מהר"ם שיק יורה דעה רטז

נימא סמוך מיעוטא דאימא גוף אטום או רוח לפלגא דלא נתרקם והו"ל רובא

והנה הריב"ש בסי' שע"ב כ' דדווקא כגון פלגא דנקיבות דהוי פלגא בטבע בי' אמרינין סמוך מיעוטא לפלגא מיהו תוס' בנדה דף י"ח ד"ה שליא ס"ל דלעולם אמרינין סמוך מיעוטא לפלגא וכן הקשה הפנ"י בכתובות דף ט' בשמעתין דפתח פתוח בתוס' ד"ה ואבע"א דלפי מ"ש הרשב"א דס"ס מועיל מטעם רוב גם אי הוי ספק ראשון פלגא ופלגא יוכל הספק השני להיות אפילו מיעוט ואמרינין סמוך מיעוטא לפלגא וכ"כ בס"ט בסי' קפ"ג ואפילו לפי מ"ש בחידושי כתובות דף ט' דדווקא בס' שני נוכל לצרף מועט וא"כ לפי מאי דקי"ל בסי' ק"י בכללי ס"ס דבעינין דס"ס יהא יוכל להתהפך א"כ שוב בעינין גם ספק שני דיהי' ספק שקול

מיהו מושכחת לה לפי מ"ש הש"ך בכללי ס"ס בסי' ק"י דהיכא דהספק השני ניגדר על הראשון שלפי טבע הענין צריך להקדימו כגון ספק על ספק לא על ואת"ל על שמא לא דרס דהדרוסה אפשרי רק אם נחליט שעל ובכה"ג ראוי להקדים הספק על וממילא אין צריך להיות מתהפך וא"כ ה"נ אם לא נקרם ליכא למימר שגוף אטום או צורת בהמה וכיוצא הי' וא"כ צריך להקדים הספק אי נקרם ואם כן אכתי עמדה הקושיא הנ"ל דנימא סמוך מיעוטא לפלגא וצריך לומר דכיון דעבר עליו מ' יום רוב פעמים נתרקם וא"כ מן הראוי ליזול בתר רוב ולא חיישינין למיעוטא ולכך שפיר קאמר ריב"ל דאם עברה בנהר והפילה אזלינין בתר רוב דנתרקה והי' בן קיימא ולכך מביאה קרבן ונאכל

אלא דאכתי יש לדייק ולהקשות לפי מ"ש הר"ן בחולין בשמעתין דסימני בצים די"א דב' מיעוטים מצטרפין והוי כפלגא ופלגא וא"כ אכתי יש להקשות דניצרף ב' מיעוטים מיעוט דעדיין לא נתרקם ומיעוט שמא גוף אטום או צורת בהמה הי' והנראה לפי ענ"ד לישב ואדרבה בזה נתישב החילוק שמחלק הש"ס בנדה דף כ"ט בין הוחזקה מעוברת או לא ועמדו המפורשים בזה מ"ש ונראה דעל י"א שבר"ן אלו טרפות הנ"ל מקשין העולם איזה קושיות חדא מנ"ל בכתובות דף ט"ו למילף מוארב לו פרט לזורק אבן לתשעה ישראלים וחד גוי דפטור ומטעם קבוע ודלמא הטעם משום דמצטרפין ב' מיעוטים א' שמא גוי וב' שמא טריפה הוא הנהרג ונראה דהנך י"א רק מדרבנן ס"ל דמצטרפין הנך ב' מיעוטים והתם על הקרא קאי

ועוד נראה דע"כ לא אמרינין דמצטרפין הב' מיעוטים אלא היכא דנולדו בפעם אחד אבל אם מעיקרא הוי רק חד מיעוט ואז הי' המיעוט כמאן דליתא אפי' אם בא אח"כ עוד מיעוט כיון שמיעוט הראשון כבר הי' כמאן דליתא לא מצרפין לי' ולכך מיעוט טריפה לא מצטרפין בהדי אינך מיעוטא וא"ש ומטעם זה נראה דמחלקינין בין הוחזקה מעוברת דאז כבר הוחזקה שוולד מעלי' נתעברה שעומד להתקיים והמיעוט גוף אטום וכיוצא הוי כמאן דליתא ואפי' נזדמן שהפילה ויש לנו לדון למיעוט שלא הוקרם לא חיישינין למיעוט גוף אטום וכיוצא ולא מצטרפין להדדי ולכך מביאה קרבן ונאכל. אבל במתניתין מוקי לה בלא הוחזקה עד שעה שהפילה ובאו ב' מיעוטים בפ"א ולכך מצרפין וחיישינין מדרבנן גם לנדה אבל מה"ת הוא בחזקת וולד ולכך תשב לזכר ולנקיבה וממילא מבואר בנידון הנ"ל

החלק הב' בלא הוחזקה מעוברת והפילה ולא בדקו אותו השפיר הולד הבא אחריו פטור מבכורה כך נראה דמודה המהרי"ק בכה"ג להחכ"צ ולא פליג על זה אלא דהנוב"י מהדו"ת סי' קפ"ח דס"ל דווקא בהוחזקה עוברה היינו שכבר הרגישה האשה נענוע הוולד ולפי הנשמע אין האשה מרגשת נענוע הוולד אלא בחודש החמישי וא"כ א"א לומר כהנוב"י דדווקא אז הוא בחזקת נתרקם אלא לעולם כל לאחר מ' יום מחזיקינין לי' בחזקת נתרקם ואפי' לדעת מהרי"ק שכ' דאיכא חזקה בחזקת שלא נתרקם היינו אם אינו רוב דנתרקם אבל כיון דאיכא רוב רובא עדיף

ואע"ג דלענין טומאה וטהרה חששו בנדה דף כ"ט בלא הוחזקה מעוברת שמא אינו וולד ולכך אמרו דחיישינין גם לנדה היינו מדרבנן דחיישינין לב' מיעוטים דמצרפין והיינו לענין איסור והיתר או טומאה וטהרה אבל לענין ממון דמאי דהוי חומרא לזה הוי קולא לזה. לא החמירו ולא חששו מדרבנן וכמ"ש המהרש"א בכתובות דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן וכו' לענין תרי ותרי עיי"ש

ועתה נבוא לחילוק הג' שבדקו השפיר ולא נראה בו שום ריקום אלא דניחוש או דנימוק הוולד ונעשה למים לדם ולמוגלא או דניחוש אולי יש בו ריקום אלא שאינו ניכר בזה פליגו הח"צ והמהרי"ק דבנדה דף כ"ה ע"א אמרינין דס"ל לשמואל דבהפילה שפיר חיישינין לוולד ומעולם לא דכו לשפיר בנהרדעא ולדעת רוב הפוסקים קיי"ל כשמואל בזה. אלא דפליגו דלמהרי"ק זהו רק מכוח חומרא בעלמא חששו או לנימוק ונימוח הוולד וזה וודאי רק חומרא בעלמא דהרי איכא חזקת לא נתרקם ואפי' נימא דרוב פעמים נתרקם היינו אם לא נמצא עתה אינו מרוקם אבל השתא דנמצא אינו מרוקם ונימא דמעיקרא לא נתרקם ושוב נתרקם ושוב נימח הוולד ונתבטל הריקום בכה"ג מדינא בוודאי אין לחוש

וכעין שכתב הש"ך ביורה דעה סי' א' סק"ח לענין שוחט שלא נטל קבלה והשתא אינו יודע כיון דהשתא אינו יודע וגם מעיקרא לא ידע לא אמרינין דלמא ידע בנתיים אף על גב דאיכא רובא ולכך סבירא ליה למהרי"ק דהוי רק חומרא מדרבנן לענין טומאה אבל לענין ממון לא גזרו וכמ"ש לעיל וכן הא דמטמאין כל שפיר בנהרדעי ואפילו מלא מים ודם ומלא גוונים דבמים ודם אמרינין בנדה דף כ"ד ע"ב דוודאי לא חיישינין לוולד נימח. וגם במלא מוגלא וגוונים לא חיישינין לנימח כיון דמלא הוי וגם כיון דאיכא גוונים הרבה ואי הוי נימח הוולד לא הי' מלא ולא הי' בו גוונים הרבה מ"מ לא טיהרו בשפיר בנהרדעא אולי הי' באמת ריקום אלא שלא בדקו היטיב שדבר קטן כעין עיני זבוב קשה להכיר ולכך אפילו במלא מים ודם דאין חשש נימח מ"מ ריקום מושכחת לה בגווה וכמו שפי' הרע"ב במתני' שם כ"ד גם במלא מים ודם ואם הי' ריקום חוששין

אמנם ס"ל למהרי"ק דזה רק חומרא בעלמא דנהי דרוב פעמים נתרקם לאחר מ' מיהו אם הוא נתרקם רוב פעמים ניכר להדיא וא"כ השתא דאינו ניכר ע"כ הוא מן המיעוט או ממיעוט דלא נתרקם או ממיעוט שלא ניכר והוי ספק השקול ושוב יש לאוקמא אחזקה בחזקת שלא נתרקם ובחזקת שלא נפטרה מבכורה ומשו"ה הוא בחזקת שאינו וולד ולענין טומאה חששו מדרבנן ולא סמכו אחזקה כיון דאיתרע וכ"ש באיסור טומאה דאיכא חשש כרת ואמרינין בחולין דף קכ"ד באיסור מיתה לא סמכינין אחזקה דאיתרע עיין בפמ"ג בפתיחה להלכות טריפות רק מחומרא דרבנן ובממון הניחו על דין תורה ולכך ס"ל למהרי"ק דחייב בפדיון מדינא ולא שייך לומר הממע"ה דמן הדין אוקמינון אחזקת הגוף ובגמרא דנדה דף כ"ה דאמרינין גבי פדיון הממע"ה היינו היכא דאיכא ספק שקול משא"כ כאן דהוי רק חומרא מאי דחיישינין לחשש מחוי או לחשוש לריקום שאינו ניכר

וכל זה לדעת מהרי"ק אבל החכ"צ סובר דבכה"ג אפילו בדקו ולא מצאו ולא ראו ריקום חיישינין ואיכא ספיקא מדינא ס' השקול אולי נימוח ואפילו אין לחוש לנימוח כגון במלא ואיכא גוונים אפי"ה חיישינין לריקום מדינא כיון דרוב פעמים מתרקם ולא ס"ל סברת מהרי"ק אי הוי מתרקם הי' ניכר ועיקר פלוגתייהו נראה דפליגו אי חזקה העשוי' להשתנות אי מקרי חזקה כמו דפליגו המהרי"ט והש"ש לענין חזקת קטנות דדעת המהרי"ט דחזקת קטנות העשוי' להשתנות לא מקרי חזקה והש"ש שמעתתא ג' פ' י' ופ' י"ג ועוד בשאר פרקים דחזקת קטנות אע"ג דעשוי' להשתנות מקרי חזקה

ובוודאי ע"א וה"ה אשה נאמן נגדה כמ"ש התוס' בקידושין דף ס"ד כיון דעומד ליגדל הוי כמו בידו ונאמן ע"א אבל מ"מ חזקה הוי וזה דעת מהרי"ק כאן דהוי בחזקת שלא נתרקם וא"כ הוא בחזקת שלא הי' וולד ונשארה בחזקתה וממילא אפילו לענין פדה"ב דהוי דבר שבממון נשארה בחזקתה וכמו שהביא בהפלא"ה בפ"ק דכתובות בכמה דברים כל שתחילת הנידון לא הי' על ממון אפילו ברוב כיון דאחזקי' לענין דבר אחר ממילא גם ממון מוציאין על ידי זה וכ"כ התוס' בבכורות דף כ' ע"א והחכ"צ סובר דזה לא הוי חזקה וכדעת מהרי"ט בחזקת קטנות

ואפשר ג"כ לומר לפי הספק האחרון דאולי נתרקם ולא ניכר שאין אנו בקיאין הו"ל ספק חסרון ידיעה וכמו שהביא הש"ך ביו"ד סי' נ' ס"קנ בשם הפוסקים ואפילו נאבד אותו דבר או נשפך אח"כ כיון שבשעה שנולד הספק הי' חסרון ידיעה לא סמכי' אחזקה כן מוכח שם וא"כ איכ"ל דיש להכריע כהחכ"צ דלא מוקמינן בכה"ג אחזקה אליבא דכל הדיעות וממילא הוי ספק ובא אחריו פטור מפדיון ודוחק לחלק הואיל והשתא על הבא אחריו דיינינן ואצלו לא הי' לברר בשום פעם ולכך נראה לדינא דבכה"ג דנבדק הנפל ולא נראה בו ריקום יש לפדות בלא ברכה ויוכל ליתן במתנה ע"מ להחזיר וכמ"ש מרן בסי' ש"ח בחת"ס חיו"ד

ובנידון שלנו שכ' מעלתו דדרך הנשים לחשוב מליל טבילה מיהו אפשר שנתעברה סמוך לווסתה ואז הוי ההפלה תוך מ' אפי"ה נראה דיפדה בלא ברכה דס"ס לא הוי דשם אונס חד הוא ואין לומר דאוקי אותה בחזקת שלא היתה מעוברת דהרי אדרבה רוב נשים מתעברות ויולדת א"כ אדרבה יש להחזיק העיבור מזמן טבילה והוי ספק וולד ולכך נראה דאפילו בכה"ג פודין בלא ברכה והנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה ש"ו בעזהי"ת חוסט יום ב' פ' בשלח תרל"ז לפ"ק

יצו ה' את הברכה להמופלג בתורה כה' דוד צבי קאצבורג כ"ץ נ"י מכתבו קבלתי ואם אמנם גוף הענין אין כדאי להשיב עליו מ"מ