מהר"ם שיק יורה דעה רכד

ואפילו לפי מ"ש הש"ך בכוונת הרמ"א דדווקא בלא אתחזק איסורא נאמן נראה דנידון שלנו דמי' ללא אתחזק איסורא שהרי המום לפנינו ונהי דהבכור הי' בחזקת איסור נגד זה הי' בחזקת היתר שאם יפול בו מום יהא מותר ועכשיו שאנו רואין בו מום אלא דמספקא לן אי נעשה ממילא או בידים וע"ז לא אתחזק לאיסור וא"כ גוי מסלפ"ת נאמן וכיוצא בזה כ' המנח"י בת"ח כלל ל"ב וא"כ נהי דלהפר"ח בשום איסור דרבנן אין גוי מסלפ"ת נאמן כבר השיג עליו בא"ר סי' תקי"ג וכ' עליו כמה רב גוברי' לחלוק על הרמ"א בהכרעתו יעויי"ש אמנם בנידון דידן אם הגוי המסלפ"ת מכיר ויודע שיש חילוק בין נפל בו מום מאליו או לנעשה בו בידים אנו באין שוב לפלוגת' דפרישה וב"ח שאוסרין והטו"ז והש"ך מתירין ביו"ד סי' ס"ט ומובא ג"כ במג"א הנ"ל סקי"א

ובלא"ה אפי' נימא דהוי מסלפ"ת ונימא כהפוסקים דגוי נאמן במסלפ"ת צריך בנידון שלנו דרישה וחקירה כיון שהכהן נחשד אולי קנוניא הוא ואם יתברר שהגוי בוודאי מסלפ"ת ושנראין הדברים שלא הי' קנוניא נראה לפי ענ"ד דיש לסמוך בדרבנן במקום הפסד וטרחא וגם חשש ביזוי קדשים להתירו ע"י ג' בני תורה ואם לא יהי' מקום להתירו יזהירו אותו לאסור לו להפקירו כי אין ההפקר מועיל כי הוא מחוייב להחזיקו בקדושה ואם מפקירו באיסור הוי כמקח שנעשה באיסור דאינו מועיל כדאיתא בח"מ סי' ר"ח ואחתום בברכה דברי ידידו הדורש שלומו הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה שי"ז עוד להנ"ל בענין הנ"ל שיל"ת חוסט יום עש"ק ג' דחנוכה תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' שמשון אליעזר ני' אבדק"ק לוק יע"א

מכתבו קבלתי ושם נאמרה ונשנית השאלה שכבר כתבתי עליה תשובה פעמיים בענין הבכור הידוע ואני לא אמרתי קבלו דעתי ואם נראה בעיני מעלתו שיש מקום להתיר הי' לו לשאול או מהגאון דק"ק לעמבורג או משאר גדולים ואין זה פגיעה בכבודי אדרבה זה רצוני שיצא האמת לאמתו ומיני ומינייהו תסתיים שמעתתא והנה ראיתי במכתב מעלתו נ"י שביני שיטה רמז לדחות מקצת דברי ושיש להתיר דהוי שבות דשבות ולאחרים מיהו יהא מותר ואין לחוש שיערים להטיל מום כדי לפטור מטיפולו שהרי יכול להכניסו לכיפה. ואני בתומי אלך ואמינא מבואר בלשון הפוסקים וביאר היטיב מרן הגאון בעל חת"ס חיו"ד סי' ש"ב דעיקר הא דהכהנים חשודים הוא משום טיפולו וטרחתו וכופין את הכהן לקבלו כדדייק הג"א בביצה דף כ"ז

ואם היו רשאין להכניסו לכיפה לא היו הכהנים חשודים כלל דמשום רווח ממון שיהיו רשאין לשוחטו דלא מצינו שנחשד בר ישראל על זה וטיפולו יכול לפטור עצמו על ידי הכנסה לכיפה וכבר כתב מרן זצ"ל שם בתשובה סי' שי"ד דאסור להכניסו לכיפה ובלאו הכי כשם שכופין הכהן לקבלו שלא לבזות מתנות כהונה ולשחת ברית הלוי ה"נ אסור מטעם זה להכניסו לכיפה מלבד צער בע"ח אם עשה בו מום אפילו ע"י גוי קנסו שלא יועילו מעשיו ואסור אפילו לאחרים דאל"כ שוב יהא חוטא נשכר ואמרינין דכללא הוא דאין חוטא נשכר להציל עצמו מכפי' שכפו אותו ליקח ואפילו עשה המום ע"י גוי אפילו אי הוי שבות דשבות אין שוחטין עליו ולישנא דש"ע סי' שי"ג סעי' א' מבואר דלא אמר דלא ישחוט אלא דאין שוחטין בין הוא ובין אחר והיינו מטעם הנ"ל שלא יהא חוטא נשכר רק לבנו לאחר מותו שרי דאז לא שייך טעם זה לכן הדין ברור בעיני כמ"ש דאסור בין לו ובין לאחרים וכמ"ש בתשובתי בראשונה

אמנם שמתי כעת אל לבי כיון דאין איסור בכור הזה אלא הואיל והוא ביד כהן שחשוד להטיל או לצוות לעשות מום שאם היה ביד ישראל הי' מותר ע"י המום השני דנהי דאין הגוי נאמן שנעשה המום ממילא מ"מ הא אפילו עשהו הגוי ויש ספק אי עשה כדי להתירו פסקינין בסי' שי"ג סעי' ב' דשרי כ"ש היכא דיש ספק אם נעשה ממילא וא"כ בזה הבכור שבין מום הראשון ובין השני לפי מ"ש מעלתו הוא מום קבוע ואינו אסור אלא משום חשד בעליו ונ"ל לכאורה דאם הכהן ההוא ישבע שנעשה שלא בידיעתו ובגרמתו הוא נאמן וממילא מותר הבכור ע"י המום השני ונהי דהלכה פסוקה ביו"ד סי' ב' סעי' ג' ובסי' קי"ט דאין החשוד נאמן אפילו בשבועה נראה דהכא נאמן

ואמינא טעמא דידי' א' עפ"י מ"ש הפמ"ג בש"ך סי' ב' ס"ק י"ב דאם הי' חשוד לאכול נבלות ח"ש איכ"ל דמועיל שבועתו דל"ש לומר דכבר מושבע מהר סיני דהתוס' בשבועות דף כ"ג ע"ב כ' דעל ח"ש אינו מושבע מה"ס והנה מרן זצ"ל בחת"ס סי' ש"ו ביאר דעת הרמב"ם דסובר דגם בזה"ז אסור להטיל מום מה"ת הוא מריבוי דכל מום לא יהי' בו וא"כ הוי כמו ח"ש וא"כ אינו מושבע ומועיל שבועה איברא דלכאורה בביצה דף כ"ז ע"ב דאסר רבא בוכרא ואמר לכהן דלמא את גרמת וקשה הי' לו להשביעו דהרי כל ראיות הרשב"א בסי' ס"ד וריב"ש תשובה י"ב דשבועה לא מהני במומר משום דלא מוקי ריש חולין האי ושחיטתן כשרה בכה"ג וא"כ ה"נ יש לדייק מדלא התיר רבא ע"י שבועה ודוחק לומר דרבא חייש לדר"ל ולומר דעל איסור דרבנן אינו נאמן משום דהוי מושבע מלא תסור דא"כ קשיא על מ"ש הפמ"ג הנ"ל

מיהו נראה אדרבה מהאי דרבא יש להוכיח דנאמן בשבועה דהנה לכאורה קשה על רבא דשאל לאותו כהן שיאמר לו גופא דעובדא למה הי' צריך לזה ומאי איכפת לי' אי הי' כך או כך דהרי ידע לפי הנראה שם דהוא כהן ולכן נראה ראי' לדברי הנ"ל דמשום כהן הי' אפשר להשביעו ושוב לא הי' חושש שישקר אבל באופן שנעשה ע"י גרמתו איכא למיחוש לבדדמי ולטעות שהוא סובר שלא נעשה בגרמתו ולכן גם שבועה אינו מועיל או שראה רבא בהכרת פניו ובחרדתו בשעת אמירה שהוא הגורם ואדרבה בעלמא מוכח מרבא דנאמן בשבוע' וכדעת הפמ"ג איברא דהפמ"ג סיים דלדינא יש להחמיר

מ"מ נראה דהיינו דווקא באדם שידענו שעשה עבירה שנחשד עבורו ואיתרע חזקתו אבל חשד דהכהן נחשד שיטול מום הוא תימה רבתי איך שויינהו רבנן לכהן המחזיק בתורת ה' בוודאי דאל"כ אין נותנין לו מתנות וכיון שמחזיק בתורת ה' איך משום טרדא וטרחא עשו אותו כקל וכאין עומד בנסיון הזה ויהא חשוד לעשות מום לעבור על דין תורה או לעבור על לא תסור וחכמז"ל אמרו גדולה חזקה וגדולה מזו כ' החכ"צ סי' ל"א דאפילו חשוד גמור אם מקבל מכאן ואילך דברי חברות שיסיר מדרכו שוב נאמן בשבועה וא"כ כ"ש בכאן שיוכל לעשות כן וע"כ דקים להו לאכס"ל כמו שכתבתי כי השוחד יעור ויטעה ה"נ הטיפול וצער גידולו יורנו ויטענו לומר דמותר בזה"ז לעשות בו מום וש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ב הביא בשם רש"י דביי"נ היכא דקילא לי' טובא וסובר שאינו אסור איכ"ל דנאמן בשבועה וכ"כ הפר"ח רק שיפרטו לו ענין השבועה וא"כ הכא נמי (וזה נראה כוונת תי' הש"ס בבכורות ריש דף ל"ו דפריך לר"מ ומשני דל"ד לשאר חשד עיי"ש וה"נ לענין שבועה ל"ד לשאר חשוד

) ועוד טעם דהרי הש"ך ביו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"א הקשה למה לנו לחוש כלל הא קי"ל דאפילו חשוד ונשבע שבועת ביטוי ועבר אינו נחשד ונאמן בשבועתו להוציא ממון וכ' בחד תי' דבאיסור החמירו וגם בתבו"ש סי' ב' אות י"ב הקשו הא קי"ל חשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור ושבועה חמירא בעיני בני אדם וע"כ כמו שכתב התבו"ש שהחמירו באיסור יעויי"ש שהחומרא הוא להרחיק עוברי עבירה מנאמנות לאיסור והיינו רק להחמיר אבל אם ע"י חומרא זו אתינן לידי קולא בוודאי מוקמינן אדינא וא"כ בנידון שלנו בבכור שיש לחוש לתקלה כמ"ש התוס' בזבחים דף ע"א דבקדשים שייכו חששות טפי וא"כ החומרא קולא וראוי להעמיד הדבר על הדין ומדינא נראה דנאמן בשבועה

וא"כ בנידון שלנו נראה דאם הוא מום גמור ישבע הכהן שלא ציוה ולא נעשה בגרמתו וידיעתו ויפרשו לו השבועה היטיב כמ"ש הפר"ח הנ"ל ראוי להתיר לשחוט לאחר שיראו ג' אנשי ביהכ"נ המום ויתירו אותו אמנם הואיל וזה דבר חדש אין אני רוצה שיסמוך עלי ואם יסכימו עוד ב' מורי הוראה מובהקים לאחר העיון להיתר זה אמטינא שיבא מכשורא בהדייהו ויהי' ד' עמו דברי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: תשובה שי"ח

שיל"ת חוסט מוש"ק טוב אדר תרל"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג מעוז ומגדול המופלג כש"ת מוה' אורי מילער אבדק"ק ברעזאווע יע"א

מכתבו קבלתי ובו נאמר לבקש שאמהר תשובתי שיש לחוש לתקלה כי רק על איזה ימים ביקש מעלתו נ"י את הבעלים להמתין ובאמת הוא לתימה בעיני שאיך נחשדו בני ישראל להיות עבריינים שלא לשמוע בהוראות רבם להמתין אפילו זמן מרובה וככל אשר יצא מפיו החיוב עליהם לעשות מכל מקום לעשות לכבוד מעלת כבוד תורתו ני' חפצתי וחשתי ולא התמהמהתי להשיב כאשר יורני ה' על דבר עז מבכרת שמכרו הבעלים את העובר בעד כסף לפי שוויו ונתן הקונה ערבון והעז ילדה ב' ולפי סתימת לשון מעלתו ני' נראה דבכלל המכירה הי' בין יהי' אחד או יותר ולאחר הלידה נאמר לו לשאול את פי הרב נ"י לפי שהמכירה יש בה ספק אם מועלת דבעינן כסף ומשיכה ותו דהעובר דשלב"ל הוא

ומעלתו ני' הביא דברי הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קצ"ב דסמך בדיעבד להתיר ע"ד מהרי"א בסי' ק"ל דאמרינן דהקנה האם לוולדה וגם הביא דברי מרן הגאון זצ"ל חיו"ד סי' שי"ב דהתיר