מהר"ם שיק יורה דעה קצט

למחצה דאע"ג דבקדשים אמרינין בפ"ק דזבחים דסתמא כשר היינו כיון שכבר הקדיש בפה אבל אם אינו מקדיש בפה כמו כתיבת ס"ת או האזכרות נראה דלא שייך סתמא כשר וכיון דילפי' כתיבה כתיבה דבעי' לשמה או מלכם וכן אצל מלך ישראל כתיב וכ' לו את משנה התורה נראה פשוט דבאזכרות דאיכא קדושה יתירתא דשבעה שמות אינם נמחקים וקדושים יותר משאר תיבות שבס"ת בוודאי בעי' לשמה בפני עצמם וכמו דקי"ל באו"ח סי' ל"ב

ובשאגת אריה סי' מ"ז האריך בזה דאם נתעבד לשמה לשם מזוזה אסור לכתוב עליו ס"ת דהיא קדישתא יתירה ובעי לשמה יותר ממזוזה א"כ כ"ש בכל שמות הקדושים שאינם נמחקים בוודאי בעינין לשמה בפני עצמם ושם האזכרה כיון דילפינין מקרא דס"ת בעי כתיבה לשמה כ"ש מאי דקדיש טפי כגון האזכרות בוודאי בעינין לשמה בפ"ע כן נראה לי א"כ כל השמות בכלל [וכן אלקים] וכן נראה דבעי' מן התורה לשמה ובשמות הקדושים בעינין נמי לשמה מצד יראת ה' כמו דילפי' דאסור להוציא שם שמים לבטלה מקרא דאת ה' אלקיך תירא וגם מקרא דאם לא תשמור וכו' ליראה את השם הנכבד והנורא כדאיתא בתמורה דף ד' והתם נמי נראה דמצד יראת ה' צריך לכוין בשעה שכותב את השם הקודש בחיל ורעדה שלא יקלקל את השם כן נראה לי וא"כ אם לא אמר בתחילה שכותב לשם קדושת השם פסול מצד טעם הא' אבל מצד זה הטעם משום יראה צריך להיות כותב לשמה בשעת כתיבה ממש ואפשר דגם משום יראה הוא רק חיוב מצוה דאת ה' אלקיך תירא אבל פסול לא הוי

ועכשיו נבוא לפלפול הטו"ז והחולקים עליו דהטו"ז כ' בסי' רע"ד דברי הסמ"ק וגם דברי התוס' בע"ז דף כ"ז דיש לומר בתחילת כתיבת ס"ת שהוא כותב לשם קדושת ס"ת והאזכרות לשם קדושת השמות וכ' הטו"ז דנפ"מ אם שכח לקדש שם אם אמר בתחילה כשר וע"ז חלקו עליו ולפי ענ"ד גם מדברי הטו"ז אינו מוכרח כלל זה הדין דהנה מסברא אינו מובן מה יועיל שאומר בתחילה שהרי אין אדם מקדיש דבר שלב"ל ואינו בידו עתה לכתוב השמות עד שיבוא מקומם וע"כ נראה דהטו"ז לשיטתו בסי' רע"ו ס"ל דצריך להקדים ולומר קודם כל שם ושם שיכתוב יאמר בפיו שכותב לשמה ולא סגי במחשבה בעלמא וע"ז שפיר אמרינין דאם אמר מתחילה בפירוש בפיו מועיל אח"כ בכל שם ושם מחשבה בדיעבד כדאמרינין בריש זבחים דכל העושה על דעת הראשונה הוא עושה

ולכן מדברי הסמ"ק ותוס' הנ"ל אין ראי' דלפי הנראה בתוס' יש ב' תירוצי' אי סתמא כשר בשמות וכבר כתבתי לעיל בשם הריטב"א דשמות הוי כמו קדשים אע"ג דבקדשים אמרינין בסתמא כשר היינו משום דמסתמא כבר הקדיש וא"כ ה"נ אם כבר קידש כל השמות מעיקרא אז מועיל הסתמא לכ"ע לכל הדיעות וא"כ גם בנידון הנ"ל אם בשעת כתיבת השמות ידע שהוא שם וחשב לשמה אם מעיקרא בתחילת הכתיבת ס"ת אמר שכותב כל האזכרות לשמה) מועיל. אבל אם כתב רק סתמא דנימא דסתמא (ג"כ) לשמה קאי לפי הסכמת רוב הפוסקים לא קי"ל הא דחשב בסתמא (דיועיל) ואין סמך מדברי הסמ"ק והתוס' דאיכ"ל דהם (נמי) קאי (ס"ל) סתמא פסול ורק באופן הזה ( כנ"ל) מודים דכשר ואפשר לא פליגו רוב פוסקים עליהם ומ"מ האחרונים בס' מלאכת שמים וקסת הסופר כ' דע"כ בסתמא אין לסמוך על זה אלא א"כ בשעת הכתיבה ידע שהוא שם וחשב לכתוב השם אלא שלא הוציא בפה מהני מה שאמר בתחילת הכתיבה ולצאת ידי כ"ע צריך לסלק היריעה ההוא

אמנם מה שהעיד הסופר הזקן שיש לחוש בזה בכל ס"ת שהסופרים עושין כן (הנה) לענין קריאה בס"ת שהרבה פוסקים סוברים כתשובת הרמב"ם כמבואר בב"י סי' רע"ט וא"כ הוי ס"ס ורשאין לקרות בהן אפי' לפי דבריו מ"מ לענין מ"ע של כתיבת ס"ת או במקום שיש ספרי תורות אחרים הידועים שנכתבו כדין אין לקרות בהן לא משום חומרא אלא משום שכך הסכימו האחרונים וקי"ל כבתראי ואע"ג שצריכין לגנוז היריעה מ"מ הרי כך צוותה התורה דניזול בתר רובא ודהלכה כבתראי

ומה שהעיר עוד דידוע דבין שם לשם באו בני אדם אל הסופר ועי"ז הסיח דעתו אי חשיב כמתעסק הנה זה אינו יודע רק הסופר בעצמו אם בשעת כתיבה ידע שכותב השם אלא שכ' סתמא או כתב רק כאלו הי' כותב תיבה אחרת והוי כמתעסק דהיינו בהי' צריך לכתוב שם חל והסיח דעתו ככותב תיבת אל שאינו שם בכה"ג וודאי דלא מהני אפי' אמירתו בתחילתו קודם שהתחיל לכתוב שיכתוב האזכרות לשמה והנני חותם בברכה המשולשת דברי ידידו הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רע"ז להרבני המופלג בתורה החרוץ ושנון כש"ת מוה' משה ליב ליטש נ"י

מכתבו קבלתי וע"ד הקושיא אשר כ' מעלתו בגיטין דף נ"ד ע"ב דאמרינין בכתב כל האזכרות שלא לשמן לא מהני להעביר קולמוס משום מנומר והקשה הא אמרינין במנחות דף כ"ט ע"ב ואם יש שם דף אחד שאין בו טעות מצלת על כולן ורשאי לתקן כל הדפין אע"ג דטפי משלש מחזי כמנומר ואפי"ה דף אחד שאינו מנומר מציל על כולן וא"כ ה"נ נימא כן והרי בסדר תרומה לא נמצא בכל הסדרא אלא שם אחד בתחילתו וא"כ הרי יש בוודאי מסדר תרומה יותר מדף אחד דאין בו שם ואין בו נימור ויהי' זה מציל על כולן זהו תוכן קושיתו וקושיא זו כבר שמעתי בימי חרפי ושמעתי גם תי' די"ל דווקא היכא דהשמות נכתבו בקדושה כדי שלא להביאם לידי גניזה הוא דאמרינין דדף אחד מציל על כולן אבל היכא דנכתבו השמות שלא בקדושה איכ"ל דלא הקילו לומר דדף אחד יציל על כולן

ולי נראה עוד תי' דאיכ"ל דווקא מינו מגין אבל שלא במינו אינו מגין וא"כ דווקא התם דהפסול בא שהדפין נכתבין בטעות ויש אחד שכתוב בהכשר וכראוי בלא טעות אז האחד מגין על כולם וא"כ ה"נ אם הי' דף אחד שיש בו שמות הנכתבים בקדושה הי' אפשר לדמות להתם דחד דף יגין על כולם אבל הא דגיטין מיירי שכל האזכרות נכתבות שלא לשמן מה נאמר הרי יש בו דף שאין בו שם דף שאין בו שם א"י להציל על דף שיש בו שמות

ובלא"ה הרי לדף שאין בו שם כל מעליותא דידי' הוא שאין בו חסרון משום שאין בו שמות ויש בו רק שלילות חסרון וא"כ יש לישב עוד דעד כאן לא שמענו התם במנחות אלא דמעלת דף אחד שנכתב בזהירות הוא מגין על חסרון דפים אחרים שנכתבו שלא בזהירות אבל כאן גם לאותו דף שאין בו שמות לית בי' מעליותא ושוה לאחרים אלא דכאן כל מעליותא דידי' דמשולל משמות ושלילת חסרון אינו יכול להגין על חסרון ותו דדף זה עצמו ג"כ שוה לאחרינא דגם הדפין האחרים כל התיבות שאין בהם שם נכתבו כראוי וגם דף זה אין בו מעליותא יותר שגם אלו הי' בדף זה שם הי' שוה לאחרינא בחסרונם אלא שאין בו שם וכיון שהוא שוה לאחרינא איך יגן עליהם והוא פשוט לפי ענ"ד דברי ידידו הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רע"ח בעזהי"ת חוסט יום ד' פ' בא תרל"ו לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג מוה' מרדכי פריעד נ"י אבדק"ק אסאנפיא יע"א

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי ע"ד ס"ת שעשה בו הקורא נקודות בסוף פסוק ובסוף פרשה גם ציין בו טעמים הנגינה בכדי שיוכל לקרות וקי"ל בסימן רע"ד דס"ת המנוקד פסול אפי' אם הסיר הנקודות ונסתפק מעלתו אם גם בבליי"א פעד"ר הדין כן כי הקורא הנ"ל ציין זאת בבליי"א פעדע"ר ושוב כ' לי מעלתו במכתב השני לשאול אם גם ברשימה בצפורן הדין כן אלא שכ' מעלתו לפי הטעם שהובא בטו"ז משום מקרא ומסורת וזה דווקא שייך אם הסופר עשה כן אבל אם כתבן אחר אחרי כך הדין אם מוחקן כשר ועוד האריך

והנה גוף הסברא שכ' מעלתו נ"י כבר נאמרה בנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' קמ"ז וכ' בפשיטות דדווקא אם עשה הסופר כן אז יש לחוש דכיון שנקד לא כ' אלא עפ"י המקרא והוי כמזוייף מתוכו יעוי"ש והיינו כמ"ש מעלתו נ"י ולפי הטעם הזה אין חילוק בין אם עשה ע"י דיו או בליי"א פעדע"ר או אפי' בחריצת צפורניו לעולם נשאר בפסולו אפי' אם הסיר הרשימות שעשה שלא יהי' נכרין ובאמת לפי"ז לכאורה קשה אמאי אם הניח רווח כשר הרי ג"כ כ' הס"ת על הדעת והכוונה שיש שם פסוק מיהו בתשובת הריב"ש סי' רפ"ו ששם מקור הדין זה ביאר הדברים שבהנחת רווח אין הכרח שהניח כן שלא עפ"י המסירה לפי שלפעמים גם באמצע הפסוק אם הניח הסופר קצת רווח בין תיבה לתיבה וכו' יעוי"ש. וע"כ כוונתו דכיון דאינו מוכרח אין מוציאין הסופר מחזקתו או דהכוונה דכיון דאינו מוכרח אם חישב באמת הפסיק הוי כדברים שבלב כיון דאין המעשה מוכיח ולכך אם הניח רווח עדיין הס"ת כשר ולכך דווקא אם נקד בדיו הוי כדבר המוכיח וממילא מובן דאין חילוק בין דיו לבלייא פעדר או רשם בצפורן שמוכיח שעשה כן במזיד כדי להפסיק פסול ואפשר שאם רשם בצפורן י"ל שעשה כן בלי דעת ורצון להפסיק אלא כמתעסק וקיל בזה רשימת צפורן מדיו או בלייא ווייס

והנה הטו"ז דייק שם בסעיף רע"ד דאם עשה הפסק בין פסוק לפסוק ואח"כ העביר הדיו או הרושם כשר משום דע"י הפסק בין פסוק לפסוק לא נשתנה הענין בין למקרא ובין למסורת ואינו פסול אלא שכ' הנוב"י מהדו"ק בחיו"ד סי' ע"ד דלהמרש"ל הפסול בנקודה ההוא משום יתיר ולפי הסכמת הנוב"י הטעם משום דכל פסוק דלא פסקי' משה אנן לא פסקי' לי' דאין אנו בקיאין בפסוקים כדאיתא בקידושין בסוף פ"ק והובא במג"א סי' ל"ב ס"ק מ"ה ולכך בדיעבד אם סילק הנקודה אפי' אם הסופר עשה הנקודה בשעת כתיבה מ"מ