מהר"ם שיק יורה דעה רב

ביטול והב') דהוי כדבר חשיב אלא שהיד אליהו כ' כיון דהפסול מחמת הטעות והטעות אינו חשוב הו"ל כחתיכה הראוי' להתכבד שנאסרה ממקום אחר ובטל מטעם דהבליעה אינו חשוב ומרן זצ"ל השיג דהוי לי' כחתיכה הנאסרת מבב"ח ומקרי ראוי להתכבד דהוי לי' כגוף האיסור

וראיתי במכתבי שצה"נ מכתב ק"נ שהסכים עם היד אליהו וכ' דמטעם הראשון אין לומר דלא בטל משום דאיכא לברורי דהרי בנידון שלו בשעה שבא לקרות בו לא הי' יכול לברורי וכמ"ש בחת"ס שם דאע"ג דס"ס דאפשר לברורי לא סמכינן אס"ס מ"מ כיון דא"א לברורי בזמן מועט אין לבטל קריאת התורה בברכה בשביל זה וכמ"ש המג"א לענין בדיקת ציצית עכ"ל שם ולא כוון יפה בזה במח"כ דבשלמא הא דבס"ס בחזקה דאיכא לברורי מבררין היינו משום דאין עושין ס"ס בידים וכן בחזקה ורוב אין מבטלין לכתחילה לסמוך ארוב וחזקה וכיון דלא אפשר השתא לא מקרי לכתחילה וכ"ש לפי מ"ש המג"א בסי' תרכ"ו ס"קג דלצורך מצוה מבטלין איסור לכתחילה אבל הא דאמרינן במקום דאפשר להכיר לא שייך ביטול היינו משום דבאפשר להכיר לא הוי כנתערב כלל וכקבוע במקומו דמי וקבוע כמע"מ וכ' הפמ"ג בש"ך סי' ק"י ס"קיד דאפילו ניכר רק לאחד בסוף העולם הוי ג"כ קבוע וא"כ כיון דבכה"ג לא שייך ביטול וכאלו לא נתערב דמי מאי נפ"מ דהשתא אינו יכול להכירו

ועוד דהרי כ' הפמ"ג בפתיחה לתערובת סוף פ"ב לחלק א' דהיכא דבעי לברורי מה"ת אין חילוק בין צריך טורח או לא וכבר הביא מרן בחת"ס שם מדברי הטו"ז בסי' תרל"ב ס"ק ג' (תל"ב הוא ט"ס) ושם מה"ת קאמר ותו דהרי הביא מרן שם ראי' דאפילו ביש טורח לברורי לא בטל משא"כ לענין ס"ס ורוב וחזקה היכא דיש טורח לא צריך לברורי וע"כ היינו מטעם הנ"ל דכאן לא חשיב כנתערב כלל וכ"כ הרא"ה בבדה"ב סוף שער רביעי בית ד' דהיכא דאפשר להוציא האיסור הוי כניכר דלא בטל וכ"כ המל"מ בפ"ז ממילה דין ו'

וכבר אמרתי בימי חרפי להוכיח כן ממאי דק"ל על דברי האו"ה כלל ז' דין ג' הובא בפמ"ג בש"ך סי' ק"א ס"קה בדבר חשוב שנולד איסורו בתערובות בטל אפילו הוא חהר"ל וקשיא לי' א"כ הא דאמרינן בתמורה דף ל' באחד נטל עשרה טלאים ואחד תשעה וכלב שכנגד הכלב כולם אסורין דאמאי דהרי עמדה קושית הש"ס דר"פ התערובת דליבטל ברובא ותי' הש"ס דבע"ח חשיבו ולא בטל ל"ש הואיל ונעשה איסור בתערובות ותרצתי ממ"נ לס"ד הא מוקמינן למ"ד יש ברירה ויש להוציא האיסור וחשיב כניכר ולא בטיל וכדפריך שם ולפי תי' הש"ס הרי מיירי דמשך בכלהו ונקרא על כל א' מחיר כלב וכעין שאמרו בע"ז דף ס"ה ע"א באומר מאה חביות במאה פרוטות כולי אגרא שייך בי' ובזה מיושב קושית המג"א בסי' קנ"ג ס"ק מ"ז על הרמב"ם דפסק כתי' הש"ס משום דשם הברירה להחמיר דלא ליבטל ולהחמיר אמרינן דיש ברירה

ועכ"פ מוכח אם יכול להוציא לא בטיל וכ"כ הפר"ח בסי' ק"ב סק"ח ובשאר דוכתי דבמין בשא"מ ביבש הואיל ואפשר לברר ע"י קפילא הוי כאיסור ניכר ולא בטיל אע"ג דליתא השתא לקפילא וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' רנ"ט בכלאי בגדים היכא דאפשר להכיר ע"י צביעה דכיתני ועמרא לא סליק צבעא בהדי הדדי לא קשיא דליבטל חוט של כלאים (ובמל"מ בפ"א ממטמאי משכב דין י"ד כ' דהקושיא הוא על ד"ת וא"כ רשב"א מה"ת ס"ל דלא בטל) אע"ג שכן יש הרבה דיעות מ"מ נראה שדין זה תליא ברברבתא ולאו כ"ע ס"ל דהיכא דאפשר לברר לא שייך ביטול דהרשב"א בתשובה סי' רע"ב הקשה איך חייב אשם תלוי בב' חתיכות המונחות לפניו אם אינם ניכרות עיי"ש מ"ש ומ"ש הפמ"ג בפתיחה לתערובת חלק א' פרק א' וקשה נהי דאינו ניכר מ"מ הא כל זמן שהי' מונח כאן הי' אפשר להכיר ולברר ע"י קפילא וכדאיתא בכריתות דף י"ז ע"ב דזה מקרי אפשר לברר איסורו ועיי"ש בפירש"י דאפשר דיבוא בקי ויכיר מיהו הפוסקים כתבו דשומן וחלב טעמם שוה עיין בפמ"ג רסי' צ"ח

ואפשר דתליא בפלוגתא דהנך אמוראי בכריתות שם אי חשיב אפשר לברר איסורא ואין מכאן ראי' מ"מ הרי הפמ"ג בסי' ק"ב בש"ך ס"ק ח' פליג עלי' דפ"ח וסובר אע"ג דאפשר לברר ע"י קפילא מ"מ בטל דמה"ת גם מין בשאינו מינו בטל ברוב ובס' אפילו מדרבנן בטל והאו"ה כלל כ"ג דין ח' סובר בא"מ ביבש לא בטל הואיל ואפשר לברר הוי לי' יש לו תקנה אבל אם יש ס' קשה לברר מזה נראה דמדרבנן הוא כמו כל דבר דאיכא לברורי וה"ה אם יש קפילא ונהי דאם ניכר האיסור ממש בוודאי מן התורה לא שייך ביטול כמ"ש הרשב"א בעצמו בחידושיו לשבת דף כ"ט גבי מסיקין בכלים ודלא כמ"ש במשמרת הבית סוף שער רביעי בית ד' הנ"ל אבל כיון שאינו ניכר השתא בטל ואפילו אם יש אפשרות לברר לא הוי אלא כשאר איכא לברורי ברוב וחזקה ולפי"ז הי' הדין כמ"ש בשצ"ה הנ"ל: ולכאורה יש להביא ראי' לזה דגם היכא דאפשר לברר שייך ביטול מפרק ט' דכלאים מ"א דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה דאזלינן בתר רוב דהמיעוט בטל ברוב וכיוצא בזה כ' הרמב"ם פ"י מכלאים דין ז' אפילו לענין צמר ופשתים אע"ג דאפשר לברר ולהכיר האיסור מסתמא ואפשר דכלאים שאני דתלי' על מי נקרא הבגד וצ"ע על דעת הפוסקים הנ"ל הסוברין דהיכא דאפשר להכיר ולהוציא את האיסור דאינו בטל

אמנם טעם ב' שכ' מרן זצ"ל הוא נכון ומוכרח ובמכתב שצ"ה הנ"ל השיג עליו דדווקא בב"ח דהאי לחודא שרי ובהדי הדדי אסור משא"כ בשאר איסורין אפילו אי חתיכה נ"נ מ"מ לא מקרי ראוי להתכבד וה"ה הכא וזה אינו ודבר גדול דיבר רבינו הגדול והמקום הי' בעזרו דמ"ש בב"ח דהאי לחודא שרי ובהדי הדדי אסור והשתא הוא בהדי הדדי ולכך חשיב כגופו של איסור וה"נ בס"ת האי לחודא והאי לחודא אסור ובהדי הדדי שרי אפילו כל פרשיות של תורה תבותי' ואותיותיה נכתבין מ"מ כל שהאי לחודא והאי לחודא אפילו כל פרשה ופרשה כתובה בפ"ע ואפילו מונחים זה אצל זה אפי"ה אסור לקרות בהן וכדקי"ל ביו"ד ססי' רע"ח וא"כ האי לחודא והאי לחודא אסור ובהדי הדדי שרי והשתא הוא האי לחודא וא"כ הוא איסור מחמת עצמו ויפה כ' אדמ"ו הגאון זצ"ל דפשוט דכל כה"ג דמי' לבב"ח וא"כ כיון דס"ת חשוב לא בטל וא"כ ליתא להיתרו של היד אליהו והיתר של שומר ציון הנאמנים הנ"ל

אכן ההיתר של ס"ס א"ש היכא דשייך ואע"ג דלענין דבר חשוב אמרינן ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' דלא מהני ס"ס ובעי' ג' ספיקות מ"מ עיין ש"ך שם ס"ק נ' דעיקר דגם בב' ספיקות שרי ועיי"ש בס"ק נ"ב דמידי דאינה לאכילה לא בעי' ג' תערובות וסגי בס"ס וכ"ש במידי דרבנן וא"כ הדין דין אמת כמו שפסק אדמ"ו מרן זצ"ל בחת"ס

תשובה רפ"ג

החיים והשלום וכל טוב לידידי התורני המופלג הדיין המצויין בהלכה מוה' אורי מילער נ"י דיין בק"ק שוסבורג יע"א

מכתבו קבלתי ועל דבר השאלה אשר הובא במכתבו שבקהלתו ניתן ס"ת לאיש רע מעללים אשר איננו מוחזק מעולם לסופר סת"ם שהוא יתקן הספר והוא איש כל פה דובר נבלה אלא שמעולם לא הוגבה עדות עליו לפסלו אבל זה ברור שמסר את הציבור פעם אחת אצל הקריגסגעריכט והי' להם צער וחרדה וברוב השתדלות שלא נענשו אלא בעונש ממון קנס ומעלתו נ"י אסר ליתן לו לתקן ס"ת ורב שכנגדו התיר ועתה מעלתו נ"י עומד בהוראתו לפסול הס"ת אף בדיעבד והאריך מעלתו נ"י בזה ולפי ענ"ד שהדין עם מעלתו ויפה הורה מתחילה ועד סוף ולזאת אשיב בזה רק בקצרה

הנה סופר צריך שיהא מוחזק בחזקת כשרות וכמ"ש הטור באו"ח סי' ל"ב שצריך שיהא ירא וחרד לדבר ה' ולא סגי לי' בסתם ישראל בחזקת כשרות לחודא אלא שצריך שנדע בבירור שהוא מוחזק בחזקת כשרות וכמ"ש המג"א סי' ל"ט ס"ק י"ג לענין ליקח ממנו תפילין בעינן מוחזק בכשרות ואע"ג דביו"ד סי' קי"ט לא הביא המחבר דיעה זאת נראה פשוט שהמג"א סובר כמ"ש הבכור שור בע"ז דף ל"ט דכל בדאורייתא בעי' שיוחזק בכשרות ושגם המחבר מודה לזה יעו"ש והמחהש"ק שם דחק במג"א וכ' דס"ל דמשום דדיני סופר מרובין דקשה הא שם קאי לענין להעיד שמאדם גדול הן אלא וודאי סובר כבכור שור הנ"ל דכל בדאורייתא אם יש לו רווח בעי' שיהא מוחזק והא דאמרו ריש פ"ב דר"ה דף כ"ב שהי' בראשונה מקבלין עדות מכל אדם ואפילו לאחר שקלקלו הביתותים והי' חשש שיש להם רווח ואפי"ה הוי רק תקנה התם ליכא רק חשש רווח ועדות החודש קיל כמ"ש הרמב"ם בפ"ב מקידוש החודש דין ב' ויש לישב בזה קושית הלח"מ שם עיי"ש ועכ"פ לענין סופר שיש לו רווח מזה בעי' מוחזק בכשרות

וא"כ בנידון שלנו דאדרבה הוא ידוע לאיש רע מעללים אינו נאמן לתקן ס"ת וא"כ הספרים שהיו בחזקת פסול אינו נאמן במאמרו שתיקנם ואפילו אם הגיהו אחריו ומצאו שתיקן הכל אולי לא קידש השמות ואולי לא כתב לשמה שהרי צריך שיאמר קודם כתיבה והגהת הספר וקודם האזכרות שהוא כותב לשם קדושת הספר או אולי חקק בח"ת ולא שייך להתיר משום רוב מצויין אצל ס"ת מומחין הן שהרי ידענו שאינו מומחה ואיננו מוחזק עיין בטו"ז סי' י"ח ס ובפמ"ג שם (ועיין בספר גט פשוט באהע"ז סי' קכ"ג ס"קכ מ"ש בזה לפסול לכה"פ מדרבנן בסופר שפסול בעבירה עיי"ש) אמנם אפי' יודעין דליכא חששות הנ"ל שתיקן והגיה לפנינו מ"מ פסול מטעם שני מטעם שהוא מסור ובזה בוודאי פשוט כמ"ש מעלתו שאפי' מסר מחמת שצערו אותו כמ"ש הרי"ף בפ' הגוזל בתרא ממעשה דמר עוקבא וכמ"ש בפ"ח מה' חובל ומזיק ברמב"ם וביארו בתשובת עבודת הגרשוני סי' מ"ח וכן מובאים עוד ראשונים בזה בשיטה מקובצת שם