מהר"ם שיק יורה דעה ר

כשר ובספר בני יונה סוסי' רע"ד השיג על הטו"ז דגם במקצת פסוקי' יש נפ"מ אם הם פסוק אחד או לא וכיוצא בזה הקשה המג"א הנ"ל על לשון רמ"א באו"ח סי' ל"ב על הא דפסק שם הרמ"א דיש להניח רווח בין פסוק לפסוק בתפילין עיי"ש

ולפי ענ"ד יש לישב מהאי טעמא גופי' סתירת הש"ע דבס"ת איכא פסוק אחד דראשית הפסוק אין לו הכרע כדאיתא ביומא דף נ"ב דמהפסוקים שאין להם הכרע הוא הפסוק ארור אפם וכו' דיש ספק אי קאי על שלאחריו או דקאי על פסוק שלפניו וברצונם עקרו שור ארור וכפירש"י שם ולכך אין רשאין לעשות פסיק בין הפסוקים אבל בתפילין דאין שם החשש הזה ואין בו שום פסוק שאין לו הכרע ומסתמא קבלנו הפסוקים כמו שהן ולכך בתפילין שפיר רשאי להניח הפסק מעט כן נ"ל ועכ"פ כיון דההפסק בין פסוק לפסוק מצד הדין אין בו חשש אדרבה הי' ראוי לעשות כן אלא משום חשש הנ"ל וכיון שהוא רק חשש וכעין מראית העין ולכך שפיר מועיל תיקון כן נראה לי להסביר דברי הטו"ז

ועכ"פ לפי האמור לפי מ"ש הנוב"י בסי' קמ"ז הנ"ל הכלל הוא דאם עשה הסופר הנקודות והסימנים בין בדיו ובין בבלייא ווייס או בצפורן אם עשה זה כדי שידע לקרות איני מועיל תיקון אבל אם רק בין פסוק לפסוק עשה לו סממניות מועיל תיקון הן אם נעשה הסי' ע"י דיו וכ"ש ע"י שאר דברים אמנם כל הנ"ל לפי מאי דפשיטא לי' להנוב"י דאין שם שום חשש אחר אלא משום מקרא ומסורת אמנם הלחם חמודות בהלכות ס"ת אות ע"ד כ' דנראה לו הטעם משום מנומר הוא דפסול ובדרך הזה דרק מיעוט תיקן (אינו מובן ונראה חסר) לפי"ז גם אם עשה איש אחר את הנקודות ג"כ פסול אם הנקודות מרובין ולפי הטעם הזה יש לחלק בין אם עשה בצפורן או בדיו ולכאור' כיון דהרמב"ן ורבינו ירוחם המובאים בב"י שם ס"ל דהטעם משום מקרא ומסורת ולא משום מנומר יש לסמוך עלייהו

אלא דלכאורה י"ל דלא פליגו דטעמא דמנומר לפעמים מותר לתקן לפי מ"ש ביו"ד סי' רע"ט סעי' ד' דאם רוב הספר מתוקן ויש דף א' שאין בו טעות מותר לתקן אפילו ד' טעותים מותר לתקן אע"ג דיש לחוש משום מנומר כיון דרוב הספר מתוקן וגם דף א' שלם מותר לתקן ואין חוששין על מנומר א"כ ה"ה אם הטעם כאן משו' מנומר בכה"ג היו רשאין לתקן ולכך איכ"ל כיון דבמס' סופרי' סתמא תנינין דספר מנוקד פסול לכך הוכרחו לומר הטעם משום מקרא ומסורת ולעולם דחוששין נמי לטעם מנומר וא"כ אפילו לא עשה הסופר בעצמו הסימנים אם עשה כן ברוב הספר ואין בנמצא אף דף אחד שלא נעשה בו סימנים אפשר דיש לאסור משום הטעם של הלחם חמודת וכמו שחשש ג"כ בס' בני יונה על הטעם של הלחם חמודות אמנם י"ל כיון שלטעם מקרא ומסורת בנידון הנ"ל שנעשה אח"כ מועיל תיקון רק משום חשש מנומר יש לפסול בזה ושפיר איכ"ל דאם עשה בצפורן או בבלייא ווייס דיש לתקן או למחוק ע"י פומזי"ן שטיין שלא ישאר שום רושם ומותר לב' הטעמים כן נראה לפי ענ"ד

ומ"ש במכתב השני שהתרה בהקורא ההוא ואפי"ה עבר והתריס ולא שמע אל מעלתו בוודאי ראוי לקנסו דשוחט שאיתרע קצת חזקתו לא מחלו חז"ל על כבודם שלא להראות סכינו קודם השחיטה כמבואר ביו"ד סי' י"ח דדווקא לירא ה' מחלו חכמים את כבודם ולכך לדעתי ראוי להושיב ב"ד לדון על דבר השוחט הזה ואין לדיין בנידון כזה אלא מה שעיניו רואות דברי ידידו וכו' הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רע"ט בעזהי"ת יום ה' ערב שבועות תרל"ח לפ"ק חוסט

החיים והשלום וכל טוב ושמחת יו"ט לאהובי בן חורגי הרב הגדול המופלג בתורה מוה' ישראל מרדכי ני' אורינישטיין אבדק"ק קרעסטוהר יע"א ע"כ אל"ש

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי בענין שאירע בקהלתו בס"ת שנמצא בו בפ' קרח בפ' וידבר ה' וכו' וירם שצ"ל סתומה וטעה הסופר והתחיל לכתוב וידבר בראש השיטה השני' שסבר שצריך להיות פתוחה וכשנזכר גרר התיבה וידבר שבראש השיטה וכתבה בסוף השיטה שלמעלה ממנה בכדי שיהא סתומה אבל עי"ז נשאר חלק מקום הגרידה מתי' וידבר לזאת עשה הסופר במקום הגרד נקבים זהו תוכן שאלתו וגוף השאלה כבר פליגו בזה הנוב"י מהדו"ת סי' ק"ע והפנים מאירות ח"ב סי' כ"ד דלהפנים מאירות אפילו לכתחילה מותר לתקן כן כיון דהמקום הפנוי אינה שיעור פ' ואפילו למ"ד דשיעור פרשה סגי בעשר יודי"ן מ"מ התיבה של ויאמר שהי' בעובדא דידי' הי' רק בערך שמנה יודי"ן אלא שהנודע ביהודא כ' לפקפק בשם הרב הגדול מהר"ז אבדק"ק לאקענבאך ששם הי' הס"ת לפי שבאותו ספר עצמו במקום אחר עשה הסופר ג"כ שיעור פרשה שאינה רחבה יותר מן החמשה אותיות של ויאמר והוי תרתי דסתרו ולכך כ' דראוי לתקנו ע"ד אחר דהיינו שימחוק בשורה השני' תי' ויאמר וימשוך המכתב בשורה שלפני זה באופן שלא ישאר כמו ט' אותיות אלא פחות מט' אותיות ותיבות ויאמר ידחוק לכתוב אותיות קצרות ודחוקות באופן שתשאר גם בתחילת השיטה השני' מקום פנוי בערך ג' אותיות ויצטרפו זה עם זה ויהי' סתומה כדינו לדעת הרמב"ם וסייעתו עיי"ש שהאריך

והנה בנידון הנ"ל ג"כ אם הי' הסופר בא לשאול איך יתקן היו מורים לו כדעת הנוב"י דיניח בשיטה הראשונה מקום פנוי פחות מט' אותיות ויגרור תיבת וידבר וידחוק האותיות של וידבר כדי שיהא גם בשיטה השני' מקום פנוי בערך ג' אותיות להצטרף לשיעור סתומה עם שורה העליונה והי' כשר לדעת הרמב"ם אלא שהפמ"ג במשבצות זהב באו"ח סי' ל"ב אות כ"ו כ' דהטור פליג על זה ואפי"ה מנהג העולם לענין תפילין בשמע וא"ש לעשות פשרה הנ"ל אמנם בנידון שלו יש עוד ספק דהנה הסופר הרגיש בטעותו ונקב נקבים במקום שהי' כ' תיבת וידבר וסמך עצמו על הב"י שהביאו האחרונים שכ' שאם המקום פנוי ואינו ראוי לכתיבה לא חשיב לצרף לפרשה ומעלתו ני' פקפק דאין ראי' להבני יונה וגם אולי יש חילוק בין אם היו הנקבים או הקרע מעיקרא או שעשה אותם הסופר בידים עתה לזה דעת מעלתו לחתוך הנקבים וליתן על אותי מקום מטלית וימשוך בשיטה הראשונה שלא יהא נשאר מקום פנוי ט' אותיות שהוא פרשה ובשטה שני' יכתוב וידבר באותיות קצרות באופן שיהא נשאר גם בשיטה שני' מקום פנוי פחות מט' אותיות וכנ"ל וכדעת הנוב"י ממני לחוות דעתי כיון דגוף הסברא של הב"י אינו מוכרח ולא נמצא בפוסקים משא"כ צירוף מקום פנוי מב' שיטין מבואר ברמב"ם וגם בשאר פוסקים. וא"כ תיקון זה עדיף ועוד האריך

והנה אנן קי"ל ומבואר ברמב"ם פ"ו מה' יסוה"ת דגם תיבות קדושות אפילו אם אין בהם שם מ"מ הוא אסור מדרבנן לגרור ולמחוק אותם ולכך אם יש דעה המתרת באופן הזה כמו שהוא כתוב לפנינו סומכין על הדעה ההוא דלא לבוא לידי איסור גרידה על חנם תיבות מקודשות כיון דלמקצת דיעות הוא מותר כמו שהוא עתה ואין צריך תיקון והוי הגרידה או המחיקה שלא לצורך תיקון והוי איסור דרבנן

והנה אמת סברת הבני יונה לא נמצא בפוסקים והוא עצמו לא כתבו אלא בדדך אפשר ולא הביא שום ראי' לזה ואפי"ה נראה דסברתו נכונה כמ"ש התשב"ץ בח"ג סי' קנ"ה דאם מיעט בדף אחד שורה אחת ולא כ' רק מ"א שורות ובדפין אחרים כ' מ"ב שורות דהוי לדעת מקצת פוסקים המקום הפנוי פ' פתוחה סתומה אפי"ה כ' להכשיר בשעת הדחק כיון דבכל מקום שמניח שיטה פנוי במקום שצריך להיות פרשה המקום משורטט וכאן אין השיטה הפנוי משורטט ניכר דלא הניח אותה לפרשה אלא ששכח וכיוצא בזה כ' הפמ"א ח"ב סי' קע"ט ומבואר מזה כיון דיש איזה היכר דלא הניח לפרשה את המקום הפנוי אין קפידא בדיעבד ואע"ג דההיכר הזה של שרטוט בא אח"כ

וא"כ ה"נ בנידון של הבני יונה כיון דהמקום הפנוי יש בו נקבים זה עצמו היכר דלא הניח המקום פנוי כדי להיות פרשה ואפי' אם לא נסמוך על סברא זו מ"מ אפשר כיון דקודם המקום הפנוי לא נכתב אלא תיבה אחת ותיבה אחת לא מצינו בכל התורה כולה שהיא פרשה בפ"ע והמג"א בסי' תצ"ד כ' דלא מצינו פסוק מב' תיבות וא"כ יש היכר דהמקום הפנוי הוא רק מצד השכחה ולא גרע מהיכר של תשב"ץ הנ"ל כיון דאינו משורטט הוי היתר והכא נמי בפרט לחתוך ממנו הנקבים ולהניח במקומו מטלית שיש פוסקים שאוסרין זה ולדעתי מ"ש מעלתו שיש גם במקו"א פרשה שאינה רחבה יותר מן המקום הפנוי הזה והוי תרתי דסתרו הנה אם אין שם שם יוכל לגרור התיבה ההוא ולדחוק מה שאפשר שיהא שם מקום פנוי להיות שיעור ק' ברווחה ולא יצטרך לגרוד רק במקום אחד משא"כ בתיקון מעלתו יהא צריך בשני מקומות למחוק ולגרוד כן נראה לפי ענ"ד אבל בוודאי גם התיקון שכ' מעלתו אין בו חשש ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות והנראה בעיניו יעשה כאשר יורינו השי"ת דברי החותם בהחפזי וכו' אבי חורגו ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה ר"פ בעזה"י חוסט יום ב' ברכה תרל"ו לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לתלמידי הרב המאוה"ג מוה' אלכסנדר' אדלער ני' אב"ד דק"ק יאנקאוויטץ יע"א

מכתבו קבלתי ואשר ביקש ממני לחוו"ד בס"ת שנכתבו החתי"ן עם חטוטרות כדעת ר"ת אלא שהחוטרא שהיא ראוי