מהר"ם שיק יורה דעה יט

החילוק הג' בדבר דלא שייך לאשתמוטי דעת הרשב"א וסייעתו דלא בעי' פלוני אלא מומחה או ישראל וכן משמע פשטות הסוגיא דלא אמר רב נאמן לומר ישראל פלוני נתן לי אלא אמר נאמן לומר ישראל נתן לי אמנם הרא"ש שם לא ס"ל כן וצריך לישב הסוגיא דפריך מדמאי דאינו נאמן לומר קניתי ממומחה ומאי קו' הכא שאני דאומר ישראל פלוני וצריך לומר דהרא"ש מפרש דזה בכלל תי' הש"ס דס"ל להרא"ש דמסתמא מאן דאית לי' בוכרא קלא אית לי' כמבואר סופ"ב דחולין וא"כ כל האומר ישראל נתן לי במומו הוי כאומר ישראל פלוני וזה הוא תירוץ הש"ס התם מצי לאשתמוטי כיון דאינו מזכיר שם המומחה אבל הכא לא מצי לאשתמוטי דמסתמא ידוע מי הוא הישראל והוי כאומר פלוני וממילא היכא דלא נודע צ"ל פלוני וזה דעת הרא"ש ועפי"ז באומר הראיתי למומחה דאינו נודע לאיזה מומחה צ"ל לפי תירוץ הש"ס הזה כדיחוי דלעיל דהטעם משום שאינו נחשד עליו ומיושבים נמי דברי הרמב"ם

ויותר נכון לומר דגם במומחה הי' ממנין אדם ידוע כאילא ביבנה ובאומר הראיתי למומחה הוי כמומחה פלוני דידוע מי הוא המומחה זהו דעת הרא"ש. אמנם הרשב"א לא פירש כן בתירוץ הש"ס אלא מפרש כפרש"י התם מצי לאשתמוטי ולמימר דלדידי' הי' מומחה ועפי"ז פירש באומר ישראל נתן לי במומו אין צריך לומר ישראל פלוני ולפי הנראה לי מדבריו הוא כך דגבי ישראל נתן לי הוי מלתא דעל"ג ולא אמרינן דיכול להשתמט ולומר הלך ישראל שנתן לי למדה"י דהרי אנן אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ובוודאי בכור זה מאנשי העיר ניתן לו וכיון שכן מסתמא אמרינן נמי כיון שאיש הזה שנתן לו מכאן הי' בוודאי עדיין בכאן נמצא ולא הלך מכאן דאזלינן בתר חזקה מאי תאמר שישתמט ויטעון נגד החזקה מכל מקום כיון דאנן מחזיקין האמת דמכאן הוא ועדיין כאן הוא א"כ כשנחקור אצל הישראלים שבכאן ויתברר מי הוא הנותן לו והוא יאמר שנתן לו בלא מום א"כ יתבדה הכהן ולא יהי' לו מקום להשתמט לכך חשיב מלתא דעבידא לגלויי וכל זה בדבר שיוכל להתברר ע"י חקירה נגד טענתו אבל שם גבי פלוני מומחה אף דיתברר ע"י חקירה שלא הראה מום זה לשום אחד מהמומחים שבעיר וכן לענין מומר אפילו יתברר ששום אחד מהמומחין שבעיר לא שחטו לו עדיין הוא יטעון שמומחה אחר שהי' כאן באקראי בעלמא הראה לו המום ומומחה כזה שחט לו והלך אח"כ ומי יוכל להכחיש אותו ולהראות לו כי שקר טענתו וכי סגרו עירם שלא יוכל שום אדם לצאת ולבוא מבלי ידיעתם וכיון שא"א להכחישו אם ירצה לשקר ולומר מומחה שהי' כאן במקרה והלך לו הראיתי או קניתי לכך לא מקרי עבידא לגלויי עד שיאמר פלוני מומחה ולכך שפיר פסק הרשב"א דגבי מומר צריך לומר פלוני מומחה

ועפי"ז תבין שדברי הש"ך בסי' שי"ד ס"קז שכ' דלהש"ע דסובר בישראל נתן לי דא"צ לומר פלוני ה"נ במומחה א"צ פלוני עיי"ש ולפענ"ד לא דמי דאפילו אי בישראל א"צ לומר פלוני היינו מטעם הנ"ל דעבידא לגלויי ואפשר שיתבדה ע"י חקירה משא"כ במומחה דלא יתבדה עד שיאמר פלוני מומחה ואז עבידא לאגלויי אם אמר שקר וא"כ נראה דלכ"ע במומחה צריך לומר פלוני מומחה וצ"ע ונראה דא"ש דהרי המום לפנינו וע"א מעיד שמעצמו נפל ויכול חכם לבוא ולראות ואם יראה שהוא מום שאין ראוי להתיר עליו הרי יתבדה שבוודאי לא התיר לו החכם שאומר עליו שהלך למדה"י

עוד קשה לי טובא מאי דמסיק הש"ך שם בס"קז דבמום שאינו ידוע שהוא מום נאמן לומר שהרא' לחכם אפילו באינו אומר פלוני דלא נחשדו לאכול קדשים בחוץ וקשה לי דהנה לכאור' קשה אי אמרינן דע"א אינו נאמן נגד החזקה אע"ג דלא נחשד. א"כ האיך נאמן להתיר נגד החזקה והרי הרא"ש בגיטין דף נ"ד ע"ב כ' י"ד חילוקים ובהם כ' דנגד חזקה אינו נאמן ומאי משני הש"ס מיהו בש"ס יש לפרש דכך מדחה דהש"ס רצה להביא ראי' דאפילו בחשוד סמכינן על מלתא דעל"ג ודחי דאיכ"ל דע"ז לא נחשדו ולכך סמכינן במלתא דעל"ג ולעולם הטעם משום מלתא דעל"ג. אבל להש"ך שכ"כ להרא"ש דסובר מלתא דעל"ג לא חשיב אלא א"כ אומר פלוני. ואפי"ה סובר דסמכינן על סברא זו דקדשים בחוץ לא היו מאכילין אע"ג דלא הוי על"ג וקשה אמאי נאמן נגד חזקה וכ"ת כמו שכ' הג"א בריש פ"ק דחולין דהיכא דאוכל גם הוא ממנו נאמן אפילו נגד חזקה וה"ה הכא מיהו הרא"ש ע"כ לא ס"ל חילוק זה דהג"א דהרי הרא"ש כ' בפ' אלו מגלחין סי' ע"ט דהא דע"א נאמן ילפינן מוספרה לה וא"כ ע"כ לא ס"ל הא דהג"א דלהג"א מוספרה לה לא מוכח מידי דשאני התם דגם לה הוי איסור. ונראה דצ"ל דגבי מום כיון דהמום לפנינו ואין אנו דנין אלא אם הוא מום גמור או לא הרי חזקה ראשונה כבר איתרע וכיון דאיתרע חזקה דמעיקרא ע"א נאמן וכמ"ש הפ"י בקידושין דף ס"ג דהיכא דאיתרע חזקה ע"א נאמן ולפי"ז לדבריו צריך לומר דשחיטה לא מקרי אתחזק איסורא דהרי איתרע חזקתי' וכמ"ש הפנ"י בחי' לחולין דף א' ופליג הרא"ש אתוס' גיטין דף ב' ע"ב והג"א הנ"ל ולכך שפיר איכא למימר דע"א נאמן ונכונים דברי הש"ך אליב' דהרא"ש: אמנם מבואר דלאו כ"ע הכי ס"ל ולדברי התוס' בגיטין ב' ע"ב שחיטה מקרי אתחזק ואינו נאמן אם אינו בידו וה"נ אינו נאמן לומר הראיתי את המום אם אינו על"ג ואין לומר דנאמן מטעם לא שביק התירא דהרי אצלו היתר הוא להטיל מום בבכור דהכהנים נחשדו ע"ז וא"כ למה צריך לאכול בלא מום לשדי' בי' מום אלא וודאי דזה שאומר שהרא' למומחה אמת הוא מיהו זה אינו דהרי פרש"י דצריך להביא עדים שנפל מאליו. וא"כ א"א להטיל בו מום גלוי וידוע דא"כ צריך לו עדים שנפל מאליו ולא יהי' לו עדים ע"ז ולכך ע"כ צ"ל שנאמן מטעם הנ"ל דלא חשוב חזקה וממילא לדעת התוספת דחזקה כזו חשובה חזקה אינו נאמן אלא א"כ אומר הראיתי לפלוני מומחה אפילו במום שאינו גלוי וידוע כן נראה לפענ"ד ואפשר דגם התוס' והרא"ש סברו כסברת הג"א ואפי"ה הביאו ראי' מוספרה לה דס"ל דהאי קרא דוספרה לה בטהרות משתעי דאינה מקלקלת לעצמה ויש עוד ליישב ועיין במ"ש בקונטרס מיוחד לסוגיא דע"א נאמן באיסורין וא"כ אינו מוכרח דהתוס' וסייעתם פליגו על הש"ך הנ"ל וא"ש דברי הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה ט'

יצו ה' את הברכה להרבני המופלג בתורה כש"ת מוה' מרדכי ליב קליין נ"י בק"ק מיקלאש

זה איזה שבועות קבלתי מכתבו וכו' וע"ד הקושיא שנתקשה מעלתו נ"י על הא דאמרינן מנחות דף מ"ה ע"א רבינא אמר כהנים אצטרך לי' דלא נימא מדאשתרי להו מליקה אשתרי נבלה לגמרי קמ"ל קרא נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים והקשה האיך ס"ד דאשתרי נבילה לגמרי א"כ לפי מ"ש תוס' והרא"ש ריש חולין דנכרי ממעטינן מוזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה אכול מזבחו וא"כ אי כהנים אינם מצווי' על הזביחה א"כ אינם בר זביחה ואע"ג דקטן כ' הש"ך בסי' א' ס"ק כ"ז מקרי בר זביחה קטן אנו מצווין דלא למספי' לי' בידים אבל כהן אי מליקה שרי אצלו וגם נבלה יהא מותר לו א"כ אינו מצווה ויהא השחיטה אסור ע"י כהן ויהי' שחיטתו נבלה ואיך מושכחת לה שחיטת פרו של כה"ג דהוא דווקא בכהן וגם שחיטת פרה למ"ד דאסורה בזר זהו תוכן קושיתו

והנה גוף הקושיא יש לדחות בקל דאיכ' למימר דמ"מ אתי למטעי וכמ"ש התוס' במנחות שם על קושיא אחרת וגם כאן וכי פשיטא כולי האי דרש דוזבחת ואכלת מי שהוא בר זביחה אכול מזבחו הרי הרמב"ם לא ס"ל ויליף שחיטת גוי דאסורה ממקום אחר וא"כ יש למטעי אמנם בלא"ה לא קשיא אפילו אי נבלה שרי לכהנים מ"מ לכל הפחות הם מחוייבים לשחוט קדשים לא מצד איסור נבילה אלא משום מצות קדשים דמצוותן בשחיטה וא"כ הוא מצוה לזבוח קדשים וא"כ לכל הפחות בקדשים הוא בר זביחה ושחיטתו כשרה ואינו נבלה ותו דהעיקר נרא' דאפילו לפי ס"ד זו הואיל ואשתרי אשתרי להו נבלה לכהנים ולא עליהם נאמר לאו דלא תאכלו כל נבלה

מכל מקום מצווים הם לשחוט מצד מ"ע אע"ג דמשמע לישנא דש"ס כשם דאישתרי מליקה לגביי' נבלה נמי אשתרי ואפילו איסור זבוח ליתא גבייהו מ"מ אין זה מוכרח דלפי הנרא' אם מלק כדינו לא שייך איסור עשה זו של אינו זבוח דהקרא אמר וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך וכו' ואי אמרינן דגם בעוף איכא איסור עשה זו ע"כ דילפינן מהקישא דזאת תורת הבהמה והעוף ומ"ם ד"מבקרך אפשר דהוי כמ"ם הסיבה שמבקר תוכל למילף בכלהו דצריכין שחיטה או דיליף העשה מהקישא אבל לעולם צריכין לומר דהעשה הוא רק לזבוח כאשר נצטוה בע"פ כמו שדרשו חכז"ל או כמו שנצטוו בקדשים אבל אם עשה בעוף קדשים כאשר נצטוה במליקה מנ"ל איסור זה וא"כ לא אשתרי איסור עשה דאינו זבוח גבי מליקה לכהן ומנ"ל דאשתרי גבי חולין וע"כ איסור לאו דנביל' רק הוא הו"א דאשתרי לגמרי אבל לא איסור שאינו זבוח

וא"כ צריכין לשחוט ומקרי בר זביחה אלא אפילו אמרינן דלית בהו איסור שאינו זבוח מ"מ עשה איכ"ל דאית בהו דמצוה עליהן לתקן הבשר להכשירו לאכיל' ע"י שחיטה כדינו אלא דאם לא שחט כדינו ביטל מ"ע ומכל מקום אינו נאסר עליו ותו דהא וודאי דכהן מותר לחתוך כזית חי מבית טביחתו קודם שמת ורשאין לאכול הריאה ושאר בני מעיים. וא"כ ע"כ דגם הם בני זביחה וגם להם הועיל הזביחה ומחוייבי' לזבוח וגם עליהם נאמר וזבחת מבקרך ומצאנך וכו' ואכלת מיד דבזביחה תליא מלתא ואם לא שחט אלא נחר וחתך כזית חי מבית טביחתה או אכל ממנה הבני מעיים מלבד איסור אבמה"ח איכ"ל דעבר באיסור שאינו זבוח

ואדרבה לכאור' קשה מנ"ל למילף מכאן דשחיטת גוי נבלה דלמא הפירוש רק מי שאינו בר זביחה אי אתה רשאי לאכול מיד בשחיטתה מיהו זה אינו דזיל בתר טעמא למה אינו רשאי לאכול מיד