מהר"ם שיק יורה דעה ריג

או כיוצא בזה וכן והחכם עיניו בראשו דברי הדו"ש. ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה ש"ב שיל"ת יערגון יום ד' כ' טבת תרכ"א לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לאהובי ידידי תלמידי הרב המאו"ג החרוץ והמופלג בתורה וביראה כש"ת מו"ה זלמן שפיצער ני' בעיר מלוכה ווין יע"א

בהיותי בצל קורתו ביקש ממני מעלתו ני' לחוות דעתו בכתב ע"ד המנהג הפשוט בישראל לפדות בן בכור ביום ל"א ולדידהו אפילו נולד בסוף היום ולא כלו לו ביום ל"א בבקר כ"ט י"ב אשא והרב הגדול מו"ה זלמן באניהאד זצ"ל דיין דק"ק פ"ב פסק והוציא במכתבו למעלתו ני' דבכה"ג צריך להמתין עד יום ל"ב ולא כמנהג העולם והאמת שגם מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחידושיו לקונטרס מס' שבת המפותקת בידי מלשונו הטהור כתב ודע דלדידי מספקא לי טובא בתינוק הנולד באמצע היום אי סוף היום עולה מו להו ואם כן כשהגיע תחילת יום ל"א שלו עדיין לא הגיע לכ"ט י"ב תשצ"ג ואין העולם משגיחין על זה ואם נאמר שצריך להמתין עד כלות כ"ט י"ב תשצ"ג באמצע היום ל"א קשה הא אין מונין שעות לחדשים ויהי' צריך להמתין עד תחילת יום ל"ב ולא שמענו זה ואולי אין סוף היום עולה בתחילתו אלא מחשבין שעות מעת לעת הואיל וכתיב ומעלה וא"כ גם בכל שנות האנשים יהי' כן וכתוס' עירוכין ועיין מג"א סי' נ"ג ס"ק י"ג ובמל"מ פ"ב מהלכות אישות הלכה כ"א ונמי אהובה שם וצ"ע ובגליון מג"א סי' נ"ג הנ"ל הסכים מרן זצ"ל למג"א וכתוספת הנ"ל דאין מונין מעת לעת

ונוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קפ"ז חש ג"כ לזה שיהי' לכתחילה הפדיון לאחר כלות כ"ט י"ב תשצ"ג אבל לא חש לומר דא"כ גם ביום כלות כ"ט י"ב תשצ"ג לא נפדה משום דאין מונין שהות ושצריך לשהות דווקא עד יום ל"ב ולכך נראה דרק לכתחילה קאמר לחוש וגם מרן זצ"ל כ' שלא שמענו להמתין עד יום ל"ב והרב הגדול מו"ה זלמן זצ"ל הנ"ל אעפ"י שהביא תשובה כתר כהונה ופרח מטה אהרן סי' פ"א וסידור מגדל עוז מהגאון יעב"ץ זצ"ל שכ' בפירוש דאין לחוש כלל לכ"ט י"ב תשצ"ג ולעולם פודין ביום ל"א ושגם פשטות לשון הש"ס בבכורות דף מ"ט ודף נ' שמחלק בין יום ל' ליום ל"א ולא חילקו בין יום ל"א גופי' וכל הפוסקים העתיקו ולא חילקו וא"כ משמע דאין לחלק ואפי"ה מביא ראיות ופסק למעשה דבכה"ג צריך להמתין עד יום ל"ב ולפי ענ"ד מנהג של ישראל תורה הוא

וכדי לברר זה אמרתי לבאר דפשיטא לן דמבן חודש האמור בבכור היינו חודש של מיום ליום ולא חודש דעלמא דהיינו שלעולם ראש החודש לאחר לידתו יהא זמן פדיונו זהו לא אמרינין ואע"ג דלית לן קרא על זה ותו דאולי כמו כבש בן שנה דגם בתוך שנתו מקרי בן שנה ה"ה תוך החודש מקרי בן חודש ואפי"ה פשיטא להו להתוס' בעירובין דף י"ט ד"ה לעירוכין דמבן חודש היינו חודש דידי' ובאמת לא הבנתי מ"ש מבן שנה ונראה דהתם שאני דבא למעט לאחר שנה משא"כ כאן דלא בא למעט לאחריו וא"כ ממעט לפניו ומ"מ עדיין לא נשמע מנ"ל דחודש דידי' קאמרו ונראה דהתוס' ס"ל כפרש"י בחומש בפ' כי תשא דמכריח שם במנין ישראל דמונין ע"כ לשנות העולם וא"כ גם בעירוכין יש לילוף מהתם שנה שנה משא"כ חודש לא ס"ד ופשטא דקרא היינו חודש דידי' ולכך כ' התוס' דשנה מחודש יליף וא"ש

או אפשר לומר כוונת התוס' דנהי דגם בשנות העולם אפשר דמקרי בכלל בן חודש מ"מ כיון דחודש דידי' גדול מחודש דעלמא דממנ"פ אם הוא נולד ביום ר"ח הם שווין ואם נולד אח"כ חודש דידי' גדול ואם דנין אם דווקא בחודש דידי' חייבה התורה בעירוכן אמרינין תפסת מועט תפסת ועפ"י דברי התוס' בסוכה דף ה' ע"ב ד"ה תפסתה וכו' אליבא דר"נ דטעמא הוא משום דהמיעוט הוא הוודאי ובכיוצא בזה תירצתי קושית הטו"א בר"ה דף י' ע"ב על הא דלמ"ד יום בשנה חשיב שנה משום דמה חודש למנויו ה"נ שנה למנוייו והקשה הא גם חודש חסר הוא מנוייו ונימא תפסת מועט תפסת ואמינא דאדרבה חודש מלא הוא הממעט הדין הזה והוא הוודאי ואין כאן מקומו

וא"כ ה"נ חודש דידי' הוא המיעוט משא"כ בשנה דקדשים ובתי ערי חומה דאי אמרינין שנה דידי' הוא המרבה בהכשרו ובזמן פדיון וכן בעירובין בשנה ששית אי נימא שנה דידי' מרבה בחיובו ולא נימא תפסת איצטרך לימוד ושפיר הק' התו' בעירוכין מנ"ל ותי' מבן חודש דשם חודש דידי' הוא התפסת מועט מיהו מתוס' נראה דלא כיוונו לזה דאם זה הי' כוונתם הוי מצו למימר דילפינין משנת עשרים ואינך דהוי ג"כ שנה דידי' תפסת מועט אמנם הדבר מצ"ע הוא נכון

והנה הרמב"ן בפ' כי תשא תי' בענין אחר קושית התוס' ותי' משום דכתיב ומעלה חשבינין לשנה דידי' ועיין בטו"א בר"ה דף י' ע"ב דלענין שנות דורות קודם מ"ת גם הרמב"ן מודה לרש"י דלשנות העולם מנינין ועדיין צריכין לבאר אי בחודש מלא או חסר מנינין לבן חודש ותוס' ביבמות דף מ' ע"ב ובכתובות פ' המדיר דף ע"א ע"א כ' והוכיחו דסתם חודש דקרא הוא מלא אלא דאכתי על הש"ס גופי' קשיא מנ"ל ומרן זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' פ"א כ' משום דכתיב ומעלה ועיין ברש"י בתענית דף כ"ט ע"א ד"ה אמר דס"ל דחודש סתמא חסר ותוס' שם ד"ה עד חדש ימים ס"ל דחודש מלא

ובאמת דברי רש"י תמוהין דמבואר בנזיר דף ה' ע"א דהאי חודש מלא וצ"ע ועיין במזרחי ריש פרשת דברים שכ' דחדש חסר ורש"י בחומש שם פירש דהאי חדש מלא כמ"ש התוס' אלא דהמזרחי שם כ' דלא סלק לי' חושבנא וכן הקשה המהרש"א בתענית וצ"ל דאמרינין ב"פ מקצת יום ככולו עשרים אייר וכ"ב אייר חשבינין מקצתו לחדש ימים מלא ובזה יש לכוון קצת גם דברי התוס' בתענית הנ"ל מיהו לבר פדא בנזיר קשיא ממנ"פ דלדידי' לא סליק החשבון כנ"ל וגם מה שהקשו על תי' מרן הנ"ל והי' אפשר לתרץ דקאי לבר פדא אמנם להנ"ל קשה ממנ"פ דהרי הקשו על מרן הגאון בעל חת"ס בזה דמומעלה אינו מוכח יום שלם דלמא מיד אחר כלות כ"ט אפי"ה בעי' ומעלה למעט מקצת היום של כ"ט

ונראה דמרן קאי לבר פדא המובא לקמן דס"ל בנזיר דף ה' דלא אמרינין מקצתו ככולו ולדידי' הקשה הרי"ט אלגזי בבכורות דף מ"ט למה לי ומעלה על יום שלשים כלמטה וע"ז אתי שפיר תי' מרן זצ"ל וכוונתו אם אין ענין למעט מקצתו מרבינין כל היום חודש מלא ועיין עוד מ"ש לקמן בסמוך אמנם למ"ש למעלה קשה ממנ"פ מיהו בלא"ה י"ל משום תפסת מועט תפסת

ועתה נבוא לחקירת מרן זצ"ל דלמה לא בעינין כ"ט י"ב תשצ"ג וע"ז נראה לפי ענ"ד לישב דהרי כשם שחודש לא ניתן ונאמר בעצם אלא על חודש משום המוליד וכמ"ש ביראים סי' שנ"ג וברש"י ר"ה דף כ"א סע"א ובסנהדרין דף י"ג ע"ב ה"נ שם שנה ניתן בעצם וראשונה על סיבוב החמה ובואה שנית לנקודה שהיתה בה אז למשל במזל טלה ובבואה שוב למזל טלה נקרא שנה מלשון שנית וכשם שא"א להיות מוליד חדש פחות מכ"ט י"ב תשצ"ג ה"נ א"א להיות שנה פחות משס"ה ימים ה' שעות ור"ד חלקים

ואפי"ה כיון שקבלו חכז"ל ודרשו בפ"ק דמגילה דף ה' מקרא דימים אי אתה מונה לשנים אלא חדשים כנאמר לחדשי השנה וע"כ דמנו רק החדשים על ב' אופנים או י"ב חדשים דהיינו בין שנה לשנה אין ביניהם חדשים שלמים אלא י"ב ועל הפרטים לא חשו כמו שמצינו בהרבה מקומות והיינו שנה פשוטה ולשנה מעוברת י"ג דהיינו כמו עובר שאינו אלא מקצת וולד ה"נ הימים י"א מקצת מן החודש חשובים כחודש וא"כ יש בין שנה לשנה י"ג חודש ועד"ז קבעו השנים וא"כ יש לן ב' מיני שנים א' שנה האמתי בעצם ששיעורו שס"ה ימים ה' שעות ור"ד חלקים ושנה הסכמיי עפ"י דיני התורה הוא או י"ב או י"ג חדשים ע"ד שקבעו חכז"ל

וכן הוא בחדשים כיון שקבלנו מהא דכתיב חודש ימים דשעות אי אתה מונה לחדשים צריכין אנו למנות או הימים מלאים דהיינו כל יום חודש חסר או חודש מלא הואיל ומקצת שעות אלו ומקצת היום ככולו והוי ממוליד למוליד ל' יום והיינו בדרך העברה והוי ב' מיני חדשים א' חדש האמיתי שהוא כ"ט י"ב תשצ"ג וחודש ע"ד העברה אבל הוא עפ"י הסכמת התורה והדת היינו או כ"ט או ל'

וא"כ דון מינה ומינה כשם שבשנים כל מקום שנאמר שנה אפילו בבתי ערי חומה דכתיב שנה תמימה אין אנו חוששין אלא על שנה הסכמיי ואין חוששין למלאות י' ימים היתירים לשנה האמיתיי אלא לרבי בעירוכין דף ל"א ולא קי"ל כוותי' וה"נ כן הוא בחדשים כיון שעבר חודש הסכמיי שוב אין אנו חוששין על העצמיי ואפילו בחודש חסר מעט כשעברו כ"ט ימים נקרא בן חודש ואין צריך להמתין על י"ב שעות ותשצ"ג חלקים כמו דאין צריכין להשלים הימים היתירים בשנה וכ"ש אם הם באמת שלשים יום אלא שמקצתו מקצת היום ההוא בוודאי חשיב בן חודש מטעם הנ"ל וכן ילפינין בעירוכין דף י"ח ע"ב בן חודש משנים לענין למעלה ה"נ ילפינין כשם שא"צ למלאות לבן חמש שנים ימים היתירים לשנות החמה לשנים ה"נ אין צריכין למלאות לחודש שעות דידי'

ובזה מיושב למה למדו שם משנים ולא למדו בן חודש מבן חודש דלוים כדי ללמד גם על הנ"ל וכן מדמה הש"ס בנזיר דף ו' ע"ב יום שלשים דחדש קרא לי' מלאת הימים משום דצריך למלאות ופריך דלמא שנים דג"כ צריכין למלאות יעויי"ש מכל זה נראה לפי ענ"ד נכון דשנים וחדשים שווין ואין חוששין על היותר אלא לעולם אזלינן אחר שנים וחדשים עפ"י הסכמת התורה הן הן חדשיו והן הן שניו ולפי ענ"ד ראי' גדולה לזה מהא דאמרינן בר"ה דף כ"א סוף ע"א ובסנהדרין דף י"ג ע"ב מקרא דשמור חדש האביב דתקופת טבת דמשכה עד ט"ו ניסן מעברין ופרש"י שם דאזלינן בתר המוליד והקשו