מהר"ם שיק יורה דעה רט

לא נפגע המצוה וא"כ משמע דעיקר בהפרשה תליא מילתא ויש לדחות דכוונתו רק דלא נפגע ועדיין נשאר החיוב עליו אבל בוודאי לא קיים ידי המצוה כל זמן שלא ממסר לו וא"כ איכ"ל כיון דהקטן לא זכה במעות הפדיון שפיר אין לפדות ע"י כהן קטן ועיין בתשובת הריב"ש סי' קנ"ו

אמנם בלא"ה יש לשדות נרגא לפדות בין ע"י קטז או ע"י שלוחו של כהן עפ"י דברי המרדכי פ"ק דמציעא סי' רמ"א דגבי מתנות כהונה לא חשיב הנתינה כדעת אחרת מקנה אותו וא"כ הא קי"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה היכא דאין דעת אחרת מקנה אותו דהרי כ' המרדכי דחשיב כמו מציאה וגבי מציאה אי לאו דהוי שייך מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לאחרינא לא מהני למתפס בשביל אחרים וא"כ לכאורה גם כאן לא יהיו רשאין ליתן מתנות כהונה ע"י שלוחו של הכהן ובשלומא בשאר מתנות כהונה י"ל סברא הנ"ל דממילא הוא של הכהן כיון דכהנים אחרים מסחי דעתייהו מיני'

אבל לענין פדיון הבן איכ"ל דלא מהני לפדות ע"י שלוחו של הכהן דאין אדם יכול לזכות מציאה לחברו מצד תופס לבע"ח וה"ה כיון דלא מקרי דעת אחרת מקנה אין לפדות ע"י קטן דבמקום שאין דעת אחרת מקנה בוודאי אין לקטן זכי' (ומטעם זה אפשר להסביר סברת השואל שבריב"ש דסובר דאי אפשר לשלוח שליח לפדות בנו ופסקו הרמ"א ביו"ד סי' ש"ה והאחרונים השיגו עליו דמ"ש דבכל התורה אמרינן שלוחו ש"א כמותו ולהנ"ל י"ל עפ"י דברי הרא"ש בפ"ק דגיטין אות י"ג דלאו כל כמיני' לשויא שליח לחוב לאחרים וא"כ י"ל דלא דמי לשאר תרומה ומעשרות דעיקר השליחות על ההפרשה ובזה אינו חב לאחרים אבל כאן עיקר המצוה הנתינה והרי בזה הוא חב לכהני' אחרים ובזה שפיר י"ל דאי אפשר לעשות שליח ואין כאן מקומו)

ועכ"פ הדרן לנ"ד דאין לפדות ע"י שליח כהן וגם לא ע"י כהן קטן ושוב שאלתי את פי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל ועיין בחת"ס סי' רצ"ב מה שהשיב לי בזה

תשובה רצ"ז

שאלה אי רשאין הבכור בשבת במתנה ע"מ להחזיר

הנה דין זה פשוט באו"ח ס' של"ט וביו"ד סי' ש"ה דאין פודין בשבת ופשוט ביו"ד סי' ש"ה סעי' ח' דאם פדה במתנה ע"מ להחזיר בנו פדוי ובמג"א סי' ש"ו ס"קיד משמע דמתנה ע"מ להחזיר בשבת שרי וכן הביא ההפלאה בפ"ק דקידושין דף ו' בשם המג"א אבל לפי ענ"ד אין הפירוש כן במג"א וכוונתו פשוט דבאתרוג אין קונה האתרוג כלל ואפילו לשעה ואינו אלא אתרוג הקהל כמו שהי' והוא קונה רק זכות הקדימה להיות זריז במצוה וזה הוא דשרי עיין במחצית השקל שם אבל לקנות או ליתן ע"מ להחזיר נראה לפיענ"ד פשוט דאסור בשבת ויו"ט וגם מסברא לא מסתבר כיון דלענין כל הדברים מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה גם לענין שבת ויו"ט לא שנא ונהי די"ל כיון דלא נאסר רק משום כתיבה ובע"מ להחזיר מ"מ אין זה מוכרח וגם לא פלוג החכמים בתקנתייהו כן נראה לפיענ"ד דמתנה עמ"ל בשבת ויו"ט אסור ואין ראי' מדברי המג"א

ואפילו אי נימא כדמשמע לי' לההפלאה ז"ל מ"מ אין זה ענין לפדיון הבן דפדיון אסור אפילו אם רוצה לפדות במאכל הצורך לשבת ויו"ט דשרי הנתינה אפי"ה אסור כמבואר באריכות בריב"ש סי' קנ"ו ושאם נותן שוה כסף הרשאי בשבת ויו"ט אדרבה זה עצמו הוא דמי' למקח וממכר ואסור מלבד הפדיון והואיל וצריך לומר בפדיון בני וגם דהוי כפרעון חוב ולכך אסור ולכך אפילו כפודה במעמ"ל אסור וזה פשוט ולא כתבתי אלא משום שראיתי מי שעמד בזה

ומדברי קשים קצת דברי המג"א בסי' ש"ו ס"ק י"ו דמשמע מדבריו בנתינת שוה כסף בלי שומא אין כאן איסור והנה בגוף הדין אי יכולין לפדות במתנה עמ"ל הקשה בשעה"מ סוף פ"ו מה' אישות לסברת השואל בריב"ש דאין האב יכול לעשות שליח לפדיון בנו א"כ הא אמרינן בכתובות דף ע"ד דכל מידי דאי אפשר לקיים ע"י שליח א"א להטיל בו תנאי

לפי מ"ש מרן זצ"ל בתשובת חת"ס סי' רצ"ז דהא דא"א ע"י שליח היינו אם רוצה למנות שליח שהשליח יתן המעות אבל אם האב נותן המעות רק השליח ממטי אותו לכהן השליח מעשה קוף בעלמא עביד ונהי דכבר כתבתי לעיל ומבואר נמי כריב"ש סי' קנ"ו דבפדיון לא תליא בהפרשה אלא עיקר הזכי' לכהן מ"מ נראה דלא צריך לזה שליחות וא"כ המעות אפשר ליתן ע"י שליח ולכך יוכל להתנות עליו וכן לפי הטעם שכתבתי אני למעלה (תשובה רצ"ו) דא"א למנות שליח לחייב כהנים אחרים נראה דהיינו נמי כמ"ש מרן זצ"ל דאז ע' התמנות שליח מחייב לאחרינא אבל בשולח מעות ליד פלוני כהן אין כאן שליחות רק מעשה קוף בעלמא ושרי ע"י שליח ושפיר יוכל להתנות וא"ש

תשובה רצ"ח

הנה הלכה פסוקה ברמב"ם פי"א מהלכות בכורים דין י"ט ובש"ע סי' ש"ה סעי' י"ג דמי שהוא ספק אם חייב בפדיון או לא פטור שהמוציא מחברו עה"ר ובין בספק במציאות כדאיתא בבכורות דף מ"ח ע"א ובין בספיקא דדינא כדאיתא שם דף מ"ט דרע"ק מספקא לי' ומספיקא פטור דמתנות כהונה כשאר ספק ממון דקי"ל בכל ספיקא הממע"ה ועיין בקיצור תקפו כהן ובמ"ש הר"ן בנדרים דף ז' ע"א דספק מתנות כהנים ועניים לא מקרי כספק איסורא וגם מטעם עני ורש הצדיקו אין לחייב כדאיתא בחולין דף קל"ד דדווקא כגון ספק לקט לקט דקמה בחזקת חיובא קיימא עיי"ש

ובלא"ה. נראה דאנן קי"ל כמ"ד בחולין דף קל"ד ע"ב דקמה אקמה רמי לי' וללשון זה ס"ל דבמתנות כהונה לא שייך כלל עני ורש הצדיקו ועיין מזה בתשובת מרן הגאון בעל חת"ס סי' ר"מ ותו דנראה לפי ענ"ד דכוונת הש"ס קמה בחזקת חיוב דהתורה צוותה שהחלק העני וכ"ש חלק הכהן לא ניתן לו בתורת צדקה חסד ורחמים אלא בתורת צדק ומשפט ושהוא חלקו בכל מקום שהוא וכאלו הוא שותף עמנו וזהו עני ורש הצדיקו וא"כ כאלו הוא השדה בשותפות וכחצר של שניהם ולכך כל היכא דאיתא ברשותי' דעני וכהן הוא ולכך לא שייך בי' הממע"ה אלא שהוא ספק אם הוא של עני וכהן וברשותו או של בעלים ולכך משום ספק מצוה מחוייב ליתן וכל זה שייך בשאר מתנות כהונה אבל בפדיון שהוא נותן מממון שלו בוודאי לא שייך לומר דברשותו דכהן הוא ואין כאן מקום להאריך ואי"ה אבאר במקו"א בלי נדר מ"מ זהו הלכה פסוקה

וא"כ כיון דטומטום ואנדרוגינוס סוגיא דעלמא דהם ספק זכר או נקיבה וכן דעת רוב הפוסקים כאשר יתבאר לקמן אי"ה א"כ הם פטורין ואפילו להרא"ש דדעתו נוטה דאנדרוגינוס זכר לכל דיניו מ"מ ביאר היטב הב"ח ביו"ד סי' רס"ה סעי' ז דס"ל לענין ממון יוכל המוחזק לומר דקים לי' כהנך דספק הוא ופטור ליתנו לכהן ואפילו בטומטום שכציו מבחוץ דנראה דזכר הוא צ"ע ולפי ענ"ד נראה דעפ"י דברי הרמב"ם דפטור מלפדות דהנה בחגיגה דף ד' ע"א אמרינן דזכורך ממעט טומטום שבציו מבחוץ והרמב"ם בפ"ב מחגיגה דין א' לא הביא זה וכ' רק דטומטום ואנדרוגינוס פטורין מראי' מספק וביבמות דף ע"ב פריך נשים לטומטום מנא לי' ותי' אביי בשבציו מבחוץ ורבא דחק שם והרמב"ם בפ"ז מתרומות דין י"ד לא הביא תי' אביי שבציו מבחוץ ועיי"ש בכ"מ ובמל"מ ולפי ענ"ד טעמייהו דס"ל דרבא סובר כמסקנא בבכורות דף מ"ב ע"ב דאמרינין הואיל ואישתני אישתני וחיישינין אפילו למיעוט סריס הה"ד דחיישינין על מיעוט אנדרוגניס ולכך אפילו בציו מבחוץ הוי ספק דלמא אנדריגונס הוא ולכך פסק דבכורות דין ה' אפילו במטיל מום במקום זכרות הוי רק ספק בכור והקשו עליו ולהנ"ל טעמי' דס"ל למסקנא שם כיון דאשתני אשתני הוא סברא דאורייתא דחוששין כל החששות וחוששין על מיעוט אנדרוגינוס

וא"כ גם כאן פטור מפדיון דכיון דמשום ממון עפ"י דין תורה יוכל לומר הממע"ה לא חייבה אותו התורה וממילא אין כאן מצוה ולא שייך לפדות בלא ברכה ולא כמ"ש בעלי ש"צ מכתב בשם הרב מהר"י עהרליך ני' אבדק"ק נאדאש דיפדרנו בלא ברכה דזה אינו

ומ"מ אע"ג דספיקא הוא בכור מבהמה טומטום ואנדרוגנוס אסור בגיזה ועבודה לפי הכרעת הש"ע ביו"ד סי' רט"ו סעי' ב' וג' ועיי"ש בש"ך וראיתי במכתב ש"צ הנ"ל שהרב הנ"ל. הקשה דנוקי אחזקת שהי' בכור במעי אמו קודם לידה ותי' משום ספיקא דדינא וחזר והקשה להפר"ח תקשה על ר"ט עיי"ש ולא ידעתי איך שכח מטומטום דוודאי הוי ספק מציאות ואפי"ה אסור בגיזה ועבודה ומאי יענה בזה דנוקי אחזקה שהי' במעי אמו אמנם הדבר פשוט דלא קשה מידי חדא דנהי דתוס' בבכורות דף כ' ובחולין י"א ובכמה דוכתי כ' חזקה זו נגד חזקת האם מ"מ פשט דהאי חזקה חזקת מעי אמו הוא חזקה דאיתרע דהרי כבר יצאה ממעי אמה ואחזקה דאיתרע לא סמכינין עלה להקל כמבואר בתוס' כתובות דף כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו וכו' ובתוס' יבמות דף קי"ט ע"ב ד"ה סיפא היינו מדרבנן לא סמכינין עלה מ"מ היא מועלת לאוריעו חזקת האם. ועוד נראה לפי ענ"ד דהתוס' לא כתבו חזקה זו אלא היכא דמספקא לן אם הוולד הוא פטר רחם או שכבר נפטר רחמה בזה שפיר כ' דמוקמינין בחזקת עובר במעי אמו לא הי' פטר רחם גם עתה הוא בחזקתו אבל אם ידענו שהוא פטר רחמה בשעת לידה ונשתנה מחזקת עובר במעי אמה אלא דמספקא לן אם הוא זכר או לא אין לזה שום שייכות חזקת עובר אח"כ נימא מחזיקין מהיתר להיתר וזה לא שמענו ועיי' בזה בשעה"מ פ"ט מטומאת מת דף י"ב ד"ה איך שיהי' וכו' וא"כ הדבר מבואר וא"ש דספק אסור בגיזה ועבודה ומ"ש הרא"ש בבכורות דף מ"ב דאי אמר נין ברי' הוא מותר בגיזה