מהר"ם שיק יורה דעה רכח

על האו"ז בשיטת הרמב"ם דבגוי בין בכסף ובין במשיכה קונה ובסי' שט"ו כ' דלדידן דקי"ל דשיעבודא דאורייתא וודאי אין חילוק בזה בין גוי לישראל וזה דלא כמו שצידד הפנ"י בסוגיא דהרהינו ומהיות טוב ויפה לעשות העצה שכ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל שם בסי' שי"ב בסופו ואם דמדברי מהרי"א הנ"ל דאמרינן אומדנא מהש"ס פרק המפקיד נראה כמש"ל וזה לא דמי לעודר בנכסי הגר וסבר שהוא שלו דמסתמא הגוי אינו מכוון לקנות את האם מ"מ אמרי' נעשה דכיון דאלו ידע ושם על לבו והוי כמתכוון בנידון דמהרא"י ובנידון שלנו ג"כ כן ומצד כל הנך טעמים שפיר י"ל דהוולד אינו בכור

ומה שהקשה מעלתו בסוף המכתב דנימא דליקני בדיניהם או בקנין דרבנן דשוב הבעלים מתיאשים והוי כהפקר וכעין סברא זו כ' באבני מלואים בסי' כ"ח לענין קנין דרבנן ובאמת שיש חילוק גדול בין יאוש להפקר ובלא"ה הפקר אינו מועיל אא"כ הוא מפקיר לכל העולם וכבר חלק מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בסי' שט"ו על הנוב"י וסובר דבהפקיר לאדם יחיד מהני אלא דמרן הגאון שם כ' דאין דין הפקר כמסיח דעתו ויאוש דנהי דיועיל מ"מ יכול לחזור וא"צ קנין חדש משא"כ בהפקר וכיון דביאוש יכול לחזור ממילא אפילו לא חזר עדיין מ"מ י"ל הואיל ועדיין לא יצא מרשותו לגמרי וכו' ובמקו"א הארכתי בזה וממילא בקנין דרבנן או בקנין דיניהם דנהי דמועיל מ"מ עדיין לא יצא מרשותו לגמרי ועכ"פ בנידון הנ"ל אין נפ"מ בזה והנראה לפי ע"ד כתבתי

תשובה שכ"ב בעזה"י יום ו' עש"ק פ' אמור תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום להרב המאוה"ג המופלג מוה' חיים צבי ווינקלער נ"י אבדק"ק ראצפערט יע"א

מכתבו קבלתי ומה שביקש ממני לחוות דעתי במעשה שאירע בקהלתו שערל אחד הי' בע"ח גדול ומכרו השופטים את כל אשר לו לישראל א' והוא הי' מכירו של הנכרי והבטיח להנכרי שאם באיזה זמן יחזיר לו המעות הוא יחזיר לו החפצים שלו ובין החפיצים הי' ג"כ פרה מעוברת שעדיין לא ביכרה וביני וביני ילדה אצל הישראל ונשאל אם הוולד הוא בכור ומעלתו ני' האריך בענין אי משכונא הוי כזכינא כיון שהיתה משכון אצל ישראל ולפי ענ"ד אין נידון דידן תליא במשכונא זבינא דהנה פשיטא לי דאם ישראל נתן משכון פרה לגוי על חובו שחייב להגוי אע"ג שהגוי קיבל אחריות על הפרה אפי"ה אין מקרי בזה יד גוי באמצע לפוטרו מבכורה כמבואר ביו"ד ססי' ש"כ והוא מתשובת מהרי"ו סי' קע"ד ומדנקט סתם אחריות משמע אפילו אחריות אונסין לא מהני

ולכאורה קשה ע"ז מהא דאיתא בש"ע או"ח סי' רמ"ו סעי' ד' דאם השכיר לעכו"ם בהמתו והעכו"ם קיבל אחריות אין הישראל עובר משום שביתת בהמה וע"כ הוא משום שהוא באחריות של הגוי שוב לא מקרי בהמתו של ישראל וכאן לענין בכור הרי לא בעינן אלא יד גוי באמצע ומקצת שייכות וא"כ אמאי פסק המחבר ואפילו ע"י אחריות לא מקרי יד גוי באמצע ובמג"א בסי' תקפ"ו ס"ג ס"קה כ' דאם גזל שופר של ע"ז כיון דחייב באחריות הרי הוא כשל ישראל דכן מצינו גבי חמץ והמפורשים הקשו עליו דהא גבי חמץ שאני דיש לן קרא יתירא

ומרן בעל חת"ס ז"ל בחאו"ח סי' י"ב כ' לתרץ כיון דלך דכתיב בחמץ ילפינן מיני' דאפילו באחריות דגניבה ואבידה הוי כשלו ומנ"ל דלמא לא גלי קרא רק באחריות דאונסין וע"כ צ"ל דאחריות דאונסין לא צריך קרא והטעם כיון דאם קיבל עליו אחריות אונסין לכל דבר הוי כשלו ושפיר יליף המג"א מחמץ לאחריות אונסין דגם בשאר דברים ע"י האחריות אונסים הוי כשלו וא"כ גם על המג"א קשיא לכאור' מש"ע יו"ד סי' ש"ך הנ"ל דקי"ל לענין בכור אף שהוא באחריות על הגוי לא מקרי אפילו יד גוי באמצע וכ"ש דלא מקרי שלו גם לכאור' קשה על הך דיו"ד סי' ש"ך מהא דאמרי' לענין טבילת כלים בסוף ע"ז דמשכונתא דמיא לזבינא והרי במשכנתא אין לו עליו אלא אחריות

ומעיקרא הי' נראה לי דמשכנתא אינו משכון פשוט אלא שאוכל ממנו הפירות כפי הרגל הלשון משכונתא בפרק איזה נשך דהיינו שאוכלין הפירות מהם זהו דמיחזי כזיבונא ועיין בתוס' ב"מ דף ס"ה ע"ב ד"ה ולא ישכור ממנו בפחות וכו' אבל באמת לפי מ"ש הש"ך שם ביו"ד סי' ק"ך ס"ק דגם בסתם משכון של גוי רשאין להשתמש בו ולא מקרי גניבת דעת ודלא כמהרי"ל וא"כ אפשר וגם בסתם משכון הוי כמשכונתא משום דגם ממשכון יש לו הפירות וא"כ לכאור' אם נותן הפרה לגוי למשכון והחלב והגיזה וכיו"ב יהי' הכל להגוי וא"כ הוי כספק זבינא והי' לנו לומר בכה"ג דיד גוי באמצע

אבל באמת נראה דווקא אם הגוי יש לו חלק בוולדות אותה פרה שנתמשכן אצלו אז הוא דמקרי יד גוי באמצע כמבואר בש"ע סי' ש"ך סעי' ה' גבי בהמת ארנונא דקי"ל דפטורה מן הבכורה משום דיש לשר שיעבוד עלי' ואע"ג דיוכל לסלקו ולפדותה במעות מ"מ כ' שם הרמ"א דעיקר השיעבוד הוא על הוולדות אבל אחריות שעל הגוי אינו פוטר מן הבכורה דגוף הדין שפסק בש"ע סי' ש"ך דאחריות על הנכרי אינו פוטר למד בתשובת מהרי"ו סי' קע"ד מבהמת ארנונא והסביר הסברא כמ"ש התוס' בפרק איזה נשך דף ע' ע"ב דכיון דעד עתה הי' של בעלים משום שיעבוד אינו יוצא מרשות בעלים ונהי דקי"ל בבהמת ארנונא דפוטר כבר כתבתי שכ' הטעם משום דעיקר השיעבוד על הוולדות אבל מה שלוקח לעצמו הגיזה והחלב אינו משום שהבהמה שלו אלא משום המזונות וכיו"ב לוקח החלב והגיזה ולכן נראה לפי ענ"ד באם פרה של ישראל היא ממושכן אצל נכרי אפילו אם הנכרי נהנה מהגיזה ומהחלב והם שלו מ"מ כיון שאין לו חלק בוולדות בוודאי הפרה חייבת בבכורה כן נראה לפיענ"ד

ומטעם זה נראה ג"כ אם הוא בהיפוך דפרה היא של גוי והוא ממושכנת ביד ישראל והישראל קיבל עליו אחריות והחלב גם הגיזה הוא שלו מ"מ כיון שאין לו חלק בוולדות פטור מן הבכורה ודין זה נלמד מכח כ"ש מדין דלעיל דהא כאן הבהמה בעצמה באמת של הגוי אלא שהישראל קיבל עליו אחריות והחלב והגיזה המה שלו ובבכור לא צריך יותר רק אם יד גוי באמצע וא"כ כיון שעיקר הפרה הוא של הגוי בוודאי מקרי יד גוי באמצע ויכול לסלקו לישראל בזוזי ופטור מן הבכורה

ואע"ג דמספקא לן סוף ע"ז לענין טבילת כלים אי משכונתא כזבינא דמי' נראה דזה רק מדרבנן וכמו דחייבו רבנן כלי זכוכית בטבילה מדרבנן משום דדמיא לכלי מתכות דיש לו תקנה אפילו אם נשברו וה"נ אמרינן כזבינא דמיא ומספקא לן אי חייבי' מדרבנן בטבילה כן נראה לפי ענ"ד וכמ"ש המג"א בסי' תמ"א דאינו אסור אלא משום מ"ע וכן מוכרח דבשום מקום לא מצינו דמשכונתא כזבינא הן לענין רבית והן לענין לשמט בשביעית דאמרינן בגיטין דף ל"ז דווקא משום בע"ח קונה משכון מדר"י אינו משמט אבל בהלוה לו ודר בחצרו אע"ג דתפס אפי"ה משמט כמו שהביא גם המג"א ראי' לדבריו הנ"ל

ועכשו נבוא לנידון דידי' דהיינו שהישראל קנה מיד שופטי העיר הבהמה אלא שהבטיח הישראל להגוי שאם יחזיר לו המעות יחזיר לו הפרה ובין כך ילדה הפרה ובכה"ג בוודאי הפרה קנוי' לישראל דקי"ל בחו"מ סי' קי"ד סעי' ב' דקנין בכה"ג משופטי העיר הוי קנין גמור ממש וא"כ הפרה הוא בוודאי של הישראל ואע"ג שהבטיח להגוי שאם יחזיר לו הדמים יחזיר לו את הפרה אפי' אם הי' עושה קנין עם הגוי אין במשמעות לשונו שהפרה של הגוי הוא מעתה אם יתן לו המעות אלא משמעותו מאז ואילך ותו דגם גוף התנאי הי' רק אסמכתא אם יתן לו המעות יחזיר לו הפרה וכשם דאסמכתא קי"ל דלא קניא כך א"א לאסמכתא שיבטל הקנין ונהי דקנין בעי כוונה ובלא כוונה לא קני ובדעת אחרת מקנה אותו פליגו גדולי הפוסקים בישראל לגוי והה"ד גם מגוי לישראל מ"מ כאן בוודאי הישראל כיוון לקנות עד אותו זמן שיחזיר לו הגוי המעות והוי כל הדברים מהפרה והפרה בעצמו של הישראל

ובלא"ה כיון שהוא יכול לחזור בו מליתן לגוי אפילו מישראל לישראל לא חשוב קנין וחצרו של אדם קונה לו אפילו שלא מדעתו כמו שכ' המג"א בסי' תמ"א בסוף הסימן ראי' מחו"מ סוסי' ר"ג דאפילו אם אמר לו דהמשכון עומד לשקוע אפי"ה כיון שיכול לחזור לא קנה ועיי"ש במג"א והכא נמי כיון שיכול לחזור לא קנה הגוי אלא הישראל ולא מקרי יד גוי באמצע כלל וכמו שהבאתי לעיל דלא מקרי כה"ג יד גוי באמצע ולכך בוודאי חייבת בבכורה כן נראה לפי ענ"ד

תשובה שכ"ג בעזה"י חוסט א' בהעלותך תרל"ה לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לאהובי חתני הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' יעקב פראגיר ני' אבדק"ק אדא יע"א

מכתבך קבלתי בשבוע העבר וע"ד שאלתך לדעת חוות דעתי בענין הלכה למעשה שנשאלת מאת הנגיד הרבני המופלג בתורה מו"ה מרדכי לעוו ני' בדין אם רשאין למכור חלק אחורים של בכור שנשחט במומו והסכמתם להתיר וכתבו איזה פלפול בזה ועיניך שפיר ראו דברי הפוסקים בענין זה ותמהת על דברי מרן בחת"ס בחיו"ד סי' ש"ג שכ' דבעינין דווקא שימכור אותו לאחר שחיטה ולא קודם שחיטה שאם ישחוט הגוי ויעשה נבלה ושוב יהא אסור בהנאה ותמהת שמדברי הפוסקים לא משמע כן שרובם מסכימים להתיר למכור אפילו חיים כמ"ש הברכ"י והרי"ט אלגזי ומהרש"ל ביש"ש פ"ד דחולין שהביא הש"ך אוסר גם לאחר שחיטה ולדברי ברכ"י עדיף