מהר"ם שיק יורה דעה רה

הביא דעת הרא"ש וסייעתו דבעי' דווקא ד' על ד' מרובע והכריע שם לקבעו בלי ברכה וא"כ גם בנידון הנ"ל הספק אי לקבוע המזוזה בצד ימין של כניסה לבית הקטן או לצד ימין של כניסה לבית הגדול הואיל וההיכר ציר הוא בבית הקטן ושם העלה שיניח על ב' המזוזות לצאת אליבא דכל הדיעות

ולפי ענ"ד דהנה לפי הסברא דברי הש"ג תמוהים כיון דאין הבית קטן ראוי לדירה אמרינין דהמחיצה המפסקת בין קטן לגדול הוא עומדת לסתור וכמאן דליתא דמי וכל העומד לפרוץ כפרוץ דמי וכ"כ התוס' שבת סי' שס"ו סק"ט דאע"ג דבבית שאין בו ד' על ד' אין מניחין בו את העירוב אבל בית המפסקת חזינין כאלו אינו אבל אינך מחיצות למה יגרע וא"כ בנידון של הש"ג ראוי ג"כ שיהא המחיצה המפסקת כמאן דליתא והפתח שבתוכו כאלו אינו ואינו חייבת מזוזה אלא בפתח האחרת שיש בבית הקטן לצאת לרה"ר או לחצר ונהי דהתוס' שבת לא הביא ראי' לדבריו מ"מ מסתבר כן

ולכן נראה שהשלטי גבורים לא כתב כן אלא בחדר קטן שאין בו ד' לא באורך ולא ברוחב וא"כ אין הריעותא בא מכח מחיצה המפסקת לבד אלא הוא גרוע ועומד מצד עצמו וחשבינין לי' כאלו אינו וכפרוץ לחצר דמי והמחיצה המפסקת שפיר נשארת והפתח הוי פתח לגדולה. אבל בנידון הנ"ל שהוא ארוך ואינו רחב ואין הגריעותא בא אלא מכח המחיצה המפסקת ולכך אי חשבינין לי' לאותו חדר כמאן דליתא מסתבר דרק לאותה מחיצה המפסקת חזינין כאלו אינה וא"כ אי חיישינין בכה"ג לשיטת הרא"ש וסייעתו כיון דהציר בקטן עושה המזוז' בימין הכניסה מבית גדול לקטן ואז יוצא ממנ"פ להרמב"ם חשיב מקום דירה בפני עצמו וחייב לעשות שם המזוזה ולהרא"ש אין כאן חיוב מזוזה כלל

אמנם אפי' אם החדר קטן אין בו ד' על ד' בין באורך ובין ברוחב אין דברי הש"ג מוסכמים דראיתי בפ"ת ביו"ד סי' רפ"ו סק"ט הביא בשם חמודי דניאל כ"י דבסהר ומרפסת וכן בית גדול שיש לו חדרים קטנים אפי' לית בהן ד' על ד' חייבים במזוזה ולא הביא ראי' לדבריו ולפי ענ"ד להביא ראי' לדבריו ותליא ברברבתא דלכאורה קשה הרי ריש פ' המוכר את הבית דף ס"א ע"א אמרינין ביציע שאצל הבית אם אין בו ד' אמות בטל לגבי הבית הרי דלא אמרינין דהוי כפרוץ לחצר אלא אדרבה בטל לגבי בית והרא"ש כ' שם דחדר דינו כיצי ע מיהו המרדכי בפ' המוכר פירות האריך דחדר היינו קיטולית הפתוח לטרקלין וחזי לתשמיש אפי' פחות מד' אמות שהוא עשוי להצניע בו חפצים ולתשמיש אדם וא"כ חייב מזוזה דלא גרע מבית התבן ובית האוצר דכל דחזי לתשמיש אדם חייב במזוזה וכדעת המרדכי סתם המחבר בחו"מ סי' רי"ד סעיף ב' אלא שהרמ"א הביא הרא"ש בשם י"א והכ"מ בפ' כ"ה ממכירה דין ב' הקשה על הה"מ שכ' דהא דכתב הרמב"ם דבגג בעינין דווקא ד' למד מיציע והקשה כיון דחדר לא למד מיציע איך למד גג מיני'

ולפי ענ"ד פשוט דהרמב"ם למד גג מהירושלמי שהביאו ופסקו הרמב"ם בפ"ד ממעשר דין ג' דגג שאין בו ד' על ד' בטל לגבי בית וחשיב כמקצת אויר בית וא"כ מכל הנ"ל נראה דהדין של חמודי דניאל תליא בפלוגתא דלהמרדכי הנ"ל שפיר חזי חדר לתשמישו אפי' אין בו ד' על ד' וממילא חייב במזוזה אבל לאינך פוסקים איכ"ל דגם בכה"ג לא חזי לתשמיש ואינו מחויב במזוזה אלא דבטל לגבי בית וא"כ ע"כ דחשבינין המחיצה המפסקת כאלו אינה וכסברת תוספות שבת הנ"ל

ואפשר דכוונת הש"ג דחשבינין לי' כפתחו של גדול היינו דחשבינין החדר קטן כבית שער דהש"ג מיירי דמחדר קטן יש פתח לרה"ר או לחצר וא"כ לא קשיא מדברי תוס' שבת הנ"ל דשם איירי בלית בי' פתח ר ולכך סובר דחשבינין המחיצה המפסקת כאלו אינה משא"כ הש"ג מיירי בכה"ג ולכך חשיב לי' כבית שער וכיון דקי"ל ביו"ד סי' רפ"ו סעי' ח' דבית שער כה"ג חייב בב' מזוזות נראה דג"כ אזלינין בתר היכר ציר וכמ"ש הטו"ז ביו"ד סי' רפ"ט גבי חצר דמ"ש בית שער מחצר

וא"כ בנידון הנ"ל נראה אם ההיכר ציר בחדר הקטן לעשות המזוזה בימין לחדר הקטן ויוצא שפיר דאפי' הוי ספיקא הוי ספיק ספיקא חדא דשמא כהרמב"ם כיון דיש בו כדי לרבע ד' על ד' חייב ואפי' את"ל כהרא"ש דלמא כספר חמודי דניאל וכ"ש לפימ"ש נראה דגם להש"ג שפיר דמי למיעבד כן ואפי' בברכה יש לקבוע מזוזה כן נראה לפי ענ"ד נכון

אבל לעשות ב' מזוזות לא נראה לפי ענ"ד דלאו שפיר דמי למיעבד הכי דאית בי' חשש דבל תוסיף ואע"ג דאינו מתכוון לעבור אלא משום ספיקא מ"מ למ"ד לעבור בזמנו א"צ כוונה עובר וכדמוכח בר"ה דף כ"ח ע"ב דאסור ליתן מתן ד' על גבי מזבח אפי' משום ספיקא ואע"ג דרשאין להניח ב' זוגות תפילין דרש"י ודר"ת כמבואר בש"ע או"ח סי' ל"ד התם חד מינייהו לאו תפילין הם כלל דבתפילין אי אפיק גווייתא לבריותא פסולין ואין להם דין תפילין וכאלו הניח חפץ אחר על ראשו ולכך אין כאן איסור בל תוסיף וכמ"ש המג"א שם בסק"ג אבל כאן דהמזוזות שניהם כשרים אלא שאין צד מזוזות שמאל חייב במזוזה ולכך אם הניח גם בצד שמאל אפשר דעובר על ב"ת דמ"ש ממטיל חמש ציצית שפי' רש"י בפרשת ואתחנן בשם ספרי דעובר על ב"ת ומסתמא היינו שהטיל החמישית במקום שאין שם חיוב כגון בטלית שיש לו ה' כנפות שאין שם חיוב אלא בד' מרוחקות ואם נסמוך הואיל ואין מכוון להוסיף ואינו עושה אלא מצד ספק לא עבר על ב"ת באנו למחלוקת דמצ"כ הנ"ל עיין בטוש"ע או"ח סי' תרנ"א ושם במג"א ס"ק נ"ז ועיין בפמ"ג בפתיחה כוללת בחלק הא' וכאן אגידו כמו מזבח וגם אני כתבתי בזה בהערות למנין המצות בלאו דב"ת עיי"ש ואין בזה דבר ברור לכך נראה לפי ענ"ד נכון לעשות כמו שכתבתי לעיל

תשובה רפ"ח

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי הרב הדיין המצויין בהלכה המופלא ומופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון כש"ת מוה' שלמה קליין נ"י בק"ק פאקש יע"א

הנה נפשו בשאלתו על מה שראה בש"ע עם פ"ת ביו"ד סי' רפ"ט בשם הגאון מוה' אליהו ווילנא זצוק"ל שהי' נזהר שלא הי' כורך המזוזה בקלף שלא יהא חציצה ואיך יש לנהוג ואם יש חילוק בין ארגז לקלף עכ"ל הנה בין ארגז לקלף אין נראה סברא לחלק ואני נוהג כאשר ראיתי ממורי ורבותי זצ"ל וכאשר פשט המנהג בכל ישראל לכרוך המזוזה בקלף או ליתנה בארגז המיוחד לה ולקבוע במסמרים ולפי ענ"ד אין חשש משום חציצה לא מבעי' לשיטת הרשב"א והר"ן והריב"ש המובאים באו"ח סי' ך"ז דס"ל דגם בתפילין אין לחוש אם חוצץ דבר בינם לבשר וכ' הר"ן במגילה שם דדווקא היכא דיש גילוי בקרא דלא יהא חציצה כגון היכא דיש יתור או שינוי בקרא כדכתיב בבגדי כהונה ילבש על בשרו ללמוד דלא יהא חציצה הוא דקפדינין על חציצה אבל בתפילין דכתיב וקשרתם לאות על ידך הוא לקבוע להם מקום ולא ללמוד דחציצה פוסל בכה"ג אין חשש על חציצה וא"כ ה"נ במזוזה דכתיב על מזוזות ביתך לקבוע מקום ולא לומר דחציצה פוסל

אלא אפי' לדעת הרא"ש וסייעתו דס"ל דבתפילין פוסל חציצה נראה דבמזוזה מודים דלכאורה קשה לי על דברי הר"ן וסייעתו דסבירא לי' דהיכא דלא גלי קרא לא אמרינין דחציצה פוסל וקשה ממנחות דף צ"ח ע"א דאמרינין בנתן על המערכת הלחם ז' לחמים כשר ופריך הא בעינין על הלחם ופירוש רש"י דהוי חציצה ומשני רבי ס"ל על היינו בסמוך ולשיטת הר"ן מאי פריך הא בעינין על הלחם הא היכא דליכא גילוי דחציצה פוסלת לא אמרינין דחציצה פוסל והכא גבי לחם ג"כ בעי' על לקבוע מקום (ובאמת בלאו הכי קשה מאי פריך הא אמרינן ביומא דף נ"ח ע"א מין במינו אינו חוצץ ומאי פריך וצ"ע מ"מ על הר"ן קשה יותר) ונראה דהר"ן כ' כן למסקנ' דעל איכא לפרש בסמוך ולזאת ס"ל אפילו היכא דעל הפירוש על ממש מ"מ חציצה אינו נשמע מיני' דפוסל כיון דלשון על אפשר לומר דהיינו בסמוך כן נראה לישב לשון הש"ס לפי שיטת הר"ן וסייעתו ודוחק קצת

והנה התוס' בסוטה דף ל"ז ע"א בד"ה מאי על הוכיחו דלשון על מפרשי' על ממש אא"כ יש סברא לומר על בסמוך כגון בזיכי לבונה על הלחם דאיכא כבוד שמים טפי לומר דלא יהא מונח על הלחם ממש ולכך מפרשים על בסמוך ולפי"ז נראה דגם זה כבוד המצוה להיות המזוזה נכרכת בקלף או נייר דאפילו תפילין דהם בבתים הלכה לממ"ס שיהיו נכרכים א"כ מסתבר דמודה הרא"ש דאין הפירוש על מזוזות על ממש בלי חציצה אלא סגי בעל בסמוך דהיינו שאין חציצה פוסל בו ונראה לי להביא ראי' לזה דהרי אמרינן במנחות דף ל"ב ע"ב תלאה במקל סכנה ואין בה מצוה משום דכתיב בשעריך וקשה ת"ל משום דבעי' על מזוזות ועיין בשמ"ק ב"מ דף ק"ב ע"א גבי אפשר בגובתא דקנה דפרש"י דתלאה במזוזה וכ' דבעינן קביעות במסמרים עיי"ש עכ"פ קשה הא בעינן על וגם חציצה הוי וע"כ דעל איכ"ל על בסמוך

אמנם נראה עוד מטעם ב' אין חציצה פוסל דהנה במנחות דף ל"ד אמרינן דוכתבתם על מזוזות יכול על מזוזות ממש ת"ל כתיבה לג"ש דבעי' בספר ושוב אמרינן דלמא כתיבה על אבנים כדכתיב וכתבת על האבנים ומסיק דכתיב וכתבתם כתיבה תמה ועיי"ש שכ' דתרתי בעינן ולא ביארו כל הצורך ונראה לבאר הכוונה בש"ס דוודאי מגז"ש נוכל למילוף דבעינן בספר אלא דגז"ש שייך רק היכא דלא פירש קרא אמרינן ילמוד סתום מהמפורש אבל היכא דפירש קרא לא שייך ללמוד מג"ש בהיפוך ממאי דכתיב והכא הא מפורש בקרא וכתבתם על מזוזות ולכך הוצרך לומר דזה א"א דהרי כתיב וכתבתם כתיבה תמה ועל מזוזות אינו כתיבה תמה

וכי תימא הא אפשר דהמצוה לחקוק וחק תוכות הוי ככתיבה מיהו הא כתיב על מזוזות וחק תוכות אינו על מזוזות אלא תוך המזוזות וא"כ כבר א"א לפרש הקרא כפשטי' לכתוב על מזוזות ממש