מהר"ם שיק יורה דעה קצו

סי' תקצ"ו שכ' כללא דמילתא שאם אחר שסיים וגמר האות כתיקונו ונתדבקה אח"כ יגרור רק הדיבוק ואם קודם תיקון או אפי' רק מספקא לי' אם קודם גמרו האות נעשה הדיבוק יגרור כל הרגל וכו' עיי"ש יראה דזה לא קאי אנראה לגמרי כעין ח' אלא דזה קאי על חילוק דין הג' באם נדבק רק כחוט השערה והתינוק קורא אותה ה' שם פסק כן ונראה לי טעמו ונימוקו חדא דהרי המג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ז בשם מהרלב"ח דאם נדבק כחוט השערה מאן דמתיר לגרור אינה מוחה בידו ומשמע אפי' בנעשה מתחילה וא"כ אם נעשה בהכשר יש ס"ס אם כהרלב"ח אם כהסמ"ק ועוד דעד כאן לא שמעי' דהרא"ש פליג על הסמ"ק אלא בנפל דיו ואינה ניכרת ואז הוי כנשתנה לגמרי וכשגורר הוי פנים חדשות ולכך הוי ח"ת אבל אם נדבק בדיבוק דק ועדיין תינוק קורא אותה ה' איכ"ל דגם הרא"ש מודה להסמ"ק וכן מוכח מלשון הטור באהע"ז סי' קכ"ה ובש"ע שם סעי' ח'

ונהי דהרמ"א הביא שם אפי' בניכרת הסכימו האחרונים להקל לכל הפחות במקום עיגון ושלא לגנוז שמות הקדושים הוי כמו מקום עיגון ולכך היכא דהאות ניכר הרא"ש מודה להסמ"ק לפענ"ד ובספר גט פשוט סי' קכ"ה אות ל"ב כ' דרשאין לסמוך במקום עיגון חדא דלמא בנעשה הפסול אח"כ הדין כהסמ"ק ואולי בנדבק לאות עצמה קי"ל כדעת הרדב"ז ומהרלב"ח ורשאין לגרור ומטעם זה נראה לקיים פסק הגאון מהר"ש קלוגר זצ"ל בס' סת"ם סי' ד' שכ' באות פ"א שנדבקה היוד למטה להכשיר אם מעיקרא נכתב בכשרות ואם אמנם שלשונו שם [עיין בהלכות תפילין סי' ד' שם] תמוה ולא רישא סיפא דמרישא משמע דס"ל כסמ"ק אפי"ה הוראתו א"ש מטעמים הנ"ל וא"כ אם נדבק רגל הה' כחוט השערה א"ש הוראת הרדב"ז דאם נעשה אח"כ יפריד בין הרגל והגג ואם הוי ספיקא אם הי' מתחילה נדבוק רק כחוט השערה לדעת הרמ"א מספיקא אין לגרוד ולדעת הש"ך מדרבנן משום מ"ע ובזה מיושב קושית מהר"ל מפראג הנ"ל ולפימ"ש יש חשש דאורייתא ואין תקנה לדעת רמ"א אלא לקדור עם איזה תיבות מלפניו או מלאחריו או לגרום ע"י קטן וזה קשה

ועתה נבוא לנידון שלנו בדין א' שהיוד נוגע במקום שאין לה לנגוע כ' הא"ר בסי' ל"ב סקל"ג דדינו כדין הג' הנ"ל והוא שנגע בנגיע' דקה כחוט השערה שגם עתה קורין אותה א' ושסכ' תקנה שיעבה הירך ויעשה מכל היו"ד ירך עיי"ש מיהו היכא דלא אפשר אין לו תקנה אלא או בקדירה או בגרם מחיקה ע"י קטן מיהו כ' המג"א שם בס"ק כ"ט דאם נגע רק בעוקץ הי' אינו פוסל דאין זה מן האות והוי רק כאות שנדבק לאות דמהני גרידה וכן הסכים עמו הא"ר ופמ"ג שם אמנם בנידון שלנו נראה דהי' עצמו נדבק בקו האמצעי ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות זהו הי' דעתי במכתבתי הראשון איברא לפי מ"ש מעלתו ני' עתה במכתבו דברירא לי' דנעשה אחר הכתיבה בהכשר הי' נראה לי בכה"ג נוכל לסמוך לגרור להפריד הנגיעה והדבוק ההוא אם הא' גם עתה נקראת וניראית יפה א' וכדעת הרדב"ז ושאר פוסקים הנ"ל שהבאתי לענין הא' הדבוקה כחוט השערה וכיוצא בזה כ' בתשובת זכרון יוסף סי' ב' וכ' שם דליתר שאת יעביר עליו קולמוס מחדש לאחר הגרירה כן נראה לפי ענ"ד

תשובה רב"ע עוד להרב הגאון הנ"ל

ומה ששאל מעלתו ני' עוד בס"ת שב' אותיות האחרונות של השם נדבקו ע"י רוק לאחר שנכתבו בהכשר וכמה תינוקת היו מכירין שזה ו' וזה ה' וכדי לתקן הניחו ע"י תינוק גמי לח על הב' אותיות ועי"ז ניכרו האותיות לגמרי אלא שהקלף שביניהם מטושטש ומספקא למעלתו ני' כיון שא"א להניח כך דהרי האותיות נעשו ממילא והוי חק תוכות והביא שבבית אפרים הביא כיו"ב חיו"ד סי' ס"א והורה למחוק ע"י גרמא ובס' סת"ם פסק בכיו"ב קדור והנראה לפי ענ"ד הנה זה בוודאי פשוט דאסור למחוק ואפי' לש"י דמתיר למחוק שם של ח"ת מ"מ הא כבר הוכיח הבית מאיר כסי' קכ"ה דכל כה"ג לא מקרי מה"ת ח"ת אלא מדרבנן ואע"ג דנראה לי לישב קו' על הר"ן שכ' לישב הא הוי תיקון לענין שבת משום מלאכת מחשבת ותמה הא תיקון אין כאן דהא אכתי פסול ויש לישב עפ"י מה שכתבו התוס' בשבת דף ק"ו ע"א ד"ה בחובל וכו' דאפילו באיסור הנאה כיון דמחשבתו ליהנות מקרי מלאכת מחשבת ה"נ הוא סבר שמתקן בזה ודעתו לתיקונו מקרי מלאכת מחשבת אע"ג שבאמת אינו נכשרת עי"ז וא"כ אין ראי' מסוגיא דהתם מ"מ הא הרשב"א שם לא כ' כן וגם הסברא נראה כך וקרינין בכה"ג וכתב שהרי נכתב

וגם בספר גט פשוט סי' קכ"ה ס"ק ל"ת צידד לומר כן והביא ראי' מדברי הסמ"ג ומס' התרומה ומהר"י חביב ומהרלב"ח וא"כ כיון דמה"ת כשר הוא וקדוש בקדושת השם בוודאי אית בי' לאו דמחיקת השם ותו דאפילו נקרא ח"ת נראה דאסור למחוק וכעין שכ' מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל סי' רנ"ו בנכתב בשאר צבעים אית בי' איסור מחיקה דשם לא כתיב וכתבתם אלא לא תעשון כן לה' וכו' ואפי' נעשה ע"י ח"ת ואע"ג דלדעת הש"ך בסי' קע"ט שם שהגוים קוראין אותו בו אינו בכלל איסור המחיקה התם שאני דרק שבעה שמות שאינם נמחקים נאמרו אבל שמו הגדול אם נחקק פשיטא דקרינין ב' לא תעשון כן לה' וכיון שלדעת הבית מאיר ורוב הפוסקים ס"ל דרק מדרבנן מקרי ח"ת וכבר כתבתי למעלה דנראה דאפילו לדעת הרא"ש וסייעתו דס"ל טיפת דיו שנפל על האות אפי' הי' נכתב בהכשר אם גורר ומתקן הוי ח"ת היינו דדווקא אם לא היתה ניכרת אחר נפילת הדיו אז נתבטל שם האות ואם גורר הוי פנים חדשות אבל בנידון דידן הנ"ל שכ' מעלתו ני' שכמה תינוקת הכירו האותיות הו' ו"ה א"כ אפשר שגם הרא"ש בכה"ג מודה לסמ"ק דלא מקרי ח"ת ובנוב"י מהדו"ק חלק אהע"ז סי' פ"ה צידד לומר דאם הקלף שחור וכ' עליו אותיות שהאותיות נראים יותר שחורים משחרות הקלף חשיב מוקף גוויל וכשר יעויי"ש וכמדומה לי שענין אותיות ס"ת בעובדא דמעלתו כך היו והנה בזה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואם היו האותיות נכרים על אופן זה נראה דהוי ספיק ספיקא אי כהסמ"ק או אפשר דגם הרא"ש מודה כה"ג ובפרט כיון דלדעת הרבה פוסקים הוא רק איסור דרבנן ויכולין לסמוך ע"ז וכעין שכ' הגט פשוט בסי' קכ"ה סקל"ב לענין מקום עיגון

אמנם כיון דקדושת והכשר ס"ת דבר גדול נראה לי דיעביר עליו קולמוס לשמה מחדש וזה מועיל דהנה באה"ע כ' הטור דלא מהני העברת קולמוס ובש"ע שם סעי' ה' הביא גם דעת י"א דחוששין לדעת רב אחא דרק משום זה אלי ואנוהו לא מהני לכתחילה בשם הקודש ובסי' קכ"ה כ' הבית מאיר דנראה לו מסברא דלענין ח"ת איכ"ל דלכ"ע מהני הע"ק דלא כס' התרומה וכן יש להסביר לפי מ"ש הפרישה בסי' קל"א טעם למה אינו מועיל העברת קולמוס דכיון שכבר נכתבה מה יועיל אם כותב שוב עליו לא נתבטל כתב התחתון והוא עיקר ולא קרינין ב' וכ' לה אבל אם חקק הא אמרינין דחקיקה לא מקרי כתיבה וא"כ כשכותב עליו שפיר מקרי וכתב לה

ונראה לי ראי' גדולה לדבריו מדברי הטור בסי' רע"ו שכ' ואם יש דיבוק יש לגרור בקדושת השם והוא מעותק מלשון הרא"ש בתשובה כלל ג' והלשון קשה הרי הטור פסק דהעברת קולמוס לא מהני וע"כ כבית מאיר (ולכל הפחות יש להוכיח מלשון הרא"ש והטור לענין חשש כתיבת שם שלא כסדרן מועיל העברת קולמוס כסדרן דהרי האותיות כתובות כדינו אלא דלדעת האומרים דבעינין בכסדרן הוא עפ"י זוהר שתמשוך קדושת אותיות השם משלפניו על של אחריו וכוונה ההוא איכ"ל דגם בסוף סגי

) והנה המג"א בסי' ל"ג סק"ז כ' דהשחרת הרצועות אם נשארו שלא לשמה והשחיר אותם שנית לשמה מהני והביא ראי' מאה"ע סי' קל"א והמפורשים תמהו עליו שהביאו ראי' לסתור ותי' הדגו"מ וכ"כ בנוב"י סי' א' דס"ל כיון דגוף הדין דבעינין השחרת הרצועות לשמה איכא פלוגתא לכך אם מעביר פעם אחרות לשמה הוי ס"ס עיי"ש ולכך בנידון שלנו אם היו האותיות נכרין מעיקרא קודם נתינת גמי ע"ד שכתבתי לעיל יכול לסמוך על הסמ"ק וסייעתו דבכה"ג איכ"ל דהרא"ש מודה לו כדלעיל ויעביר עליו קולמוס מחדש אמנם אם לא היו נכרין האותיות של השם קודם נתינת הגמי א"א להכשיר דכבר סתם הש"ע כהרא"ש ודלא כהסמ"ק וגם אין למחוק דלענין מחיקה גם שם הנחקק אסור למחוק ולאבד ואין תקנה אלא כמ"ש האחרונים או ע"י גרם מחיקה או ע"י קדירה אם איזה תיבות של חול וזה נלפע"ד דעדיף ומעלתו ני' יבחן הדברים ויעשה כהסכמתו דברי וכו' הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רע"ג עוד להגאון הנ"ל

וע"ד השאלה שבס"ת נמצא אות כ' על מקום הגרד ונפסק בנקב ואינו ידוע אם כי קודם כתיבה או אח"כ ואינו פוסל כהכרעת הש"ע באו"ח סי' ל"ב סעי' ט"ז וכבר הביא מעלתו ני' דברי הנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ט דבכה"ג הוי ס"ס להקל ושרי' אלא שמעלתו ני' חשש אולי כאן שהי' גוררין הקלף גרירה רבה מאוד ונעשה כגלד אזיל לי' חזקה דמעיקרא אזלינין בתר השתא ולפי ענ"ד חזקה הראשונה נשאר בתוקפה דחזקה אומן בקי באומנתו ונזהר בו וכמ"ש הפמ"ג ביו"ד סי' מ"ו ושלא בכוונה אין פסול יוצא מבן דעת ומרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' כ"א ג"כ כתב סברא זאת וא"כ ה"ה דהוי חזקה דלא קרע את הקלף בגרד ותו דחזקה הראשונה עצמה מחזקה דרק מה שהי' מוכרח לגרוד גרד לא יותר והקלף נשאר בחזקת שהי' כשר לכתוב עליו וזה לא איתרע בגרידה ועדיין הוא בחזקת כשרות והשתא הוא דאיתרע

ואמנם אפילו לא הי' חזקה דמעיקרא אלא חזקה דהשתא כבר כתבתי דיש לן לומר דרוב מצויין אצל כתיבת ס"ת מומחין דלאו דווקא בשחיטה דכ"ש בשאר דברים דאמרינין כן וכמ"ש הרא"ש בפ' גיד הנשה סי' י"ט בשם הראב"ד וכיוצ"ב פסק הרמ"א ביו"ד