מהר"ם שיק יורה דעה קפט

ספק אי מעיקרא יגרור כל הרגל ויקדש אותו מחדש דע"י המחיקה נתבטל הקדושה עיי"ש ויבואר עוד לקמן אי"ה עכ"פ קשה על הרמ"א שכ' לחלק בין קו דק לעב

אמנם לפי מ"ש השלטי גבורים דהחילוק גבי מחמץ אחר מחמץ המעשה השני מחזק ומאלים לגמר מעשה החימוץ הא' לכך חייב מן התורה אבל במטיל מום בבע"מ שאינו מוסיף שום דבר בהטלתו מום מחדש וה"ה במוחק אחר מוחק ולכך אינו אסור אלא מדרבנן ובמקום תיקון שרי עיי"ש ולפי"ז איכ"ל דזה שייך בנמחק או שדבוק לגמרי אבל אם רק קו דק מקלקל ומחיקה ראשונה הי' מחיקה קלה ועדיין ניכר היטב ובמחיקה שני' שמוחק לגמרי מוסיף הוא הוי כמחמץ אחר מחמץ וי"ל דחייב מה"ת באיסור דאוריית' ומסופק אי רשאי למחוק מחיקה כזאת משום תיקון כן נראה לפי ענ"ד כוונתו של הרמ"א והש"ך רצה לישב קושיא הנ"ל וכ' דבאמת רק משום מראית עין מספקא לי' אי אסור (ועיין מש"כ בתשובה לקמן סי' ע"ר]

אמנם מ"ש הרדב"ז הנ"ל דע"י שנפסל פקע קדושתי' זה תימא ובטור סי' רע"ו כ' ואם יש דיבוק יש לגרור וא"צ להעביר עליו קולמוס לקדשו כי כבר נכתוב כהלכתו בקדושת השם אלא שהאותיות היו שלא כהלכתן וכיון שתיקן האותיות הרי השם כהלכתו וכן מוכח מהא דקי"ל בהי' רוצה לכתוב השם וכ' יהוד' דקי"ל שם בסי' רע"ו סעיף י"ב דיעשה מהד' ה' וכ' בפתחי תשובה ס"ק כ"ד בשם תפארת למשה ובשם הלבוש דמיירי בקידש מעיקרא את השם ואע"ג דאיתרע טעות לא פקעה קדושתו

מיהו גם להרדב"ז דווקא הרגל שנכתב בפסול לא נתקדש [או אחר שנמחק ועשה רגל מחדש צריך לקדשו] או דס"ל כמ"ש הבני יונה והרמ"ע מפאנו סי' ל"ו שבמה שמקדש המקצת לבסוף חל הקדושה על כל השם ובגמר נתפס והובא דבריהם בפת"ש סי' רע"ו סק"ג ובר"י אסכנדרי שבב"י שם ס"ל דאם הטעות בתחילת השם לא נתקדש אבל כשכתב י"ה מהשם וכן א"ל מאלקי"ם שוב הבא אחריו אפי' בטעות נתקדש עיי"ש ובאמת מלשון הפוסקים משמע דע"י טעות אין כאן קדושה וכבר כתבתי בזה בתשובה (עי' לקמן סי' ע"ר) וכאן לא באתי אלא לברר איזה דברים כפי הנראה לפענ"ד

תשובה רס"ד

בכנסת הגדולה סי' רע"ו בהגהות הטור וב"י הביא הרבה דיעות דשם שלא נכתב לשמה לית בי' איסור מחיקת השם וכדעת הרא"ם המובא בהגהות מיימוני פ"ו מיסוה"ת וכ"כ הש"ג סו"פ שבועות העדות בשם סמ"ג דהכל תלוי בכוונה וגדולה מזו כ' אפי' קידש שם שאינו ראוי לקדשו מ"מ עפ"י כוונתו נתקדש וכן מוכח מדברי הרמב"ם בפ"ו מיסוה"ת דין ח' דשם שלא נכתוב לשמה אינו קדוש ולית בי' איסור מחיקה וא"כ מה שאמרו שם שנכתב על בשרו ועל ידות הכלים ע"כ היינו שכתבו אותן לשמן וכ"כ שם בס' סדר למשנה וכבר האריכו בזה עיין חו"י סימן י"ו והרב הגאון בספר בני יונה הביא ראי' ממס' סופרים פ"ה מ"ג שכ' בהי' צריך לכתוב שם ונתכוון לכתוב יהודה מוחקו וכותב אחר ומזה מבואר דשם שנכתב שלא לשמה רשאין למוחקו

מיהו לכאורה אין ראי' רק דרשאין למוחקו לצורך תיקון וכבר הביא הב"י בסי' רע"ו מקצת הפוסקים דלצורך תיקון לית בי' איסור מחיקה ולעולם איכ"ל דאית בי' קדושת השם אלא דנראה לפי ענ"ד ראי' מירושלמי סו"פ הבונה דפריך שם על רבנן דאמרו דאין השם מן המובחר משמע מן המובחר ליכא הא רבנן ס"ל כתב ע"ג כתב אינו כתב ותי' דלדבריו דר"י קאמרו וקשה אי שם שלא נכתב לשמה אית בי' קדושה ורק אינו מהמובחר וכ"ש לסברת בעל קרית ספר המובא לקמן דפסולו דאינו מהמובחר הוא משום דצריך ואנוהו א"כ למה צריך לומר דלדבריו דר"י והאיסור משום ואנוהו הא גם לדידהו אינו אסור אלא משום ואנוהו ואית בי' קדושה רק שאינו מן המובחר אלא וודאי שכל שנכתב שלא לשמה אינו שם כלל ורק המחשבה עושה אותו לשמה והלאו של מחיקה קאי על קרא דואבדתם את שמם מן המקום ההוא דהיינו מקום המיוחד לע"ז ונכתב לשם ע"ז. וע"ז כתיב לא תעשון כן לה' וכו'

אמנם מה שהעיר בשצ"ה מכתב צ' הרב מהר"א נ"י דמנ"ל דבעי' לשמה. הנה הרמב"ן במלחמות בסוכה דף ט' כ' מקרא דעתה כתבו לכם היינו לשם חובתכם והריטב"א כ' שם דבכל דבר שבקדושה כגון כתיבת ס"ת [וה"ה כתיבת האזכרות] לא צריך קרא ופשיטא דבעי' לשמה כמו כל הקדשים עד דגלי לן קרא בהיפוך ובלא"ה מבואר במנחות דף ל"ד גז"ש כתיבה כתיבה מסוטה או מגט ואין גז"ש למחצה ובסוטה וגט בעי' לשמה ובס' קרית ספר בפ"א מתפילין כ' דהאזכרות דבעינין לשמה הוא רק משום ואנוהו נזהר בזה שכ' והא דלא ילפינין מגט היינו משום דסתם אשה לאו לגירושין עומדת משא"כ השם וא"כ מבואר דגם הוא מודה דבעי' לשמה מה"ת אלא דס"ל דסתמא לשמה קאי מה"ת אבל בכותב בפירוש שלא לשמה כגון לשם יהודה גם הו' מודה דלי' בי' איסור מחיקה וכמו שהסכימו האחרוני' אבל בנכתב השם סתמא קי"ל דאית בי' איסור מחיקה לאו מכח וודאי קי"ל כן אלא מכח ספק דאולי הדין דסתמא ג"כ כשר אבל באמת דעת התוס' במנחות דף מ"ב בד"ה ואל ימול וכו' בסופו דמה"ת פסול בכותב השמות סתמא וכן דעת הר"י והר"ש המובא במרדכי פ' התכלת והר"ש הביא ראי' מהא דנתכוון לכתוב יהודה והאחרונים תמהו עליו בזה התם שאני דהי' לו כוונה הפכיית ולפי ענ"ד ס"ל אי ס"ד דשם סתמא לשמה לא יהא כח לעקור בכוונה בעלמא דדברים שבלב אינם דברים כמו בפיגול דפשיטא להו דבעי' אמירה וע"כ דמסתמא לאו לשמה קאי ומטעם זה פסק הב"י בש"ע סי' רע"ו דצריך שיפרש שכותב השם לשמו משום דכיון דסתמא לאו לשמה א"כ דברים שבלב אינם דברים ובעינין פירש והב"ח השיג עליו דסגי במחשבה בעלמא

ואני אומר אפי' אי שם סתמא קאי לשמו מ"מ השתא דכתבו הפוסקים דצריך שיפרש לשמו אם לא פירש יש גילוי דעת שלא כתב לשמו ואיכ"ל דסתמא לאו לשמו קאי ולכך יש לפסול וכמ"ש הב"י מ"מ לענין מחיקה אסור מספיקא ולכך כ' הש"ך בכותב סתמא בלא כוונה כלל יש להקל למחוק לצורך תיקון ועיין בבני יונה שביאר היטב הכל והרב מהר"א הנ"ל הביא ראי' מסוטה דף י' דפריך אלא מעתה לא ימחה וסבר הרב הנ"ל דקאי על שם שמשון וזה אינו כמבואר ברש"י שם ד"ה מעין שמו וכו' דשם קאי על שם שמש והיינו בקרא דשמש ומגן ה' דשם קאי על השי"ת ונכתב לשמו בזה פריך דלא ימחה ותו לא מידי

תשובה רס"ה

הנה בתשובת חינוך ב"י סי' ע"ב הביא באחד שכ' פסוק ויאמר ה' אלקים אל הנחש והשמיט תיבת אלקים ומספקא לי' אם כיון לקדש תיבת אל לצורך שם אלקים ורק כאשר גמר תיבת אל והצריך עוד לכתוב אותיות ה'י'ס טעה וסבר שכבר גמר תיבת אלקים וגם תיבת אל שאחריו ופסק שם דאסור להעביר קולמוס וגם דלא מהני העברת קולמוס אסור להעביר קולמוס משום אולי קדשו א"כ אסור להעביר עליו קולמוס דהוי כמוחק כדמוכח מדברי הש"ך בסי' רע"ו סק"ו וגם לא מהני העברת קולמוס דאף אם לא קדשו מעיקרא לא מהני הע"ק וכמ"ש שם בש"ך בסק"ב עיי"ש והנה הדין הראשון אינו והוא תמוה דמביא בשם הש"ך בסק"ו דסובר דאסור להע"ק והיינו מדכתב דבאזכרות אין תקנה ואמאי יעביר עלי' קולמוס ומכח זה הכריח דאסור להע"ק וזה תמוה דהרי הש"ך כ' בסק"ב דלא מהני העברת הקולמו' ואיך נימא דקשיא לי' דיעביר עלי' קולמו' ותו דאפי' אי קשיא דיעביר קולמוס אלא משום דאסור דהוי כמוחק דכתב עליון כתב זה יש לומר בדיו ע"ג זהב דהוי כדיו ע"ג סיקרא וזה איכא למימר דחשיב כמחיקה כדאיתא בגיטין דף י"ט אבל דיו ע"ג דיו אדרבה סוגיא מפורשת בגיטין דף י"ט ע"א דלא הוה כמוחק ואין לומר שבת שאני דהרי בשבת דף ק"ד ע"ב מוקי למתני' דכתב ע"ג כתב פטור דלא כר"י דאמר בכותב שם ולא קידשו דמעביר עליו קולמוס וא"כ מדמה להדדי

מיהו באמת כוונת הש"ך נראה דטעמי' כמ"ש מעיקרא משום דהע"ק לא מהני ואפי' בתיבה שאינה אזכרה דאי טעמא משום דאסור להע"ק משום מחיקה למה צריך לומר בתיבות שאינם אזכרות יש תקנה ע"י גרירה ת"ל דיש תקנה ע"י העברת קולמוס אלא וודאי סובר דזה אין תקנה ומשמע אפי' דיו ע"ג זהב לא מהני הע"ק וכן באמת דעת הא"ר באו"ח סי' ל"ב סק"ה דאפי' בדיו ע"ג זהב וה"ה סיקרא לא מהני הע"ק ולא אמרינין בכה"ג כתב עליון כתב ומה שהקשה עליו הפרמ"ג בסקט"ו בטו"ז שם ובס"ק ל"ו במג"א כבר יישב אדמ"ו הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' רנ"ו דאע"ג דאמרינין בגיטין דף י"ט דדיו ע"ג סיקרא כתב העליון כתב מ"מ הא אמרינין שם וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וא"כ מידי ספיקא לא נפקא וא"ש דברי הא"ר מיהו הראי' שהביא הא"ר לכאורה תמוה שכ' שם דאי ס"ד דמהני העברת קולמו' בדיו ע"ג זהב א"כ גם אזכרה יש תיקון ואמאי כ' שם דאין לו תיקון וקשה אי דיו ע"ג זהב מהני הע"ק היינו משום דבכה"ג כתב העליון כתב וא"כ הוי כמוחק התחתון ולזה באזכרה אסור לעשות כן. ונראה לישב דהרי הפרמ"ג בסק"ב בטו"ז בסי' ל"ב הקשה אמאי אסור להעביר העפרות זהב לפי מ"ש הש"ך בכתב שם ואזכרה שלא לשמה אין בו משום איסור מחיקה והרי הכא העפרות זהב לא ניתן לשם קדושה עיי"ש

ולפי ענ"ד היינו טעמא דאסור דידוע דכשנותנין עפרות זהב מערבין דיו עם העפרות זהב וכשמעבירין וגורדין העפר גורד ומעביר ג"כ קצת מן הדיו ולכך אסור והוי כמוחק וכיון שאין האיסור משום העפרות זהב לכך שפיר כתב הא"ר אי ס"ד דיש תקנה גם באזכרה יעביר עליו קולמוס דאין אסור משום מחיקה דדיו על גבי זהב דהזהב לא נתקדש ואי משום מיעוט הדיו הא דיו על גבי דיו