מהר"ם שיק יורה דעה קצז

סי' ר"א סעי' ד' כהתשב"ץ דרוב המצויין לעשות מקוה מומחין הן וגם לענין מלמד כ' כן המרדכי בפ' מי שמת אות תרכ"א ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס בחיו"ד סי' רמ"ד לענין מילה וא"כ הרוב מסלק חזקה דהשתא כמו דמסלק חזקת איסור בשחיטה וכ"ש הוא ואפילו הי' שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקה הא זה רק מדרבנן ובדרבנן סגי בחד ספק דלמא כשר בנקב ואפילו הי' מעיקרא ובלא"ה הא כתבו הראשונים שם בשחיטה דלא אמרינין בכה"ג סמל"ח והרשב"א בתוה"ב הארוך ריש ה' שחיטה האריך בזה

ובאמת הא דפשיטא לי' להב"י דבניקב י"ל דאינו פסול משום מוקף גוויל קשה לי דבפ"ק דמגילה בירושלמי הלכה ט' מדמה שם נקב לעירוב אותיות ונהי דשם משמע דאפילו אם נעשה הנקב אח"כ פוסל ובזה ע"כ ש"ס דידן חולק מיהו זה יש לדחוק אולי הפי' בירושלמי וניקב נקב היינו מעיקרא או דחייש אולי הי' הנקב מעיקרא ורב לשיטתו דס"ל בקידושין דף ע"ט דאלים לי' חזקה דהשתא דהרי בוגרת לפנינו ואפשר דלא ס"ל להירושלמי דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין וכן מוכרח לכאורה בירושלמי דאל"כ איך קאמר דאשיאן סובר כר"י ודוחק לומר דסובר כר"י ועדיף מיניה דאפילו בסוף פוסל וא"כ הרי אשיאן דלא כר"י

וראיתי בקרבן עדה שכ' שהרשב"א לא ראה דברי הירושלמי במגילה וחלילה לומר כן ואני מצאתי שהרשב"א עצמו בתשובה סי' הרי"א מביא הירושלמי דמגילה ואפי"ה סובר כפירושו וע"כ דצ"ל כנ"ל ועכ"פ מוכח מהירושלמי דנקב מעיקרא פסול וע"ז לא מצינו דהש"ס דידן חולק וצ"ע ועכ"פ לדידן דקי"ל רוב מצויין בוודאי אין חוששין ומעלתו כ' לחלק דמרשות לרשות לא מחזקינן הנה זה לא מצינו רק לענין ממון אבל איסור דקאי על הגוף דאיתרע לא שמענו לחלק דהבשר גם החלב למאן דאוסר אין חילוק בין רשות לרשות

עוד האריך מעלתו בדברי הר"ר יונה בנמצא גף שבור ולפי ענ"ד אפילו נימא כהר"י טעמו וסברתו דס"ל דתלינין ריעותא ברוב הזמן יותר ממה דנימא דנעשה במיעוט הזמן דלאחר שחיטה דכל החשש מצד רוב הזמן כאן בס"ת רוב הזמן לאחר כתיבה ועוד דאפילו נימא דטעמו דר' יונה משום דס"ל כקושית התוס' בחולין דף י"א מנ"ל בחזקה דאיתרע ותי' התוס' דבנגע ג"כ איתרע וס"ל כמו שכ' הר"ן רפ"ק דנדה דהא דהוכיחו התוס' שם דגם בספק טומאה ע"ה לענין למפרע אזליזון בתר חזקה הוא משום דעל למפרע לא איתרע וא"כ ה"נ לפי פרש"י בחולין ראי' מנגע מן למפרע ושם ליכא ריעותא אבל מכאן ואילך ס"ל דלא אזלינין בתר חזקה דאיתרע דאין ראי' מנגע

ובזה מיושב מה שמקשינין עליו ממה דמתיר חלב דעל למפרע ליכא ריעותא מ"מ אפילו נימא כן הוי ספק וא"כ שוב הוי בנידון שלנו ס"ס נמי שכתב הנוב"י ועוד דהפמ"ג בפתיחה לטריפות כ' דרק מדרבנן סגי בחד ספק וכדלעיל ומצד כל הטעמים הנ"ל נראה פשוט דס"ת הנ"ל כשר והנראה לפי ענ"ד כתבתי ידידו הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רע"ד יום ו' עש"ק לסדר בהר שנת תרל"ח פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכ"ט לאהובי חתני הרב המאוה"ג המופלג מו"ה יעקב פראניר ני' אבדק"ק אדא יע"א

מכתבך קבלתי שבוע זאת ומה ששאלת אותי בס"ת שהלמ"ד מן השם שבשיטה תחתונה הולכת לתוך ך' של אלקיך שבשיטה העליונה ועי"ז נראה הך' כמו ה' ונראה לך להתיר לגרור מקצת מן הך' העליונה שהוא מן הנטפלים שאינו אסור רק מדרבנן ולגרור מקצת ממנה הוא רק חצי שיעור וכ"ש ליש אומרים הוא רק מדרבנן בשאר איסורין והוי תרי דרבנן ואפשר להתיר לצורך תיקון הס"ת עכ"ל בקצרה לדעתי פשיטא לי דחצי שיעור אסור בכל התורה כולה ואפי' בשבועה דבדה הוא האיסור מלבו ויש היתר בשאלה אפי"ה ח"ש אסור כמ"ש הר"ן רפ"ג דשבועות דכיון דהגמרא מסיק הטעם דחזי לאיצרופי וזה שייך בכל האיסורין קי"ל בש"ע יו"ד בה' שבועות ובלא"ה אפילו למ"ד דבעלמא א"ש דרבנן כאן לענין מחיקת השם כתב בס' בני יונה דבוואי אפילו מקצת מן השם אסור דהרי בע"ז ילפינין מקרא דחייב לשרש אחרי' כל שורש ואף מקצת מע"ז וע"ז נאמר הלאו לא תעשון כן ל"ד אלקיכם למחוק אפילו מקצת מהשם ואפילו ח"ש אסור כאן לכ"ע ועוד הנוב"י מהדו"ת סי' קס"ט בחיו"ד כ' סברא גדולה דמקצת לא גרע מנטתל להשם כיון דקי"ל דהנטפל מלאחריו אסור למחוק הה"ד דמקצת ג"כ אסור ואין זה תרי דרבנן אלא חד דרבנן

ולכאודה דרשאי למחוק הך' משום דכבר הוא מחיקה ועומדת כמו דקי"ל ביו"ד סי' רע"ו דאם רגל של הה' דבוקה למעלה לגמרי רשאי למחוק דכבר הוי כנמחק וזה ילפינין במס' סופרים ובש"ג בסוף פ' שבועות העדות האריך בזה אלא דגוף הדין אינו ברור דאפילו אם הולך האות לתוך הד' כ' המג"א בסי' ל"ב בס"ק מ' דיש מתירין ואפשר בנידון דידך נשתנה האות לגמרי ותינוק דלא חכים ול"ט אינו יוכל לקרותו ואפילו אם נכתב תחת כ' ה' גם כן אינו נשתנה השם לגמרי כי אפשר לקרותו בה' ומכח זה לא ידעתי שום תקנה לא לקדור עם שאר תיבות כמ"ש איזה אחרונים דזה דווקא אם הפסול בשם משא"כ כאן ואפשר דע"י הגרמה דהיתר דהיינו ע"י תינוק שהתיר בתשובת בית אפרים סי' ס"א ונהי דהנוב"י נראה דפליג כמבואר בפ"ת סי' רע"ו ס"קט (ועיין בפ"ת ס"ק י"ט) באות הנטפל אפשר להתיר וגם זה קשה ולדעתי יכולין להמשיך הל' באלכסון ולעשות הו' שעל הל' עבה כדי שתמשוך הו' לחוץ לאות הך' ולא תדמה הך' לה' כן נראה לי אם סופר מומחה יוכל לתקן על אופן זה ולא יצטרך לסלק כל היריעה כן נראה לפי ענ"ד דברי חמיך הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה עה"ר בעזהי"ת חוסט אור ליום ג' פ' ראה תרל"ו לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגדול המופלא ומופלג בתורה כש"ת מוה' יהושע ברוך רייניטץ אבד"ק טשעטשוויץ יע"א

מכתבו קבלתי וגם הקונטרס ששלח לי פר"מ נ"י ואם אמנם שאין לי פנאי ומעלתו נ"י ביקש ממני להשיב לו ועד מהרה יריצו דברי לזה לקחתי מעט פנאי וראיתי בהם דברים נכונים וישרים למוצאי דעת ובאגרת שכ' לי מעלתו נ"י עיקר הפלפול על מ"ש בתשובת מהרי"א סי' רפ"ז ולזאת אמרתי להשיב בקצרה בענין הזה הנה בדין דיו ע"ג דיו איתא בתשובת חינוך ב"י סי' ע"ב באחד שכ' פסוק ויאמר ה' אלקים אל הנחש והשמיט תיבת אלקים ומספקא לי' אם קידש תיבת אל או לא ופסק שם דאסור להעביר קולמוס דאולי קידשו והוי כמחיקה והביא ראי' מדברי הש"ך בסי' רע"ו ס"ק ו' ואם לא קידשו מעיקרא לא מהני העברת קולמוס כמ"ש הש"ך בס"ק ב' ובאמת הראי' שהביא מס"ק ו' דהוי כמוחק תמוה כיון דבס"ק ב' כ' דאינו מועיל שוב א"א לו בס"קו להקשות דיעביר עליו קולמוס ובלא"ה שם בסק"ו דמיירי בדיו ע"ג זהב דהוי כדיו ע"ג סיקרא דחשבינן בגיטין דף י"ט דחשוב כמוחק משא"כ בדיו ע"ג דיו מפורש שם בהיפוך ובלא"ה תמוה הדבר לומר שבזה שהוא מיפה הכתב שיתקיים יותר יהא חשוב כמחיקה וגדולה מזו כ' הנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' קפ"א דאפילו צבע על צבע אחר כל שהוא לנאותו א"א לומר שהוא בכלל ואבדתם את שמם ול"ת כן לה' אלקיך וכן פסק מרן הגאון בעל חת"ס ז"ל בחיו"ד סי' רנ"ו וכן פסק בפ"ת ביו"ד סי' רע"ו ס"קו

אמנם בתשב"ץ בח"א סי' קכ"ז שהביא ג"כ הגאון מהרי"א שם כ' בדרך ספק דאפשר לומר דאפילו דיו ע"ג דיו הוי כמוחק והוא עצמו שם הקשה א"כ מאי פריך בגיטין דף נ"ד דלעבור עליו קולמוס הא הוי כמוחק ותי' דסתמא פסול מהדין דהרי אמרו שם כל ס"ת שלא נכתבו האזכרות לשמן אינה שוה כלום וא"כ מותר למחקו כמו שתי' מעלתו נ"י ותימה על מהרי"א הנ"ל שהביא דברי התשב"ץ ואפי"ה קשיא לי' כנ"ל ובאמת שם בתשובת מהרי"א הביא בקצרה רק בר"פ וכך הקשה מעלתו נ"י דמדיו ע"ג סיקרא אין ראי' ובפנים בתשב"ץ באמת צידד בכל זה ועפ"י האמור מבואר מה שתי' עוד מעלתו נ"י שאפילו מוחק ע"מ לתקן אסור בשם אפי"ה אם מתקן מיד ע"י המחיקה מותר והוא סברא ישרה וכן הביא בפ"ת ביו"ד סי' רע"ו ס"קט בשם ספר משנת חכמים כן וכ"כ בש"ג ספ"ד דשבועו' אבל לישב דיעות פוסקים הנ"ל אינו מספיק שהרי החינוך ב"י ותשב"ץ הנ"ל ס"ל דאפילו אם מתקן מיד ע"י המחיקה איכא חשש מוחק השם (ומ"ש מעלתו נ"י במכתב האגרת אם כתב העליון אינו כתב לא חשיב מוחק לא מסתבר לי דנהי דאינו כתב הואיל וכבר הי' כתב מ"מ אפי"ה מקרי ביטול דדבר אחר ניתן עליו על כתב התחתון וכן נראה מבואר מדברי התשב"ץ הנ"ל)

ולי הי' נראה לומר כיון דהדבר מצד עצמו קשה להבין כדלעיל איך יקרא זה מעביר דיו ע"ג דיו והאירו האותיות עי"ז יותר יהא חשוב כמחיקה כקושיא דלעיל ונראה לי להסביר דכיון דכבר כ' השם באופן שהוא כשר ואם מעביר עליו קולמוס אח"כ הדיו ההיא אינה מצוה אלא רשות וכשם שאמרינן אפילו למ"ד מצות אין מבטלות זו את זו אבל רשות או מצוה דרבנן מבטלת מצוה דאורייתא ה"נ הדיו העליון שהיא רשות מבטל הכתב התחתון שהוא מצוה וממילא כיון שנתבטל הוי כמוחק ולפי"ז אמרתי דלר"י דס"ל דמב"מ לא בטל כיון דעצמיות שווין ואדרבה אחד מחזק לחברו ולדידי' אפילו רשות למצוה אינו מבטל אם הוא מב"מ ולכך ר"י לשיטתו פריך שפיר בגיטין ולעבור עליו קולמוס ולקדשו אפילו אי נימא סתמא כשר מן התורה לית בי' חשש מחיקה משום דמב"מ אינו מבטל אלא מחזק אחד לחברו