מהר"ם שיק יורה דעה רו

אבל מ"מ הו"א דלחקוק בתוך אבן ולחבר אח"כ אבן זה על המזוזה וזה נראה דהוי עדיף משום דמין במינו אינו חוצץ והוי כמו על מזוזות ממש אמנם כיון דוכתבתם אינו מבואר על מה יכתוב אלא הפי' מעיקרא וכתבתם ואח"כ על מזוזות ועל מאי נכתב לא כתיב בקרא שוב הוי סתום ונשאר לן הג"ש ללמוד סתום מן המפורש דבעינן על ספר וקלף וא"ש השקלא וטריא

וממילא כיון דילפינן בג"ש דיכתוב על קלף אפילו נימא דיקבע על המזוזה בלי כריכה בקלף או בארגז מ"מ הא בקרא לא כתיב ונתתם או תקבעו על מזוזות אלא וכתבתם על מזוזות וכיון דכתובין על הקלף הרי הקלף מפסיק בחציצה בין הכתב ובין המזוזה וע"כ דעל לאו דווקא על ממש לפסול בחציצה אלא על בסמוך וא"כ ה"ה דרשאין לכתוב בקלף או בארגז

או מטעם ג' דאפילו נימא על ממש ע"כ צ"ל כיון דקבעינן אותן במסמרים הוי חיבור עם המזוזה והכל חד וקרינן בי' וכתבתם על מזוזות וכדאמרינן בסוכה דף ל"ז ע"א כיון דחיברו כגופו דמי א"כ אין נפ"מ אי כרכינן בקלף או מניחה בארגז המיוחד לה

ותו משום טעם ד' דהרי אמרו כל לנאותו אינו חוצץ ומסברא כמו דאמרינן כל לנאותו אינו חוצץ ה"ה מה דהוא לשמרו ולהחזיקו הרי הוא בטלה לאותו דבר ואינו חוצץ וה"ה הקלף לכתוב והכרך למזוזה ואין כאן חציצה כלל מכל הלין טעמא נראה לי דמנהגן של ישראל תורה הוא ושפיר למיעבד לכורכן בקלף או בנייר ולקבוע על המזוזה כן נראה לפיענ"ד

תשובה רפ"ט

בעזה"י יום ב' נשא תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה ( חתן בן מרן הגאון בעל חת"ס זצוקל"הה) כש"ת מוה' יהודא גרינוואלד נ"י היושב בשבת תחכמוני בישוב שיראוויץ יע"א

מכתבו קבלתי ומה ששאל בענין שליח הקן אם מברכין על מצוה זו וכו' והנראה לפי ענ"ד על השאלה אם מברכין הובא בפ"ת סי' רצ"ב ספק בזה אמנם הרשב"א בתשובה סי' י"ח כ' בפשיטות דאין מברכין מיהו נראה דהרשב"א לטעמי' דהנה החוות יאיר בסי' מ"ז מספקא לי' אם אינו רוצה ליקח לא האם ולא הבנים אם הוא מחוייב דווקא לעשות מצוה זו ולפי הנראה הוא פלוגתת ראשונים דהנה בחולין דף קמ"א פריך שם בגמרא איך ידחה עשה דמצורע לל"ת דשליח הקן הרי שלה"ק ע"ולת הוא והכ"מ הקשה על זה דהרי העשה הוא קודם שלקח ואין כאן אלא עשה ומדברי הכ"מ נראה דלא ס"ל כחוות יאיר הנ"ל דלהחוות יאיר לא קשה קושיא הנ"ל של הכ"מ דהרי לרבנן לדבריו אע"ג דהוי ניתק לעשה מ"מ מעיקרא נמי משמע ועיין בתו"ח מה שמישב קושית הכ"מ

ומלשון רש"י משמע דסובר בזה כחוות יאיר בד"ה הא לא"ה וכו' אמנם שם לקמן ע"ב בד"ה עד כמה משלחה אם עבר ונטלה וכו' משמע דווקא אם עבר ונטלה יש מצות שילוח וכדעת הכ"מ ובאמת לדינא קי"ל ביו"ד סי' רצ"ב הנ"ל דהאי עד כמה משלחה הוא אפילו בלא עבר ונטלה וצ"ע בזה והנה בתוס' ד"ה לא עבר וכו' נראה דסוברין כפי' הכ"מ ותו"ח מהא דהקשו בשמעתין על דברי הריב"א וכו' דבשמעתין משמע דאפילו הל"ת אינה נדחית ולא ידעתי שום משמעות לזה בשמעתין ונראה דכוונת התוס' דבשמעתין כיון דהאי שלח לרבנן הוא רק לנתוקי ולתקן הלאו וכיון דהעשה דוחה הלאו ממילא אין כאן עשה ולא דמי זה לשאר ל"ת ועשה דשפיר י"ל כריב"א משא"כ כאן בשמעתין דהעשה הוא רק לנתק ולתקן ואם אין כאן לאו אין כאן עשה כן נראה לפי ענ"ד כוונת התוס' וקושייתם וממילא מוכח דהתוס' סוברים כמ"ש הכ"מ והתו"ח אמנם הריב"א אפשר דס"ל כהחוות יאיר הנ"ל וממילא דלא קשה עליו משמעתין

וכן הא דפריך שם בגמרא בדף קל"ח ע"ב במוקדשין מאי טעמא ומפרש הרשב"א והריטב"א דקושית הש"ס הי' אמאי רשאי ליקח הבנים ומזה משמע דמפרשי מתני' דתנן שלה"ק נוהג וכו' היינו ברוצה ליקח הבנים והיינו דלא כחוות יאיר דאי כדעת החו"י א"כ דלמא באמת אסור ליקח ומתניתן דתנן אינו נוהג היינו דא"צ לשלח האם אע"ג דאינו רוצה ליקח ועכ"פ מבואר דלא ס"ל כהחוות יאיר וכן מוכח מדברי הרמב"ם בפי"ג משחיטה דין י"ד שכ' הרי זה לא יקח וכו' וקשה מאי בכך הרי עדיין הוא ספק אי עובר והוי לי' להרמב"ם לומר ישלח אע"כ דהרמב"ם סובר דלא כהחו"י וכן מבואר בהדיא ברבינו בחיי בפ' כי תצא וכבר הבאתי דלשון הרשב"א נמי מוכח כן וכבר הביאו דבחידושי הר"ן בשמעתין לקמן דכתב דשלוח הקן היא מצוה שאינה מוטלת עליו ולכך לא דחי אפילו לאו גרידא ומבואר דלא כהחו"י

ונהי דלא דמי זה להא דאמרינן בכתובות דף מ' דהואיל ואי אמרה לא בעינא לא הוי עשה וכו' התם הכוונה דהמצוה היא רק לטובתה ואפשר לה לומר אי אפשר ומצוה כי האי לא חשיב כלל אפילו לברך עליו אבל מצוה כשליח הקן נהי דאינו מחויב שיטול אבל כשנוטל מחוייב הוא לשלח האם ושפיר הי' אפשר לברך אשר קדשנו דלקדושה ניתנה ולא להנאותינו לכך הוצרך הרשב"א בתשובה סי' י"ח לומר הטעם דלכך אין מברכין על מצוה זו משום שלא צוונו ליקח ולחזור ולשלח ולעולם הרשב"א סובר דלא כא"וי והוא פשוט ועכ"פ מבואר בתשובת הרשב"א דאין מברכין ותליא בשיטה הנ"ל אי שלח מעיקרא נמי משמע ולכן הוי ספק ברכה ולכך יש לברך בלא שם ומלכות או אפשר דיוצא בהרהור לפי מ"ש במקום אחר (עיין במהר"ם שיק חאו"ח סי' מ"ב) ולפי מ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח לדעת הרמב"ם דלענין ברכה הרהור כדיבור דמי ויוצא עכ"פ בהרהור לפי דעת הרמב"ם ז"ל

תשובה ר"צ עוד להנ"ל

על הספק השני אם מברכין בעל או בל' כבר כ' מעלתו דאין לברך בל' מטעם שכתבו הרא"ש והר"ן בפ"ק דפסחים דף ו' ולכאור' הדבר מבואר ברמב"ם בפי"א מה' ברכות דין י"א דכל ברכה דהוי על מצוה שהיא רשות מברכין בעל והכ"מ האריך שם ולבסוף העלה דיש ג' מיני מצות דיש מצוה שהוא חובה ויש מצוה שאינה לא חובה ולא רשות ויש מצות שהם לגמרי כרשות ובמצוה שהיא לא חובה ולא רשות דהיינו מצוה מצד עצמה אינה חיוב גמור אלא שאם לא יעשה אפשר שיבוא לידי תקלה אז לא הוי רשות אלא מצוה וכ"כ הכ"מ ג"כ גבי עירוב ובזה אמרתי לפרש דברי המג"א ריש הלכות ציצית דכ' לחלק דמצות ציצית בעי' הברכה והעטיפה בעמידה וחלה מותר לברך ולהפריש בישיבה ותמהו עליו מ"ש ציצית ומ"ש חלה הלוא שניהם מצות רשות

ולדברי הכ"מ הנ"ל יש לישב דבריו דחלה בזה"ז או חלה טמאה הוא רק רשות לגמרי דהרי בחלה טמאה אמרו בפ' ב' דחלה דעושין קבין קבין והוא בא רק להתיר האיסור סור טבל ואם אינו רוצה לאכול העיסה אין כאן שום איסור טבל משום דאין צריך להפריש כלל אבל במצות ציצית אע"ג דקי"ל דציצית הוא רק חובת גברא מ"מ כבר כ' הרמב"ם והשו"ע סוף הלכות ציצית דחייב האדם להביא א"ע לידי חיוב ציצית דהיא מצוה למען תזכרו ועשיתם וכו' ומצות רשות כה"ג דאינו לא חובה ולא רשות ושפיר כ' המג"א לחלק דמצוה כה"ג צריך להיות בעמידה אבל בחלה דאם אינו רוצה לאכול אין כאן שום מצוה להפריש והוי רשות לגמרי ובכה"ג כ' המג"א דמותר לברך אפי' בישיבה (ומטעם זה ג"כ דחק עצמו בטו"ז סי' א' ביו"ד במצות שחיטה שאינה רק ברכת הודאה עיי"ש שחלקו עליו ולדעתי הטעם דס"ל דגם שחיטה הוי רשות לגמרי ועל הרשות ס"ל דאין חיוב לברך)

וא"כ גם מצות שלוח הקן לפי דעת הרשב"א והכ"מ ושאר פוסקים דשלח אינו משמע מעיקרא כלל ואין כאן שום מצוה ואפילו להאומרים דגם מעיקרא משמע איכ"ל דהיינו דווקא אם רוצה ליקח הבנים והוי רשות לגמרי ואפילו אם נימא דמברכין בוודאי מברכין בעל לדעת הרמב"ם הנ"ל והפתחי תשובה סי' רצ"ב הביא שם די"א דבעידן ריתחא מענשינין עלי' ולפי ענ"ד דווקא בציצית דאיכא מצוה למען תזכרו נהי דהוא רשות אבל אינו רשות לגמרי אבל בשלוח הקן דהוא רשות לגמרי בוודאי לא מענשינן עליי' כן נראה לפי ענ"ד

תשובה רצ"א עוד להנ"ל

ומאי דמספקא לי' אי מברכין על מצות שלה"ק או רק על שלה"ק בזה לא מצאתי שום כלל בדברי הראשונים והאחרונים ויש מצות דמברכין על מצות כמו בתפילין וציצית ויש מצות שמברכין בלי תיבת מצות כגון על השחיטה ועל אכילת מצה וכדומה ולי נראה דאם המצוה היא ידועה ובכל הזמנים ומכ"ש אם מברך בה' הידוע כמו על השחיטה או בשאר מצות הידועים ושנקראים בלשון בני אדם רק על שם זה א"צ להזכיר בנוסח הברכה תיבת מצות

אבל מצות שאינן נוהגת בכל הזמנים ואינה מצוה בכל עת תיקנו לפרש בהדיא על מצות כגון ציצית או תפילין דאינן נוהגת בכל עת דלילה לאו זמן תפילין וציצית וכן בשבת ויו"ט לאו זמן תפילין במצוה כה"ג טוב לפרש על מצוה וכן בשאר ברכות על מצות שאינו מבורר דהוא מצוה וכן בנ"ד שלה"ק האם מעל הבנים דאינו מבורר דאם אינו רוצה ליקח הבנים אין בו מצוה וכן אם הוא מזומן אין בו מצוה ובמצוה כי האי גוונא בוודאי מברכין בנוסח על מצות שילוח הקן כן נראה לפי ענ"ד

ומ"ש שאין העולם נזהרין בשם הקודש של אדני לקרות הד' בחולם אני לא שמעתי דבוודאי לכ"ע צריכין לקרות הד' של זה השם בחולם כמבואר במהר"מ לובלין בתשובה סי' ה' ואם שומע כזאת מפי מי, שאינו יודע שקורא שלא כדין בוודאי מצוה שילמדנו אם יודע בו שישמע כן נראה לפיענ"ד ואחתום בברכה וכו' הכותב בחיפזון רב ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע: