מהר"ם שיק יורה דעה ריז

לא רציתי למנוע בר וכו' ולזאת אשיב בקצרה וגוף הענין הוא שבחור אחד הבטיח לו שאם ישא אשה ויזכה ה' אותו בבן בכור פטר רחם יהי' לו משפט הבכורה החמשה סלעים וע"ז עשו קנין ונתן לו ד' צ"ל לחזק הקנין וגם הבחור נתן לו כתב על זה שיפדה רק אצלו את בכורו ועתה נשא אשה והיא מעוברת ושואל אם יהי' בן זכר אם יהא מוכרח דווקא לפדות אצלו והאריך בדבריו אם הקנין הוי קנין והנה מצינו בב"י ביו"ד סי' רס"ד מי שהבטיח לאחד שיתן לו את בנו למולו אם יכול לחזור או לא והביא בשם ר"ת דכיון שנוהגין דמי שהבטיח לאחד אינו חוזר הוי כמו סיטומתא וקניא ורבינו יחיאל כ' דאם נדר זה בעודה מעוברת אינו מועיל דסיטומתא קניא דווקא בדבר שבא לעולם ושוב הביא שם תשובת מהר"מ בענין כזה ושם מסיים בשם ר"ת שאינו ראוי לחזור דלא גרע ממכירי כהונה ואם חזר אין כופין אותו וכו' יעיי"ש

ובש"ע יו"ד סי' רס"ד סעי' א' בהגה"ה כ' דאם נתנו לאחר אסור לחזור בו מיהו אם חזר בו הוי חזרה ואין מועיל בזה קיבול קנין וכו' יעויין שם והטעם דקנין אין חל על דבר שאין בו ממש אלא טובה"נ ולא שייך ג"כ שיעבוד גופי' דבמאי יחול השיעבוד עליו ובחו"מ סוסי' רע"ו כ' ג"כ דאין היורשין יורשין דברים שאין בהם ממש אלא טוה"נ דאפילו ירושה לא שייך בהו והאיך יחול עלייהו קנין או מכר אם מוכר אדם דבר שאין בו ממש כמ"ש הש"ך שם דאין יכול ליתן או למכור אפילו אם עושה קנין סודור הא קי"ל בחו"מ סי' רמ"ג ס"קיב בסמ"ע שם דקנין דברים לא הוי קנין ואין לומר דמחייב עצמו ומשעבד גופי' על חמשת שקלים דא"כ הוא חייב מעתה ה' שקלים ואם נתן לו אבי הבן אח"כ חמשת שקלים לפדיון בנו אין בנו פדוי כדקי"ל ביו"ד סי' ש"ה וכ"ש כאן דלא הוי קנין סודור וכבר אמרנו דטוה"נ ודבר שאין בו ממש קי"ל דאין מקנין

ובזה אמרתי לישב שיטת הרמב"ם שהאריכו המפורשים להקשות עליו דבבכורות ריש פרק עד כמה אמרינן דדווקא בתרומות ומעשרות אמרינן דיש בהן טוה"נ משא"כ בשאר דברים והרמב"ם לא חילק ומהרי"ט אלגזי האריך דלכך אין לו טובת הנאה דהיינו דאסור ליקח מאדם מעות שיתן לבן בנו כהן דמיחזי כחילוף ואתי לזלזולי בי' ולפי הנ"ל נראה דזה שייך אי טובת הנאה הוי ממון ושייך בי' קנין וחילוף אבל הרמב"ם לשיטתו בפ"ח מה' אישות דס"ל שם דטוה"נ אינה ממון ורק לענין נדר משום וויתור אסור במודר הנאה כיון דלא שייך בי' קנין לא מחזי כחילוף

ובאמת הי' קשה לי מאוד למה באמת מותר לאדם לתת מעות לבעה"ב שיתן לבן בנו כהן הרי מבואר בב"מ דף י"א ע"ב דמתנות כהונה כתיב בי' נתינה ולכך אסור להקנות לא ע"י סודור שמקנה לו דמתחזי כהנאה ואינו כנתינה אלא כמכר ואסור למכור כפרש"י שם ואמרינן בקידושין דף ח' אם אחר נותן מעות לפלוני עבור אחר לענין קידושין הוי כנותן הוא כדאמרינן בעבד כנעני שנפדה ע"י שנותן אחר ממון לבעליו כאלו הוא פדה את עצמו עיי"ש וא"כ אם אחר נותן דמים לבעלים שיתנו מתנות כהונה לכהן ידוע הוי כנותן הוא בעצמו והוי כמכר ובמתנות כהונה נתינה כתיב בי' וגם גבי בכור אדם כתיב בפ' משפטים בכור בניך תתן לי וילפינן שם במכילתין בכור אדם הקשו לשאר בכורים ושאר מתנות כהונה ובעינן דווקא נתינה ולא דרך מקח וממכר וא"כ קשה טובא אמאי יהיו רשאין ליקח ממון מאחר הא הוי דרך מקח וממכר והתורה אמרה דצריך ליתן דווקא דרך מתנה כמבואר בב"מ דף י"א הנ"ל וצ"ע

ונראה לישב דהרי קי"ל דקנין בעי כוונה ועודר בנכסי הגר וקסבר שהוא שלו אינו קונה וכיוצא בזה וכיון דאין הנותן ולא הכהן רוצין לקנות אותו דבר אינם קונים והוי רק כנותנים זה לזה מתנת חנם וכעין דאיתא במתניתן בריש מע"ש גבי מעשר עני ולכך מוכן ג"כ כיון דאם הי' להם כוונה לקנות היו קונים על ידי טובה"נ אחד כמחליף וקונה ואתו לזלזולי למאן דאמר טובה"נ ממון ועכ"פ המבואר אין רשאין לקנות מתנ"כ אפילו ע"י אחר וכ"ש ע"י כהן עצמו ובזה מבואר טעם השני דאין הקנין שקנה הפדיון בכור ע"י איזה פרוטות ושטר אדרבה ע"י השטר מגרע גרע והוי כמכר ממש ומבטל מצות נתינה ואסור לכהן לעשות כן כמבואר בפרש"י בב"מ הנ"ל ולפי מ"ש מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' רצ"ב דגם הכהן המקבל מתנות כהונה הוא עושה מצוה ובטור יו"ד בסי' ש"ה לא משמע כן ועכ"פ אי הי' המכר קיים הי' מבטל מצות נתינה והוי מקח שנעשה באיסור ואינו מועיל

ואפילו. אם לא הי' מקח אלא הוי כהן המסייע בבית הגרנות ג"כ אין לעשות כן דכבר כ' התוס' בבכורות דף נ"א ע"ב בד"ה הלכך וכו' דגם לענין פדיון בכור אסור היכא דהוי מסייע בבית הגרנות וגם הרא"ש שם כ' כן וכן הובא ביו"ד בטוב"י רסי' ש"ה וכן הקשה בכ"מ בה' בכורים פי"א על הרמב"ם שלא הביא זה ובהג"ה שם תי' דהרמב"ם סובר דגבי פדיה"ב לא גזרו כהן המסייע ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והיינו לענין מסייע אבל לקנות לכ"ע אסור לקנות מה"ת דנתינה בעינן וא"כ בוודאי אין הקנין מועיל

ועדיין יש לעיין אולי מ"מ טוב שלא יחזור בו וכמו שהבאתי מתחיל' בשם המרדכי והובא ברמ"א שם ביו"ד בסי' רס"ד משום שארית ישראל לא יעשו וכו' ולא ידברו וכו' מיהו ראיתי בס' פ"ת שם שכ' בשם ר"י ותשובת הרדב"ז דבדבר שלב"ל יכול לחזור וגוף הדבר לכאורה קשה דברבינו יחיאל המובא בב"י שם אינו מבואר אלא דעשה קנין ולא הוי כסיטומתא אבל שיהא יכול לחזור אינו מבואר שם ונראה דשם קאי אם עשה קנין דע"י קנין אדרבה גרע טפי דנהי דאם הבטיח או נדר לאדם סנדקאות או למול בנו או לפדות בנו אמרינן דבאמירה בעלמא הוי כמו מתנה מועטת דאינו יכול לחזור היינו אם לא עשה קנין וגילוי דעתא דבקנין ניחא לי' דליקני ולא באמירה א"כ אדרבה גרע כמו דאמרינן בב"מ כיון דנפל עלי' גרע וכו' וכן קי"ל באו"ח סי' שס"ט לענין עירוב ועוד דבדבר שלב"ל דאמרינן בב"מ דף ט"ז דאינו קונה משום דלא סמכי' דעתא וכ"ש היכא דהוי אסמכתא דלא ידעינן אם יהי' זכר שפיר איכ"ל כפ"ת הנ"ל דאפילו לכתחילה יכול לחזור וא"כ לפי ענ"ד במאי שלקח בקנין הפדיון לפדות דווקא אצלו אין בו ממש

ומה שהביא מסוף פרק הזרוע דתנאי לא מהני דהוי כמתנה על מש"ב אין זה ענין לכאן דזה שייך בתנאי ולא בנידון כדלעיל ובאמת במשנה פ"ו מדמאי מ"ג בכהן ולוי שלקחו בקבלנות שדות ס"ל לר"א דבעמ"ל מועיל והירושלמי המובא שם בר"ש דנראה דגם לרבנן אם הותנה מועיל הוא דבר תמוה דאיך יטלו בשכרם תרומות ומעשרו' דשם הוי מסייע ממש וכנוטל בשכרו וצ"ע ואין כאן מקומו להאריך בזה ועכ"פ בנידון הנ"ל כבר ביארתי דמדינא אין בו שום חיוב ע"י המכר שעשה והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום וכו' הדו"ש

ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה ש"ז יצו. ה' את הברכה לתלמידי הבחור המופלג כה' יצחק ברעזניץ נ"י

מכתבך קבלתי ובו נשאלתי ע"ד בכור שפודין ע"י שליח אם השליח מברך הנה כבר כתבתי לך וכו' ומי שיש לו קצת שאלה צריך לשאול מרבנים הסמוכים וגם השאלה לא כתבת בבירור דברים והאיך אפשר פדיון ע"י שליח אם הוא בכור יתום שאביו מת הרי אין אמו יכולה לעשות שליח ואם עשתה אין השליחות מועיל ואינו פדוי כי אמו אינה מחוייבת וע"כ שהב"ד פודין אותו וב"ד הוי כאביו של יתום ובוודאי מברכין ואם יש לו אב רק שאינו בעיר ועשה שליח עבורו בזה יש פלוגתא בין הפוסקים אי מועיל ואין מכניסין עצמו לספק לכתחילה ומ"מ בכל שליח קי"ל דשליח מברך כמ"ש המג"א באו"ח סי' תל"ב ס"קו והדגו"מ שם והיינו הברכה על פדיון הבכור

אבל לברך שהחיינו יש קצת לפקפק דאין ראי' מאו"ח סי' תקפ"ה ובמג"א שם ס"קג כמ"ש המג"א בסי' תל"ב דהתם מוציא את המחוייב משא"כ הכא דאין הבעל כאן דהרי שהחיינו הוא רק על מצוה שהוא שמחה לאיש שכן כתבו הראשונים כללים ואין להאריך כאן וכבר כתבתי בזה במקו"א וכאן השליח אינו בשמחה שהוא רק שליח וא"כ אפשר דהשליח אינו מברך אבל מ"מ מסתימת הפוסקים נראה דשליח ג"כ מברך שהחיינו דאל"כ מכח זה עצמו הי' ראוי שלא לעשות שליח דמבטל עי"ז ברכת שהחיינו

ועוד דהרי המג"א כ' בסי' תקפ"ה סימן י"ג דהא דכתב הרמ"א דיברך התוקע אעפ"י שיצא מ"מ יברך הב' ברכות דשם מיירי בנשים שאינם יודעין לברך בעצמן דאלו באנשים היו יכולין הם בעצמם לברך ומשמע סתמא אפילו אינם מבינים בלשון הקודש ובכה"ג הביא המג"א ס' קצ"ג ס"קב דברי התוס' בסוטה דאינו יוצא מ"מ סתם דאם אינם יודעים מברך התוקע שתי ברכות אע"ג דיש לחלק בין מצות תקיעה למצוה דפדיון בדוחק ונראה דכיון דגם השליח עושה מצוה גם הוא שמח ושפיר מברך שהחיינו גם השליח כן נראה לפי ענ"ד דגם השליח יברך הב' ברכות

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ש"ה בעזה"י חוסט יום ו' עש"ק פ' שופטים שרל"ח לפ"ק

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובים בספר תלמידי הרבני המופלג בתורה כש"ת מוה' יעקב שלום נ"י סופר יושב בשבת תחכמוני בק"ק מונקאטש יע"א

מכתבך קבלתי וע"ד ד"ת כבר כתבתי לך כמה פעמים שאין אני משיב אלא מה שמוכרח וכבר הדפיסו זאת במכתב העתי שבת אחים ורק כדי שלא להשיב פניו ריקם הנני כותב על מקצת דברים במה שהביא דברי תשובת יד אלי' תשובה סי' ל"ז שהאריך לפלפל אם פדה אחד בנו בכורו אצל הכהן ואח"כ נמצא שהכהן ב"ג