מהר"ם שיק יורה דעה כב

עצמו ויתברר ע"י מעשיו שהם כעין מחזיר אבדה ומצטרף לעצמו בדבר חשוב ויוחזק עי"ז דוודאי עשה תשובה שלימה אפשר להתיר לו להיות שו"ב וכל זמן שלא יתחזק בזה אין מקום להתיר וכעין שכ' מרן בחת"ס בחיו"ד בסי' ד' דיש לחוש עד שיוחזק צדקתו בבירור גמור כי הרבה כיוצא באלו תוכן כפרעה וירא כי היתה הרוחה ויכבד לבו וצריך עומד ע"ג זמן רב עיי"ש וה' ידריכנו בדרך האמת למען שמו ויצלנו מכל מכשול דברי ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה י"ג בעזהי"ת חוסט ח' אדר תרכ"ח לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לכבוד תלמידי הרב המאוה"ג המפורסם המופלג בתורה ובירא' כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י אב"ד בק"ק האלאש יע"א

. מכתבו קבלתי ואשר ביקש מעלתו ממני לחוות דעתי בדין א' שאירע לו שמשרת אצל קצב ישראל אמר על כבש אחד שכבר נאכל שראה בו מים בראש אם ע"א נאמן ושאל מעלתו נ"י אותי על הכלל כולו אי ע"א נאמן נגד הרוב כי הש"ש ש"ו פ"ז כ' דדווקא כנגד רובא דאית' קמן נאמן לפי מ"ש הפנ"י בקידושין דף ס"ג ע"ב אבל לא ברובא דליתא קמן וקשה למעלתו עליו א"כ למה נאמנת אשה לומר שאורח בזמנו לא בא אע"ג שהוא נגד חזקה ורוב וגם מיו"ד סוסי' מ"ח גבי אם מצא תינוק מסמר וכו' משמע דגדול נאמן עכ"ל בקיצור

והנה באמת בגוף סברת הש"ש הנ"ל כבר כתבתי במקום אחר דאינו מוכרח ובנוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' ס"ט כ' בפשיטות להיפוך שם בד"ה ועוד אני אומר דכ' דנגד רובא דליתא קמן לית דינא ולית דיינא דלא יהא ע"א נאמן דהרי אשה אפילו רואית ברוב ימים נאמנת לספור בעצמה וברובא דאיתא קמן מסתפק שם ומיהו זה כבר פשט הפנ"י מקידושין דף ס"ג ע"ב מדין קדשתי את בתי וא"י למי דבכה"ג ע"א נאמן דהוי רק מברר איסורא וכמ"ש הש"ש הנ"ל וא"כ איפשט דנגד רוב ע"א נאמן ומיהו להפמ"ג ביו"ד סי' א' במשבצות זהב ס"קא מצינו דיעה שלישית דס"ל דנגד רוב אפילו הוא בידו אינו נאמן. אמנם מכח קושיתו בעצמו מוכח דנאמן והטעם משום דאינו מעיד נגד הרוב דהרי גם הרוב מודה דאיכ' מיעוט ואם הי' אומר שרוב פעמים שוחט החרש שו"ק יפה הי' אומר נגד הרוב ולא היה נאמן אבל כשאמר שפעם זה שחט יפה אינו אומר נגד הרוב ונאמן אפילו אינו בידו וכן מוכח מכל הקושיות שהקשה הש"ש שם ובסדרי טהרה בסי' קפ"ד ס"קיב הקשה כיוצא בזה למ"ד ווסתות דאוריית' למה נאמנת האשה לומר דלא ראתה אם בדקה עצמה תוך שיעור ווסת הא הוי חזקה

ונראה ג"כ דהא דחזקה דאורח בזמנו בא הוא רק מכח רוב פעמי' וגם הרוב מודה למיעוט פעמים שאינו כן ולכך היודע ואומר שהוא מהמיעוט נאמן וכל זה אפילו לשיטת הפוסקים דנגד חזקת איסור אין ע"א נאמן וכ"ש להפוסקים שהביא הש"ך בסי' קכ"ז ס"ק ט"ז וכן הובא ברשב"א בחידושיו ביבמות די"א דהאיבעי' איפשטא ויליף מאו הודע דע"א נאמן מצד נאמנות דמסתמא נאמר אפילו נגד חזקה וה"ה נגד הרוב ולדעת התוס' בגיטין דף ב' נראה דאפילו אי להתיר נאמן נגד חזקה כמו דאיבעי' לן ביבמות דף פ"ח אבל לאסור אינו נאמן נגד חזקת היתר והפנ"י שם הסביר משום לצעורי או דאמר בדדמי וכן מבואר ברא"ש בפ' אלו מגלחין סי' ע"ט וכו'

ולכאורה יש להביא ראי' בהיפוך דנגד הרוב אין ע"א נאמן מדברי הרא"ש בתשובה כלל כ' סי' י"ט ופסקו בש"ע יו"ד סי' ל"ט סעי' י"ד דבודק שבדק ואמר שהי' סירכא המטרפת אפי' אח"כ בדק אחד אחריו ולא מצא נאמן הראשון הואיל והי' מסור בידו ומביאו שם הטו"ז סקי"ט וקשה למה לי הטעם משום דמסור בידו ת"ל דע"א נאמן באיסורין וע"כ דנגד רוב אינו נאמן אלא משום דשווי' בעלים או משום מיגו ושוב ראיתי שהעיר בזה שם הפרמ"ג ושם הוי נגד הרוב אבל חזקה דמעיקרא לא הי' לבהמה אולי מעולם היתה נסרכת ובלשון הפרמ"ג דנקט רוב וחזקה חזקה לאו דווקא אלא חזקה הבאה מכח רוב ודווקא משום דמסור בידו נאמן אבל לולא כן לא הי' ע"א נאמן ויהי' לכאור' ראי' לש"ש הנ"ל

אמנם באמת אין ראי' דהרא"ש לשיטתו דהנ' לפי המבואר בתוס' בריש פ"ק דגיטין ולפי מ"ש הפנ"י שם להתיר נאמן טפי מלאסור דלהתיר הוא איבעי' ביבמות דף פ"ח אי נאמן ע"א אבל לאסור אינו נאמן ע"א לאסור. אלא א"כ שתקו הבעלים וכגון שאמר להם נטמאו בפניך דהוי כהודא' או שהי' מסור בידו דהוי כבעליו. אבל לולא כן אינו נאמן או משום דחיישינן דלצעורי אמר או בדדמי עיי"ש בפנ"י או משום דהוי הפסד ממון וכממון דמי וכתיב לא יקים ע"א באיש וכו' וכן ע"כ דעת רא"ש בפ' אלו מגלחין סי' ע"ט שכ' דאע"ג דלהתיר נאמן ע"א לאסור אינו נאמן ולכך הוצרך הרא"ש בתשובתו לומר משום דמסור בידו: ומדברי הרא"ש בס' אלו מגלחין יש לכאור' להביא ראי' נגד הפרמ"ג ביו"ד סי' א' הנ"ל דלכאור' יש להקשות איך מושכחת לה דלהתיר יהא נאמן ולא לאסור הרי הרא"ש בגיטין דף נ"ד פסק דנגד חזקת איסור אינו נאמן להתיר וע"כ באין חזקה ויש ספק וא"כ למה לי ע"א שאומר לאיסור אמנם אי נגד רוב נאמן להתיר ע"ז שפיר קאמר דלאסור אינו נאמן משום טעמים שכ' למעל' וכיון דיש לחלק אין למילף מוספרה לה אלא להתיר ויש תימה על הש"ך בסי' קכ"ז ס"ק ט"ז שכתב בפשיטות דאין סברא לחלק בין להיתר ולאסור דמדברי הרא"ש הנ"ל מבואר להיפוך וא"כ א"ש דברי הרא"ש בתשובה הלל כ' סי' י"ט הנ"ל דדווקא משום דמסור בידו נאמן לאסור וא"כ ה"ה בנידון שלו אם לא הי' מסור בידו ולא הימני' לא הי' נאמן ועיין בפרמ"ג בסי' ל"ט הנ"ל: א

אמנם. כל זה לשיטת הרא"ש והוא שיטת התוס' בקיד ושין דף ס"ו ובשאר מקומות דע"א האומר נטמאו טהרותיך דווקא משום דשתקו לו בעלים נאמן משום הודאה אמנם הרמב"ן והרשב"א והר"ן וסייעתם סוברים בהיפוך דלתוס' קולא וחומרא חומרא דלהתיר אין ע"א נאמן נגד חזקה וקולא דלאסור אין ע"א נאמן אלא א"כ שתק או שהי' מסור בידו ורמב"ן וסייעתו סוברים בהיפוך קולא וחומרא דלהתיר נאמן ע"א אפילו נגד חזקה זהו הקולא והחומר' דלאסור נמי נאמן ע"א אפילו באינו שותק ואפילו לא הי' הדבר מסור בידו אלא א"כ הוה פועל שאז חזקה ששמר כראוי ואינו נאמן נגד חזקה זו וא"כ לשיטה זו הי' נאמן בנידון שלנו משרת הקצב

והנה. מעלתו נ"י כ' דבסוסי' מ"ח משמע דגדול נאמן משמע דנגד הרוב נאמן ע"א ולדבריו לכאור' קשיא טובא דהרי שם בסוסי' מ"ח יש מלבד הרוב חזקת הגוף שבלידת הפרה לא הי' לה נקב ממחט וכדאית' בכתובות דף ע"ה ונגד חזקה בוודאי אינו נאמן לדעת הרא"ש וסייעתו אלא א"כ הי' מסור בידו והנ' גוף התשוב' הוא מרשב"א סי' ר"ד ושם מבואר דרשב"א לטעמי' אזיל דס"ל דע"א נאמן לאסור אפילו נגד החזקה אמנם הש"ע שהעתיק כן יש לדייק שדבריו סותרין לסי' קכ"ז דפסק כהרא"ש ונרא' דהש"ע רק בדרבנן ביי"נ סתם כהרא"ש אבל בדאוריית' חייש לדברי הרשב"א ובאמת מלשון הרמ"א שם בסי' קכ"ז משמע דגם בשאר איסורין ס"ל כהרא"ש אבל אינו מוכרח

ואחרי כל האמור מבואר דבנידון שלנו לדעת הרא"ש וסייעתו אם לא הי' מסור בידו והמני' כבעלים אין ע"א נאמן לאסור וכוותייהו סתם הש"ע ביו"ד סי' קכ"ז מיהו הש"ך שם ס"ק ט"ז הקשה למה לא הביא דעת הרמב"ן וסייעתו הנ"ל עיי"ש שהאריך ולכל הפחות בדאוריית' בודאי יש לחוש לדברי הש"ך והנרא' לפענ"ד כתבתי דברי רבך הדורש שלומך

הק' משה שיק מברמזאווע

תשובה י"ד

בעזהי"ת פה מרחץ ווישק יום ה' לסדר עקב תרל"ח לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב הגדול המופלג בתורה כש"ת מוה' אליעזר לעוו נ"י אבדק"ק אוהעל יע"א

מכתבו קבלתי ביום חורבן בית אלקינו פה מרחץ ווישק ולא פתחתיו עד יום שלאחריו והי' לי צער מאז ועד עתה מן הדברים שנעשו בקהלתכם ועד עתה הייתי מונע עצמי מלהודיע דעתי אבל עתה שדחק מעלתו נ"י מאוד להודיעו דעתי ואם אמנם שאין אני בקו הבריאה ואנכי אדם חלוש מאוד ונסעתי לפה לעסוק ברפואות ולחזק גופי ואין לי פה ספרים ואפי"ה לא רציתי לאחר התשובה עד בואי לביתי על מה שנשאלתי ממעלתו נ"י על גוף הדין של האיסור שניתן בקהלתו גם ע"י גאונים אחרים ומקצת גאונים התירו אותו ואני עד עתה כתבתי שאין אני יודע לא איסור ולא היתר ובגוף הדבר פשוט הוא בעיני כמבואר באיזה תשובות דהציבור הם כשותפין ולא נמכרו ולא נשתעבדו זה לזה אלא נשתתפו כדי להקל. עליהם צרכי הציבור וממיל' כמו שאר שותפין דקיימ"ל בחו"מ סי' קע"א בכל דבר שיש בו דין חלוקה שאין חלק אחד נפסד ע"י החלוקה אלא שאינו יכול ליהנות מחלק חבירו וה"ה שאין חברו יכול ליהנות ממנו בכה"ג רשאין לחלק וה"ה בקהלה שיש בה דין חלוקה רשאין לחלק מדינא ויעויין במג"א בסי' קנ"ד ס בסופו מ"ש בשם המבי"ט וגם מרן הגאון בעל חת"ס זצל"הה בחלק חו"מ הביא ענין החלוקה בענין ביהכ"נ בארץ הקדוש' כ"ז מדינא

והנה אפשר לומר דנהי דהוי שותפין ולא קבעו זמן מ"מ כיון דהמנהג הוא להיות שותפין לעולם וכל העושה דבר אמרי' דאדעתא דמנהגא הוא עושה והוי כאלו הותנו וכן הביאו מדברי תשובת מהר"מ מינץ תשובה ס"א דמשם מוכח כן וא"כ הוי כמו