מהר"ם שיק יורה דעה ריט

נתן לכהן עבור האב של הבן ע"ז קשי' לי לכאורה על מ"ש היד אליהו הנ"ל (המובא בתשובה הקודמת) דפשיטא דאינו מועיל הפדיון ההוא

ולדעתי לכאורה צ"ע מ"ש מהא דאמרינין בקידושין דף ז' ע"א אמר ראובן לאשה הילך מנה והתקדש לשמעון ופירש"י כגון דעשה אותו שליח אלא שלא נתן המעות ואפי"ה אמרינין כיון דראובן נתן הוי כאלו נתן שמעון וגבי פדיון נמי נימא הכי ובוודאי אם האב לא עשאו שליח לפדות בוודאי אינו מועיל כיון דהמצוה על האב ואם אחר פדאו אפי' נימא דמועיל אבל עכ"פ האב לא עשה המצוה ולא דמי להא דאמרינין נדרים ל"ו דאם אחד תרם מתבואתו על של חבירו דהוי זכות ומועיל שלא מדעתו דזכין לאדם וכן גבי פטר חמור אמרינין הכי דדווקא התם דנהי דאין המצוה שלהם מ"מ הטבל שהי' עד עתה אסור לאכול וע"י שתרם חברו בשבילו נעשה לו מותר לאכול והוי לי' הנאה וכן פטר חמור משא"כ פדיוה"ב דכל הזכות הוא לעשות המצוה ושיקיים האב המצוה המוטלת עליו ואם אחר פודה בלא ציווי האב אין המצוה של האב בוודאי אין שום הו"א שיהא מועיל מה שנותן האחר הה' סלעים כן נראה לפי ענ"ד פשוט ודלא כמ"ש בספר יד אליהו

אבל לפי הנ"ל דאם עשה אותו האב שליח והשליח נתן המעות שלו לכאורה ראי' מקידושין הנ"ל דמועיל אפילו לא זיכה לו אבל לפי ענ"ד יש לחלק בין קידושין לפדיון דבקידושין סגי בהנאת פרוטה וכיון שע"י שהיא מקודשת יש לו הנאה ע"י הבעל והוי כאלו הבעל ג"כ מהנה אותה לכל הפחות בפרוטה ומקודשת ע"י שליחות דידי' אבל כאן גבי פדיון נראה דעל האב מצוה לפדות את בנו וגם החיוב דווקא ליתן לכהן ה' שקלים ואם פיחת לא הוי פדיון וא"כ אם השליח נותן ממעות שלו נהי דבא לכהן ע"י גרם האב הנך ה' שקלים והוי כנהנה ממנו מ"מ בוודאי לא חשיב כאלו נהנה מן האב ה' שקלים ולא קיים האב המצוה וכיון שלא קיים האב המצוה אינו זכות לו ואינו מועיל ע"כ לפי ענ"ד נראה הא דמועיל אם נותן השליח המעות דווקא אם זיכה החמשה שקלים לאב דאז גם המצוה של האב דיצא י"ח פדיון אבל בלא זיכה השליח לאב או שלא עשאו האב שליח אינו מועיל הפדיון כן נראה לפי ענ"ד כ"ד רבך הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ש"י בעזה"י פה חוסט יום א' מקץ ב' דחנוכה תרל"ט לפ"ק

הנה נשאל נשאלתי ע"ד המומר והמומרת המחללים שבת בפרהסיא כשנולד להם בכור אם חייבין בפדיון הבן ובש"ע יו"ד סימן ופ"ה לענין מילה בשבת לבן מומר מבואר דדווקא אם יש לו אשה ישראלית אז מילת הבן דוחה שבת והאחרונים חלקו וכתבו דאפי' אם האם ג"כ מומרת דוחה ג"כ שבת ובאמת גוף הדבר תמוה על הש"ע אמאי ס"ל דאם האם ג"כ מומרת לא דחה שבת שהרי לכל דיני התורה הם כשאר בני ישראל וחייבים בכל המצוות ונהי שאין מקיימין ככל הכתוב אבל מה שרוצים לקיים בוודאי הם כישראל ולמה לא ידחה שבת

ואמרתי להסביר הדבר עפ"י מה שהובא בפסקי הגאון רע"ק איגר זצ"ל בסי' מ"ב שהביא הפירוש על הא דאמרי' בנדרים סוף פ"ג גדולה מילה שאלמלא הוא לא ברא הקב"ה עולמו שנאמר אם לא בריתי וכו' שמים וארץ לא שמתי ואמרי' שם דף ל"ב גדולה תורה שאלמלא התורה לא נתקיימה העולם שנאמר וכו' והקשה הא תינח בתורה דכתיב בה והגית יומם ולילה אבל במילה הא פסקינין דאין מלין בלילה עיי"ש וכ' עפ"י מ"ש בעוללת אפרים מאמר שצ"ב שמילה חיצונית הוא סיבה למילה פנימיות שהוא ערלת הלב ושע"י המילה יבין וישכיל בתורה וא"כ מילת הערלה מביא מילת הלב להבין ולהשכיל בתורה ובמצוות

וא"כ י"ל דאם לא בריתי היינו ג"כ מילה דעי"ז בא בשערי תורה להגות בה יומם ולילה עיי"ש. וא"כ היכא דהאב והאם מומרים מסתמא כמוהם יהיו גם זרעם כמ"ש ג"כ מרן בעל חת"ס בתשובה אחת על הא דאיתא ביו"ד סי' של"ד דיש דעות שאין לנדות האב משום דיש לחוש שישתמד וגם הבנים לא יהיו טובים אבל אם נשאר בבני ישראל אפשר דיצאו מהם בנין דמעלי וכ' דגבי אפקורסים מסתמא גם בניהם כמותן ואם הוי כך גם במומרים מסתמא גם בניהם לא ילמדו התורה וא"כ לא נאמר עליהם גדולה מילה כהנ"ל וא"כ אפשר דמשו"ה ס"ל להנך שיטות דלא דחי שבת זהו הנראה לי בטעמו של הש"ע

וכל זה במילה שפיר איכ"ל דלא דחי שבת אבל בפדיוה"ב בוודאי הבן ישאר בישראל ושפיר צריך לפדות אותו אפי' אם שניהם מומרים וכ"ז אם האב לפנינו ורוצה לפדותו אבל אם האב אינו בכאן ורוצה לעשות שליח זהו תליא בפלוגתא אם מומר יכול לעשות שליח עיי' באו"ח במג"א סי' תקפ"ט ולדעת המג"א מומר לא הוי בכלל ב"ב שיהא יכול לעשות שליח ולדעת האהעויז שם יכול לעשות שליח וכמו שהאריך שם בראיות דהוי בן ברית

ובלא"ה לענין פדיון הבן איתא פלוגתא ביו"ד סי' ש"ה אי יכול לעשות שליח וסוגיא דעלמא דעושין שליח ומרן בעל חת"ס ז"ל בתשובה כ' דהפלוגתא הוא דווקא באם אין אבי הבן נותן להשליח מעות של הפדיון רק השליח נותן משלו אבל אם אבי הבן נותן המעות להשליח ואז מעשה השליח הוא רק מעשה קוף בעלמא ובזה יכול לעשות שליח אליבא דכולי עלמא

וזה. הוא בישראל כשר אבל במומר עדיין תלי' בפלוגתא הנ"ל ולכאור' הו"א דאפילו אי נימא כדעת האומרים דמומר א"י לעשות שליח הי' נראה לי דמכל מקום דבר שהוא זכות לו זוכין לו לפי דעת האומרים רפ"ב דקידושין ובב"מ דף ע"א דיש זכי' לקטן מה"ת אע"ג דשליחות אין לו מ"מ זכי' יש לו משום דאתא לכלל שליחות והוא ג"כ פלוגתא בין הטו"ז והש"ך ביו"ד סי' ש"ה בנקוה"כ אם יכולין הב"ד לפדות בכור יתום שאין לו אב עיי"ש שהאריכו בזה וגם אני כתבתי כבר בזה בתשובתי (עיין לעיל סי' ש') וא"כ אפשר דבמומר ג"כ יש לו זכי' כיון דבידו לחזור בתשובה ולפי מ"ש במקום אחר (בחאו"ח סי' ק"מ וקמ"ג) דבמומר לחלל שבת לתיאבון יש לו' מסתמא דמלתא כשיחלה קודם מותו ויראה כי אזלת יד ושאין ביד אדם להושיע לו כי אם השי"ת אז בוודאי יהרהר בתשובה וגם אמרינן בקידושין המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק גמור ונמצא רשע גמור הרי זו מקודשת דאמרינן שמא הרהר תשובה בלבו ולזה אם עושה שליח לפדות את בנו הבכור איכ"ל דמסתמא עשה תשובה

ועכ"פ נראה דלא גרע מקטן דמשום דאתא לכלל שליחות ובמומר איכ"ל כיון דבידו לשוב איכא למימר דאתי לכלל שליחות וא"כ בנ"ד בפדיוה"ב שהוא זכי' לאביו שיקיים המצוה וא"כ לא מבעי' אם הוא נותן להשליח המעות איכ"ל דמועיל כיון דיש ב' סברות חדא דלמא קי"ל דמומר יכול לעשות שליח ואת"ל דאינו יכול דלמא זכי' יש לו וה"ה אי נימא כסוגיא דעלמא דיוכל לפדות ע"י שליח אפילו אם השליח נותן המעות נראה דגם במומרים אי מזכה השליח המעות ואבי הבן עשאו שליח איכ"ל דהשליח יכול לפדות הבכור וכבר כתבתי במקום אחר (לעיל סי' ד"ש וש"ז) דמרן הגאון בעל חת"ס כ' דהשליח יכול לברך ב' הברכות והברכ"י חולק וס"ל דאינו מברך שהחיינו וכבר הסברתי זה דהשליח צריך שיזכה המעות לאבי הבן ואז המצוה של אבי הבן ואפי"ה השליח הוא נטפל למצוה וקי"ל דהנטפל למצוה הוי כעושה המצוה כן נראה לפיענ"ד

וכל זה אם האב עושה שליח לאחר אבל בלא שליחות או שהב"ד רוצים לזכות אותו לפדות הבכור זה כבר כתבתי דתליא בפלוגתא ביו"ד בסי' ש"ה שבין הטו"ז ונקוה"כ הנ"ל ולכאור' הו"א דאפשר דבן בכור של המומרים דמסתמא לכשיגדל לא יפדה את עצמו וא"כ אפשר לומר דכ"ע ס"ל דזכות הוא לו ואפילו הש"ך מודה בזה כן נראה לפי ענ"ד

ולכאורה. הו"א דאבי אבי הבן גם אבי אבי האם גם עליהם החיוב לפדות את הבכור דהרי ילפינן בכמה דוכתי דבני בנים הרי הם כבנים וא"כ הי' אפשר לומר דבכור בניך תפדה החיוב גם עליהם מיהו מדאצטרך קרא בקידושין סוף פ"ק דאבי אביו נמי חייב ללמדו תורה לבן בנו דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך ממילא מוכח דבשאר דברים אין דין בן הבן כבנו וכ"מ בפסקי רע"ק איגר זצ"ל בתשובה מ"ג לענין מילה דאין אבי אביו מחוייב במילת ב"ב יותר משאר אדם מישראל ואפי"ה הביא שם בתשובה הנ"ל בשם ספר צידה לדרך דיש לאבי האב זכות יותר במילת ב"ב משאר כל אדם עיי"ש ומ"מ לענין פדיוה"ב נראה דהוי רק כשאר אדם דעלמא כן נראה לפי ענ"ד

תשובה שי"א שיל"ת יערגין יום ב' ח' אדר תרט"ו לפ"ק

בש"ך ביו"ד סי' ש"ך ס"קח מבואר דבין אם קנה ישראל בהמה מגוי במעות ובין שקנה הגוי בהמה מישראל במעות וילדה חייבות מספק בבכורה עיי"ש ואני לא באתי להכריע כי אין הכרעתי מכרעת רק הואיל וראיתי במכתב שצה"נ מכתב קפ"ח שהביא בשם הרב דק"ק מניסטיר נ"י שדעתו להכריע באיסור כרת נגד גדולי הפוסקים הראשונים ואחרונים והעלה דישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו דפטורה מבכורה ואמרתי פן יראה הרואה במכתב ההוא ויסמוך עליו לכך באתי להעיר ולהגיד כי אין הכרעתו מכרעת ודברי הש"ך הנ"ל קיימים דכבר הביאו הראשונים דעת רש"י דס"ל דקיי"ל כר"ל ובישראל משיכה קונה ובגוי מעות קונה ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס ביאר היטיב שיטת רש"י ונהי דר"ת פליג עלי' מ"מ חיישו התוס' בע"ז דף ע"ח לדברי רש"י ובהגה"א בפ' חזקת הבתים הביא בשם האו"ז ג"כ לפסוק דבגוי מעות קונה וכו' והרמב"ם בפ"א מזכי' ומתנה דין י"ד פסק