מהר"ם שיק יורה דעה קצח

והתשב"ץ והחינוך ב"י כתבו זה רק לדידן דקי"ל מב"מ אם אינם תרווייהו עולין מבטלין זה את זה וא"כ ה"נ

ואעפ"י שכתבתי סברא להסביר דברי התשב"ץ הנ"ל מ"מ נ"ל דאפילו לדידהו היינו דווקא אם אין הכתב העליון מועיל ומיפה כתב התחתון אבל אם הכתב התחתון כבר ישן ומיושן וזה הכתב העליון מהדרו ובא להנאותו והידור מצוה דאורייתא ולדעת רש"י ריש פרק לולב הגזול אפילו בדיעבד מעכב לפעמים ההידור כמבואר שם בכפ"ת לישב קושית תוס' וכן הוא בחידושי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל וא"כ שניהם מצוות ומצוות אין מבטלות זו את זו ובמצות שוות נראה דאפילו רבנן דהילל מודים כמו דאמרינן תרווייהו עולין נינהו ובכה"ג לכ"ע אם מעביר קולמוס כדי ליפותו לית בי' משום מחיקה וכמו דקי"ל באו"ח בסי' ל"ב סעי' כ"ז בשם תה"ד דכדי ליפות מותר להעביר הקולמוס אפילו בתפילין ובשע"ת כ' שם דתשב"ץ חולק ע"ז ולפי ענ"ד כמ"ש דאין כאן מחלוקת וכל הנ"ל כתבתי בדיו ע"ג דיו היכא דשניהם נכתבו לשמה העליון והתחתון

ועתה נבוא לחלק השני באם נכתב התחתון שלא לשמה דאיתא בגיטין דף כ' דתליא בפלוגתא אם מועיל העברת קולמוס וכן הוא באה"ע סי' קל"א הביא דיעות בזה וראיתי בקונטרס של פר"מ נ"י שהחזיק בדברי הפוסקים המובאים בס' גט פשוט סי' קכ"ה דאפילו למאן דס"ל בעלמא לענין לשמה דמועיל העברת קולמוס מ"מ אם הכתב התחתון מעדים פסולים או שנכתב במחובר בכה"ג איכ"ל דגם לר"י אינו מועיל ומעלתו נ"י הביא ראי' לזה מקושית המהרש"א ומהר"מ שיף בגיטין דף י"ט בתוס' ד"ה דיו ע"ג דיו שהקשו לפי תי' התוס' דהיכא דהעליון נכתב לשמה מקרי כתב א"כ איך אסרו שם בעדים שאינם יכולים לחתום להם למטה בסיקרא וע"כ כתירץ מהר"ם שיף דדווקא לענין לשמה מועיל זה דלענין לשמה סגי הן בתחילתו והן בסופו ולכך מועיל משא"כ היכא דיש פסול במכתב התחתון מצד עצמו ובאמת גם אני צידדתי כן בחידושי שם

אלא דקשה לי דאם נימא דאפילו בכה"ג שהכתב עצמו נכתב לשמה אינו נחשב הכתב העליון דכתב העליון לא מקרי כתב כיון דכבר כתוב ועומד וכעין דאין איסור חל על איסור וקדושה חל על קדושה אלא לענין לשמה מועיל הכוונה האחרונה דא"כ עיקר ההכשר ע"י כתב התחתון וקשה איך יועיל זה הא קי"ל מדכתיב וכתב ונתן דבעי' שלא יהא מחוסר שום דבר בין כתיבה לנתינה אפילו אם מחוסר רק קציצה בין כתיבה לנתינה הגט בטל כדקי"ל באהע"ז סי' קכ"ד וא"כ בין כתב התחתון לנתינה הא מחוסר תיקון שיעשנה לשמה וא"כ פסול הכתב מן התורה ומאי יועיל הכתב העליון וע"כ דבכה"ג בכותב כתב העליון לשמה אמרינן דכתב העליון הוא כתב הגט ובה מתכשר וא"כ עדיין נשאר קושית המהר"ם שיף הנ"ל

ולכאורה הי' נ"ל לומר דבסברות הנ"ל פליגו ר"ח ור"א בר יעקב בגיטין דף כ' דלר"ח ס"ל אליבא דר"י כתב עליון כתב היכא דכותב לשמה לפי תי' התוס' אמנם לר"א ב"י דס"ל דאפילו לרבנן אינו פסול אלא משום ואנוהו וקשה אי כתב העליון כתב ובו נתכשר והוא נאה מאוד למה לא נקרא ואנוהו בשלמא אם נימא כתב העליון אינו כתב גם לר"י אלא שמועיל להכשיר כתב התחתון שהי' פסול מעיקרא ועכשיו מכשירו כיון שהי' עליו שם פסול אינו נאה להכשירו אבל אם באמת כשר רק בכתב העליון והוא כשר מתחילתו ועד סופו נראה דחשיב ואנוהו ג"כ ובאמת לא קאמר ר"א ב"י אבל הכא בגט כשר לכ"ע אלא אמר אבל הכא לא ואיכ"ל דבאמת פליג על ר"ח וסובר קושיא שלי לאמת דבגט יש לפסלו מדכתיב וכתב ונתן וא"כ גט אינו דומה לס"ת דס"ת אפילו מחוסר תיקון אין בו פסול ואינו פסול לרבנן רק משום ואנוהו ור"י ס"ל דגם משום ואנוהו אין לפסול אבל לענין גט איכ"ל לר"א ב"י פסול לכ"ע אפילו לר"י כיון דס"ל כתב העליון אינו כתב גמור כיון שהי' כבר כתוב ועומד ורק לענין לשמה דמועיל אפילו מקצת כתיבה ומקצת כתיבה מיהו נקרא אבל העיקר הכשרו בכתב התחתון וא"כ בגט דבעי' וכתב ונתן שלא יהא מחוסר בין כתיבה ונתינה איכ"ל דאפילו לר"י פסול ובזה מובן היטב דברי ההמ"ג בפ"ג מהלכות גירושין דכ' דבגט לכ"ע פסול להעביר עליו קולמוס ותמהו עליו שהוא נגד הש"ס ולהנ"ל יש להסביר סברתו וא"ש

ועכ"פ לענין להעביר קולמוס על גט הנכתב במחובר איכ"ל דגם לר"י לא מהני וכמ"ש מעלתו ני' וכמו שהביא ג"כ מגט פשוט סי' קכ"ה ומיושב שפיר קושית חמיו הגאון זצ"ל וכמו שכתבתי ולענין ח"ת דג"כ תליא בזה קשה לפי מ"ש הרמב"ם בפ"ט מכלי המקדש דהי' על הציץ כתוב בדיו קודש לה' וגם נחלק מצד הפנים בחקיקה וכמ"ש הכ"מ שם ב' מדכתיב בקרא ויכתבו עליו מכתב פיתוחי חותם קודש לד' וא"כ קשה מאי פריך בגיטין דף כ' מציץ דתניא דחקקו בו כדינרי זהוב ומאי קושיא דנהי דחקיקה לא מקרי כתב מ"מ מאי דכ' בדיו שפיר מקרי כתב ומנ"ל להקשות וכבר העיר בזה בגט פשוט הנ"ל וצ"ע

ומה שפלפל מעלתו נ"י על הקושיא הנדפסת משם הגאון מוה' עקיבא איגר זצ"ל דלתוס' משום דכתב השני לשמה מקרי כתב לא תיקון א"כ מאי פריך בשבת דף ק"ג דלר"י יהא חיוב בכתב ע"ג כתב ומאי קשיא דלמא ס"ל כרבא ומלתא דא"ר ל"ת אי עביד ל"מ ולדעת מהרי"ט בכה"ג כיון דהוקל האיסור עי"ז לא מהני וא"כ לא חשיב תיקון ופטור ומאי פריך ובאמת השעה"מ בפ"ג מנדרים הוכיח דתוס' ס"ל כמהרי"ט

אמנם לפי ענ"ד נראה לפי מ"ש התוס' בביצה י"ב גבי מבשל גיד הנשה בחלב דהוא רוצה לאכול כזה הוי צורך קצת ותיקון ולכאורה דברי תוס' הנ"ל סותרין לדברי התוס' שכ' בשבת דף ק"ו ע"א בשורף דבר האסור בהנאה כדי ליהנות ממנו חשיב מלאכה הצריכה לגופה אבל מקלקל הוא ונראה דהתם מיירי בשוגג ולכך לא מקרי תיקון אלא קלקול שהרי אין רצונו לאכול איסור אלא שטעה אבל בביצה דמיירי לענין מלקות וע"כ היינו במזיד וכיון דבמזיד רוצה ליהנות ממנו באיסור הוי מלאכת מחשבת וחייב עלה בשבת וא"כ שפיר פריך בשבת דף ק"ג דכתב ע"ג כתב פטור דמיירי בין בשוגג בין במזיד וא"כ קשיא כיון דכתב העליון כתב או תיקון אע"ג דעל פי הדין לא מהני מ"מ לדידי' הוי מלאכת מחשבת כן נראה לפיענ"ד ואחתום בברכה וכו'

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רע"ו בעזה"י חוסט יום ב' לסדר שלח שנת תרל"ז לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' משה סג"ל פאלאק נ"י האב"ד לעדת היראים דק"ק באניהאד

מכתבו קבלתי ובו נשאלתי לחוות דעתי באחד שכותב ס"ת לעצמו ובתחילת הכתיבה אמר שהוא כותב התורה לשם קדושת ס"ת והאזכרות לשם קדושת השם ושכח לקדש שם אלקים והפוסקים חולקים בזה ולדעת הטו"ז בסי' רע"ד כיון שאמר בתחילה שכותב כל האזכרות לשם קדושתם בדיעבד סגי אם שכח ובס' מלאכת הקודש האריך לחלוק דלא מהני מה שאמר בתחילה ומספקא לי' למעלתו נ"י אם רשאי להחמיר כיון דע"י חומרא זו אתא לידי קולא שצריך לגנוז יריעה שלימה שיש בה כמה שמות ומעלתו נ"י חקר עוד כמה חקירות אי כל האזכרות בעי' לשמה ואם זהו הוא דאורייתא או דרבנן ולפנינו יבואר אי"ה ובגוף הדבר שהוא פלוגתות הפוסקים אין אני רוצה להכריע ואינני כדאי להכריע ובפרט שרוב האחרונים החמירו בזה וגם בספר ברכ"י בסי' רע"ו הסכים כן להחמיר ולא באתי אלא לכתוב דעתי את שנראה לי בשורש הדברים

הנה הפרמ"ג באו"ח סי' נ"ב סעי' ל"ב מצדד ג"כ לומר דהוא רק מדרבנן ובס' קרית ספר פ"ח מתפילין כ' דהוא רק משום ואנוהו ולכאורה נ"ל ראי' מדברי הירושלמי דמן התורה בעי דבירושלמי פריך על הא דאמרו חכמים אם צריך לכתוב השם והי' דעתו לכתוב יהודה וטעה ושלא לכתוב ד' ואמרו חכמים דאין השם מן המובחר והקשה בירושלמי איך שייך אינו מן המובחר ותי' דלדברי ר"י קאמר והובא ג"כ דברי הירושלמי ברשב"א גיטין דף כ' ותי נימא דכתיבא השם לשמה הוא רק משום ואנוהו מאי פריך וע"כ דגוף הכתיבה של שם בוודאי בעי' לשמה וכוונת קרית ספר הוא דווקא בכותב סתמא וס"ל דסתמא לשם לשמה הוא ולכך ברצה לכתוב יהודה דווקא בכה"ג וודאי פסול מן התורה רק בגט אמרינן בפ"ק דזבחים דסתמא אשה. לאו לגירושין קאי ובתוס' מנחות דף מ"ב יש ב' תירוצים בזה משום דק"ל למה אצטרך למעט גוי מוקשרתם עיי"ש והסכימו הראשונים: והאחרונים דסתמא פסול בס"ת

ובאמת גוף הקושיא של התוס' קשה לי הא אצטרך כגון שאמר הגוי בפירוש שכותב לשם קדושת ס"ת או קדושת השם וא"כ דברים שבלב אינם דברים וכ' הר"ן בנדרים דף כ"ח דאפילו אצל אונסין אם אומר בפיו דנדר לעולם אינו מועיל המחשבה לבטל דדברים שבלב אינם דברים ואפשר דהחשש דלמא אמר בפיו בחשאי לבטל ויש בזה פלפול ואין כאן מקומו ונראה דהיכא דבעי' לשמה בכה"ג דברים שבלב הוי כמו דברים דנהי דלא חשיב לבטל הדיבור מ"מ גם לשמה אינו

ועדיין קשה הא קי"ל ביו"ד סי' קי"ח דהיכא דגוי לא מתהני מהחליפין לא נחשד שעושה כדי לקלקל ולמה ניחוש כאן שמא אמר בפירוש ונראה דדווקא מעשה אמרינין דלא עביד היכא דאין לו הנאה אבל שב ואל תעשה דהיינו שיכתוב סתמא ולא יחשוב לשמה שפיר איכ"ל דחיישינין וא"כ שפיר הקשו התוס' כיון דסתמא פסול למה אצטריך קרא דוקשרתם. והכ"מ באמת כ' דאם מצד לשמה הוא רק ספק חשש משא"כ בקרא דוקשרתם אמנם מאיזה קרא ילפינן דבעי דווקא לשמה וסתמא פסול זה אינו מבואר והנה הרמב"ן במלחמות בסוכה דף ט' הביא דילפינין מקרא דועתה כתבו לכם ודרשינין לכם לשם חובתכם והריטב"א שם כ' דכל דבר שבקדושה כגון כתיבת ס"ת פשיטא דבעי לשמה ולא צריך קרא על זה ובמנחות דף ל"ד אמרינין דילפינין כתיבה מכתיבה מסוטה או מגט ואין גז"ש