מהר"ם שיק יורה דעה קצד

או בנטל חטוטרת דח' ועשאם שני זיינין ועיין ברש"י שם הואיל ותיקן עי"ז וקשה לדעת מהרי"ט הנ"ל הא רבא לשיטתי' ס"ל אי עביד ל"מ ושם אי נימא לא מהני יש תיקון דעי"ז לא יהי' עבירה דחיוב שבת ולפי סברא שלי אמאי כשר הא לא מקרי לשמה וראיתי בפמ"ג סי' ל"ב בטו"ז שם ס"קטז שהקשה בלא"ה הא קי"ל בש"ע שם דבכה"ג דעושה מד' ר' הוי ח"ת ופסול וכ' דלא מיירי בס"ת אלא בספר אחר אלא משום דאסור לשהות ספר מוטעה בתוך ביתו (וראיתי שגם מרן הגאון זצ"ל בחת"ס חאו"ח סי' קע"ח עמד בקושית הפרמ"ג ותי' דאפילו בס"ת תיקון שלא ישכון עולה בתוך ביתו ונראה דתליא בפלוגת' דטו"ז ביו"ד סי' רפ"א ס"קה דכה"ג אסור לשהות ועיי"ש בנקוה"כ) מיהו הרשב"א בחידושיו שבת שם לא כ' כן והוכיח מהתם דבכה"ג לא חשיב ח"ת וא"כ ס"ל דמיירי בס"ת והדרא קושיא לדוכתה

מיהו גם לשיטת הרשב"א לק"מ כיון דכה"ג לא חשיב כח"ת ע"כ היינו משום דחשבינן האות כאלו כבר נכתב ואינו מחוסר רק תיקון ולכך ג"כ אינו פסול משום שלא לשמה ומשום דאי עביד לא מהני וא"כ הדרינן לנידון דידן דה"ה זה שמחק נקודת הה' ועשאה ד' אי לא חשיב כה"ג ח"ת ע"כ דחשבינן כאלו הד' כבר נעשית ונכתב וא"כ שוב אין לפסול לא משום דלא מהני ולא משום דלא נכתב לשמה דהרי כבר נכתב האות לשמה וא"כ י"ל דזה שעבר ומחק מועיל ובפרט שלפי הנראה התוס' שם בשבת דף ק"ד ע"ב ד"ה אמר ר"ח נראה דפליג על סברא דידי דכ' שם דהא דאמר ר"ח מתני' דלא כר"י דמשמע לי' דמתניתן מיירי דכתב השני הי' לשמה והועיל ובאמת בחידושי כתבתי לישב בזה קושית התוס' על ראב"י דלדידי' מתני' דלא כמאן דאיכ"ל דראב"י ס"ל כמהרי"ט וס"ל כרבא דבכה"ג לא מהני וממילא לא תיקון ולא הוי כתב ופטור ור"ח ס"ל או כאביי או דלא כמהרי"ט וא"ש עכ"פ מתוס' מוכח דלא ס"ל סברא דידי הנ"ל וממילא בעובדא דידי' שעבר ומחק מועיל

אמנם יש לעיין בנידון הנ"ל עוד מטעם אחר שהרי הרב ב"י ביו"ד סי' רע"ו בשם הר"י בן הרא"ש ביריעה שקדרו בה האזכרות שיש לגנוז כל היריעה משום שנעבדה בה עבירה וא"כ גם בכאן בעובדא הנ"ל יש לחוש מטעם זה ועל חשש הזה אין ראי' מהנ"ל משבת דגילה בהדיא מעשה שבת דשרי לגבוה וגם להדיוט בדיעבד ילפינן בחולין דף קט"ו דאינו אסור משום תועבה עיי"ש מיהו מלשונו משמע דרק טוב להחליף היריעה הואיל ונעשה בה עבירה

ובגוף הדין אי נימא הואיל ונעבד בה עבירה יהי' אסור למצוה הביא כן המג"א בסוסי' תרמ"ח ס"ק כ"ג לענין אתרוג המורכב והקשה ע"ז א"כ למה לי קרא לאסור כלאים לגבוה ותו קשה דיהיו הקרניים של כלאים אסורין לשופר ולפי ענ"ד משום הא לא ארי' דהרי בע"ז דף מ"ז ע"א בעי ר"פ במשתחוה לבהמה אי צמרה אסור לתכלת דציצית והיינו דקא מבעי' לי' אי מצוה דינה כגבוה וכן בירושלמי פ"ק דביכורים הלכה ב' קא מבעי' לי' אי מצוה כגבוה עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דגלי רחמנא דכלאים דנעבדה בו עבירה אסור לגבוה שוב איכ"ל דאסור גם למצוה מיהו כ' התוס' בחולין דף קט"ו ד"ה חורש בסופו דדווקא דבר הניכר איכ"ל דאסור משום לא תאכל כל תועבה עיי"ש וא"כ זה שייך בכלאים עצמן אבל הקרניים אינו ניכר ושרי כן נראה לפי ענ"ד לישב קושית המג"א וממילא מיושבים גם דברי הר"י בן הרא"ש הנ"ל ולפי"ז בנידון הנ"ל דלא ניכר איכ"ל דמודה הר"י דשרי

ואפשר עוד לישב דברי ר"י בן הרא"ש מקושית מג"א דלכאורה קשיא לי על הש"ס חולין דף קט"ו דהוכיחו מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ולפי מ"ש החוות דעת בסי' ק"י להרמב"ם דסובר סדא"ו מה"ת להקל דהתורה נאמרה על הוודאי וכר' גידל בסוטה דף כ"ח והנה אי אסרינן מלא תאכל כל תועבה היינו דווקא וודאי אם נעשה בה תועבה אז אסור אבל אם מספקא לן מה"ת שרי משא"כ השתא דכתיב או כשב או עז למעט כלאים דבעינן דווקא או שה דווקא או עז דווקא א"כ ספק כלאים אסור וא"כ אכתי נשאר קושית הש"ס דלמא כלאי' וודאי אסור מלא תאכל כל תועבה וצ"ע

ואפשר לומר דבאמת דרב אשי דסובר בב"ח ילפינן מלא תאכל כל תועבה דכל שתעבתי לך בבל תאכל ועמדה הקושיא מכלאים ס"ל כמ"ד ספיקא מה"ת להחמיר דהרי זה תליא בפלוגתא כמ"ש המהרי"ט והפר"ח בסי' ק"י דדין הרמב"ם תליא בפלוגתא ר"פ ספק אכל אי בעי' איקבע איסורא או לא וחייב אשם תלוי על כוי ושאר ספיקות ולדידי' ע"כ גם ספיקא בכלל איסורי התורה ושפיר הוכיח הש"ס אבל לדינא אנן באמת לא קי"ל כר"א ולדידן באמת אין הכרח מהא דאסרה התורה כלאים דאיכ"ל כקושיין ולעולם דבר שנעבדה בו עבירה אסור למצוה מסברא דהוי כמצוהב"ע או מאיזה שום לימוד ואפי"ה איצטרך קרא לאסור ספיקא

וגם לתי' זה נראה בנידון הנ"ל שאנו דנין עלי' אין לאסור משום דלפי"ז דווקא וודאי אסור אבל ספיקא איכ"ל דבעלמא כל שאינו לגבוה מותר וא"כ בנידון הנ"ל אם אין הסופר לפנינו והוי רק ספק עבירה שוב יש לומר דשרי בדיעבד אף דיש לחוש שמא קידש דהוי ספק ונראה דשרי אמנם כל הנ"ל אם אין חשש אלא משום דתיקן באופן האסור ולא הי' חשש אלא משום אעל"מ או משום שנעבדה בו עבירה או שלא מקרי לשמה עבור החששות האלה כבר כתבתי שיש מקום להחמיר מספיקא אבל באמת בנידון הנ"ל בלא"ה לא מועיל התיקון שהרי הב"י באהע"ז סי' קכ"ה הביא בשם הסמ"ק אם עשה מה' ד' ע"י שמחק הנקודה שבתוך הה' הד' פסולה משום ח"ת וכ"כ שם הג"פ וכן הוכיח הפמ"ג באו"ח סי' ל"ב בטו"ז ס"ק י"ז

ומה שמשמע בספר תשובה מאהבה הנ"ל וכן בספר בני יונה בסי' רע"ו שנראה מדבריהם דרשאי לעשות מה' ד' היינו ע"כ אם מוחק גם מקצת מן הד' ולשונם צ"ע וכיון שהתיקון בנידון שלנו אינו מועיל וצריך לתקן מחדש ולגרוד גם הד' עד שיתבטל צורת ד' לגמרי ויעשנה מחדש א"כ שוב אנו באין לספק אולי קידשו הסופר ואסור למחוק שם הקודש ואפילו כבר נמחק ונשאר ממנו רק שיריים וכמו שהוכיח בס' בני יונה שם דמוחק אחר מוחק חייב מיהו משום זה הי' נראה לי דבכה"ג שכבר נמחק מותר למחוק הנשאר כדי לתקן וכמ"ש הש"ג ס"פ שבועות העדות וכדמוכח במס' סופרים שהביא שם וכן נראה מס' בני יונה עצמו שכ' שם בעובדא דידי' שאם שכח והשמיט מיהודה הד' יכתבנה למעלה והוי כנמחק השם ושוב יוכל למחוק וק' הא מחיקה בתר מחיקה חייב וע"כ דכדי לתקן שרי וכן הוא לפי הסברא שהסברתי בתשובה (לעיל סי' רס"ו) דהשם גוף הקדושה הוא מעצמו ולכך אסור למוחקו משום תיקון משא"כ כאן בשיריים שקדושתו משום שהי' שימוש להשם

מ"מ נ"ל דמטעם אחר אסור לתקנו לגרוד הד' ולכתוב אותה מחדש שהרי קי"ל דהשם אפילו שלא במקומו דהיינו בטעות קידש מקומו וכ' התוס' בעירוכין דף ו' ד"ה יגוד דאסור לכתוב על מקום שהי' כתוב השם אף אם גרדו וביאר בס' בני יונה הנ"ל דהיינו אם נכתב בטעות דאם נכתב במקום המצטרך קידש כל היריעה וא"כ כיון שאנו חוששין שקידש הסופר השם א"כ אם גרד הה' אסור לכתוב במקומו ד' ומוריד בקדושה וא"כ אין תקנה אלא א"כ יקדור ג' תיבות אלו ויגש אליו יהודה ויתן מטלית באותו מקום ויכתוב ג' תיבות אלו מחדש על המטלית שכבר כ' הבני יונה והסכים עמו מרן זצ"ל בחת"ס בכמה תשובות בשם שנכתב בטעות רשאין לקדור עם איזה תיבות לצורך תיקון כן נראה לפי ענ"ד דברי הדורש שלומו וכו'

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ע"ר

יצו ה' את הברכה להרב המופלא ומופלג שלשלת היוחסין כש"ת מוה' אלכסנדר צבי נ"י אבדק"ק וואלאווע יע"א

מכתבו קבלתי ואשר שאלני בדין ס"ת שיש בו שמות הקדושים שאותיות השם הראשונים נדבקו אם רשאין לתקן דהא: עי"ז לא יהא נכתב השם כסדרן ולדעת הרבה בעי' כסדרן ושאלה ב' הי' שבאלף נדבק פני' בגג אי רשאין למחוק הי' או לקדור או דמוטב לסלק היריעה ועוד דנמצאו אותיות נכתבים על מקום הגרד והמה נפסקים אי יש לחוש שהי' זה קודם כתיבה הנה מה ששאל משום שלא כסדרן דין הזה כבר ביררתי (לעיל בתשובה סי' רס"ח) ושם כתבתי דלכ"ע מותר לתקן שלא כסדרן דהקדושה שחלה עלה כבר לא זזה ונשארת עיי"ש מיהו זהו שייך אם האות הי' מעיקרא כתיקונו ואח"כ נפסל אבל אם האות נפסל משעת כתיבה אפילו לא בעינן כסדרן צ"ע לדינא

באמת מבואר להדיא בב"י בסי' רע"ו בפשיטות בדברי ר"י אכסנדרי דאם אות ה' הראשונה נעשית כח' רשאי לתקן דלא נתקדש כלל עיי"ש וקשה לי אדרבה כיון דלא נתקדש כלל א"כ גם וה' לא נתקדש ואם אח"כ יתקן ה' ראשונה במאי יתקדש הו"ה ואין מועיל אפילו אם מעביר עליו קולמוס כמ"ש הש"ך רסי' ע"ו ומ"ש הטור סוסי' רע"ו דאין צריך להעביר עליו קולמוס אין הכוונה דאי מעביר מועיל אלא לרווחא דמילתא כ' כן ולפי מ"ש הבני יונה שאם שכח הסופר לקדש השם בתחילתו וקודם גמרו נזכר וקדשו ג"כ מועיל וכשר וגמרו וקידושו באין כאחת א"כ אפשר כאן חשיב זה כגמרו אבל ליתר הפוסקים קשה

ונראה כיון דבאמת כ' השם בכוונה ובקדושת השם נהי דאז לא הי' ראוי לגמרי מ"מ הא קי"ל כל שבידו אין דיחוי אצל מצות ואפילו לענין קדשים ודיחוי דמעיקרא כל שבידו אין דיחוי וחל על אח"כ ומאי דאפשר למתפס תופס מיד וה"נ חל הקדושה אאינך אותיות השם ועל אותו אות המקולקל לכשיתקן אז תתפשט הקדושה בכולו וראי' מהא דקי"ל ביו"ד סי' רע"ו סעי' י"ב בהי' רוצה לכתוב שם וכ' יהודה דמחק וה' אחרונה ועושה מהד' ה' וכ' הלבוש הטעם משום דמיד כ' בקדושה ובכוונה וחלה עליו ועל הד' ע"כ דלא נדחה משום דבידו והכא נמי כן.