מהר"ם שיק יורה דעה רא

לעשות בצד שמאל עש גם לדעת רש"י עשאה לצד ימין וכ' מעלתו דיש להסתפק בזה כיון דלרש"י כתבו כל הפוסקים בשמו דעשו אחוטרא לצד שמאל א"כ אפשר דאם עשאה לצד ימין גרועי גרעי והאריך קצת בפלפול בדברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל ולדינא הי' נראה לי לכאורה דבכה"ג אינו פוסל דהרי כ' המג"א בסימן ל"ו ס"ק ג' בשם ס' יראים דיש לצאת ידי שניהם לעשות חטוטרת לצאת לדעת ר"ת וגם חוטרא לצאת לדעת רש"י ואין בזה משום תרתי דסתרו ואע"ג דלדעת ר"ת לא בעי' חוטרא כלל אפי"ה לא אמרינין דהחוטרא מגרע תמונת האות ואע"ג דלא צריך לא אמרינין דיהא בזה כל יתר כנטול וא"כ ה"נ בתמונה הנ"ל אם עשה החוטרא לצד ימין ולא צריכא כשר לכל הפחות לדעת ר"ת והרי הסכימו הפוסקים האחרונים דאם נ' חי"ת כדעת ר"ת ג"כ הס"ת כשר וא"כ ה"נ בנידון הנ"ל דכיון דיש להחתין חטוטרת כדעת ר"ת אע"ג דהוסיף עליהן חוטרא מצד ימין דאינה צריכה מ"מ לא מגרע דמ"ש מצד שמאל דג"כ אינה צריכה

והנה בוודאי לדעת רש"י דס"ל דחוטרא הוא חטוטרת לומר דחי הוא ברומו של עולם אפשר דדווקא בעי' מצד שמאל שהוא רמז של מי שלא שב בתשובה כדאמרינן בפ' הקומץ רבה על ה"ה תג מצד שמאל שאם חוזר בתשובה ע"י פתח ההוא הקב"ה קושר לו כתר משא"כ נ' שאין בו פתח תשובה ונשאר בחטאו והחוטרא בו לרמז דחי הוא ברומו של עולם לענוש את החוטא מצד מדת הדין שהוא מכונה בשם שמאל וא"כ איכא למימר דהוי צד שמאל לעיכובא אבל לדעת ר"ת הי' נ"ל דכיון דגם בלא"ה החוטרא לא צריכה כלל וכבר הוא מרומז דחי הוא ברומו של עולם ע"י החטוטרת

ולכאורה הי' נראה לי להביא ראי' מדברי חידושי רע"ק איגר זצ"ל הנדפסים אצל המג"א עם הגהות רבינו אליהו ווילנער זצ"ל שכ' שם מעשה שכתבו בס"ת חתין בלי חטוטרת רק באמצע הח' כתבו חוטרא כעין שפירש רש"י והאריך שם והעלה להכשיר דאפילו לא עשה לח' חטוטרת ולא חוטרא נקרא ח' יעויי"ש שהאריך בזה ופליג על הפמ"ג שכ' שאם לא עשה לח' חטוטרת ולא חוטרא אפשר דפסול דאינו לא כדעת רש"י ולא כדעת ר"ת ועכ"פ נראה מדבריו דאם אין החוטרא עומד מצד שמאל מ"מ אינה משנה צורת האות וחשבינן לי' כאלו לא הי' כלל וא"כ ה"ה בנידון הנ"ל דעדיפא דהרי יש להחתין חטוטרת הנעשה לסימן חי הוא ברומו של עולם ולר"ת בוודאי היא כשר גם בלי החוטרא וכבר מוכח מדברי הגאון רע"ק איגר דהחוטרא אינו מגרע צורת האות ולזה הי' נ"ל דכשר

מכל מקום למעשה אין לסמוך על זה שהברכ"י הביא בשם מהר"מ חביב והובא בשע"ת שאם עשה חטוטרת בה' ות' אין להחליט למעשה להכשיר ולא ראינו ולא שמענו מי שעשה כך וה"ה בחתין כנידון כנ"ל לא ראינו ולא שמענו מי שעשה כך וכ"ש בנידון הנ"ל שכ' כל החתי"ן כן כאלו קבע שיטה בפ"ע דיש לחוש לרואים שיטעו ולכך צריך תיקן כן נראה לפי ענ"ד ואחתום בברכה כו' דברי רבך הדו"ש: . ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה רפ"א

שיל"ת חוסט יום י"א אלול תרלא לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לידידי הנגיד הרבני המופלג בתורה וביראה כש"ת מוהרר מרדכי לעווי ני' בפעטרי ואסעלי יע"א מכתבו קבלתי ושם נאמר לבקש ממני חוו"ד בענין ס"ת שלו שנמצא כתוב בו בעל חנן בב' שיטין שכ' בתשובת מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' רס"ב דצריך תיקון ונסתפק למעלתו ג' ספיקות א) דשמא איכ"ל דאפילו לדעת הרמ"ה דחשיב לי' בפרשת מקץ בהדי צפנת פענח ואינך דכתובין תרי וקריין תרי והן חד שמא כ' מעלתו דאיכ"ל דהנך כתיבין וקריין תרי אינו פסול בב' שיטין כיון דרשאי להפסיק ביניהם והביא ראי' לזה מדברי שערי אפרים שער ו' אות מ"ט בשם ס' אש דת שכ' שם בית אל אינו נפסל בב' שיטין עכ"ל בקיצור

ולפי ענ"ד מחולין דף ס"ד דמוכח דבת היענה היינו ביצת היענה מדפסק לי' בב' שיטין וכ' מהרי"א בפסקיו סי' קפ"ח דהיינו אם ירצה פוסק בב' שיטין ומזה הוכיח שם הר"ן דכל שם אדם לא יפסיק בגיטין ופסקו בש"ע סי' קכ"ט סעי' ל"ב ובב"ש סוף דיני שמות נשים ובב"י כ' שם דנראה דאפילו בדיעבד פסול והנה לפי האמת בת היענה בוודאי קריין תרי ומנ"ל א"כ דבת היינו ביצה דלמא כך שמה בת היענה אלא דקריון תרי ולכך נכתב בב' שיטין וע"כ כל שהיא שם אחד אסור לפסוק בב' שיטין מיהו בטיב גטין שם בסוף דיני שמות נראה דס"ל כן דכל דמקרי תרתי רשאין לכתבו בב' שיטין וכל שקריין ב' רשאין לפסוק ביניהם וקשיא לי' מחולין הנ"ל ומסיק דכל שם עצם של אדם אין רשאין להפסיק בו כיון דשייך רק לאהדדי אבל שם התואר שיש לכל מלה כוונה בפני עצמה כגון בית אל יכול להפסיק וכשר בב' שיטין

ובזה מיושב קושיא מהא דאמרינין בערבי פסחים דף קי"ז דרב ס"ל דידידיה בב' שיטין נמי כשר עיי"ש ויש עוד סברות במפורשים שם אבל עכ"פ לדידי' יש מקום לדברי מעלתו ואפי"ה מידי ספיקא לא נפקא דמי יודע אם שם בעל חנן הוא לו לשם העצם ואין מפסיקין בו וצריך להיות בחד שיטה או דלמא כמו שצידד ברמב"ן דבעל חנן הוא שם תואר שהי' אדון עיר חנן ואיכ"ל דמשום התואר הזה נקרא שמו בעל חנן ואפי"ה אינו פוסל בב' שיטין כמ"ש הטיב גיטין הנ"ל הואיל והוא רק שם תואר ויש לכל אחד פתרון וא"כ מספיקא צריך תיקון כמ"ש מרן זצ"ל

אלא שכ' מעלתו ני' ספק ב') לפי מ"ש מרן זצ"ל שם בתשובה סי' רס"א דאם הניח פ' פנוי' בספר במקום שאין בו פרשה אין רשאי לתקן דהואיל ולב"ח כשר הוא בלי תיקון אסור לו לגרוד ולכתוב עליו שנית דבעינין מעלין בקודש ושזה כוונת הריב"ש בסי' ז' לכאורה ה"ה הכא דאפשר דלא בעי תיקון ממילא אסור לגרור וא"כ ליבעי' גניזה כמו התם ועוד קשיא לי' גוף הסברא שכ' מרן להריב"ש דמשום מעלין הוא דהא זה בעינין רק לכתחילה וכאן הוי כדיעבד כיון דבעי גניזה ובאמת טעם הרמב"ם דפסק בפרשיות בעי' גניזה אינו נודע בבירור ובתשב"ץ סי' קכ"ה כ' דהוי כיון דהטעות במקום אחד הוי כד' טעיות דאמרינין במנחות דבחסירות אין לתקן וצריך גניזה

ולכאורה קשה הא אמרינן שם במנחות דף כ"ח דאם יש שם דף אחד שלם רשאין לתקן וכן פסק ביו"ד בסי' רע"ט סעי' ד' וא"כ גם כאן שיש דפין כשרין יהא מותר לתקן וצריך לומר דכוונתו דטעות גדול של הרבה אותיות במקום אחד גרע מ"ד חסרות דמועיל להם דף אחד מתוקן ולא נקט ד' אלא לדוגמא אמנם מרן זצ"ל שם בסי' רס"א כ' משום דבעי' מעלין בקודש וכוונתו דלמ"ד דכשר בלי תיקון אסור לגרור משום מעלין ולמ"ד דפסול צריך לגרוד ולתקן ולכך לדידן דמספיקא אסור לנו לגרוד דזה חשיב להאי דיעה כלכתחילה וא"כ לכאורה גם כאן נימא כן

מיהו נראה דגם לדעת מרן זצ"ל דווקא בטעות פרשיות דלא שכיחא כ' כן אבל בטעות חסרות דתיבות וכיוצא דשכיחו בכל הספרים דצריך לגרור ולתקן הוי לי' כאלו התנה כן שאינו מקדש הגוויל אלא על דעת כן וכמ"ש הטו"ז באו"ח סי' קנ"ג ס"קא ויש להביא ראי' לזה שהרי מבואר במנחות דף הנ"ל דבחסירות ויתירות מתקנים ואמרינן בקידושין דף ל' אינהו הווי בקיאין בחסרות ויתירות אנן לא בקיאין וא"כ אפשר דאינו פסול ואיך גוררין וע"כ דמעיקר' לכך הוקדש והשאג"א בסי' ל"ו רצה לפטור כל העולם מכתיבת ס"ת מטעם דאנן אין בקיאין וזה אינו נראה דכיון דכותב עפ"י הפוסקים שאנו נגררים אחריהם הוי תורה שלימה שכך צוה הקב"ה לקיים ולעשו' כדברי השופט שבימיך וא"כ שפיר מקיים מ"ע של כתיבת הס"ת

ומאי דקי"ל באו"ח סי' קמ"ג דאין מוציאין ס"ת אחרת משום חסרות ויתירות ג"כ קשה וצריך ביאור וכתבתי במקום אחר (עין לעיל תשובה רנ"ד) מכל מקום נראה מזה דשכיח והוי כהותנה ובלא"ה בנידון שלנו בבעל חנן דאפילו לדעת הרמב"ן לכתחילה יש לכתוב בחד שיטה וכל שלכתחילה יש לעשות כן כ' מרן שם דהוי כמעלין וא"כ שפיר בכ' בעל חנן בב' שיטות מגררין וכותבין כתיקונו

אמנם מאי דמספקא לי' בספק ג') איך יתקנו מסברא הו"א לעולם אם אנו מגררין צריך לגרור מה שנכתב מטעות ואילך ולא ממה שלפניו שלא נכתב בפסול אמנם בש"ע סי' רע"ט סעי' ד' בהג"ה נראה דאין חילוק אם גורר מלפניו או מלאחריו וכן משמע עוד מלשון הפוסקים ובנידון דידן יגרר התיו של וימת בעל וימשוך הת' עד סוף השיטה ובשיטה שלאחרי' יגרר תיבת חנן ועוד ב' או ג' תיבות לאחריו בכדי שיהא יכול לכתוב שם בעל חנן וכו' אבל לא יניח פנוי במקום שהי' כתוב תיבת בעל כמ"ש הנוב"י סי' ק"ע מהדו"ת שהשיג על הפנים מאירות ח"ב סי' כ"ד ומ"ש מעלתו דכאן בסוף השיטה אין חשש יעיין בטו"ז סי' עה"ר ס"קר הביא דיש פוסקים דגם בפתיחה סגי בשיעור ג' אותיות וא"כ גם בסוף שיטה השיור עושה אותה פתוחה וע"כ יתקן כמ"ש לעיל כן נראה לפי ענ"ד דברי ידידו: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רפ"ב בעזה"י יערגין אור ליום ו' עש"ק ה' אייר תרי"ג לפ"ק

בס"ת שנמצא בו טעות ואח"ז נתערב באחרים וחפשו ובדקו ולא נמצא הטעות דין הזה כבר מובא בתשובות האחרונים בס' יד אליהו סי' פ"ח פסק דבטל ובס' בית לחם יהודא ביו"ד סי' רע"ט פסק דבשעת הדחק יש להתיר מטעם ס"ס אולי אינו זה ואולי כדיעה המתרת בשעת הדחק ואם יש ספק באיזה חומש הוי הטעות יש ג"כ ס"ס ובתשובת מרן הגאון בעל חת"ס בסי' רע"ז השיג על ספר יד אליהו מצד ב' טעמים א) בדבר שאפשר להכיר האיסור לא שייך