מהר"ם שיק יורה דעה רח

והרא"ש שדחה הקו"ח של הירושלמי אעפ"י שלפי הנ"ל הוא קו"ח טוב כמ"ש התו"ח מ"מ נראה דיפה כ' הרא"ש וכוונתו דלפי המסקנא של הירושלמי יש לן ראי' דפרידא שרי ממילא איכ"ל דאין כאן קו"ח כיון דלפי הנ"ל בין בכלאי בגדים ובין בכלאי בהמה בעינן קשורים אלא שבכלאי בגדים מועיל הפסק ולענין כלאי בהמה שעושין מלאכה אחת וההפסק צריך למין זה ולמין זה כולם צריכים אחד לחברו וכולם כאחד כמב"מ שכ' התוס' בביצה דף ל"ט ע"א לענין דשיל"מ דדברים הבאים לתקן הוי כמב"מ ולכך כלאי בהמה העושים מלאכה אחת אין הדבר המפסיק שהם צריכים לו מחלקן אדרבה לכ"ע חשיבו כאחד זהו הנראה לי כוונת הרא"ש לסלק ממנו הקושיא במה שמדחה הקו"ח שכ' הירושלמי

והרמב"ם לשיטתו דס"ל לענין כלאי בגדים דאפילו יש דבר המפסיק אפי"ה לענין כלאי בגדים אסור אפילו אם בצד אחד יש צמר ובצד הב' פשתים ודבר אחר מפסיק ביניהם מקרי יחדיו וא"כ אין כאן קו"ח ואיך קאמר הירושלמי קו"ח וע"כ דבבהמה אפילו אם אינם קשורים כיון דעושין מלאכה אחת הוי כלאי בהמה ואסור ולפי הנראה בנידון הנ"ל כיון דהקרנות הם עכ"פ בחד כלי דהיינו הרחיים והכלי מחברן מקרי ג"כ יחדיו ואסור לכל הדיעות משום כלאי בהמה

ומ"ש הרא"ש דבעינן קשורים משום יחדיו זה ג"כ תימה בעיני דכבר מבואר בתוס' ר"פ אותו וא"ב דף ע"ח ע"ב בד"ה עד שיפרוט וכו' דלר"י הא דבעינן מחוברים לא משום דכתיב יחדיו דהא ר"י אמר דמשמע ג"כ כל אחד בפ"ע ממילא בעי' יחדיו ללמד דבעינן בבת אחת והא דבעינן מחוברים הוא מסברא דנפשי' ושם דף ע"ט בד"ה אבל וכו' הוכיחו התוס' דקי"ל כר"י וא"כ מיחדיו לא מוכח כלל דבעינן קשורים וא"ש דעת הרמב"ם וסייעתו ובכלאי בגדים ע"כ דבעינן קשורים ילפינן שעטנז משוע טוו ונוז כדדרשינן בפ"ט מ"ח מכלאים דבעינן ארוג משעטנז דהא כתיב יחדיו ג"כ תימה בעיני מדברי תוס' חולין דף ע"ח הנ"ל

וא"כ שפיר י"ל כדאיתא בירושלמי הנ"ל דאפילו באינם קשורים איכא איסור כלאי בהמה אבל ע"י שהם קשורים כעין נידון הנ"ל דשניהם קשורים ברחיים זה מצד זה וזה מצד זה נראה לפיענ"ד דלכ"ע אסור ולכך אסרו גם כן לקשור בהמות אחורי הקרון כמבואר בטו"ז הנ"ל ואין בנו כח לחלוק על הירושלמי

ואם דבסי' רצ"ט פסקינן דנוהגין כהרא"ש לענין כלאי בגדים אבל כאן איכא לכל הפחות ס"ס דלמא אפילו בכלאי בגדים חיבור ע"י הפסק מקרי יחדיו כהרמב"ם ואת"ל כהרא"ש מ"מ איכ"ל דהיינו דווקא בכלאי בגדים דבעינן ארוג מלשון שעטנז אבל בכלאי בהמה גם הרא"ש מודה דאפילו חיבור ע"י הפסק או דבר אחר מקרי חיבור ומקרי יחדיו כיון דהמלאכה נעשה ע"י שניהם ולכך בנידון הנ"ל נראה לפי ענ"ד דלכ"ע אסור כן נראה לי פשוט דברי וכו' הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רצ"ה בעזה"י חוסט יום ו' עש"ק לסדר שופטים שנת תרל"ז לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלא ומופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' שמואל דוד נ"י אבדק"ק פ' יארמוט יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי על דבר הצייגין ששכיחים האידנא ונותנים מהם במנעלים ויש מהם מצמר ופשתים שהם שעטנז ויש מהם שאומרים שהם מצמר בוים מחלל או מציגען הא"ר ושלח לידי עדות של התגר של הפאבריקאנט ושאל אותי אם נאמן הגוי במסלפ"ת בדברי' כאלה והנה גם אנכי השתדלתי לשאול פה ע"י חייטים ישראלים הבקיאי' קצת בענינים כאלו לנסות את הצייגין ההם ואמרו לי על מין אחד שהוא של צמר ועל אחד אמרו לו שהוא צמר גפן בוים וואלי וכעת אין מוכרין אלא זאת שאומרים עליו שאינו שעטנז

וגוף הדין אם הגוי נאמן ביו"ד סי' פ"ו פסקינין באומר עוף פלוני וטהור נאמן כיון דמלתא דעל"ג וביו"ד סוסי' רצ"ד לענין ערלה פסקינין אפילו באומר במקום פלוני אינו נאמן ונהי דהרמב"ם והש"ע לא פסקו כן אבל על הרמ"א קשה דשם הגיהה דגם בגוי נאמן ואיך סתם בסוף סי' רצ"ד בש"ע דאפילו להחמיר אינו נאמן ומצאתי שהפר"ח בסי' פ"ג ס"ק כ"ב הקשה כן ותי' דבסי' רצ"ד איכא למיחוש דלמא עבדו קנוניא בהדי הדדי וזה לא הבנתי הא ע"א נאמן באיסורין ולא חיישינין לקנוניא אלא ע"כ דהפ"ח מפרש איש פלוני גוי וכן באמת הגירסא בתוס' אבל הרא"ש בקידושין פ"ק סי' כ"ב לא פסק כן ועיי"ש בק"נ ואפילו בתולה בישראל מיירי ואפשר לחלק בערלה איכ"ל דמקרי אתחזק איסורא כיון דכל אילן קודם ג' שנים הי' ערלה ועיין בנוב"י באהע"ז סי' כ"ח דמחלק בישראל ג"כ בין אתחזק ללא אתחזק (עיין לעיל סי' קמ"ח

) ומיהו במסלפ"ת עדיין לא שמענו ובש"ך רס"י צ"ח כ' דהיכא דאפשר לברר נאמן במסלפ"ת ולכאורה יש סתירה לזה מהא דאמרי' בב"ק דף קט"ו דאינו נאמן אלא בעדות אשה לבד וגם עדות אשה עביד' לגלויי וע"כ צריך לחלק דגבי אשה אתחזק איסורא וראי' להריב"ש ונראה לחלק דאין כל הבירורים שווים דגבי אשה אינו וודאי דאיכא לברר וא"כ בצייגע"ן בנ"ד דוודאי איכ"ל דנאמן במסלפ"ת ואפילו בדאורייתא מיהו דברי הש"ך אינם מבוררים כל כך ועוד אני מסתפק אי זה מקרי מסלפ"ת דנהי דהש"ך ססי' ס"ט כ' דמושכחת מסלפ"ת אם שואלין אותו עיי"ש אבל הכא אפשר אינו מסלפ"ת שהרי הוא יודע שיש בזה נפ"מ לאיסור והיתר ובוודאי שואלין אותו מכמה מקומות

אמנם לפי הנראה דבלא"ה נאמן כיון דהוא מסתמא לא מרעא חזקתי' כדאמרינין בכמה דוכתי ובפמ"ג ביו"ד סי' מ"ז סק"י בש"ך לענין התרנגולים המסורסים ולענין קפילא אפילו במקום דא"י לברר וביו"ד סי' קי"ד קיי"ל דאומן נאמן שהוא יין רימונים דלא מרעא חזקתי' ובמג"א סי' כ"א כתב בתגר שמוכר טלית שנאמן והמג"א הקשה שם למה הוא באמת נאמן דשם אי אפשר לברר ולבוא על שקרותו עיי"ש שדחק בזה ולפי ענ"ד דגם שם האומן מתירא אולי יש להישראל היכר נסתר בעשיית הציצית ואם יעשה ע"י גוי יכיר הישראל כמבואר בסי' ל"ב וכן ביו"ד סי' ש' בנותן לגוי לעשות לו בגדים דאם נותן לו חוטי קנבוס לתפור בהן כיון שאפשר להכיר בין חוטי קנבוס לחוטי פשתן יכול לסמוך והוא מדברי הר"ן בחולין דף ב' ואע"ג דהר"ן כ' להלכה אבל לא למעשה וכבר הקשה ע"ז הפר"ח הובא בחכ"ל סי' ל"ט דשם אינו ברור דהישראל יקרע הבגד כדי לבוא על האמת דזה לא שכיח

ועכ"פ בנידון שהתחלנו בו בוודאי אפשר לברר וגם הגוי הוא אומן והוא מסלפ"ת בוודאי יכול לסמוך עליו אפילו באיסור דאורייתא וכ"ש לפי מאי שבדקתי מין אחד שהוא של צמר ששרה במים ונפל ממנו הפשתן וא"כ הוא מחובר אך ע"י דבק וא"כ הוא לרוב המפורשים רק כלאים דרבנן ואם בוודאי גם בהנך של צמר צריך זהירות לעושי המנעלים שלא לדבק הצמר בפשתן הניתן במנעלים רק ע"י הפסק כמ"ש הרא"ש המובא ביו"ד בסי' רצ"ט כן נראה לפי ענ"ד

והנה פה עירינו יש להם בחנות צייגע"ן שמעידים עליהם חייטים ישראלים שנעשה העליון והתחתון מבוי"ם וואל"ע או מציגע"ן הא"ר וצייגע"ן ששלח מעלתו לכאן אומר האומן שנעשה משאפוו"אלע רק התחתון הוא מבוי"ם וואל"ע וא"כ צריך אזהרה לסנדלר שלא יתפור אלא בהפסק עור ידידו החותם בברכה וכו' ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה רצ"ו

שאלה אם אין כאן כהן אלא איש אחד שמינהו כהן א' לקבל עבורו מתנת כהונה או שיש כהן קטן אי רשאין לפדות הבכור ע"י שליח הכהן או ע"י הקטן

הנה דין הראשון לפדות ע"י שליח הכהן יש לפשוט לכאורה מדברי הפר"ח ביו"ד סי' ס"א סקי"ג דכתב להוכיח דמותר ליתן המתנות לשליח כהן מיהו הביא שם ספרי דדווקא מדעתו דכהן דנתן לכהן היינו מדעתו יעויי"ש וא"כ הוא הדין לכאורה רשאין לפדות הבכור ע"י דאין נראה לחלק בין פדיון הבן לשאר מתנות כהונה וה"ה ע"י קטן יכולין לפדות דהא איתא ס"פ לולב הגזול דקטן היודע לישא כפיו חולקין לו מתנות בגורן וא"כ ה"נ אלא דלכאורה קשיא לפי מאי שהוכיח הש"ך בחו"מ סי' רמ"ג סק"ו דאפילו בדעת אחרת מקנה אותו אין לקטן קנין כי אם מדרבנן וא"כ איך קיים מצות נתינה דאורייתא כיון דהקטן לא קנה המתנה

ונראה עפ"י מאי שאמרו בנדרים דף פ"ה ע"א דמתנות כהונה נהי דיש לבעלים זכי' בגווייהו דהיינו טובת הנאה אבל כשנדרו הנאה מכהנים ואי אפשר להם ליתן א"כ ממילא הוא לכהנים מצד שד' זיכה להם חלקם ועיין בתוס' בסנהדרין דף ס"ח ע"ב ד"ה קטן כו' דבירושה גם לקטן יש זכי' ועיין ברש"י גיטין דף ל' ע"א ד"ה מכירי כהונה כו' וא"כ ה"נ כשנתן לקטן אפילו תימא דאין זכי' לקטן מ"מ הכהנים מסחי דעתייהו מיני' וגם לבעלים אין כאן טובת הנאה אחרת כיון שכבר נתן וא"כ ממילא הוא שלו מטעם שהוא חלקו כמו ירושה דיש לו זכי' וה"נ יש לו זכי' ושפיר קיים מצות נתינה וא"כ לפי"ז יש לומר דווקא תרומה וכיוצא דממילא הוא לכהנים היכא דלית לבעלים טובת הנאה אבל מעות של פדיון הבן בוודאי צריך האב לזכות את הכהן דההפרשה לא משוי לי' למתנות כהונה. ואי בעי נותן ה' סלעים אחרים כסף או שוה כסף וא"כ עיקר הוא הנתינה וכיון שאין לקטן זכי' אפילו דעת אחרת מקנה אותו לדעת הש"ך לא מהני מה"ת א"כ לא קיים מצות נתינה מן התורה וא"כ איכ"ל דאין לפדות ע"י כהן קטן

מיהו בתשובת הרשב"א סי' י"ח משמע דגם בפדיוה"ב יוצא ידי מצוה בהפרשה בעלמא אפילו אם אין הכהן רוצה לקבל מ"מ