מהר"ם שיק יורה דעה קצא

שהוא משחית ומאבד אסור אבל לצורך מותר

מיהו מבואר דהאי צורך בעי' שיהא דווקא לצורך תיקון אותו דבר קודש בעצמו או לתיקון שאר דבר קדוש כמוהו אבל למרך חול או אפי' לצורך שאר דבר מצוה שאינו קדוש כמוהו לא חקרי לצורך תיקון וכיון שהוא משחית דבר קודש לצורך חול מקרי תשחית דבר קודש ועובר בלאו דלא תעשון כן דהרי בפסחים דף מ"ה שיא אמרו כשורף עצי הקדש לצורך בישולו עובר משום לא תעשון אן דלצור' עצמו עביד כן למדתי מדברי הפמ"ג באו"ח סי' קנ"א בטו"ז ומדברי הרמבים בפ"ט מכלי המקדש יש ג"כ השגה לדברי מהר"ם שק פדווא שהובא במג"א ססי' קנ"ב דרצה לומר דאין איסור מצה אלא במחובר והפרמ"ג שם תמה עליו הרי בפסחים דף מ"ח ואמרו בשורף עצי הקדש עובר משום לא תעשון ולפי ענ"ד הפי' בפסרים פדווא הוא דווקא בתשחתה גדולה כגון לתלוש ולנתוץ בפחובר אבל נתיצה בתלוש אין כאן הריסה גדולה כל כך והריסה קטנה כזאת איכ"ל דאינה בכלל איסור משא"כ התם בשורף הוי וסם והשחתה גדולה וא"כ אין סתירה לדבריו מפסחים הנ"ל אבל מ"מ דבריו הם עד דברי הרמב"ם הנ"ל

ולכאודה, קשה לי לפי דברי הרמב"ם הנ"ל דקורע בגדי כהונה עובר משום לא תעשון וא"כ ע"כ דלא תעשון כן לד' אלקיך סטונה כל דבר המקודש ומשמש ועומד לשם השם אסור להשחיתו א"כ ספרי קודש דהם מקודשים להשם בקדושת גופן מסתבר בפשיטות שהם בכלל ל"ד אלקיך וא"כ לפי"ז אסור לאבד ספרי קודש מן התורה ולמה כ' הרמב"ם בפ"ו מיסוה"ת דין ה' ודין ח' דאין איסור לאבדם אלא מדברי סופרים וראיתי במנין המצות להרמב"ם לית ס"ה כ' דהזהרנו מלינתוץ ומלאבד בתי עבודת ה' וספרי הנבואה עיי"ש וגם בספר החינוך מצוה תל"ז כתב בתחילה שלא לאבר הדברים ששם הקב"ה נקרא עליהן כגון ביהמ"ק וספרי הקודש ולבסוף כ' שמה שאמרנו שכל כתבי הקודש בכלל הזה הוא מדברי סופרים עיי"ש והדבר תמוה למה יגרע שם ספרי קודש משאר דברים קדושים אשר הם מיוחדים לשמו כמעיל ובגדי כהונה זאיל מדאצטרך לאו למחיקת השם מכלל דספרי קודש מותר ז"א דאוכ"ל דבעי לאו למחיקת השם אפילו לנכתב שלא במקומו וכמו שכתב בספר יראים הנ"ל וכ"ש לפי מאי דמשמע דיש חילוק בין מחיקת השם לאיבוד שאר אמא קדושים לענין צורך תיקון וצע"ג לפי ענ"ד

וכל הנ"ל באיבוד דברים קדושים אבל למחוק שמו איכא לאו אפילו באות אחת כדאיתא בספרי ונראה מדברי הרמב"ם דאפילו לצורך תיקון דהרי בהשחתת דברים קדושים כ' דווקא דרך השחתה אבל במחיקת השם סתם ואסור וכן בחינוך מצוה הנ"ל וכן מחלק הרא"ם אליבא דר' ישמעאל בספרי וכן נראה מדברי הרא"ם בס' יראים הנ"ל ואע"ג דתרווייהו מחד קרא נפקא מ"מ יש לחלק דדברים המקודשים אינם קדושים אלא מכח שימושם שהם מיוחדים לשימוש גבוה א"כ אם יש צורך גבוה בשבירתן א"כ עדיין לא נתחללו מקדושתם ועדיין בשימושם הם עומדין וזה כבודם ואין כאן הריסה ממעמדם ולכך אינם בכלל לאו לא תעשה כן לד' אלקיך להרוס דבר המיוחד לשמו שהרי אינו נהרס בזה שזה שימושו אבל שם השם שהוא קדוש מצד עצמו ואינו עומד לשימוש אפילו אם מחקו לשם שימוש צורך גבוה מ"מ הריסה מקרי ממעמדם ואיכא בי' לאו דל"ת כן לד' אלקיך

וא"כ כיון דגם לצורך תיקון נראה מדברי הפוסקים שיש איסור דאורייתא למחוק השם א"כ קשה להתיר כי אם מה שהתיר בש"ע יו"ד סי' רע"ו סעי' י"א בנגיעה או טיפת דיו שנפל עליו שבנגיעה אין כאן מחיקה וטפת הדיו כבר מחק וכמו שביאר הש"ג ס"פ שבועות העדות כיון שנמחק אית בי' איסור מדרבנן ובזה יש להתיר לצורך תיקון ובכה"ג מיירי המס' סופרים פ"ה אבל אם אינו מחוק אין ראי' ואפילו בנטפל לשם מאחריו נהי דהטו"ז ומקצת אחרונים כ' שהוא מדרבנן הלבוש כ' שהוא מה"ת וכן משמע מלשון הרא"ם בס' יראים הנ"ל וכ"ה מרן הגאון בתשובות חת"ס סי' רס"ג אמנם בסי' ר"ס כ' והסכים דהוא רק מדרבנן

והנראה לפי ענ"ד להכריע כיון דכבר כתבתי דנראה מדברי הפוסקי' דמחיקת השם אפילו לצורך תיקון הוא אסור מה"ת ולוקין והסברתי הדבר הואיל וקדושתו מעצמו ואינו לשימוש וזה שייך בשם עצמו אבל בנטפל שאין קדושתו מעצמו אלא משום שימושו שוב לצורך תיקון מותר מן התורה אלא דאסור מדרבנן הואיל ונטפל לשם קידשו השם ואז אסור רק מדרבנן לצורך תיקון ובזה יש לישב דברי תשובת מרן הנ"ל דלא סתרו וא"כ בנידון שלנו עדיין אין היתר למחוק נ"ו ולכתוב כ"ם וראיתי בס' סדר למשנה פ"ו מיסוה"ת שהביא משם הרשב"ץ ח"א שאלה ב' דכ' דמחיקת השם לצורך אין בו אלא איסור דרבנן ורשב"ץ אינו בידי ועפ"י הנ"ל אין לנו לסמוך למחוק אלא על סברת הבני יונה שכ' דהא דנטפל אינו נמחק הוא דווקא בנטפל הראוי לו ובס' פ"ת ביו"ד סי' רע"ו הביא גם מתשובות פני ארי' סי' מ"ה שכ' כן ומ"מ אע"ג שמורי הגאון זצ"ל בתשובה סי' רע"ד לא מחה לסמוך על הבני יונה בזה בסי' רס"ד לא סמך עצמו ע"ז וכ' דטוב לקלוף כיון דהוי רק ספק מחיקה

ובסי' רס"ג כ' לגדור דעיקר נראה דקדירה אין איסור מן התורה וכן נראה לפי ענ"ד דהרי השם נשאר בקדושתו ובכבודו ואע"ג שאם הוא דבוק ומחובר לסיפור הכתוב הוא לכבוד לו יותר מ"מ זה המעלה אינה באה לו מצד עצמו אלא מצד הענין שדיבר בו הכתוב וא"כ שוב לצורך תיקון שרי מה"ת דמה לי אם מוחק שאר תיבות עד השם דשרי לצורך תיקון או דקודר השם מן הפסוקים מ"מ כאן דיהא צריך לכתוב הנטפל היינו כ"ם על המטלית טוב יותר לקלפו כן נראה לפי ענ"ד ובזה אחתום בברכה

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רס"ז

ע"ד ס"ת שהשמיט הסופר בפ' וישלח בפסוק ויקרא את המקום אל בית אל השמיט אל הראשון וכ' בית בסוף שיטה ואל בתחילת שיטה והדבר ספק על איזה דרך יתקן דיש בזה אופן תיקון על ג' פנים א) שיכתוב תי' אל בין המקום לבית על השיטה בתלי' ב) למחוק תי' בית ויכתוב במקומו תיבת אל ותיבת בית יתלה ע"ג אל שבתחילת השיטה ג) שימחוק תי' בית וגם תיבת המקום וימשוך תיבת המקום עד סוף השיטה ואח"כ ימחוק לאחר תי' אל תיבות כי שם נגלו אליו ויכנוס שם במקום הגרד גם תיבות בית אל כמובן

הנה אופן זה האחרון וודאי פשיטא דאסור לתקן דהרי בית אל פליגו בי' הפוסקים אי צריך לקדש תי' אל שבבית אל ובספר מאיר נתיב כ' שהוא חול כיון שהוא שם מקום ובס' עבודת הקודש להגאון מהר"א פלעקעלש זצ"ל הביא פוסקים שהוא קודש וכ' לקדש על תנאי ובספר בני יונה בסי' רע"ו כ' דכל השמות שהם ספק אם הם קודש אם קידשם הסופר בוודאי חל הקדושה עליהם ולא הוי כמקדיש בע"מ וכן מסתבר וא"כ מי יודע אם הסופר קדשו או לא ולכך פשיטא דאין למחוק שם בית אל דאולי קדשו וגם אי אפשר למחוק תי' בית ואותיות אל יהיו תחת שם אל הצריך דאולי לא קדשו ושם שלא נתקדש בס"ת הספר פסול ואין מועיל להעביר עליו קולמו' לקדשו כמבואר ביו"ד סי' רע"ו וא"כ לא נשאר לנו כאן ספק אלא או יתלה שם הקודש אל בין תי' המקום לתיבת בית או ימחוק תי' בית ויכתוב במקומו אל במקום הגרד ותיבת בית יתלה על תיבת אל שבריש השיטה

והנראה לדינא דאופן האחרון דהיינו שיכתוב תי' בית ועל מקום הגרד יכתוב תי' אל ותי' בית יתלה על תי' אל שבראש השיטה הוא היותר טוב מב' טעמים א') דהרי קי"ל דיותר טוב שיכתוב השם על מקום גרד מלתלות על השיטה וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רע"ו סק"ח וכן הוא פשטות לשון הש"ס במנחות דף ל' ע"ב כמ"ש התוס' שם בד"ה ר' יוסי שכן מבואר בירושלמי ומה שהקשו התוס' שם ממס' סופרים פ"ה ה"ד דס"ל לר' יהודא גם תולין וא"כ ע"כ ר"י דאמר תולין דווקא תולין אמר נראה לפי ענ"ד די"ל דהנה וודאי אם צריך למחוק תיבה אחת כדי לכתוב השם על מקום הגרד צריך לגרור התיבה שהי' ראוי להיות אחר השם ולא התיבה שמקומה קודם השם שהרי התיבה שלפני השם היתה כתובה בלי שום פסול ולעולם האחרון נדחה וכיו"ב תנן במס' סופרים פ"ד ה"א

וא"כ קשה על לשון מס' סופרים שם בה"ד למה נקט ר"י מוחק משלפניו הול"ל מוחק משלאחריו וצ"ל דמיירי באופן שא"א למחוק מלאחריו כגון שכ' שם שם או בראש הדף ולכך אם יגרד צריך לגרד ממה שלפניו וא"כ איכ"ל דלכך ס"ל לר"י דיותר טוב לתלות השם ממה שיגרד תיבה שנכתב בהכשר וזכה להיות נכתב על הקלף וחכז"ל אמרו קרש שזכה להיות בצפון לעולם בצפון ואין לו הורדה מקדושתו עיין במג"א סי' מ"ב סק"ג ולכך ס"ל דבכה"ג עדיף לתלות השם ולא להוריד תיבה מקדושתה ומעלתה אבל היכא דיכול לגרוד התיבה שראוי לבוא אחר השם שנכתב בטעות ובפסול ולא זכתה באותו מקום כלל בכה"ג ס"ל לר"י דעדיף לגרוד התיבה ולכתוב על הגרד מלתלות ובכה"ג מיירי במנחות דף ל' ע"ב שם ומ"ש התוס' דגם אליבא דר"מ מצינו במס' סופרים דלא כגמרא דידן תמהני שהרי שם מביא גם דברי רשב"א משמי' דר"מ דרשב"א אומר משום ר"מ דאין לו תקנה עיי"ש עכ"פ מטעם זה הנידון דידן טוב יותר לגרד תי' בית ולכתוב על הגרד תי' אל ותיבת בית יכתוב על תיבת אל שבראש השיטה

וטעם ב) דצריך לתקן על אופן זה שאם יניח תי' בית בסוף שיטה א"כ שם בית אל נחלק בית בסוף שיטה ואל בתחילת שיטה וזה אסור וכמו שהביא מרן הגאון בחת"ס סי' ע"ר ביו"ד ואפילו בדיעבד נראה דפסול דהרי במס' סופרים בפ"ה הלכה י' כלל שם בית אל עם שם ידידיה והללויה לת"ק נחלקים ולר"י אין נחלקים