מהר"ם שיק יורה דעה קצג

וא"כ צריך ביאור הא דפריך הש"ס שם רבנן אדרבנן דבעי' שיכרוך נמי ומאי קושיא הא מדרבנן אסור וצ"ל דמשמע לי' אי לא הי' חשש ביטול טבילה לא הי' מתיר ר"י וע"כ דיש חשש ביטול טבילה ופריך ומשום פסידא דממון התירו כ"ש משום פסידא דמצוה וא"כ נהי דבעי' גניזה בכלי חרס ואסור לגרום הפסד מדרבנן אבל לצורך מצוה ותיקון ס"ת שרי

ובלא"ה נראה דאפילו מה"ת אסור דבכלל יראת ת"ח שלא לסתור דבריהם ושלא לבזות אותם דזה בכלל יראה ואם כן נשאר ק"ו שאמרו על עמידה בפני ס"ת בפני לומדיה עומדין לפניה על אחת כמה וכמה וה"נ ג"כ ילפינן אזהרה להוציא שם שמים לבטלה בתמורה דף ז' מאת ה"א תירא ומזה עצמו נוכל ללמוד שאסור לבזות וגרם מחיקה הוא בזיון והיינו אם אינו עושה לצורך מצוה ולכך צריך לגנוז בנ"ח אבל איסור דלא תעשון לית בי' ולכך באינו מכוון לבזות וכ"ש כעושה לצורך מצוה שרי וא"ש דברי מרן זצ"ל דגרם מחיקה לצורך תיקון וודאי שרי

איברא הא קשיא לי דנראה דכל העושה מעשה בידים שמעביר בקולמוס ועי"ז קופץ הדיו לא הוי כגרם דמה לי בידו או בכלי שבידו ואפילו ביורד למים ושם כתוב על בשרו נראה לי דס"ל להרי"ף דהוי כמעשה בידים ומטעם זה אפשר לישב מה שהקשה כנוב"י הנ"ל על הא דלא הביא הרי"ף סוגיא דשבת הנ"ל דהנה כבר הקשה הרשב"א שם כיון דיורד להדיא למים עם השם הוי לי' כמחיקה ולכל הפחות כמקרב כיבוי דאמרינן ס"פ כירה דגם לרבנן אסור וניחא ל' להרי"ף לתרץ קושיא זאת דהסוגיא שם קאי לר"י אמר שמואל דהוא מרא דשמעתתא שם בתחילת הסוגיא דטלית שאחז בו האור ונותן מים עליו אבל הרי"ף שם לא פסק כוותי' וכ' הרמב"ן משום דס"ל דבכה"ג כיון שאין הפסק בינו ובין האש הוי טפי מגרם וה"נ ביורד למים עם השם אבל אם כורך גמי נהי שע"י המים נתרכך הגמי ונעשה רפה ועי"ז בא שמה מים ואין חציצה ואפילו ימחוק כיון דעשה הפסק שפיר לא הוי רק גרם מחיקה ובזה מיושבין גם דברי רש"י ביומא דף ח' וסוף יומא דפירש באמת הטעם משום מחיקה ובס' תוס' יוה"כ עמד בזה ולהנ"ל א"ש

אמנם אפילו אי נימא דהתם לא מקרי מעשה בידים מ"מ כאן שעושה בקולמוס שלו נראה דהוי כמעשה בידים וקשיא על דברי מרן זצ"ל הנ"ל ויותר תימה שמרן זצ"ל עצמו כ' שם בסי' רס"ג שכל שעושה מעשה בידים לא הוי גרם וא"כ צ"ע לחלק ואין לן היתר רק משום דאינו מתכוון וא"כ כיון דהוי פס"ר אמאי אינו אסור ונהי דלדעת הארוך דסובר פס"ר דלא ניחא לי' שרי ה"נ כן אבל בש"ע או"ח סי' ש"ך סעי' י"ח פסק הש"ע דאין לסמוך עליו ואיך נתיר כאן

ונראה עפ"י מאי שכ' רש"י בשבת דף ע"ה ע"א ד"ה טפי ניחא לי' וכו' ועיין שם בתוס' ד"ה טפי שהקשו על רש"י ובמג"ש שמישב שם ונראה לפי ענ"ד לבאר רש"י סובר דלא כערוך ופס"ר דלא איכפת לי' שרי רק משום דהוי כמלשאצל"ג והיינו בשבת דווקא דבעי' מלאכת מחשבת ואפילו בשבת גבי מלאכת חבורה דמקלקל חייב דלא בעינן מלאכת מחשבת פס"ר דלא איכפת לי' חייב ולכך פירש"י הרי טעם פס"ר הוא הואיל דהוי פס"ר הוי כאלו נתכוון וזה אפשר לומר אם לא צריך דווקא בהיפוך אבל אם הוא צריך דווקא בהיפוך א"א לומר דהוי כמתכוון ולכך פטור בכל ענין

וא"כ. ה"נ כיון דהוא צריך בהיפוך א"א לאסור משום פס"ר והוי רק כגרס ועד"ז נראה לי ליישב דברי מרן זצ"ל שלא יהיו סותרים ושיהיו מכוונים להלכה ועיקר הטעם נראה לי ע"ד שכ' הנוב"י מהדו"ת בחיו"ד סי' פ"א הנ"ל שכל שעושה כדי להאיר וליפות השם כדי שיהא ניכר ביותר אי אפשר שיהא בכלל איסור לא תעשון כן להשם ולדינא כיון דלדעת הערוך וסייעתו שרי ולדעת המתירין מחיקה לצורך תיקון ג"כ מותר וגם ליתר הדעות יש לומר דשרי כמו שכתבתי לזה נראה לפי ענ"ד לסמוך להתיר כמ"ש מרן זצ"ל מ"מ יהא הסופר נזהר להעביר הקולמוס בנחת ובמתון על השמות הקדושים שלא יהא פס"ר ויהא שרי לכ"ע

וכל זה אם נשאר דף אחד שלם דלא צריך העברת קולמוס דאל"כ בלא"ה אסור משום מנומר וכדאיתא במנחות דף כ"ט וכדפסק כיו"ד סי' רע"ט סעי' ד' ודווקא שרובו כתיקונו כן נראה לפיענ"ד ואחתום בברכה וכו' דברי ידידו הדו"ש

ה"ק משה שיק מברעזאווע: תשובה רס"ט

כשמוע קול שופר יוחק לחיים טובי' בס' ידידי מחותני הרב המאוה"ג הבקי המופלג החרוץ מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י אבדק"ק קאטה יע"א

מכתבו קבלתי ומה שביקש מעלתו נ"י לחוות לו דעתי הלכה למעשה בס"ת שנמצא בו ויגש אליו יהודה ששכח הסופר ולא הטיל בתיבת יהודה הד' ונמצא שם כתוב במקום יהודה ובא איש אחד וגרד את הנקודה שבתוך הה' ועשה ממנה ד' והוסיף עוד ה' כדי שתהא תיבת יהודה בשלימות ושאל מעלתו נ"י אם הס"ת כשר א) אם הי' רשות למחוק הה' הואיל והוא לתקן וגם מסתמא לא כוון הסופר לקדשו ואת"ל דלא הי' רשות למחוק מספקא לי' השתא שעבר ומחק ועשה ממנו תיבת יהודה דלמא אמרינן דבכה"ג מילתא דא"ר לא תעביד א"ע מהני לפי הסברא שכ' המהרי"ט המובא בש"ך חו"מ סי' ר"ח הואיל ועבירה נשארת אפילו אי לא מהני לזה אמרינן דמהני וא"כ הכי נמי עכ"ל בקיצור הצריך לענינינו ומעלתו האריך בזה

והנה כללי דינים אלו א) למחוק השם כדי לתקן הסכימו הפוסקים דאסור דנהי דמרן הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רס"ד ורס"ז האריך דאין איסור מה"ת כדי לתקן אבל מ"מ אסור מדרבנן וכמ"ש והאריך בש"ג בסו"פ שבועות העדות ואני כתבתי (בתשובה רס"ו) שיש הרבה פוסקים הסוברים דיש איסור לאו מה"ת במחיקה אפילו לצורך תיקון אלא א"כ נמחק כגון בנפל עליו טפה ועכ"פ לצורך תיקון אסור או מה"ת או מדרבנן ב) שם שלא נתקדש יש הרבה פוסקים שאין בו איסור משום מחיקת השם כמו שהביא בכנה"ג סי' רע"ו וכן בש"ג סו"פ שבועות העדות וכבר כתבתי בזה (בתשובה לעיל סי' רס"ד) דאין זה הלכה פסוקה ג) שם שלא נכתב לשמה רשאין למחקו לצורך תיקון דהרי בספר בני יונה בסי' רע"ו הביא ראי' בשם שלא נכתב בקדושה דרשאין למחקו ממס' סופרים פ"ה מ"ג בכתב והי' צריך לכתוב שם ונתכוון לכתוב יהודה מחקו וכותב אחר

מיהו מהתם אין ראי' דלמא התם שאני משום דהוי לצורך תיקון וא"כ מ"מ נקוט מיהו פלגא בידך בנכתב שלא לשמה מותר למחוק לצורך תיקון והבני יונה שם האריך וביאר היטיב וראיתי בשב יעקב סי' נ"ד שג"כ החליט בנכתב שם בלא כוונה שמותר למחקו והוכיח עוד דטעם דמס' סופרים הנ"ל אינו משום דעושה לתקן וראיתי בפמ"ג באו"ח סי' ל"ב בטו"ז ס"ק ג' הביא ראי' בהיפוך דאפילו בלא נתקדש אסור למחוק מהא דקי"ל שם בזרק עפרות זהב על האזכרות אסור להעבירו עיי"ש ולפי"ז יהא מוכח דאפילו לצורך תיקון אסור וזה נגד המס' סופרים הנ"ל ויש לחלק

מיהו לפי ענ"ד אין ראיות הפמ"ג ראי' וקושיא על הפוסקים הנ' דבמעביר עפרות זהב גם הדיו שבא בין העפר נמחק ונמעט מן הדיו שנתקדש ונמחק ביחד עם העברת העפרות זהב והוא פשוט ועכ"פ נראה הדין אמת אם לא נתקדש יכול למחקו לצורך תיקון וא"כ ה"ה בנידון הנ"ל אם הי' הסופר לפנינו והי' אומר שלא קידש השם ושהי' כוונתו לכתוב יהודה אלא שנזדקר טעות לפניו ונשמט הד' הי' רשאין למחקו כדי לתקן אבל בנידון הנ"ל שאין הסופר לפנינו מי יוכל להעיד שלא כוון הסופר לקדשו אולי שכח באיזה מקום עומד וכוון לקדשו וכבר פליגו וצדדו בסברא הזאת בס' יוסף סי' ט"ז וי"ז שדעת השואל שם סי' ט"ז במעשה דהרשד"ם שהי' צריך לכתוב יהיה וכ' השם וחייש שם אולי קידשו עיי"ש

וזה טעם ספר תשובה מאהבה סי' שצ"ו וספר מחנה אפרים סוף הלכות ס"ת שמסתפקים בכה"ג וא"כ ה"נ אולי קידש הסופר את השם ואז אפילו לצורך תיקון אין רשאין למוחקו לפי הסכמת הפוסקים לכל הפחות מדרבנן ובכל הדברים הנ"ל כבר האריכו הפוסקי' בכל חלקי הסותר לב' הצדדים וא"כ עיקר השאלה כאן רק הואיל ועבר ומחק ותיקון מאי דינו אי מהני או לא ובזה יש לדון

ולכאורה נראה לי ראי' דלא מהני מדברי הריב"ש שכ' בתשובה סי' ז' אם כ' האזכרות בזהב וגרדן ושוב כ' מחדש כשר והב"י ביו"ד הביא דבריו על דברי הנמוק"י שמפרש דמיירי בזרק עפרות זהב וכן פירש הל"ח והא"ר בסי' ל"ב ס"ק ז' הקשה אי ס"ד דקאי הריב"ש על פי' הנמוק"י א"כ למה צריך לגרדן הא אם מעביר רק הזהב סגי ולפי ענ"ד אין ראי' דלעולם דמפרש כלח"מ דקאי על נמוק"י ואפי"ה אם מעביר העפרות זהב ועבר על לאו דמחיקה אמרינן אי עביד לא מהני וס"ל דלא כסברת מהרי"ט המובא בש"ך חו"מ סי' ר"ח אלא כסברת אינך מפורשים שם דאפילו אי לא הוקל האיסור עי"ז דאמרינן דלא מהני אפי"ה לא מהני

ומיהו יש לפקפק ע"ז דאכתי עמדה קושית הא"ר דכבר הוכיחו התוס' בתמורה דף ה' ע"ב דדבר שאפשר שנעשה ממילא ומהני אפילו עבדו באיסורא נמי מהני דאל"כ קשיא צורם אוזן בכור עיי"ש אמנם נראה מטעם גם אחר דלא מהני דהרי בעינן שיכתוב ס"ת לשמה לשם קדושת ס"ת ואם כותב באיסור איך אפשר שיכתוב לשם קדושת וחיוב התורה ומעשיו שכותב באיסור סותר את כוונתו ולא מקרי בכה"ג לפי ענ"ד לשם קדושת ס"ת והוי כמו אינו כותב לשמה ופסול וכיו"ב כ' בפמ"ג בטו"ז סי' י"א סק"ח בשוזר חוטין גזולין לא חשיב לשמה עיי"ש וא"כ לפי סברא זו נראה בכותב סתם באיסור לא מקרי לשמה

אלא דלכאורה קשיא לי הא דאמר בשבת דף ק"ד ע"ב אמר רבא בהגיה אות אחת דחייב בשבת היינו בנטל תגי דד' ועשאה ר'