מהר"ם שיק יורה דעה רכו

ומאי קנס הוא לו וע"כ גם לדעת הש"ך אסור לשוחטו לכתחילה כדסתמו בגמרא שאין שוחטין בכור אם הטילו בו מום בגרמת ישראל ודי במה שהתיר הש"ך באם כבר נשחט כן נראה לפי ענ"ד נכון וכבר כתבתי שאין לי כעת ספר לבו"ש לעיין בו [ועיין מ"ש לעיל בתשובה סי' שט"ו] והנראה לפי ענ"ד כתבתי דברי הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ש"ך בעזה"י חוסט תרל"ז לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לכבוד הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' מיכל שטערין בק"ק פילדעש יע"א

זה איזה שבועות וכו' שקבלתי מכתב שאלה הלכה למעשה בבכור מאת הרבני המופלג מוה' יצחק זאב כ"ץ נ"י ואין דרכי להשיב לאדם פרטיי במקום שיש רב במתא וקי"ל דאין להורות באתרי' דחברי' לכך אני כותב לכבוד מעלתו נ"י והוא יכול למסור להרבני הנ"ל ותוכן שאלתו על בהמה מבכרת ומשום חשש בכור מכר אותה בקנין לגוי בדראה"ן גאב"ע והי' ביניהם הדיבור לילך למקום שהבהמות רועות באפר אצל הרועה כדי למשוך אותה אבל ביני וביני נתבטל ההליכה ההוא ולא עשה משיכה והבהמה ילדה זכר ודעת הרבני הנ"ל נוטה להתיר לסמוך על הפוסקים דכסף קונה בעכו"ם וגם עושה סניף להיתר הזה ממה שנאמר בדברי מרן זצ"ל בחיו"ד סי' ש"ז דס"ל די"ל דאולי החליף הוולד דנקיבה עדיפא לי' דדמיה מרובין יותר מדמי וולד זכר וא"כ י"ל דהוי ס"ס א' שמא מעות קונות ואת"ל דאינו קונה שמא ילדה נקיבה והרועה החליפה ולזה דעתו נוטה להתיר לומר לגוי להטיל בו מום עכ"ד

והנה קנין כסף לחודא או משיכה לחודא בעכו"ם הקונה מישראל ספיקא דדינא הוא כמבואר בח"י סי' תמ"ח וה"ה לענין בכור הוי סדא"ו אפי' לענין להטיל בו מום ע"י עכו"ם בזה"ז דהוי דרבנן אפי"ה כיון דעיקר הספק הוא על דאוריית' רק דנתגלגל להיות איסור דרבנן הוא אסור מה"ת כדפסקינין ביו"ד סי' ק"י ובאחרונים דבנידון כזה אזלינן לחומרא ובלא"ה גוף הדין לומר דע"י גוי אינו איסור תורה אינו מבורר דאיכ"ל כיון דלענין הטלת מום ילפינין מקרא דלא יהי' דאפי' לגרום לעשות בו מום אסור מה"ת וא"כ ע"י גוי אפשר דהוא ג"כ לא הוי פחות מכמו גרם ובמקום אחר הארכתי בזה וגם לפי הסברא שכ' הרא"ש בב"מ דף צ' דהטלת מום על ידי עכו"ם הוי ביזיון קדשים ובזיון קדשים איכ"ל דהוי איסור דאוריי' כמו דילפינין בשבת דף כ"ב דביזוי מצוה אסור מה"ת

וראיתי בתשובת מהרי"א אסאד זצ"ל הנקרא יהודה יעלה בחיו"ד סי' מש"ה דהביא השואל הרב דמאגע"ן דאר"ף להקשות למה החמירו הפוסקים בזה אפי' הוי ספיקא מ"מ הרי כ' התוס' בחולין דף י"א ובבכורות דיש לבכור חזקת היתר דבמעי אמו לא הי' בכור וא"כ ספק בכור ע"י קנין כסף ג"כ הו"ל לאוקמא בחזקת היתר וכבר האריך בשעה"מ בפ"ט מטומאת מת על דברי תוס' אלו והרבה להוכיח ולהקשות מהרבה מקומות דאי אפשר לומר חזקה דקודם לידה ולי נראה דהתוס' נמי מודים לזה רק הם פלפלו על הבהמה שאין אנו יודעים ואנו מסופקים אם לא ילדה מכבר ע"ז כתבו התוס' די"ל דמוקמי' הוולד בחזקתו דהיינו הרי הקדושת הבכור הוא ע"י הפטר רחם ואם כבר ילדה וולד הרי וולד זה דהשתא לא פטר רחם ואנו מסופקין א' הוולד הזה פטר רחמה ע"ז שייך לומר דמוקמי' אחזקתו דבהיותו בתוך הבהמה לא הי' פוטר רחם ולכך שפיר איכ"ל דעדיין הוא כן שלא פטר גם עתה רחמה אבל אם הספק הוא בענין אחר כגון בקנין כסף כמו הכא אז גם התוס' מודים לזה דאין ענין עובר במעי אמו דלא שייכי בי' כל הענינים דשייכי בצאתו מרחם אמו כמו שהאריך שם בשעה"מ פ"ט הנ"ל יעוי"ש ובלא"ה כאן לא מהני דהוי ספיקא דדינא וכ' הפוסקים בסי' ק"י והאחרונים דבספיקא דדינא לא מוקמינין אחזקה דמשום חזקה לא נפשט הדין

ומיהו נראה הא דחשבינן זה לספיקא דדינא היינו דווקא למי שטעה בדין וסבר דכסף לחודא קונה בעכו"ם אבל מי שידע הדין דכסף או משיכה לבד לא קנה ובפרט כמו נידון שלנו דהי' אומר לעכו"ם שימשוך גם כן. ובחו"מ סי' קצ"ח סעיף י"ב איתא דאע"ג דמסירה קונה בבהמה אם כיון למשוך לא קנתה המסירה דקנין בעי כוונה ודעתו לקנות וכיון שהי' רוצה לעשות משיכה לא הי' דעתו לקנות בכסף לחודא דלא סמכי' דעתי' דבקנין בעינין סמיכת דעת כמבואר בב"מ דף י"ו ובב"מ דף י"ב אמרי' כיון דנפל עלה גלי דעתי' דבנפילה ניחא ליה לקנות ובנמוק"י שם הביא דעת הרא"ה. לחלק אם הוא קנין דאורייתא או דרבנן ובלא"ה כבר פקפק בענין המכירה לגוי שהרי אין הגוי קא מכוין לקנות וכמו שהאריך בתשו' מרן בעל חת"ס בחיו"ד סי' ש"י וסי' שי"ג וא"כ העיקר תליא בכוונת המקנה וכיון שהבעלים רצו שהגוי ימשוך ג"כ הרי לא גמרו להקנות במעות לחודא ולכך בכה"ג לדעתי נראה דכ"ע מודים דאין כסף קונה היכא דלא סמכו דעתייהו וא"כ אפשר דאפי' ספק לא הוי

ומ"ש הרב הנ"ל דיש לומר דהוי ס"ס והבי' ראי' מדברי מרן חת"ס זצ"ל סי' ש"ז דיש לספק אולי החליף הגוי לדעתי אין זה ספק דנהי דאסור להניח דבר היתר אצל הגוי דחיישינין לאחלופי אם אינו חתום בחותם א' או בב' מ"מ להקל בוודאי אינו מועיל ספק זה דהרי אנן קי"ל ברובא דתליא במעשה דלא הוי רוב וכ' האחרונים הטעם משום דמוקמי' בחזקת שלא נעשה מעשה. וא"כ ה"נ בספק דתליא במעשה לא מקרי ספק השקול לתלות לצרפו לס"ס וגם לכאורה הוי כמו שם אונס חד דשני הספיקות הם דלמא הם של גוי אלא דלפי מאי שהביא הש"ך בכללי ס"ס בשם פסקי מוה' איסרל דכל שיש שינוי קצת בספיקות אפשר לומר דאינו שם אונס חד וא"כ ה"נ יש לדון ולצדד דהוי ס"ס אבל כבר כתבתי דכשם דאין הולכין בתר רוב דתליא במעשה ה"נ ספק דתליא במעשה לא הוי ספק השקול

וא"כ אפי' הוי קנין מעות ספק ליכא למיחשבי' לס"ס להטיל מום בבכור דלהטיל מום בבכור בזה"ז הוא איסור דאורייתא וכבר כ' מרן הגאון בחת"ס סי' ש"ו ועוד בשאר מקומות דלהטיל מום בבכור אסור מן התורה דילפינין מכל מום לא יהי' בו ובתשו' א' כ' הטעם לאסור משום במהרה יבנה ביהמ"ק ולטעם זה בספק בכור דאינו ראוי להקריבו בביהמ"ק א"כ אין בו איסור מה"ת אלא לפי הנראה לי יש מקום לומר דלמכור בהמה המבכרת בקנין ספק זה בעצמו הוי כמטיל מום ובפ"ח מהלכות פסולי המוקדשין דין ג' כתב הרמב"ם דכל הפוסל קדשים הן במחשבת פיגול או שאר מעשים וכו' הוי כמטיל מום בקדשים וא"כ לכאורה במקנה המבכרת בקנין ספק נמי הדין כן

מיהו הרי הוא מוכר את הבהמה בעוד שהעיבור אין בו קדושת בכור ורשאי אז להטיל בו מום דהיינו קודם לידה וממילא משמע דאינו עושה איסור אם עושה אותו העיבור לספק בכור קודם הלידה מיהו בלא"ה במהרה יבנה המקדש ויבוא אליהו הנביא ויהי' עמנו ויתברר הדין אי כסף קונה או משיכה בגוי ולא יהי' אז ספיק' דדינא ואכתי איכ"ל דאסור להטיל מום בבכור מה"ת משום מהרה יבנה המקדש אבל מכירת קנין כסף ומשיכה מותר לעשות ממנ"פ אע"ג דלדידן הוא ספיקא ועכ"פ בנידון הנ"ל בוודאי אין להתיר להטיל מום ע"י עכו"ם מצד כל הטעמים הנאמרים למעלה והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום וכו'

ה"ק משה שיק מברעזאווע תשובה שכ"א בעזה"י יום ה' לסדר במדבר שנת תרל"ז פה חוסט

החיים והשלום וכל טוב לאהובי תלמידי הרב הגדול המופלג בתורה כש"ת מוה' זוסמאן סופר נ"י אבדק"ק האלאש יע"א

מכתבך קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בענין בכור ועובדא הכי הוי שאחד קנה שור מגוי והמעות זקף עליו במלוה והגיע העת לשלם ולא הי' לישראל הקונה מעות רק פרה מבכרת ואמר להנכרי אני מוכר לך הפרה בעד המלוה והוליך הפרה לביתו ואח"כ ילדה זכר ונסתפק מעלתו נ"י הרבה ספיקות כיון דרוב הפוסקים ס"ל דמלוה אינו קונה במכר וא"כ לא נשאר אלא קנין משיכה וכבר קי"ל ביו"ד סי' ש"ך דבעינין תרתי מעות ומשיכה ומשום חצר לא קנה הגוי דחצר משום שליחות אתרבאי אלא דאכתי איכ"ל כמ"ש הקצה"ח בסי' ס"ד ובמקו"ח סי' תמ"ח דבמלוה כיון דלא מיחסרא ממון איכ"ל דמשיכה לחודא קונה דהוי כמו במתנה ומעלתו נ"י כ' דאינו דומה למתנה דכאן רוצה בקנין מעות בכדי שוי' וגם דאין דעת שניהם לקנות במשיכה והם לדעתם שכבר קנו במלוה ואפי' נימא דהישראל דעתו להקנותו במשיכה מ"מ בגוי לא מהני דעת אחרים מקנין אותו לפי מ"ש בקצה"ח בסי' שע"ד וכ"כ מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשו' ואפי' אם נימא דמהני דעת אחרי' מ"מ גוף הסברא דגוי יקנה במשיכה אם הי' לו מלוה אין זה נראה כדלעיל וגם רבינו ירוחם הובא בסמ"ע בחו"מ בסי' ק"ה סק"ב וביתר ביאור הביא התומים שם סק"ד דברי הרבינו ירוחם דאין משיכה לחודא קונה ע"כ השאלה

והנה בגוף הדבר יש הרבה צדדים בסי' ר"ד הביא ב' שיטות אם מלוה קונה במכר לדעת הרמב"ם וסייעתו מהני ע"י מחילת מלוה מיהו רוב פוסקים פליגו על זה והרמב"ן והרשב"א בב"מ דף מ"ח הובאו שם בשמ"ק כ' דאיכ"ל דגם הרי"ף לא ס"ל כוותי' מיהו לפי ענ"ד לפי מ"ש הב"ח בחו"מ סי' צ"ו אות כ"ג דמדברי הגאון שם נראה דאם נמצא מעות בעין ביד האשה בע"ח גובה הימנה ומזה למד הב"ח דה"ה אם לקח מאחד סחורה בהקפה בעל הסחורה קודם לשאר בע"ח והוה כאפותיקו הביאו הב"ש באהע"ז סי' צ' ס"ק ל"ח ובקצה"ח בחו"מ הביא דברי הב"ח להלכה ובסי' ק"ד ס"ק י"ד בחו"מ הקשה על הב"ח וכ' לישב ומשמע שמסכים עם הב"ח לדינא אבל בטו"ז שם