מהר"ם שיק יורה דעה רד

הואיל וכבר סילק המצוה הראשונה כעין דקי"ל באו"ח סי' מ"ז לענין ברה"ת דאלמלא תורה אין לה שיעור ומצותה כל היום דווקא הי' צריך לחזור ולברך וממילא כיון דלא ברך על השני לכך צריך לחזור ולברך דליכא למימר כולו חדא מצוה

א"כ א"ש דדווקא בפושט ע"ד ללבוש סובר דעדיין לא פסקה המצוה כדלעיל והיא נמשכת משא"כ כשפושט ולובש בגד אחר ופנים חדשות בא לכאן סובר הרמ"א שפיר דהוי הפסק וצריך לחזור ולברך ואין זה דומה לשחיטה דשם מעשה השחיטה נשארת בהעוף דעל השחיטה היינו נמי שיהא העוף שחוט משא"כ כאן שסילק וגמר לגמרי המצוה הראשונה שפיר איכ"ל דכל כה"ג חשיב הפסק זה דעת הרמ"א מיהו המג"א והא"ר חולקין עליו בדין זה אמנם בנ"ד שקובע מזוזה חדשה שלא הי' בשעת ברכה דעתו עלה נראה דצריך לחזור ולברך לכ"ע

וא"כ לפי האמור ג' חילוקים יש אם נשמט ממילא המצוה כשעושה שוב צריך לחזור ולברך. מיהו היינו דווקא אם היתה כבר נגמרת איכ"ל דהוי גמר ועתה פנים חדשות בא לכאן אבל אם לא היתה עדיין נגמרת לא שייך להחשב כגמר ולכך פסק בסי' כ"ה דאם נפסק הקשר קודם ההידוק לכ"ע לא שייך לומר דכבר נגמר וא"צ לחזור ולברך והוסיף שם הראב"ד המובא בש"ע אפילו הותר קודם הנחת של הרא"ש כיון דשל ראש שייך לשל יד נהי דאינן מעכבין מ"מ בעינן שיהיו בהדי הדדי ואסור להפסיק ביניהם אפילו בחוה"מ כמ"ש שם המג"א ע"כ ליכא למימר דכבר נגמר ולכך א"צ לברך

אבל החילוק הב' היינו כשסילק מדעת על דעת להחזיר תליא ברברבתא הנ"ל וכשסילק הראשון ומחזיר אחרת אם היה דעתו פליגו הרמ"א והמג"א אבל כשלא הי' דעתו נראה דלכ"ע צריך לחזור ולברך אע"ג דגבי מזוזה לכאורה הבית חשיב כבגד והמזוזה כציצית וא"כ הוי עדיין אותו בגד לפי ענ"ד דמי לבגד אחר והנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה רפ"ו שיל"ת יערגין יום א' יו"ד אדר השני תרי"ג לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב הגאון המפורסם ערוגת הבושם עה"י פה"ח נ"י כש"ת מוה' יעקב עטלינגער נ"י האב"ד ור"מ בק"ק אלטונא יע"א

אחד"ש וטובו דמר פר"מ נ"י באתי בדברים הנ"ל וכו' למען יצא כנוגה האמת והצדק הנה בשצ"ה מכתב קל"א הובא תשובה מאת הרב מוה' ליב עטלינגער נ"י באחד שהי' לו בית ועלי' ע"ג והיתה תמיד מושכרת ועתה אינה מושכרת והבעה"ב רוצה להשתמש בה ח' או י' ימים מחמת שהוא נע ונד מדירה שלו אם הבעה"ב מחוייב לקבוע שם מזוזה עתה שהוא דר בה והרב נ"י פסק שם דחייב לקבוע מזוזה ולברך עלי' אע"ג שהוא תוך ל' הנה גוף הדין נכון כמ"ש הרב נ"י ולא באתי אלא בשביל ב' קושיות שהקשה שם א' על תי' ראשון בתוס' מנחות דף מ"ד ע"א בד"ה טלית שאולה וכו' שכ' בתי' הראשון דהשוכר חייב במזוזה מה"ת דביתך דכתיב דרשינן ביאתך והא דפטור כל למ"ד משום דלא מיחשב דירה וע"ז הקשה למה אמרינן ביומא דף י' דלישכת פרהדרין חייבת במזוזה משום דאית בה דירה לכה"ג ז' ימים ומשמע שם דמה"ת חייבת והרב נ"י דחק בזה דסוגיות חלוקות הן

ולפי ענ"ד נראה דתוס' לא כתבו דדירה פחות מל' לא מקרי דירה דכבר כ' הרשב"א בתשובה סי' תרס"ז דדירה זמן מועט נמי מקרי דירה ובחו"מ סי' רי"ב סעי' א' בהג"ה פסק דהאומר פלוני ידור בחצרי אפילו שעה ויום אחד סגי דמקרי דירה ואע"ג דהרשב"א שם כ' דנרא' דבעי' ז' ימים היינו בדרך אפשר ולכך יד המקבל על התחתונה ואפילו לפימ"ש הג"פ סי' קכ"ח ס"ק כ"א דהוי ספק דדינא דהב"י באהע"ז שם הביא בשם הראבי' דבעי' שלשים יום וביו"ד סי' רי"ז סעי' ל"ב פסק בנודר מהדרים שם אפילו אינם דרים שם ל' יום מקרי דירה דווקא אם נדר מיושבי העיר בעי' ל' יום מ"מ כאן גבי מזוזה לא כתיב דירה בקרא אלא ביאתך וביאה פשיטא דחשיב מיד וגם התוס' לא כ' דלא מקרי דירה אלא דלא מקרי בית דירה דידי' וכוונתם מבוארת כמו דאמרינין דיושבי העיר מקרי דווקא בל' יום אע"ג דדירה מקרי מיד אבל אינו מיושבי העיר דנהי דהיום דר שם אולי למחר יסע ואינו נקרא מיושבי העיר אלא א"כ נתחזק שנתישב שם להיות חושב ולכך בנודר מדרים עתה אסור אפילו במי שדר שם זמן מועט אבל באומר ונדר מיושבי העיר כוונתו על מי שנתישב שם ואינו עומד לצאת לכך בעי' ל' יום כמו בכל חזקה הבאה מכח המנהג באהע"ז סי' י"ט ואז נקרא על שמם

ובזה מיושב היטב התניא כוותי' שהביא במנחות שם מציצית אע"ג דציצית דווקא בטלית שלו מ"מ מביא שפיר ראי' דבל' יום נקרא על שמו וה"נ נקרא ביתך לביאתך לצורך שימושו וכל זה אם בעי' שיתחזק ע"י השימוש שיהא נקרא על שמו ביתך אבל אם הוא באמת שלו כמו נידון השאלה שלנו או אפילו אינו שלו אם הבית מצד עצמו הוא מוחזק ועומד שהוא בית דירה של פלוני ונקרא ביתו לביאתו כמו בית דירה של כה"ג שכבר הלשכה מצד עצמה הוחזקה מעולם שהיא דירה של כה"ג אשר יהי' בימים ההם שפיר קרינין בי' ביתך לצורך שימושו וביאתו ולכך חייבת במזוזה מה"ת לפי תי' הא' של התוס' במנחות הנ"ל ולא קשיין הסוגיות אהדדי וגם הנידון של השאלה בוודאי חייבת במזוזה

אמנם כל זה לפי תי' הא' אבל לתי' השני דבעי' דווקא תרתי ביתו וגם דירתו הקשה הרב ני' כיון דשוכר פטור מה"ת לפי תי' זה א"כ למה כה"ג חייב ואפילו נימא דסוגיות חלוקות הן קשה מאי פריך שם ביומא על ר"י מסוכות החג שאני סוכת החג שהוא שלו ובאמת זה יש לישב ע"ד שתי' התו"י שם קושיא כיוצא בהן שהקשה דלמה לא אמר דטעמי' דר"י דלשכת פרהדרין פטור וכו' משום דלא נתחלקה לשבטים ותי' דאם כן לא שייך גזירה וה"נ י"ל על קושית הרב ני' אלא דזה בעצמו דוחק גדול לומר דהסוגיות חלוקות ומ"ש הרב ני' שם דכל שאין רשות אחר עליו להוציאו כל ימי חייו חשיב כשלו זה אינו מספיק דהרי התוס' ביומא דף י"ב ע"ב ד"ה כה"ג כ' דכה"ג מתמנה בפה ומסתלק בפה א"כ יכולי' לסלקו

ולכך. נראה לפי ענ"ד לישב עפ"י מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ה מ"ד במה שאמרו שם דאין יכולין לאסור זה על זה בדבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות וכ' הרמב"ם דאע"ג דההוצאה והבנין הי' משלהם וכל אחד יש לו זכות בו מ"מ הוא זכות מעט וכו' עיי"ש ואע"ג שבנו אותם משירי הלשכה והיו של הקדש צ"ל דהרמב"ם לטעמי' דפסק דשירי הלישכה אין בה משום מעילה וכמ"ש בפ"ו ממעילה דלכך נתנו מתחילה וכדאיתא בקידושין דף נ"ד ואפילו היכל ועזרות פסק הרמב"ם בפ"ד משקלים דין ח' דבא משירי הלישכה והכ"מ תמה למה פסק כהירושלמי

ונראה לפי ענ"ד דהיה להרמב"ם ראי' מכאן דלא חשבינן לי' של הקדש והא דפסק הרמב"ם בפ"א מנדרים כמתניתן דנדרי' דף י' ע"ב דהאומר כהיכל כירושלים הוי נדר היינו מטעם דמפרש הירושלמי שם דדעתו לתפוס בקרבנות ירושלים והיכל ובזה מובן דהירושלמי לטעמי' דס"ל דגם היכל משירי לשכה ולכך מוכרח לומר דדעתו לתפוס בקרבנות שלהם והא דממעטינן ביבמות שם הר הבית והעזרות ממזוזה משום שהם קודש הפירוש שהם מיוחדים לדברים קדושים כמו דממעטינן ביהכ"נ אע"ג דגופו לא קדיש עיין בר"ן ר"פ בני העיר וכן כלל הרמב"ם בפ"ו ממזוזה דין ו' העזרות וביהכ"נ מחד טעמא אלא דבש"ס פליגו בביהכ"נ הואיל ושייך. בי' מכירה פליגו אי חשיב מיוחד לקדושה

ובאמת תוס' ישנים בסוגיא ההוא אם אמנם שדבריהם משובשים מאוד מ"מ נראה מדבריהם דס"ל דהר הבית ממעטינין משום שהוא עצמו קודש ולפי"ז באמת לא אתיא כר"י אבל לפי ענ"ד לא נראה כן אלא דטעמא דממעטינין משום דמיוחדים לקדושה אבל לשכת פרהדרין שהי' שם דירה אי חשיב דירת בע"כ דירת כיון דאינו מיוחד לדברים קדושים חייב במזוזה וא"א לפטור משום שאינו שלו כיון שיש לכולם זכות בו הוי כבית השותפין דמרבינן מלמען ירבו ימיכם וממילא חייב מיד כשידור בו כמו בתי' הראשון שביארתי לעיל ואיש

וכן כתב הר"ר יהונתן בשיטה מקובצת בב"מ דף ק"א דאפילו אינו בא שם אלא א' בעשרה שנים חייב וכן נראה מדברי הנמוק"י סוף הלכות מזוזה דלתי' הא' של תוס' המשכיר חייב במזוזה ואפילו דאינו דר שם ודווקא לתי' השני חידשו התוס' מכח דקשיא להו הא דאמרינין מזוזה חובת הדר הא לתי' הב' השוכר פטור וע"ז חידשו דבעינין תרתי שיהא שלו וגם שידור בו וזה דלא כנראה מדברי הרב ני' ועכ"פ בנידון השאלה לכ"ע כיון שדר בו חייב במזוזה מיד כמו שבארתי וכמו שפסק הרב ני'

תשובה רפ"ז

בעזה"י אור ליום ו' אדר השני תרי"ו לפ"ק יערגין

הנה מבואר בש"ע ביו"ד סי' רפ"ו סעי' י"ג דבית שאין בו ד' על ד' פטור מן המזוזה מיהו הביא בש"צ במכתב ר"ה בשם הש"ג סוף הלכות מזוזה שאם הי' בית גדול פתוח לבית קטן שאין בו ד' על ד' אפי"ה חייב במזוזה משום דפתחו של גדול הוא נחשב וכאלו פתוח לרה"ר ואפילו אם היו היכר ציור מבחוץ ולפי"ז צריך לקבוע המזוזה בימין הכניסה לבית הקטן אפילו בהיכר ציר מבחוץ ואם הי' הבית הקטן ד' על ד' הי' צריך לקבוע בכניסה בימין הבית הגדול והסתפק הרב הגאון מהר"י עטלינגער ני' האבדק"ק אלטונא אם הבית הקטן הוא ארוך ויש בו כדי לרבוע ד' על ד' דהש"ע שם כ' כהרמב"ם דחייב במזוזה ולפי"ז צריך לקבוע המזוזה אם היכר ציר בבית קטן בימין הכניסה לבית הגדול אמנם הש"ך שם ס"ק כ"ג