מהר"ם שיק יורה דעה יח

הוי דאורייתא וא"כ מוכח כדעת המנחות יעקב הנ"ל וא"כ ה"ה בשוחט מוכח כהב"ח לא מבעי' אם נימא דחזקת כשרות דשוחט הוי רק חזקה הבאה מכח רוב וא"כ כבר איתרע רובא וכמ"ש התבו"ש בסימן ל"א גבי מים במוח דבחזקה הבאה מכח רוב כיון דאיתרע אין כאן חזקה אלא אפילו לפי מ"ש מרן הגאון זצ"ל בחת"ס בחידושיו לעדים זוממין דיש לומר דחזקת כשרות הוא משום שנולד מן הבטן ובימי קטנותו א"כ יש לומר לדעת הנוב"י הנ"ל דבכה"ג הוי דרבנן אמנם כבר כתבתי דמוכח דלא כהנוב"י אלא כהמקור חיים וא"כ כאן איכא למימר חזקה דאורייתא ובשני פעמים הוי חזקה וכ"ש שגוף הסברא דנימא דמחזיקינין מן הבטן אינו מוסכם עיון בשעה"מ פי"א מטומאת מת ובתוס' חולין דף י"א אי מחזיקינין עובר שאינו בחזקת בכור וכבר הבאתי לעיל מהא דאמרינין רוב נשים מתעברות משמע דלא דנין על חזקה בעת שלא הי' שייך בו כלל

מיהו יש לומר דאפילו להמקור חיים מכל מקום בב' זימני הוי רק ספיקא וכמ"ש המנחת יעקב וכיון דמעיקרא היה בחזקת כשרות וספק אם יצא מחזקתו אוקמי' אחזקה ומספק לא מפקינין מחזקי' ולכך א"ש כדמסיק הפ"ח דבב' זימני לא פסלינין לי' לגמרי ולפי מ"ש המשנה למלך ושאר אחרונים דבספיקא דדינא לא מוקמינין אחזקה א"כ עדיין יש לדון מיהו נראה לי דהאי ספיקא דדינא לא דמי לאחרינא ומכל מקום אע"ג דנראה העיקר כמנח"י י"ל דבנידן דידן לא מקרי ב' פעמים דכבר הקשה המג"א בסי' קי"ד ס"ק י"ג במה שפסק שם דאם הזכיר מוריד הטל בל' יום הוי חזקה כ"ש ביום אחד ואף דלא קי"ל דאם קירב נגיחותיו חייב מק"ו מריחוק. ומ"ש הנוב"י חאו"ח סי' כ"ו דגם ר"י מודה קשיא לי טובא דהרי המג"א שם הביא ראי' ברורה מסי' תקע"ו והוא ש"ס בתענית כ"א וכן איתא בריש פרק חזקת הבתים דלר"מ דסובר קירב נגיחותיו ה"ה התם וא"כ מבואר דר"י לא ס"ל כן עיין שם בפרש"י וצ"ע על הנוב"י אלא וודאי העיקר כתירץ המג"א ביתר ביאור קצת דיש ב' מיני חזקות אחד מצד ההרגל ואחד שאנו מכריחין החזקה שיש שם איזה סבה המעוררת זה ומצד ההרגל בוודאי נשאר סברת ר"מ ור"י לא פליג אלא דסובר שור המועד אינו חייב מצד הרגלו ליזוק אלא מצד שאנו דנין מכח החזקה שיש בו רוח רע רוח מזיק ולכך אם נגח ג"פ ביום ה' אמרינין דתונבא בעלמא נקטי' ה"ה כאן בשו"ב הנ"ל דבשעה חדא עשה תרווייהו אין מחזיקינין וקירב נגיחותיו לא מקרי אתחזיק וא"כ הוי רק כפעם אחד ומהני קבלת דברי חברות ועיין מ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה בחולין דף י"ד בשוחט בשבת דמחלקין השחיטה והוי לי' כאלו עשה ב' פעמים א"כ מוכח דכה"ג להרמב"ם חשיב כב' מעשות ויהי' ראי' להנוב"י וא"כ קשיא קושית המג"א וצריך לומר דהרמב"ם סובר דבפעם אחת נעשה מומר ולא בעינין אתחזיק אלא אם נעשה מומר קודם גמר שחיטה סגי לפסול משא"כ כאן דבעינין אתחזיק

אמנם אם יש ממש בקול שכבר הוציא טריפה מתח"י א"כ שוב הו"ל לכל הפחות כב' פעמים מכל מקום בנידון שלנו כיון דלא הוציא טריפה מתח"י לא איתרע דכל הפוסקים כתבו מי שהוציא טריפה מתח"י אבל כה"ג עדיין תח"י הוי ולא הוציא עדיין וכ"ש דיש לן לומר אפילו אתחזק דמזלזל בבדיקת פנים מ"מ לא איתרע חזקתו לומר דמזלזל גם בבדיקת חוץ או בבדיקת סכין ואולי סמך על בדיקת חוץ בפרט שאמר שיש בו ריעותא וצריכין לראות מבחוץ ולנפחה וא"כ אפילו נחשד על בדיקת פנים איכא למימר דווקא אם יש שם ריעותא בלא"ה שצריכין בדיקת חוץ הוא מיקל בפנים ומנ"ל להוציאו מחזקתו שגם בפעם אחר מקיל ונהי דעשה שלא כדין מכל מקום חשוד לא הוי וכ"ש דאין לנו לחושדו דמשום חימוד ממון עשה זאת שהרי ידע שיש שם עוד שוחט אחר העומד אצלו וגם הרי אמר שיש ריעותא דצריך להוציאה ולבדוק בחוץ וע"כ נראה דמהני קבלת דברי חברות וכן נעשה מעשה עפ"י ב"ד מומחין אלא שהחמרנו עליו בדברי חברות יתירה גם חקרנו אחר הקול והרעש עפ"י רב מומחה ונודע דלית בי' מששא הכ"ד. ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה ח' שיל"ת יערגען איסרו חג דסוכות תר"ד לפ"ק

שלום וכל טוב וכו' לתלמידי הבחור המופלג בתורה וביראה חרוץ ושנון כש"ת כ"ה זלמן שפיץ נ"י

ני"ה, קבלתי וכו' ועל ד"ת אשר באת להקשות על דברי הרשב"א במשמרת הבית והובא בש"ך ובטו"ז סי' ב' דמומר צ"ל מומחה פלוני שחט לי והקשית למה לי' למימר פלוני לפימ"ש התויו"ט בבכורות פ"ה מ"ה דדוקא בדמאי צ"ל פלוני מומחה דאל"כ מצי לאשתמוטי למימר בעיני הי' מומחה משא"כ בעלמא כגון בבכור אינו צריך לומר פלוני מומחה וא"כ ה"נ גבי מומר אין חשש רק דלמא הוא בעצמו שחטו דאי נתנו לאחר לשחוט הרי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וא"כ הוי רק חששא דלמא שחטו בעצמו זה עביד לגלויי ואין לחוש א"כ ק' למה צריך לומר פלוני מומחה עכ"ל בקיצור

ולכאורה לא קשיא דגברא אגברא קא רמית דהרי איכא למימר דהרשב"א סובר כהרא"ש שם וכן פסק הטור ביו"ד סי' שי"ד דצריך לומר ישראל פלוני וא"כ מוכח דאע"ג דלא מצי לאשתמוטי אעפי"כ צריך לומר פלוני אמנם באמת קושיתך קושיא דמצאתי וראיתי ברשב"א במשמרת הבית דף ע"ז ע"א גבי גבינה מבואר מדבריו דסובר כדעת התויו"ט וסייעתו א"כ קושיתך בתוקפה ונראה לישב בעזהי"ת ובתחלה נקדים דיש ג' חילוקי דינים בזה א' באומר לו קנה לי מישראל פלוני והוא אומר שקנה מפ' מומחה דוודאי לא מצי לאשתמוטי ואפי"ה כ' הב"י והרמ"א ביו"ד סי' קי"ט סעי' י"ט דדוקא בדרבנן נאמן ומהני כה"ג והש"ך שם ס"ק ל"ז תמה עליו מסי' ב' גבי מומר דאע"ג דדאורייתא הוא מהני פ' מומחה והמעיין ברש"בא במש"ה דף ו' ע"א מבואר כרמ"א דכ' דמן הדין א"צ לומר כלל פ' מומחה דבסתמא אמרינן לא שביק התירא ואכיל איסורא כדאמרינן גבי חמצן של עוברי עבירה וכו' ומסתמא הניח לשחוט אצל מומחה דמומחין מצויין הן אלא דאנן חיישינן שמא לא הי' מצוי לו מומחה וע"כ צ"ל דזה רק חשש דרבנן בעלמא הוא לפי המבואר שם בלשונו ועל זה אמרינין כיון דחשש דרבנן בעלמא הוא מהני שוב הא דאמר פלוני מומחה כמו דמהני גבי דמאי אבל בדאורייתא ליכא למסמך על סברא זו דפלוני מומחה דדלמא רק בדרבנן מהני עיי"ש דצריך ב' הסברות דהסברא דלא שביק התירא מהני מן התורה אבל עוד מדרבנן חוששין וע"ז מהני שוב הסברא דפ' מומחה ומיושב קושית הש"ך

ומה, שהקשה הש"ך עוד מהא דקי"ל ביו"ד סי' פ"ז גבי בצים מהני באומר משל עוף פלוני וטהור הוא כבר כתבתי בחידושי חדא דבבצים שלמים סמכינין על סברא דסימני בצי' נהי דסימנים ל"ד דאיכא דעורבא דדמי לדיונה מ"מ מהני לצרף להא דאומר של עוף פלוני וטהור הוא ואפילו בבצים טרופות י"ל לפי מ"ש הר"ן בחולין שם דרוב עופות טהורין הן רק דהקושי' הוא דניחוש לתרי מיעוטי למיעוט טמאות ומיעוט טריפות וזה הוי רק חששא דרבנן ולכך מהני באומר מעוף פלוני ובזה ישבתי קו' הרשב"א על שיטת הר"י דסובר בעוברי דגים בנמוחים לא סמכינין על מה שאמר דג פלוני וטהור ומ"ש בבצים דסמכינין אפילו בטרופות ולהנ"ל א"ש

השנית אפילו בדרבנן דעת הרא"ה בבדק הבית שם דמהני דוקא כשהוא מצוה לו קנה לי מישראל פלוני דומיא דדמאי דאית לי' תובע ומירתת אבל אם בא הוא מעצמו ואמר ממומחה פלוני קניתי אינו נאמן דאכתי כיון דלית לי' תובע סובר דישתמט מני' והרשב"א במשהב"י וכן הפ"ח ביו"ד סימן קי"ט הקשה עליו מבכור דקי"ל ביו"ד סי' שי"ד והוא מהש"ס דבכורות דף דמהני מישראל פלוני אע"ג דלית לי' תובע ויש לישב עפ"י דברי הב"י בסי' שי"ד דבכור שאני דקיל דאפילו האמת הוא דהוא עשה המום מותר מדינא ורק דרבנן קנסו אותו וכיון דאמר מישראל פלוני לא קנסו דקנסא קיל מממונא וממון מקנס לא ילפינן ואפילו קנסא מקנסא לא ילפינן ובזה יש לישב קצת מה דקשה על הב"י דמאי פריך הש"ס מהא דבכורו' שם על הא דרב דנאמן לומר ישראל נתן לי במומו ופריך מדמאי ומאי קושיא דמאי קנסא הוא ואף קנסא מקנסא לא ילפינן וי"ל דרב סובר בגיטין דף נ"ג דילפינן קנסא מקנסא

אמנם הנכון לפענ"ד לישב דקושית הש"ס שם קאי על הא דאמרינן שם אף אנן נמי תנינא ורצו להביא ראי' ממתני' דנאמן לומר שהראה מום זה למומחה ושם הוא איסור גמור ואפי"ה נאמן וע"ז פריך מדמאי אבל לפי האמת יש לומר דוקא בחשש שהוא הטיל המום דהוי רק קנסא סמכינן על ישראל פלוני אבל בעלמא בעינן דוקא שיש תובע דהיינו שצוה לו לקנות ממומחה ובמתניתן שם גבי מומחה נאמן מטעם דלא נחשדו לאכול בלא מום וכדדחי הש"ס ובזה מיושבים נמי דברי הרמב"ם שכ' בפ"ב דבכורות דהטעם דנאמן לומר הראיתי למומחה מטעם דלא נחשדו והלח"מ שם תמה תיפוק לי' מטעם מלתא דעבידא לגלויי כיון דאנן קי"ל כרב ולהנ"ל יש לומר דסובר כהרא"ה ועיין עוד לקמן אי"ה מטעם אחר אמאי הביא הרמב"ם מה שדחה ש"ס ולכאור' יש להביא ראי' מהש"ס הנ"ל דאפילו בדאורייתא סמכינן על מלתא דעבידא לגלויי דהרי רצה הש"ס לומר דטעמא דמתניתן דנאמן לומר הראיתי למומחה הוא מטעם מלתא דעבידא לגלויי אע"ג דחששא דאורייתא הוא מיהו י"ל ג"כ לפי מאי דדחה במתניתן הטעם משום דלא נחשדו א"כ איכא למימר דבדאוריית' לא מהימן ולא סמכינן מדאורייתא על סברא זו דמלתא דעביד' לגלויי

ובזה ג"כ מיושבים דברי הרמב"ם הנ"ל שהביא דיחוי דהש"ס: מיהו עדיין יש להביא ראי' קצת נגד הרמ"א כיון דלס"ד הי' מוכרח דאפילו בדאורייתא סמכינן ולפי הדיחוי אינו מוכח בהיפוך סוגית הש"ס דסברת הס"ד כדקאי קאי: