מהר"ם שיק יורה דעה קצה

ומטעם זה נראה דאפי' למ"ד דבעי' כסדרן כשר בכה"ג כיון דכתבן כסדרן והי' כוונתו לכסדרן אלא שנתקלקל צורת האות מ"מ מחשבתו מועלת וחל מעכשיו דדבר שבידו לא מקרי דבר שלב"ל ונמשך קדושת השם בכסדרן כן נראה נכון ומוכח מסתימות לשון הפוסקים הראשונים והאחרונים שכ' דרשאים לתקן ולא חששו משום שלא כסדרן אם הקלקול הי' באותיות הראשונים של השם כן נראה לפי ענ"ד נכון והיינו בדבר שרשאין לתקן והוי בידו אבל דבר שאינו בידו או אינו רשאי אלא ע"י קטן וגרמא אסור דלא חשיב בידו ואמרינין מי יימר דמזדקק וכדאיתא בקידושין דף ס"ב בגר מיהו זהו שעושין ע"י קטן הוא רק חומרא וא"ש כנ"ל וא"כ נפשט שאלה הראשונה דרשאי לתקן כדקי"ל ביו"ד סי' רע"ו סעיף י"א בנדבקו ואפי' מחמיר לעשות בקטן וגרמא אינו חשש משום שלא כסדרן ומותר

ועתה נבוא לשאלה ב' הנה אם האות נשתנה לאות אחר ואינו נקרא כשם הוי' כ' הר"י אכסנדר"י המובא בב"י הנ"ל דלא נתקדש כלל ורשאי למוחקו אם הה' הראשונה נעשית כח' ומדברי הש"ך שם סקט"ו נראה דאפי' אם הדיבוק הוא דק ואינו נראה להדיא מ"מ רשאין למוחקו מדינא ורק משום מ"ע אסור ונראה טעמו משום דלא חלה הקדושה על אותיות השם אם לא נכתבו כדין וקשה הרי בקרא כתיב ואבדתם את שמם וכו' לא תעשון כן לד' וכו' והאומות מסתמא לא כתבו בכתב אשורית וכתיבה תמה וע"ז כתיב ואבדתם שמם ולא תעשון כן לד' וא"כ משמע אפי' בשאר כתיבה אפי' אינה כשירה מ"מ יהא מחיקת השם אסור ובאמת מלשון הטור ססי' רע"ו משמע כן שאפי' האות אינה כתיקונה חל עליו קדושת השם. מיהו י"ל הש"ך כ' כן דווקא בה' שנדבקה בחיבור דק נהי דאינה נראה להדיא מ"מ קמי' שמיא גלי' ואינה ה' כלל אלא ח' וא"כ לא נכתב כאן השם כלל ולכך רשאין למוחקו מדינא ורק משום מראית עין אסור וכנ"ל

ולפי"ז לכאורה קשה על הא"ר באו"ח סי' ל"ב סקל"ג שכ' בנדבק פני היו"ד בא' דינו כמו בנידבק דיבוק דק הה' הא יש לחלק דלמא ה' דרמ"א שאני דנשתנה לאות אחר ואין כאן שם כלל וממילא אין כאן איסור מחיקה מדינא משא"כ בי' שעל פני האל"ף שלא נשתנה האות לאות אחר ועדיין שם א' עלי' ואיכא איסור מחיקה מדינא ואין כאן ספק ואיך דימה הא"ר זה לזה ונראה דהא"ר סובר כמ"ש הנוב"י במהדו"ת חיו"ד סי' קע"א כל שהאות לא נכתב כדין לא נתקדש כלל ואין איסור מחיקה וטעמם צ"ל כיון דכתיב לא תעשון כן לד' וכו' ובעי' דווקא ז' שמות הקדושים שנתעלו בקדושתן והה"ד דבעינין דווקא כתב אשורית וכתיבה תמה שעי"ז נתעלו יותר

וא"כ להא"ר ונוב"י אין כאן איסור מחיקה מה"ת בנגעו יוד"י האל"ף ואפשר לסמוך להקל על המהר"ל וחב"י שהביא הפ"ת שם ס"ק כ"ג שכ' דאין חילוק בין דיבוק מעט או עב ולעולם מותר וא"כ גם בנ"ד הנ"ל מותר ובפרט שמרן הגאון בחת"ס חיו"ד סי' רס"ז התיר בפשיטות גבי יוד"י האל"ף שנגעו דס"ל דלצורך תיקון אינו בכלל איסור לא תעשון ואע"ג שאני בתשובה אחת (סי' רס"ג לעיל) חששתי להחמיר בזה אבל כאן שיש סברא להתיר ג"כ עפ"י דברי הנוב"י והא"ר דהוי רק ספק דרבנן אפשר לסמוך להקל במוחק ע"מ לתקן והוי כעין ס"ס ושרי

איברא דעדיין יש לחוש אולי דיבוק הזה הי' בפני הא' נעשה אח"כ כשכבר הי' נכתב כדינו והי' חל עליו קדושת השם וכן בדיבוק ה' יש לחוש כן אלא שבגוף הדבר אני מסתפק למה לא אמרינין דאדעתא דהכא לא קידש השם וכמו דפריך הש"ס בב"ק דף ק"י בחטאת שנאבד או שנתכפרו בעליו דנימא דאדעתא דהכי לא קידש ומשני דהתם באמת הלכה לממ"ס הוא א"כ כאן באיתרע בי' מילתא נימא דאדעתא דהכי לא קידש השם ויהי' רשאי לגוררו או לתקנו וצ"ע

ולפי מ"ש בחי' למס' ב"ק דבדבר דשכיח הוי לי' לאתנויי לא אמרי' אומדנא מדלא אתני יש לדון אי אמרינן דקלקול אינו שכיח דאין פסול יוצא מבן דעת וע"ז סמכינין ריש פ"ק דחולין גבי מומר בפרט בשם הקודש דבעינין זהירות יתירה וא"כ יש אומדנא ובשלומא אם נתקלקל אח"כ אין לומר אומדנא דא"כ הפסיד למפרע המצוה שלו אבל אם נתקלקל בשעת כתיבה נראה דהוי לן למימר דאדעתא דהכי לא קידש וצ"ע וא"כ בנידון הנ"ל כיון דבלא"ה יש דעות המתירין הי' ראוי לצרף גם סברא זאת אלא דזה אי אפשר דא"כ צריכין גם שאר האותיות מחיקה כיון דלא נתקדש ולכך נראה בנידון א' שנוגע בו הי' או יגרום ע"י קטן מחיקה או יקדור השם הזה עם עוד איזה תיבות של חול

ומה שנסתפק אי חוששין שבעת כתיבה כבר הי' נפסק מסתמא סמכינין על רוב הסופרים המצויין אצל כתיבת ס"ת מומחין הן וחזקה לחבר שא"מ מתח"י דבר שאינו מתוקן ועיין בדברי מרן אש חיו"ד סי' רמ"ח ואם נשאר רושם אדמימיות בין אותיות הדבוקי' אם אין ממשות דיו אין קפידא ומחששא אולי נשאר מקצת דיו יגרר גם האדמימיות ממנ"פ אם יש שם דיו א"כ צריך פירוד ורשאי כמו דפסקי' בסי' רע"ו סעיף י"א ואם לא נשאר דיו א"כ אין איסור לגרור והנראה לפי ענ"ד כתבתי ואחתום בברכה וכו'

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ער"א שיל"ת חוסט יום א' ער"ח שבט תר"ל לפ"ק

החיים והשלום וכל טוב להרב הגאון המופלג בתורה כש"ת מוה' יעקב קלוגר אבדק"ק סאנדאווע ווישנא יע"א במדינת גאליציען מכתבו קבלתי זה איזה שבועות בדבר השאלה שנשאלתי מאת חתנו הרב דק"ק וואלאווע נ"י ומעלתו נ"י הביא השאלה קצת באופן אחר וצידד בכל פרטי השאלה כשאלת חכם חצי תשובה או רובה והאריך מאוד וז"ל השאלה ס"ת ששם אלקים תחתונה של הא' נוגע בגג גם בצד ימינו כזה א מה דינו והנה באות של השם הדבוק לחבירו פסק בש"ע ביו"ד סי' רע"ו סעיף י"א ובאו"ח סי' ל"ב סעיף כ"ו יגרר ויפריד בין הדבקים ומדמחלק בסי' ל"ב סעיף י"ד בנפסק בין נעשה אח"כ ולענין דיבוק אותיות שם בסעיף כ"ו אינו מחלק משמע דהש"ע מתיר לגרור אפי' בנדבקו אחר כך אמנם הנוב"י מהדו"ת סי' קמ"ט כ' כיון דהב"י בסי' ל"ב מביא דעות דכשר אפילו בלא גרירה א"כ באותיות השם אם נדבק אחר הכתיבה בהכשר כיון דלדעת מקצת פוסקים כשר בלא גרירה אסור לגרור מן השם

ולפי ענ"ד אפילו חיישינין לשיטה זו הרי כ' אהעו"ז בסי' ל"ב דע"כ הטעם משום דראוי לגרור ואין בילה מעכבת א"כ אם בשם אסור לגרור א"כ שוב מעכב וצריך לגרור ואע"ג שבס' ביאור מרדכי על המרדכי השיג עליו וכ' דבספר התרומות איתא דלא משום עומד לגרור אלא משום דרואין אותו המקצת כאלו אינו הרי הוא בעצמו מסיק דזה שייך בנפסק בנקב אבל בדיבוק באות חבירו אין טעם להתיר משום פירוד אלא משום דראוי לגרור דאפילו אי האי וכתבתם דבעי' כתיבה תמה רק לכתחילה ולמצוה נאמר הא כ' התוס' בכה"ג בנידה דף ס"ו ע"ב כיון דלמצוה בעינין מעכב אם אינו ראוי וגם בכאן רשאי לגרור לקיים המצוה אפילו אם נעשה הדיבוק אח"כ ועוד משום דאם אינו רשאי הא מעכב והש"ע סתם דבין בדיבוק מתחילה ובין בסוף לעולם רשאין לגרור אפי' בשם

וכן בדין השני שכ' הרמ"א בסי' רע"ו סעי' י"א דה' שנדבקה הרגל לגגה עד שנראה כח' יגרור הרגל משמע דג"כ אין חילוק בין נעשה מתחילה או אח"כ וכ"כ בס' שערי דיעה בכוונת הרמ"א והביא שברדב"ז סי' תמ"ו כ' ב' טעמים על היתר זה בנכתב בהכשר ואח"כ נפסל דרשאי לגרוד עיי"ש ונראה דהרמ"א סובר כטעם הראשון דהרי ע"ז שמחלק הרמ"א בין דיבוק כחוט לדיבוק עב הקשה עליו החינוב"י בשם מהר"ל מפרא"ג עיי"ש בסי' ע"ה ובתשובת הרדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו דמ"ש כיון דגם חוט דק באמת דיבוק הוא ולפסול ונראה להסביר טעמו עפ"י מאי שכ' הש"ג סו"פ שבועות העדות דיש לחקור מ"ש מחמץ אחר מחמץ ומסרס אחר מסרס דחייב ומ"ש מטיל מום בבע"מ דקי"ל כרבנן בבכורות דף ל"ג דאינו אסור אלא מדרבנן ותי' דגבי מחמץ אחר מחמץ או מסרס א"מ מוסיף על הפעולה הראשונה וגומר את מעשה הראשון משא"כ במטיל מום בבע"מ כו' ולכך גם במוחק את השם אחר שנמחק שאינו מוסיף אינו אסור אלא מדרבנן ולצורך תיקון שרי

וזה נראה סברת ר"י אסכנדר"י והרמ"א דלכך אם דבוקה לגמרי והכל קורין אותה ח' אינו מוסיף ואין מגרע במחיקה ואינו אסור רק מדרבנן ולצורך תיקון שרי אבל אם הוא רק דבוק כחוט השערה ותינוק קורא אותה ה' וכשמוחקה לגמרי הוא מוסף על המחק הוי כמחמץ אחר מחמץ והוא אסור מן התורה ואע"ג דהוי ע"מ לתקן מספקא לי' לר"י אסכנדר"י אי שרי כמבואר בלשונו וא"ש וממילא נשמע כיון דטעמו משום דהוי כמו נמחק אפילו אי חיישינין לדברי הסמ"ק דסובר אם נעשה בהכשר ושוב נפל דיו ונמחק מועיל גרירה אפי"ה לית בי' משום מוחק השם דכל כמה דלא תיקון אותה הוי כמחיקה ומן התורה בכה"ג אין מוחק אחר מוחק ולכך אפילו נעשה בהכשר ונדבק אח"כ משמע מסתימת הרמ"א דשרי למחוק הרגל

איברא דעדיין צריך טעם דהרי גם במוחק אחר מוחק מותר רק לצורך תיקון ולדעת הסמ"ק א"צ למחוק כלל אלא אדרבה כיון שנעשה בהכשר מפריד רק בין הגג והרגל וזה אינו מחיקה כלל וא"כ לדעת הסמ"ק אין המחיקה צורך תיקון ויהי' אסור אם ניחוש לדעת הסמ"ק ואכתי איך סתם הרמ"א ונראה כיון דרוב הפוסקים לא פסקו כוותי' והטוש"ע סתמו נגדו א"כ ממילא דהדין לגרור כל הרגל א"כ אפי' אי קמי' שמיא גליא כהסמ"ק עלינו החיוב לתקן ע"י גרירת הרגל ובוודאי חשיב לדידן ע"מ לתקן ושרי בפרט לפי מ"ש הש"ג דבכה"ג הוי מוחק אחר מוחק ואסור רק מדרבנן ובכה"ג שרי

והנה ראיתי בשערי דעה בסי' רע"ו שהעתיק דברי הרדב"ז ח"ב