מהר"ם שיק יורה דעה קצ

לא הוי מחיקה ומותר ממה נפשך אלא וודאי אין תקנה בהעברת קולמוס אפילו דיו ע"ג זהב או ע"ג סיקרא ועכ"פ כולם סוברים דשם שנתקדש אין איסור להעביר עליו קולמוס בדיו ע"ג דיו אבל בדיו ע"ג סיקרא וה"ה ע"ג זהב אם נתקדש אסור להעביר עליו קולמוס דהוי כמוחק התחתון ואם לא נתקדש לא מהני לו העברת קולמוס לקדשו לא מבעי' בדיו ע"ג דיו אלא אפילו בדיו סיקרא או זהב לא מהני העברת קולמוס וכ"כ אדמ"ו הגאון זצ"ל בתשובה שם סי' רנ"ו דמותר להעביר עליו קולמוס על שם שנתקדש בדיו ע"ג דיו וגדולה מזו כ' שם בסי' רע"א דאפילו אם יש לחוש על ידי שהכתב נושן אולי ע"י הע"ק יפול קצת מן הדיו הישן אפי"ה מותר דהוי רק כגרם כיבוי ושרי ועכ"פ מבואר דאין קיום למקום לדברי החינוך ב"י הנ"ל

ויש. להביא עוד ראי' נכונה מדברי תה"ד בסי' מ"ח שכ' דמותר להעביר קולמוס על תיבות בתפילין ומזוזות כדי לחדשן ולהאירן כל זמן שרישומן ניכר ואי ס"ד דכתב העליון מבטל כתב התחתון והוי ככותב מחדש א"כ יהא אסור בתפילין משום שלא כסדרן אלא וודאי דלא חשיב כמו מוחק התחתון ולכך שרי וא"כ ה"ה באזכרות ודין של תה"ד הוא הלכה פסוקה בש"ע בסי' ל"ב סעי' כ"ז ולא העיר עליו שום אחד מהאחרונים לומר דיש לחוש משום מוחק כתב התחתון ויהי' שלא כסדרן אלא וודאי דאין ספק דדיו ע"ג דיו אין כתב העליון מבטל את התחתון לא מבעי' לפי מ"ש התוס' בגיטין דף י"ט ע"א ד"ה דיו כו' דלכ"ע דכתב עליון דיו ע"ג דיו לא מקרי כתב אלא א"כ מתקן דהיינו התחתון הי' שלא לשמה והשני מעביר עליו קולמוס לשמה בזה סובר ר"י דמהני כתב עליון וא"כ לשמה על לשמה פשיטא דלא הוי מחיקה

אלא אפילו אי אמרינין כמאן דאמר דר"י או ר' אחא ב"י אליבא דכ"ע סובר דכתב העליון לעולם כתב עיין ברמב"ן וברשב"א בגיטין שם ובש"ע אהע"ז סי' קל"א סעי' ה' הביא מאן דפסק כר' אחא ב"י בזה ולדידהו הי' מקום לומר דאי כתב עליון כתב אפילו דיו ע"ג דיו ולדידהו צ"ל דגבי שבת שאני דמלאכת מחשבת בעי' והש"ס בשבת דף ק"ד קאי לר"ח וא"כ לפי השיטה הזאת הי' אפשר לומר כדברי חינוך ב"י הנ"ל מ"מ לא נראה כן דנהי דהואיל ומחדשו ומאירו לשמה חשבינין לי' כאלו נכתב בפנינו לשמה אבל לחשוב זה מה שהוא מאירו מיפהו ומאנוהו יהי' כאלו מוחקו ויהי' עובר בזה על לא תעשון כן וכו' זה לא מסתבר שהחיפוי והיפוי יהא בכלל איבוד וכבר הבאתי ראי' מדברי תה"ד סי' מ"ח ומהש"ע וא"כ אפילו איכא דיעה זו בעולם מ"מ אנן לא חיישינן לה וא"כ מותר להעביר בקולמוס דיו ע"ג דיו בשם שנתקדש כבר וא"כ אין לחוש לאסור בנידון של חינוך ב"י

ואמנם גם הדין הב' של החינוך ב"י שכ' דלא מהני העברת קולמוס אם אמנם שזה הדין אמת וכן פסקו הש"ך שם בס"ק ב' מ"מ בנידון שלו דמיירי במספקא לי' אי קידשו בפעם ראשון וגם יש ספק אולי קי"ל כר"י דמהני העברת קולמוס וכדעת הרשב"א לר"א דהביא בש"ע אהע"ז סי' קל"א סעי' ה' וא"כ י"ל דמהני מטעם ס"ס וכעין שכ' המג"א בסי' ל"ג ס"ק ז' וכמו שביארו בדגו"מ שם מיהו הדג"מ שם פליג עלי' דמג"א א"כ גם כאן יש להחמיר דלא מהני העברת קולמוס וכחינוך ב"י

והנה הא דמהני לר"י העברת קולמוס לפי הסברא שהביא בתה"ד סי' מ"ח הנ"ל דווקא גבי לשמה דכיון דמקצת לשמה סגי אבל אם כתב פסול כגון מומר מסור או כותי ואינך פסולים דגם לר"י לא מהני העברת קולמוס וכיוצא בזה הביא הגט פשוט בסי' קכ"ה סקל"ג בשם ס' התרומה דאם נכתב האות בח"ת והעביר עליו קולמוס איכ"ל דגם לר"י לא מהני כיון דנעשה האות שלא כתיקונה לא מהני העברת קולמוס וא"כ אפשר נמי אם כתב פסול לא מהני לכ"ע הע"ק ונפ"מ דלא חשבי' לי' לס"ס אפילו לדעת המג"א כנ"ל דחשיב לי' לס"ס מ"מ כאן פסול מיהו הגט פשוט כתב שם דלפי הטעם שכ' התוס' בגיטין דף י"ט ע"א ד"ה דיו וכו' דהואיל ותיקן בכתב העליון חשיב ככתב לפי"ז משמע דאין חילוק ואפילו בח"ת והה"ד בכתבו פסול מהני לר"י הע"ק

מיהו י"ל אפילו אי אמרינין דווקא בלשמה מהני הע"ק איכ"ל בכתבו פסול דממעטינין מוקשרתם וכתבתם היינו מטעם זה דכיון דהוא אינו מאמין ומחזיק בי' אינו יכול ליתן להדבר קדושה ולהחזיקו בקדושה וכמו אם נכתב שלא לשמה דאין לו קדושת הדבר וראי' לזה דבאו"ח סי' ל"ג הובא סברת בעל התרומה דפוסל ברצועות שהשחירן גוי מטעם שלא לשמה והקשה בתשובת מהר"מ לובלין סי' ס"ח ות"ל משום וקשרתם וכתבתם דכל תיקונים יש ללמוד מזה אמנם להנ"ל א"ש דזה דווקא אם בעי' לשמה והוי כאלו לא נעשה לשמה בוודאי לדעת ר"ת דסובר בכל עניני המצות ילפנין מוקשרתם וכתבתם ילפינין מי שאינו בתורת אותו דבר כגון בשמירת מצות ציצית או לולב א"י לעשותם לדידי' אין הטעם משום לשמה אבל לשיטות יתר הפוסקים איכ"ל דטעמייהו דחשיב כמו שלא לשמה וא"כ לר"י מהני ה"עק ולפ"מ להמג"א הנ"ל יש לצרף זה לס"ס כן נראה לפי ענ"ד

תשובה רס"ו שיל"ת יערגין אור ליום ו' אדר השני תרט"ז לפ"ק

החיים והשלום וכ"ט להרב המאוה"ג הגאון המפורסם ע"ה פה"ח נא ישראל כש"ת מו"ה יעקב עטלינגער ני' האבדק"ק אלטונא יע"א

אחרי דרישת שלומו וטובו דמר פר"מ נ' באתי בדברים הנאמרים למטה והמה נראים לפי ענ"ד נכונים ומר פר"מ ני' ישים עיניו הטהורים עליהם לתת להם מקום למען יצא כנוגה צדקה בס"ת שטעה וכ' אלקינו במקום שהי' צריך לכתוב אלקיכם אי רשאי למחוק נ"ו שבאאלקינו ולכתוב במקומם כ"ם וכדי לבאר דין זה הניני אומר הנה הב"י ביו"ד סימן רע"ו הביא בשם הר"י אסכנדר"י ספק בזה אי רשאין למחוק השם לצורך תיקונו ורצה להביא ראי' מאבני מזבח ששקצו אנשי יון שבית חשמונאי נתצו וגנזו מוכח דלצורך תיקון מותר לנתוץ ואדמ"ו הגאון זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רס"ח תמה עליו הרב הגאון השואל שם דכוונת ר"י אסכנדר"י מס"ד דש"ס ואדמ"ו שם דחה זה ולפי ענ"ד קושית אדמ"ו זצ"ל בנוי' על אדני פז דהנה הר"י אסכנדר"י דחה הראי' מהש"ס הנ"ל דמזבח שאני דא"א בענין אחר

וכבר. תמה אדמ"ו הגאון זצ"ל שם וכי אי אפשר בענין אחר מאי הוי הא איסור נתיצה הוא איסור ולאו דאורייתא ותי' שם משום דעשה דבנין מקדש דוחה ללא תעשה ולפי"ז בס"ד בע"ז דף נ"ב דהאיסור של אבני מזבח הי' רק משום קנס ומאוס לגבוה ומוכח ומבואר שם עיי"ש ברש"י ותוס' דאינו אלא איסור דרבנן דא"א אוסר דבר שאינו שלו אלא שקנסו א"כ קשיא איך משום איסור דרבנן דחה לאו דאורייתא וע"כ דממסקנא הוי ראיית הר"י אסכנדר"י וא"כ שפיר קשיא עליו ממנ"פ והא דבאמת לא אייתי ראי' מס"ד ושם לא שייך דחיותו ונראה דהנה לר' ישמעאל שהביא רש"י בחומש בפ' ראה על פסוק דלא תעשון כן לה' ובספרי הביא זה בשם ר"ג אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין מזבח בוודאי מוכח דס"ל דנתיצה לצורך תיקון שרי וכמו שהוכיח הא"ר באו"ח סי' קנ"ב עפ"י פי' רא"ם בפ' ראה אמנם לת"ק דס"ל דקאי על הנתיצה וגם על המחיקה הוא דמספקא לן דלמא כמו שבמחיקה אף לצורך אסור ה"נ בנתיצה ובזה מיושב קושי' הא"ר הנ"ל על הטו"ז דאנן קי"ל כת"ק דר"י וכמ"ש הר"ן ולדידי' שפיר איכ"נ דנתיצה אפי' לצורך תיקון אסור ולדידי' אוסר הטו"ז ומחלק דאפילו אי נתיצה לצורך בנין מותר דהאי לאו נתיצה מקרי אלא בנין אבל לצורך תיקון איכ"ל לת"ק אסור וא"ש דברי הטו"ז וממילא אין להביא ראי' מס"דא דע"ז דדלמא בס"ד הוי ס"ל כר"י ור"ג דספרי הנ"ל

ובזה מובן שממילא נדחה ג"כ הראי' שהובא במכתבי שומר ציון מכתב ר"ט ור"י מהרב מוהרר בער אופענהיימער אב"דקק אייבעשיטץ יע"א מפ"ק דב"ב דף ד' דבבא בן בוטא נתן עצה להורדס לנתוץ ביהמ"ק ולבנותו ולהנ"ל ממי יהא הראי' מהורדס פשיטא שאין ראי' דאפילו ממלכי ישראל אמרו בירושלמי פ"ח דכלאים דאין מביאין ראי' מן המלכות ואי מבבא בן בוטא מאי ראי' ודלמא בבא בן בוטא כר"י ור"ג בספרי ס"ל דהלאו לא קאי כלל על נתיצת הדברים קדושים ומאי אולמא דבבא בן בוטא מר"י ור"ג אבל לדידן דקי"ל דהלאו קאי על נתיצה דלמא נתיצה לצורך תיקון נמי אסור ואין ראי' ברורה ע"ז מ"מ מבואר מדברי הרמב"ם בפ"ו מיסוה"ת ובפ"א מבית הבחירה דין ז' דדווקא נתיצה דרך השחתה אסור וכ"כ הסמ"ג והחינוך בפ' ראה וכ"כ המרדכי בפ' בני העיר

אלא דהמרדכי כ' להתיר דווקא נתיצה לצורך בנין דזה חשיב בנין וזה עדיף מנתיצה לצורך תיקון אחר וכמ"ש הטו"ז בסי' קנ"א הנ"ל וגם בזה יש לדחות הראי' מבבא בן בוטה הנ"ל דשם הוי נתיצה לצורך בנין יפה ממנו אבל בנתיצת אבני מזבח לא הי' הנתיצה לצורך בנין יפה ממנו אלא נתיצה לצורך תיקון ממיאוס ע"ז והרא"ם בס' יראים בעמוד היראה אות ט' גם כן כתב דווקא נתיצה דרך השחתה אסור והראי' נראה נכונה כמ"ש הגאון מרן זצ"ל בחת"ס סי' רס"ד מדאצטרך גבי מעיל לא יקרע ע"כ לצורך תיקון אינו אסור משום לא תעשון ואצטרך לאו במעיל ובשו"צ הנ"ל השיג על מרן זצ"ל בזה ואמר דאין איסור בבגדים וביריפות לקרוע ובמח"כ אשתמיט להו דברי הרמב"ם בפ"ט מכלי המקדש דין ג' שכ' בכל בגדי כהונה אסור לקרוע דרך השחתה וכ' הכ"מ דנלמד מהא דנותץ ממזבח וע"כ הפסוק דלא תעשון כן לד' אלקיך קאי אכל דבר שקדוש ועומד ל"ד אלקיך אסור להשחיתו ולהאבידו וכן כ' הרא"ם בס' יראים הנ"ל ראי' מש"ס סוף מ"ק דמבואר דס"ת שנשרף צריך לקרוע ב' א' על הכתב וא' על הגוויל מוכח דגם הגוויל אסור להשחית ולאבד וגם אין חילוק בין קריעה או שאר איבוד כל