מהר"ם שיק יורה דעה רכט

מחיים ואין כאן להאריך דגם היש"ש מודה ועוד הארכת

ולפי ענ"ד החלב והגידין והדם מבואר בש"ע יורה דעה סי' ש"ו סעי' ו' דמותר למוכרו אפילו במשקל והיינו לגוים ואע"ג דלכאורה ראוי' שיהא גרע מבשר דדוקא בשר המותר לישראל י"ל דמותר להאכיל לגוי או לכלבים כמ"ש התוס' בבכורות דף ל"ג מ"מ כבר כתבו הראשונים כיון דהוא דבר דאינו עומד לאכילה בשום אפם לישראל הוי דינו כמו עור וכן הביא הרי"ט אלגזי שם בשם תוס' חיצוניות ולכאורה בחלק אחוריים דהבשר אינו אסור מצד עצמו ובמקומות שיש מומחה לנקר הוא נאכל ורק לנו שאין לנו מומחים לנקרו הוא אסור א"כ יש לעיין אם מותר למכור לגוי

מיהו באמת כבר מבואר בתוס' זבחים דף ע"א ע"ב ד"ה ובטריפה . כ' כיוצא בזה על הא דאמרינין שם בטריפה שנתערבה בקדשים דימכרו דהיינו ע"כ דימכרו לגוי כיון שנתערב בהם טריפה ואע"ג דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים או לגוי הני מילי היכא דלא חזי מצד עצמן אבל התם דהקדשים מצד עצמן היו ראויין אלא ע"י שנתערב בהם טריפה אינו ראוי שפיר רשאין למוכרן לגוי וא"כ ה"נ החלק אחורים מצד עצמו מותר באכילה אלא מצד שנתערב בהן גידין של חלב ומבואר שם דמותר למוכרו וע"כ גם המהרש"ל מודה בכה"נ

ולכאורה הי' נ"ל ראי' ממשנה ההוא נגד דברי מהרש"ל שרצה . לומר דדוקא לזמן נכרי על שלחנו מותר אבל למכור לו אסור ושם מבואר דמותר למכור ובפרט שם דף ע"ד ע"ב מוקי ר' ינאי ור"ל האי טריפה ה"ד או דנתערב נפולה וס"ל הלכה צריכה בדיקה או דנתערב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ ולכאורה הרי אנו קי"ל דטריפה אינה חי' ויש לה עוד תקנה בהמתנה י"ב חודש ולמה ימכרו כולם וספק טריפה מהני שהי' י"ב חודש וע"כ דלא חיישינן לתקלה דהרי גם בירעו עד שיסתאבו שייך תקלה וע"כ דהקדש מיבדל בדילו מיני' וא"כ יש תקנה בשהי'

וע"כ. דחדא מינייהו נקטה ואי ס"ד כמהרש"ל דיש איסור דמזלזל בחדשים אי מוכר לגוי וא"כ תקית שהי' י"ב חודש עדיף שאז לא יצטרך למכור לגוים ולמה יהיו רשאין להיות רועה אותם עד שיסתאבו ואח"כ למוכרן לגוים ואיכא חשש זלזול זהו הי' נראה לי ראי' גדולה נגד הרש"ל דכל פסולי המוקדשין שנפדו או בכור שהומם כיון שע"י המום או ע"י הפדיון אשתרי לישראל אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ואשתרי נמי לנכרי כן נראה מלשון התוס'

ובזה מובן להסביר גוף הסברא דאם היא טריפה ולא אשתרי לישראל א"כ הוא נשאר באיסורו כמו שהי' מקודם ואין מורידין אותו מקדושתו אע"ג דהשתא יצא לחולין מ"מ אין מורידין אותו ואסור בגיזה ועבודה ורק לענין אכילה הואיל ואשתרי אשתרי גם לגוי הן למכור לו והן לזמן אותו על שלחן ישראל ולכאורה בגוף הסברא הי' קשה מזה בזבחים דף ל"ג דס"ל לרבא שם הואיל ואדחי אדחי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי לא אמרינן מ"מ יש לחלק דהתם שני דברים חלוקים משא"כ הכא ועכ"פ חלק האחוריים בודאי מוכח ממתני' דהתם דמותר למוכרו לגוי

אמנם אם יהא מותר למוכרו מחיים לכאור' הי' נראה דכיון דהותרה הותרה לאכלה ולמוכרה לישראל ה"נ אין חילוק ומותר למוכרה לגוי וכיון דהמכירה חל אפילו אם יעבוד בו הגוי ויגוז אותה אין לישראל חשש איסור משום לפני עור או כיוצא בזה דכיון שהוא של נכרי ואין הנכרי מצוה על זה וכשם שמותר למוכרו לאחר שחיטה אע"ג דאיכא חשש קצת זלזול אפי"ה אמרי' כיון דאישתרי אישתרי ה"נ אפילו אם יעבוד הגוי עמה לית לן בה כיון דהישראל אינו מוזהר אלא בלא תעבוד בבכור שורך א"כ הא היכי דמי אם הגוי עושה אותה נבלה וטריפה ג"כ אין חשש איסור לישראל דדווקא אם היא נבלה וטריפה בשעת מכירה אסור וקי"ל דאין פודין אבל כיון דבשעת מכירה הי' היתר למכור וקנאה הגוי והוא שלו ואין הישראל מצוה עליו לית לן בה מה שיעשה אח"כ הגוי עמה

והרי"ט אלגזי הקשה ע"ז למה יהא מותר למכור סתם הא אינו יכול למכור אלא מה שיש רשות לו אבל לפי ענ"ד לא קשה דהתורה אסרה עבודה וגזיזה רק לכתחילה אבל בדיעבד הוכיחו התוס' בבכורות דף כ"ה ד"ה שער דהגיזה בדיעבד מותר וע"כ דעיקר האיסור הוא רק שהישראל מצווה לכבד את הקודש והיינו שלא יעשה בעצמו אבל אינו מצוה לשומרו שלא יבוא לידי בזיון כן נראה מלשון הפוסקים דהתירו סתם למכור אותו אפילו לגוי מחיים וכמו שהאריך ג"כ מהרי"ט אלגזי דאי אנו מצווין שלא לבוא לידי בזיון אצל גוי א"כ אפילו שחוט לא היינו רשאין למכור לגוי דשמא יחזור וימכרנו באיטלז ובמשקל ולדעת התוס' זה אסור מה"ת ולהכי לא חיישינן לזה

וכן מוכח לכאור' נמי ממתני' דפ' התערובות הנ"ל דתנן סתמא ימכרו משמע דאין חילוק בין אם נמכר לישראל כגון שנתערב בקדשים שור שנעבדה בו עבירה ובין שנתערבה בהם טריפה שצריך למכור לגוי על שניהן תנן סתמא ימכרו משמע אפילו מחיים ואין צריכין לחוש שישחוט הגוי ויתנבל ע"י כן נראה מדברי הפוסקים וגם משמע מזה דלא כדברי מהרי"ט אלגזי שכ' דצריך להתנות עם הגוי שישחטנו בפניו כן הי' נ"ל

ומכל. מקום נראה לי דמרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל דבר גדול אמר דהנה לכאור' קשה דאיך באמת יהא רשאין למוכרו לגוי מחיים הא ילפינן בקידושין דף נ"ז ובשאר דוכתי דלא אמרה תורה שלח לתקלה וביארו האחרונים דמאי תקלה יכול להיות הרי הצודה את העוף הוא מותר לו מטעם דכל דפריש מרובא פריש וע"כ התקלה הוא משום מבטל איסור לכתחילה ומכאן הוכיח השעה"מ והנוב"י דגבי יבש ביבש לכ"ע אסור לכתחילה לבטלו ומרן הגאון בחת"ס חיו"ד סי' כ' דיבש ביבש אסור לבטלו לכתחילה וכ' דיש ללמוד זה מקרא דאו מכור לנכרי מדכתבה התורה תקנה למכור לגוי ולא לבטל אלא ש"מ דאסור לבטל ולי לכאור' קשה על זה דאדרבה כיון דהתורה התירה למכור לגוי ניחוש שמא יחזור וימכרנה לישראל כשם דחיישינן אם שולח את העוף על פני השדה שמא יחזור ויצידנה ישראל ומ"ש דאסר שם משום אין מבטלין ואמאי לא נימא גם כאן כן

ואמרתי לישב דברי מרן זצ"ל דהרי יש דקדוק בקרא דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי וכבר דקדקו המפורשים מאי ואכלה יעשה עמה מאי שירצה ואמרתי דהא דחיישי' שמא יחזור וימכרנה זה שייך רק ברוב טבחי ישראל אבל בלא"ה הרי אסור ליקח מגוי והנה גר תושב מותר להניח לשבת בא"י אבל הנכרי דלא קיבל עליו ז' מצות אסור להניחו לשבת בא"י והוא בא מחוץ לארץ דשם רוב טבחי נכרים מסתמא וא"כ אין חשש שישראל יקח ממנו דבלא"ה הרי כתבתי לעיל דבמכירה איכ"ל כמ"ש הכ"מ א"כ מדוייק לשון הקרא היטיב לגר אשר בשעריך דיש חשש שמא יחזור וימכור אז בעי' דווקא ואכלה היינו דצריכין לידע שיאכל בפנינו או מכור לנכרי ואז לא בעינן ואכלה שאז אין חשש שיחזור וימכרנה לישראל ושפיר כ' מרן דמקרא הזה מוכח דאסור לבטל לכתחילה ביבש מדכתיב ואכלה

וא"כ בנידון דידן ג"כ צריך לעיין איך רשאין למכור לנכרי דלפי המשנה הנ"ל דמיירי אפילו בבהמות הרבה דוודאי איכא חשש שמא יחזור וימכרנה לישראל הא הוי מבטל איסור לכתחילה ואפשר לישב זה עפ' מ"ש המג"א בשם המרדכי דגבי דבר מצוה מותר לבטל משום דמצות לאו ליהנות ניתנו א"כ הה"ד בכל הקדש דאינו נהנה שום אדם ממנו ולכן אין איסור לבטל איסור לכתחילה גבי' וא"כ לכך שרי וא"כ א"ש דברי מרן ודברי מהרי"ט אלגזי הנ"ל דהתם איירי בבכור דההנאה של הבעלים ואסור לבטל ולכך אסור למכור לגוי למהרי"ט אלגזי אא"כ ישחטנו לפניו ומרן זצ"ל חידש דהרי מקח שנעשה באיסור אינו מועיל וא"כ אין הגוי קונה כל זמן שיש חשש שיחזור וימכרנה דהוי מקח שנעשה באיסור ואינו נגמר הקנין אלא בשעה ששחטו ואז נעשה נבלה ושוב אסור למוכרו ולכך כ' מרן שטוב שימכרנו לאחר ששחטו ישראל

ועכ"פ הדרן לנידון שלנו דוודאי מותר למכור האחוריים לגוי וכן נוהגין וגם למכור אותו לגוי מחיים נראה מדברי הפוסקים דשרי אלא שמהרי"ט אלגזי צידד לומר דצריך להתנות עמו שישחטנו לפניו ומרן הגאון כ' דצריך שישחטנו ישראל ומ"ש הפוסקים דשרי למכור מחיים לגוי אין סתירה לדברי מרן דאיכ"ל דכוונתם למכור מחיים ע"מ שישחטנו לפניו וטוב לחוש לדבריהם וזה וודאי עדיף כמ"ש מרן זצ"ל והנראה לפיענ"ד כתבתי דברי חמיך וכו'. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שכ"ד בעזה"י יום ו' עש"ק פ' שלח תרל"ו לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' יהודא ג"פ אב"ד ור"מ דק"ק סעמיהאל יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד בכור שנתן הבעה"ב אותו לכהן כדינו ובבית הכהן נעשה בו מום שנפגם אזנו ע"י ערל ולאחר החקירה נודע שאינו כמו שאמר הגוי שעשה כן כדי [חסר[ אלא שקטן אחד אמר לו שיצרם אזנו ושאל מעלתו מאי דינו כי אחד רוצה להתירו דאין שייך קנס דהכהן לא עשה ולא כלום ומעלתו חולק עליו דמסתמא אמר הקטן זה להתירו וכיון שעושה הגוי כדי להתירו אסור לשוחטו על אותו המום ועוד שאל אם רשאי אותו הכהן ליתנו לחצרו של כהן אחר בחזקת בכור תם שיתלה פיתקא עליו שהוא בכור תם ג' אם מותר לקושרו בחבל סביב צווארו דהוי עבודה בקדשים לפי המבואר באו"ח סי' ש"ה סעי' י"ב לענין שבת וכן משמע מרמב"ם פ"א מהלכות פרה דאם קושרו במוסרה לא מקרי עול ד' לפי מאי דמבואר בש"ך בסי' ש"ו ס"קח דאסור להאכילו לכלבים אם מותר להאכיל העצמות לכלבים עכ"ל בקצרה

והנה מום שנעשה ע"י אדם הן אם נעשה ע"י בעלים או ע"י אחרים אסור לכ"ע לשוחטו עליו דאע"ג דהבעלים לא עברו