ"ע מודים דאינו חיבור וא"כ נהי דבתוך ערדעפפעל יש ג"כ קמח מ"מ אפילו אם יש בו כשיעור חלה אפי"ה כיון דאין לו חיבור הוא פטור ואם מפריש מיני' חלה לשאר העיסה הוי מן הפטור על החיוב לכך שפיר כתב מרן זצ"ל הגאון דהעושה עיסה מקמח ומערד עפיל צריך להפריש חלה עלי' ממקום אחר כנ"ל ואחתום בברכה וכו' הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שכ"ח בעזהי"ת חוסט יום ד' לסדר נח תרל"ח לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א

מה שהעיר מעלתו על דברי הש"ס בקידושין דף ו' דאמר רבא בתחילה בכ"מ מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ובפדה"ב לא מהני ולבסוף מסיק דגם בפדיון ובתרומה מועיל אלא שאסור לעשות כן ומעלתו נ"י תמה כיון דאין לו בתרומה רק טובת הנאה איך יוכל ליתן ע"מ להחזיר ואם לא החזיר אח"כ הרי לא קיום המצוה להוי כמי שחטף מצוה מחברו דצריך לשלם על שביטל חברו ממצוה אא"כ נימא לחלק דדווקא בחטף מצוה מחברו ועשאה הוא אז חייב לשלם עכ"ל בקצרה הנה באמת לרבא דס"ל בנדרים פ"ה דטובת הנאה ממון קשה מיהו כבר כ' האחרונים דבב"מ דף י"א משמע דרבא ס"ל דטובת הנאה אינה ממון ועיין בש"ך בח"מ סי' ש"ן ובאמת לא שייך זה כלל לנידון שלנו דאפילו למ"ד טוה"נ אינו ממון אסור לכל אדם לחטוף מבעלים דהנאה ההוא זיכה התורה להבעלים והוא מצוה שלהם והוא לכל הפחות כחצי שיעור וכחצי פרוטה וכעין שכ' ההמ"ג בפ"ח ממאכלו' אסורות דהנאה הוי כח"ש ואסור מן התורה אלא שאין לוקין ויש לדון בזה דהא לא שייך חזי לאיצטרופי ואין כאן מקומו

אבל הנאת טובת הנאה בוודאי לא גרע משאר הנאה אלא דכיון דההנאה ההוא בא מעלמא שאחרים מחזיקים לו טובה א"כ הוי כדבר שאין בו ממש וקי"ל בחו"מ סוסי' רע"ו דלא שייך בי' ירושה ומתנה אבל הגוזלו ממנו נראה פשוט דהוי כגוזל ח"ש ויעויין בקצה"ח שם סי' רע"ו דלהש"ך גם אם אחר החזיק בה אסור ליקח ממנו הטובת הנאה והשל"ה פליג ע"ז עיי"ש וטעם הש"ך אפשר משום דהוי ספיקא דדינא אי טובת הנאה ממון ויוכל המחזיק לומר קים לי או דמדרבנן אפילו בהנאה יש קנין כמו דאמרינן בהפקר דבראי' בעלמא קנו (ושם בקצה"ח הביא דעת השל"ה דאינו יכול להקנות הטובת ההנאה לאחר נראה דס"ל דגם פחות משו"פ אינו יכול להקנות כנראה מדברי רש"י בסוכה דף כ"ח ע"ב ד"ה כל האזרח וכו' ישבו בסוכות וכו' דלא מטי' שו"פ לכל חד ומזה דייק המנחת חינוך דפחות משו"פ אינו כממון ואני אמרתי במקו"א דרק להקנות אינו יכול דנהי דהוא שלו מ' דחזי לאיצטרופי כדאיתא בגיטין דף כ' מ"מ הוי כאין גופו ממון דא"א להקנותו)

ועכ"פ כיון דיש לבעלים טובת הנאה ובתורה כתיב רק נתינה ונתינה ע"מ להחזיר שמה נתינה יוכל להתנות עבור טובת הנאה להחזי' לו התרומה או דמי התרומה ואין הדמים האלו שמחזיר לו דמי התרומה אלא הנאה הבאה מעלמא לו וכמו דאיתא בירושלמי דאיסורי הנאה אם החליף וקיבל דמים אין אלו דמיהם וה"נ אין דמי התרומה שמחזיר דמיהם של תרומה אלא דמי טובת הנאה

ומסוגיא. ההוא באמת קרוב יותר סוגית הרא"ש וסייעתו דצריך המחזיר ליתן במתנה והיא כמתנה חדשה נותן להנותן וכדקי"ל במג"א תרנ"ח ובחו"מ סי' רמ"א ושם האריך בזה בקצה"ח וכש"ס בקידושין דף ו' מפלפל רק אי נתינה ע"מ להחזיר חשיב נתינה וא"כ קיימו הבעלים בנתינה זו המצוה ואם המקבל לא החזיר הוי כגוזל חצי פרוטה ואין בו מצות השבה ואפי"ה לא נתבטל הנתינה לגמרי לפי מאי שהסכימו האחרונים וכ"כ מרן הגאון בתשובה ובחידושיו למס' סוכה דף מ"ב בסוגיא דמתנה ע"מ להחזיר דאם מוחל הנותן התנאי מהני וא"צ להחזיר וממילא קיים מצות נתינה ובידו של הנותן לקיים המצוה ולא חטף הכהן שאינו מחזיר לו את מצות הנתינה ממנו וא"כ לא קשה קושית מעלתו ני' דלא דמי לחוטף מצוה ובאמת גם סברת מעלתו נ"י א"ש וגם אידך קו' דהא אין לו בה אלא טוה"נ לא קשה דהחזרה אינו אלא לקיים התנאי ואין דמי התרומה אלא דמי הטובת הנאה וכבא ממקום אחר כן נראה לפיענ"ד

ומה שהעיר מעלתו עוד דקנין דרבנן יהא כיאוש כבר כתבתי דיאוש הוי רק סילוק והזוכה אין דעתו לקנותו מן ההפקר ומן הסילוק אלא מכח קנין וקנין בעי' כוונה ולכך הוי רק קנין דרבנן ותליא בפלוגתא אי קנין דרבנן מועיל לדאורייתא וגם י"ל כמ"ש התוספת ב"ב דף קל"ח דרק אדעתי' דידי' אפקרי' וכדאמרי' גבי ארי' בב"ק דף קי"ו ה"נ רק אדעתי' דקנין דרבנן נתיאשו הבעלים ולא כדי שיטלו הזוכה מן ההפקר כן נראה לפי ענ"ד ואחתום וכו' ידידו ורבו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע