מהר"ם שיק יורה דעה ריד

בסנהדרין דליעברי' לאדר ולכאור' תמוה מאי מועיל העיבור חודש אכתי מן המוליד הוא יותר מחציו ולא קרינן בחידושו (דהרי על יתר מחציו אין עיקר שם חודש שייך כפרש"י שם) וע"כ כיון שקבעו עליו שם חודש אזלינן בתר הסכמת בית דין ונקרא שפיר חודש הסכמיי וכ"ש בנידון דידן ושפיר מיושב חקירת מרן זצ"ל ומתוקן מנהג העולם דמיד שכלה יום השלשים ובא יום הל"א מקרי בן חודש לענין פדיון ופודין בו ביום

ואכתי נשאר לבאר דכל הנ"ל א"ש אי אמרינן מקצת היום ככולו ומנ"ל זה אמנם גם זה פשוט חדא דכבר כתבתי דכל חודש מלא מיוסד על מקצת היום ככולו ושנית דכך מבואר בנזיר דף ה' ודף ו' דלרב מתנא דקי"ל כוותי' אמרינן לענין נזירות מקצתו ככולו בין בתחילתו ובין בסופו ואפילו לבר פדא מ"מ מתחילתו מודה כמ"ש התוס' שם דף ה' ע"ב ד"ה ואת השני ור"ה דס"ל בפסחים דף נ"ה דל"א ב' פעמים מקצתו ככולו ע"כ דסובר כבר פדא וא"כ לא קי"ל כוותי' וזה דלא כהנוב"י מהדו"ת חאו"ח סי' פ"ד ובנזיר דף ו' ע"ב קרי ליום שלשים דנזיר מלאת הימים היינו יום ל' של חודש וא"כ כמו דאמרינן בנזיר מקצתו ככולו ה"נ בחודש ולכך איצטרך ומעלה בבכורות דף מ"ט ע"א דלא נימא ב"פ מקצתו ככולו וקושית מהרי"ט לבר פדא כבר תירצתי לעיל

ויש לישב עוד דבר פדא קאי לאמת דכתיב ומעלה וס"ל לרבנן דלא הוי ב' כתובים דיש צריכתא כמש"כ הרי"ט אלגזי שם (ובאמת לי צ"ע הא יש בלא"ה ב"פ מבן חודש ומעלה א' גבי פקוד בני לוי מבן חודש ומעלה והשני פקוד כל בכור זכר מבן חודש ומעלה והוי ב' כתובין ולמה לא מייתי להו הש"ס וצ"ע) עכ"פ לבר פדא י"ל דיליף מהתם דלא אמרינן בסופו מקצתו ככולו אבל בתחילה לכ"ע אמרינן וא"כ מדאצטרך ומעלה ג"כ מוכח דאמרי' מקצתו ככולו

וכן נראה לי עוד ראי' מהא דאמרינן בר"ה דף י' ע"ב לר"מ יום שלשים עולה לכאן ולכאן ואמרינן מקצתו ככולו ואמרינן שם דשניהם למדוהו מדכתיב באחת ושש מאות שנה באחר לחודש וא"כ ס"ל לר"מ באחד היינו מקצתו ולר"א דמאי חודש למנוייו גם שנה למנוייו ובעינן שלשים והוכיח הטו"א בר"ה דף י' ע"א ד"ה רא"א דלענין שלשים יום לא אמרינן מקצתו ככולו מנדה דף מ"ד ע"ב גבי בן כ' שלא הביא שערות וקשה מ"ש דלענין ל' יום לשנים לא אמרינן מקצתו ככולו ולר"מ יום א' בשנה חשוב שנה ואמרינן מקצתו ככולו וצ"ע וע"כ דמינויי חודש אפילו מקצת יום הוא ומנ"ל וע"כ היינו אצל בן חודש

ועכ"פ נראה לפי ענ"ד נכון מנהג העולם שבן יום ל"א הוא בן חודש אפילו נולד בסוף היום דאם נימא דצריכין להמתין עד יום ל"ב כבר הוא יותר מבן חודש והתורה אמרה ופדוייו מבן חודש ולא מצאתי נגד זה אלא שדברי ס' יראים סי' שנ"ג משמע דבכ"ט י"ב תשצ"ג תליא מילתא אבל לפי ענ"ד יש לכוון גם לשונו להנ"ל אלא שבא לישב קושיא הנ"ל מנ"ל דבעינן חודש מלא וע"ז תי' דלשון חודש עיקרו על כ"ט י"ב תשצ"ג וזה הוי למד יום הואיל וקיי"ל מקצתו ככולו וא"כ עיקר הנחת שם חודש על שלשים יום ובו תופסין בכל דיני תורה ואע"ג שבתחילתו אמרינן מקצתו ככולו בסופו לא אמרינן דילפינן דבעי' מעת לעת

וגם דעת מג"א בסי' של"ט ס"קח נראה דאיכ"ל דס"ל הכוונה בש"ס דבכורות מ"ט ע"א הא דפריך מ"ט דת"ק הוא דנימא מקצתו ככולו וכמ"ש לעיל אלא דס"ל כמ"ש הנוב"י סי' פ"ד הנ"ל דמקצתו ככולו אמרינן רק בימים אבל בשבוע לא וה"ה היכא דבעינן מספר ידוע כמו כ"ט י"ב תשצ"ג לא אמרינן מקצתו ככולו וא"כ קשה ממנ"פ הב"ח לשיטתו דחודש דבכור היינו כ"ט י"ב תשצ"ג לא שייך מקצתו ככולו וע"כ הקו' דלאחר כ"ט י"ב תשצ"ג יועיל הפדיון וע"ז משני דבעינן ומעלה ואינו מועיל וא"כ שוב מוכח דלא כב"ח וכן נראה לדינא ביום ל' אינו מועיל הפדיון וביום ל"א לעולם פודין ואם אפשר מהיות טוב ימתין עד אחר כלות כ"ט י"ב תשצ"ג וכמ"ש הנוב"י סי' קפ"ז הנ"ל והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הדורש שלומו. הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ש"ג

יתענג על רוב שלום תלמידי המופלג בתורה האברך החרוץ מוה' סענדיר אדלער נ"י יושב בשבת תחכמוני ישוב דויטאווא

אשר שאלת בתינוק שמת ביום ל' והוא בכור אי מחוייבין לפדותו ולהתאבל עליו ובסי' ש"ה סעי' י"ב מבואר דביום ל' אין מחוייבין לפדותו ולאחר ל' מחוייבין לפדותו וכן פסק ביו"ד סי' שע"ד סעי' ח' לענין אבילות והכי קיי"ל אלא שראיתי במכתבך עירבוב דברים לכך אני מפרט הדברים כהווייתן בלי שום חידוש והדין נחלק לג' חלקים

א' הא פשיטא דלמד יום הנ"ל דלאחר ל' מחוייב בפדיון אמרינן בי' מקצת יום ראשון ככולו ואפילו נולד סמוך לחשיכה יום ההוא עולה לו למנין ל' דכבר הכריעו האחרונים בש"ך חו"מ רסי' ל"ה ובתומים שם ובמל"מ פ"ב מאישות דין כ"א ובמג"א סי' נ"ג ס"ק י"ז דלא בעי' מעת לעת ואין מונין השעות וה"נ כאן ואפילו ב' פעמים מקצת היום ככולו הוי אמינא דגם ביום ל' אמרינן מקצת יום ל' ככולו קמ"ל בבכורות מ"ט מקרא ומעלה דבעינן יום ל' כולו אבל ביום ראשון לא נתמעט וכן אמרינן בנזיר דף ה' ודף ו' ע"ב לכ"ע בתחילה אמרינן מקצת היום ככולו לענין נזירות וה"נ כאן וכבר הארכתי בזה לעיל (בתשובה הקודמת)

וחילוק ב' באם נתמלאו לו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ל' דעת הב"ח בתשובה סי' קכ"ה וכ"כ הש"ך בסי' ש"ה ס"ק י"ט דמיד שעבר כ"ט י"ב תשצ"ג אפילו ביום ל' חל עליו מצות פדיון וממילא אם מת אח"כ לדידהו חייבין לפדותו ולהתאבל עליו דאבילות ופדיון תליא בהדדי כדאיתא בשבת דף קל"ו אמנם המג"א בסי' של"ט ס"קח וחכ"צ סי' קי"ח פליגו עלי' וכ"כ מרן זצ"ל בתשובה סי' פ"א דדווקא בעינן שיעבור עליו יום ל' וכשיצאו כוכבי ליל ל"א אז מתחיל החיוב וכן נראה עיקר מלשון הש"ס ופוסקים וש"ע סי' ש"ה סעי' י"ב וסי' שע"ד סעי' ח' לענין אבילות ואפילו עבר עליו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ל' אין חיוב להתאבל עליו ביום למד וה"ה דאז אינו בר פדוי' ובלא"ה ספק אבילות לקולא ומספק ולדעת צ"צ סי' קכ"ה אפי' איכא רוב אינו מחוייב בפדיון דהמוציא מחברו עליו הראי' ואין הולכין בממון אחר הרוב וכ"ש הכא שכן הסכימו האחרונים וכבר הארכתי בדין הזה דדברי המג"א נראים עיקר (לעיל בתשובה הקודמת)

וחילוק ג' אם בתחילת יום ל"א לא נשלם כ"ט י"ב תשצ"ג כגון שנולד סמוך לחשיכה איכא ג"כ פלוגתא דלדברי הב"ח והש"ך הנ"ל נראה דהעיקר תליא בכ"ט י"ב תשצ"ג וכ"כ הפ"ת בסי' ש"ה ס"ק י"ד בשם ס' תיבת גומא וכן נראה קצת מדברי נוב"י מהדו"ת סי' קפ"ז ולפי"ז אפילו מת ביום ל"א כל זמן שלא נתמלאו לו כ"ט י"ב תשצ"ג אין צריך לפדותו וא"צ להתאבל וכבר הבאתי (בתשובה הקודמת) דבסידור מגדל עוז מהגאון יעב"ץ ובס' כתר כהונה וס' פרח מטה אהרן כ' דלעולם תליא ביום ל"א אפילו לא עבר כ"ע י"ב תשצ"ג חייב בפדיון וממילא ה"ה במת ובאמת כך נראה עיקח מסתימת לשון הפוסקים בסי' ש"ה סעי' י"א וי"ב ושע"ד סעי' ח' וכבר הסברתי שם מלתא בטעמא

אמנם לכאורה לפי מ"ש הצ"צ סי' קכ"ה הנ"ל אפילו מיעוט כנגד רוב פטור מפדיון ואמרינן הממע"ה וא"כ אפשר דה"ה כאן דנימא הממע"ה ואולי בעינן דווקא כ"ט י"ב תשצ"ג מיהו זהו אינו כיון דסוגיא דעלמא ומנהג פשוט לפדות ביום ל"א ואין משגיחין אם כבר עבר כ"ט י"ב תשצ"ג ומברכין ברכת פדיון הבן וע"כ דחשבינן זה לוודאי וא"כ נראה במת ביום ל"א אפילו קודם שעבר עליו כ"ט י"ב תשצ"ג חייבין להתאבל עליו ולפדות אותו כדאיתא בסי' ש"ה סעי' י"ב כן נראה לפי ענ"ד

תשובה ד"ש

הנה ביו"ד סי' ש"ה סעי' י' הביא הרמ"א בשם הריב"ש סי' קל"א דאין פודין ע"י שליח ורוב האחרונים חלקו עליו בזה והסכימו דפודין ע"י שליח וגם מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד נהי דבתשובה שם סי' רצ"ה מישב דעת הריב"ש הנ"ל וחש לדבריו מ"מ בשאר תשובות כ' ג"כ דקי"ל דפודין ע"י שליח ובסי' רצ"ח פסק דהשליח מברך ב' ברכות גם ברכת שהחיינו וע"ז פליג הצל"ח סוף פסחים ובפ"ת ובס' ברכ"י הביא ג"כ דיעה זו דאין להשליח לברך שהחיינו וצריך להניח פרי חדשה או כיוצא בזה והיכא דאפשר לא יפדה ע"י שליח ומ"מ לדינא עיקר לפי ענ"ד דפודין ע"י שליח ואית' בס' יד אליהו שהכריע בתשובה סי' נ"א דאין פודין ע"י שליח והביא איזה ראיות לזה א' ממה דפליגו ר"י ורבנן בקידושין דף כ"ט ע"ב אם צריך לעלות לרגל ולפדות את בנו איזה קדים וכו' וקשה יעלה לרגל ויעשה שליח לפדות את בנו אלא ע"כ דאין פודין ע"י שליח

ובגליון ס' אלי' שבא לידי מאת אא"ז הרב הגדול מוה' עריץ זצ"ל אבדק"ק געדינג כ' דאיכ"ל דהסוגיא מיירי שאין לו מעות הצריך להוצאה לשניהם ואני ראיתי שכ"כ בהדיא הרמב"ם בפי"א מבכורים דין ד' שאין לו כדי שניהם ולכאור' קשה לי לפימ"ש מרן זצ"ל בחת"ס סי' רצ"א דהרמב"ם סובר דלענין פדיון בכור רשאי אפילו לכתחילה לפדות במתנה עמ"ל ולא הוי משום שחתם ברית הלוי א"כ הא מצי לפדות במתנה עמ"ל לו לאחר שעה ואח"כ יעלה לרגל ואפשר לקיים שניהם ואע"ג שמרן זצ"ל כ' שם דמ"מ יש עדיפות לפדות בלי מתנה עמ"ל היינו בעלמא אבל כאן שעושה כן כדי לעלות לרגל פשיטא דרשאין לעשות כן ודוחק לומר שאין הכהן רוצה לקבל במתנה ע"מ להחזיר דמאי פסידא לי' הרי גם לדידי' לכהן יש מצוה בקבלתו וכמ"ש בחת"ס סי' רצ"ב ובוודאי מזדקק לי'

ונראה דפלוגתייהו מיירי בהגיע זמן הפדיון ברגל או סמוך מאוד