מהר"ם שיק יורה דעה כא

הרגיש מאי יועיל לנו ברי שלו וצ"ע על הנוב"י ואפשר דכוונת הנוב"י שיאמר ברי לי שאז לא היו ידיו מרתחין כי קודם זה ניתן נייח לידיו בלי עשיית שום עבודה וברי כזה אפשר דס"ל להנוב"י דמהני

ועוד. אני מסתפק לומר טעם שלישי דצריך להעבירו דהרי קי"ל בחו"מ סי' ש"ו דטבח אומן שקלקל אם אינו מומחה צריך לשלם וכבר כ' הש"ך סי' א' ס"קד דבזה לא אזלינן בתר רוב מצויין וכן נראה במי שיוכל רק לשחוט עפ"י הרוב אין רשאי להכניס עצמו לשחוט באופן שאפשר שע"י מיעט יקלקל לחבירו ויפסיד ממונו וברוב אין מוציאין ממון וה"נ ברוב אין רשאין להפסיד ממון ואם הוא שוחט שידיו מרתתין אפילו נימא שברוב פעמים אינו מקלקל מ"מ כיון שהמיעוט מקלקלין באמת צריך לשלם וא"כ הוא נהנה אם נעשה שחיטה בהכשר והוי כשוחט המוכר לעצמו ואנן קי"ל ביו"ד סי' י"ח סעי' י"ח דאסור לשו"ב ליקח כרכשתא מהכשרות וסיים שם רמ"א דמשו"ה נוהגין דאין רשאי השו"ב לשחוט ולמכור בעצמו וא"כ מטעם זה יש להעביר שו"ב שידיו מרתתין כן אני אומר ונראה לפי ענ"ד אע"ג דלדינא עדיין צ"ע בזה

וכל זה היינו בשו"ב שהוא מוחזק בחזקת כשרות וכבר כ' הת"ש סי' א' ס"ק ד' דנרא' מדברי הד"מ שם דבשוחט לא סמכינן על סתם אדם שהוא בחזקת כשרות אלא בעינן דווקא שאנו יודעים שהוא בחזקת כשרות ושכן צריך להיות בדור הזה ובריש סי' קי"ט פליגו המחבר והרמ"א בזה אי רשאין ליקח מסתם אדם והבכור שור בע"ז דף ל"ט כ' דגבי איסור דאורייתא בעינן מדינא מוחזק דווקא ובדרבנן הוא מצד התקנה יעויי"ש ובסי' י"ח ביו"ד הביא בשם הרא"ש ג"כ דהאידנ' דאין מראין סכין מפני שמחלו חכמיה לפי שממנים שוחטי' ידועים שהם זהירים וזריזים וסיים שם דלבדיקת הסכין בעינן יראת שמים וא"כ בשוחט שנמצא עליו שעובר אפילו רק על איסור דרבנן כבר איתרע חזקתו ועיין בפ"ת סי' י"ח וא"כ בנידון הנ"ל לא מבעי' הואיל ונשמע עליו עניני קלות אלא אפילו במוחזק בכשרות הדין דצריך להעבירו אם יש עדים שראו כי ידיו מרתתין כמו שבררתי הכל לפניך ולענין למפרע ראיתי שכבר פסק הגאון מאונגוואר נ"י בתשובתו שכ' לך וכן דעתי נוטה ואחתום בברכה יהי ה' עמך דברי חותנך הדורש שלומך

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה י"א בעזהי"ת יום ו' עש"ק פ' עקב תרל"ח לפ"ק פה מרחץ ווישק יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג מוה' אלכסנדר סענדיר פריד נ"י אבדק"ק ניר באכטע

מכתבו קבלתי ע"ד השוחט שנתברר למעלתו ששחט הרבה פעמי' שסכין פגום במזיד ומצד קלות ראש ואין עליו עד אלא מעלתו נ"י וביו"ד סוסי' א' בש"ע איתא דאין ע"א יכול לפסול אלא שבספר דברי חיים סי' ז בח"א כתב דהרב דמתא יש לו נאמנות דכבר קבלו הקהל אותו לנאמן ושפיר הוא נאמן לפסול השוחט ההוא ושאל מעלתו אם צריך להעיד כן לפני הב"ד הנה גוף סברת של בעל ס' דברי חיים מבואר ג"כ בספר שיבת ציון תשובה כ"ג בנידון שלו והוא פשוט דמועיל ואין צריך לזה להעיד בפני ב"ד ואפילו היכא דנאמן ע"א אפילו לא קבלו עליה לא בעי עדות לפני הב"ד ועיין באהע"ז סי' קט"ו

וכנידון הנ"ל בלא"ה אפילו לא קבלו עליהם נאמן דפליגו הש"ך והטו"ז ושאר אחרונים על הש"ע וס"ל דע"א נאמן עיין בסוסי' א' הנ"ל ובנידון של מעלתו לפי מ"ש במכתבו הרי יש רגלים לדבר דהשוחט פסול הוא ואיתרע חזקתו ובכה"ג ודאי ע"א נאמן לפוסלו כמבואר ג"כ בתשובות שיבת ציון הנ"ל וע"כ אסור לאכול משחיטת השוחט הנ"ל וכל בר ישראל לא יפגל את נפשו לאכול משחיטתו מכאן ואילך וגם למפרע יש לחוש טובא ופליגו הפוסקים בזה ובנידון הנ"ל דיש ריעתות מעיקרא בוודאי יש לחוש מיהו על זה לא נשאלתי אין כאן מקומו דברי החותם בברכה המשולשת הדורש שלומו: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה י"ב בעזה"י יום ה' תצא תר'"ה לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג מוה' דוד ליב זאלצער נ"י האבדק"ק טעוועל יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד השו"ב שהי' בעל מלחמה גם הי' קאנדאקטער אצל האייזען באן ומסתמ' אכל טריפות וחילל שבת ועתה הוא הולך בדרך הטוב והישר אם אפשר להכשירו לשוב למלאכתו להיות שו"ב ומעלתו נ"י האריך וגם פלפל בדברי האו"ז שכ' דכתב כמורים ושאר לשונות אינו אסור מה"ת בשבת. והנ' באמת אין אנו צריכין לזה דדי לו גם ביתר הדברים ובס' אמרי אש ח"ב סי' כ"ה כ' דבעלי מלחמות רובם פסולים לעדות אינהו וגם מאכילת טריפות הרי הוא מומר לאכול נבלות וגם אומרים עליו שאינו נזהר מעריות וחילול שבת וגם הכתיב' בשאר לשונות הרי קי"ל דאסור מה"ת ואפילו האו"ז לא החליט דבר זה אלא שהביא כן בשם מי שפי' כן ויהי' איך שיהי' הנה השו"ב ההוא בוודאי פסול מה"ת ואינו נאמן על השחיטה ולדעת התב"ש בסי' ב' היכא דעבר ג' עבירות יש לחשבו ולהחזיקו למומר לכל התור' כולה וא"כ בוודאי אם לא עשה תשובה שלימה אינו רשאי להיות שו"ב

אמנם אם עשה תשובה שלימה הביא הבאר היטב ביו"ד סי' י"ח דברי הכנה"ג בשם רש"ך דמותר לו להיות שו"ב אפילו אם המיר דתו אם שב אח"כ בתשובה שלימה וס' כנה"ג וס' רש"ך איננו בידי אמנם תשובה שלימה זו מאי הוא מבואר ביו"ד סי' קי"ט סעי' ט"ז ובחו"מ סוסי' ל"ז שילך למקום שאין מכירין ויחזיר אבדה או יטרוף לעצמו בדבר חשוב ובאמת גוף דברי המחבר ורמ"א קשים לי דבריש סי' קי"ט פליגו המחבר והרמ"א אם מוכר לאחרים צריך להיות מוחזק לכשר או אפילו סתם אדם מותר והנה ביו"ד סי' קפ"ט איתא דאם קבעה ווסת בג' פעמים אינו נעקר הווסת. אלא א"כ קבעה הווסת ביום אחר שלשה פעמים זה אחר זה אם כן כאן שהחזיק ברשע כמה שנים איך יהא די במה שפעם אחד החזיר אבדה בדבר חשוב הרי צריך ג' פעמים עכ"פ שיוציא אבדה בדבר חשוב מתחת ידו וכוי ואפשר דזה דמי לווסת הקפיצות דבא מחמת אונס וכיוצא דקי"ל ביו"ד סי' קפ"ט דבפעם א' נעקר הווסת א"כ ה"נ איכ' למימר דיצרו אונסו במעשים רעים ונעקר החזקה בפעם אחד

אבל. כל זה שפיר לדעת המחבר אבל לדעת הרמ"א בסי' קי"ט דצריך להיות מוחזק בכשרות הרי בפעם אחד לא הוחזק עדיין בכשרות וצ"ע לכאור'. ואפשר דמיירי התם שמכר רק פעם אחד דברים אסורים אלא שאין הלשון משמע כן ולפי"ז בשו"ב דקי"ל גם לדעת המחבר לפי מ"ש הש"ך ביו"ד סי' א' ס"קב דלא סגי בסתם אדם. אלא בעינן דוקא מוחזק בחזקת כשרות ונהי דהפמ"ג כ' שם דמהמחבר בסי' ס"ה משמע דדווקא בשוחט לעצמו ומוכר לאחרים בעינן מוחזק מ"מ הב"י במחודשים סי' א' כ' דבעינן דווקא מוחזק והד"מ כ' שם דלכל הפחות האידנ' בזה"ז דאיכ' קלים טובא בעינן הוחזק וכן פסק בתבו"ש סי' י"א ס"קז ובסי' י"ח קי"ל דלענין בדיקת סכין צריך להיות ירא שמים שירגיש עיי"ש וא"כ בעינן לכל הפחות שיתחזק בג' פעמים בכל מעשיו

והנה לפי מה שהבאתי לעיל בשם כנה"ג דתשובה שלימה מהני אפילו בהמיר דתו לכאור' קשה לי על זה מהא דכ' הרמב"ם בפ"ה מע"ז דין ה' ישראל שעבר עכו"ם וכו' וכן האפיקורסין וכו' אין מקבלין אותן בתשובה לעולם וכו' א"כ לכאור' משמע דבהמיר לא מהני תשובה אמנם כבר הביא שם הלח"מ להקשות על דברי הרמב"ם מפ"ג מה' תשובה הלכה י"ג שכ' דכל כ"ד שאין להם חלק לעוה"ב אם עשו תשובה מועיל ונרא' לי לישב דהנה בלא"ה הקשה הלח"מ בפרק ג' מתשוב' דלמה לא מנה הרמב"ם שם מומר להכעיס בכלל המינים והאפקורסים עיי"ש

ונראה לי לישב דהנה הא דנחשב כמין היינו לענין דאנו אומדין דעתו כיון דעובר בשאט נפש ולהכעיס מסתמא אינו מאמין בה' ובתורתו וזהו הוא רק אומדנא אבל אפשר דרק מרוע נפש וזדון לבו הוא עובר אעפ"י שהוא מאמין וזהו החילוק דודאי אצלינו בני אדם כי האדם יראה רק לעינים צריכין לראות באומדן דעתם א"כ שפיר מחזיקין את המומר לכל התורה כמין משא"כ שם בפ"ג מתשוב' דמיירי לענין חלק לעוה"ב וה' יראה לבבות בודאי אפשר לומר דהשם יודע שאינו מין וכן נראה לענין הא דמקבלין תשובה דוודאי לענין השי"ת בודאי מועיל התשובה אבל אנחנו אין יכולין להאמין לו שעשה תשובה שלימה וכעין זה תי' הלח"מ בפ"ב מע"ז וא"כ עדיין קשה לכאור' דברי כנה"ג הנ"ל דקאי לענין שאנחנו נחזיק אותו לבעל תשובה

אלא נראה דאפשר הרמב"ם קאי רק על האפקורסים ולא על עובדי ע"ז שהרי בש"ס הביא הקרא הזה שהביא הרמב"ם כל באי' לא ישובון על המינין ועל האפיקורסים אלא דמלשון הרמב"ם דנקט לשון וכן משמע דקאי גם על ע"ז מ"מ נראה דבעובד ע"ז יש ב' גווני כמ"ש התוס' בחולין דף ז' ע"ב דאם הוא אדוק בע"ז הוי כמין דבהפקירא ניחא לי' אבל אם המיר דתו הוי מסתמא רק עובד ע"ז לתיאבון כמ"ש הכ"מ בפ"ג מתשובה הלכה י' דבהפקיר' ניחא לי' בכה"ג הוי רק כמומר ובכה"ג מיירי הכנה"ג ושפיר כ' דמועיל התשוב' וא"כ בנידון דידן אע"ג דמחלל שבת בפרהסי' מ"מ הוי רק כלתאבון ובוודאי מהני תשובה שלימה

וע"כ דבר זה תלוי בראית עיני המורה וכבר ר' הרש"ל הובא שם בסי' קי"ט בש"ך ובטו"ז ובפמ"ג ביו"ד סי' ב' דהאידנ' לא שייך ילך למקום שאין מכירין וכו' אלא שיקבל תענית וסיגופים על