מהר"ם שיק יורה דעה קפח

רשות לבסוף יהי' גם השרטוט החובה כמו רשות אצלו ואפשר לחלק דשרטוט אחד שהוא צריך כדי שיכתוב כתיבה מיושרת לא ישכח שהוא תיבה מ"מ בוודאי אם יוכל לכתוב בלא שרטוט כתיבה מיושרת בוודאי לא יוסף לשרטט ובפרט בספר תורה שלא לעשות בו דברים חדשים כן נראה לי ואחתום בברכה יהי ה' עמו דברי הדו"ש: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רס"ג

הנני לברר בעזה"י איזה חילוקי דינים בדיני חק תוכות ואקדים איזה הקדמות א') חק תוכות אסור מן התורה וכמבואר בגיטין דף כ' והיינו בגוונא דמיירי שם בגמרא ובשבת דף ק"ד ע"ב תנן הגיה אות אחת חייב ומוקי ר"ש דנטל לגגו דח' ועשאו ב' זייני"ן ורבא מוקי לה כגון שנטל לתגו דד' ועשאה ר' ופירש"י שם אע"ג דלא הוי אלא הגהת אות אחת אפי"ה חייב הואיל וזה תיקון הספר עיי"ש ברש"י והקשו הא כה"ג אסור משום חק תוכות ומזה הוכיח הרשב"א שם בחידושיו דזה הוי רק כנפל טפה על האות ומעבירה והר' שסכ' דאין ראי' מהתם לדברי הרשב"א דשבת שאני דתליא במלאכ' מחריבת והבית מאיר באה"ע סי' קכ"ה תמה על דברי המרדכי שכ' ג"כ כעין תי' הר"ן שהרי אליבא דרבא ע"כ הטעם משום תיקון הספר וכפרש"י וא"כ ע"כ כשר ובתשובת פמ"א ח"א סי' ס"ז תמה ג"כ על זה והאריך עיי"ש להכריע כהרשב"א וכוונת הר"ן נראה לי לישב כמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו ע"א ד"ה בחובל כו' ואפילו באיה"נ כיון שעושה זאת כדי ליהנות מקרי מלאכה הצריכה לגופה אע"ג שבאמת אסור ליהנות וא"כ ה"נ כיון שלפי דעתו וטעותו הוא רוצה לתקן בזה חשוב לי' מלאכת מחשבת

והנה הבית מאיר הנ"ל שהוכיח ג"כ כהרשב"א כ' אע"ג שהרשב"א עצמו כ' לאסור אפילו להפריד בין האותיות הדבוקות בתחילתן משום חק תוכות וצריך לומר דמדרבנן גם להרשב"א אסור עיי"ש שהאריך ואם כן יש לן פלוגתא בזה להרשב"א כל שהאות נכתב אע"ג שנפסל ונשתנה לאות אחר אם חוזר ומתקנו על ידי גרידה אינו אסור אלא מדרבנן נקרא חק תוכות אבל הר"ן והמרדכי ס"ל דאיכ"ל דהוי חק תוכות מה"ת וכן נראה מלשון הרא"ש והגהות אשרי בגיטין דף כ' בפ"ב אות י"ט בסופו דגם זה חשיב ח"ת מדינא וכן נראה מדברי הסמ"ק המובא בב"י אהע"ז סי' קכ"ה שכ' וכתב ולא וחקק ומכאן שאם נפל טפה בתוך ד' ועשאה ה' שאינו רשאי לגרור עיי"ש ועכ"פ יש לן פלוגתא בכתב האות אלא שנפסל וגורר אח"כ כדי להכשיר אי מקרי ח"ת מה"ת

ואם אמנם שלפי הנראה הרא"ש והסמ"ק שווין בזה אבל פליגו בפלוגתא אחרת (ולכל אחד יש קולא וחומרא) דלהרא"ש בעינן דווקא אם האות נשתנה שמו ואינה ניכרת ואז שמא גרם דנתבטל שמו והוי כאות אחרת וכאלו כולו נעשה אות אחר ולכך אם גורר מקצת אם עי"ז יוכשר ויקראו אותו שוב בשם הראשון הוי כפנים חדשות שנעשה ע"י הגרד והוי ח"ת ולכך לפי שיטת הרא"ש אפילו נעשה בהכשר לגמרי ושוב נפסל ונשתנה או נוטל שמו הוי כפנים חדשות ואי אפשר להתיר משום דכל שבידו קי"ל דאין דיחוי דהרי לדידי' הוי כפנים חדשות (וכמין אחר דוגמא דאמרי' לרבא דאזיל בתר שמא לשווי' מב"מ) זהו החומרא להרא"ש ולכך אתא ג"כ קולא לדידי' דאם נדבק אות לאות אפילו בתחילת האות כיון דניכר ושמו עליו מועיל גרירה ואין דיחוי ויש עוד קולא דאם עשה במקום ר' ד' ועשה בקולמוס ובדיו אח"כ מהד' ר' מהני דאע"ג דנכתב בפסול אפי"ה אם ע"י הוספת דיו עשאה ר' עגולה כשר וכמבואר בטו"ז בסי' ל"ב ס"קטז ובמג"א ס"קכד

וכן מבואר בלשון הרא"ש שהביא הר"י אכסנדרי שהביאו הב"י באו"ח סי' ל"ב דלענין תפילין הוי כה"ג שלכ"ס ולכאורה קשה על זה למה כשר בכה"ג בס"ת הרי רובו נעשה בפסול וכמו שהקשה באמת הרד"ך בתשובה אמנם להנ"ל נראה להסביר דכשם שע"י גרידה במקצת מקרי כאלו נעשה כל האות בח"ת הואיל ועי"ז נקרא בשם אחר הנ"ל בהיפוך אם נעשה ע"י כתיבה אות אחרת הוי כאלו כולו נעשה בכתיבה חדשה כיון שבא לו שם חדש עי"ז ולכך מועיל ג"כ במ"ם פתוחה שנסתמה גרירת חרטומה שנתבטל שמה ונקראת מחדש ע"י הכתב שהוסיף אח"כ מ"ם פתוחה ובאמת קשה לפי סברת הרא"ש ברגל הקוף שנוגעת בגוף הקוף למה לא יועיל גרירה שהרי לא נתבטל שמה וכן ביודין שבאלפין וצ"ל כיון דבעינן בכתב של ס"ת שיהא נכתב בהפסק הרגל דזה הוא כתב אשורית ולכך אם נוגע נהי דשם קוף עדיין עלה ותינוק קורא אותה ק' מ"מ שם קוף של כתב אשורית נתבטל ממנה ולכך כ' הב"י בשם מהרי"ק הכלל שאם הפסול כגוף האות לא מועיל גרירה רק בדיבוק אלא צריך לגרור כל הרגל כל זה לדעת הרא"ש וסייעתו וכן פסקינן בש"ע

אמנם דעת הסמ"ק יש בו ג"כ קולא וחומרא דס"ל דכל שנכתב בפסול א"א להכשירו ונדחה לגמרי אפי' רק ע"י נגיעה אות באות בתחילת כתיבתו שהרי האות נכתב בפסול ואין לו הכשר אלא למחוק הכל מקודם כל מה שנעשה בפסול דכיון דנעשה בפסול לא חל עליו קדושת ס"ת וצריך לתקנו לגמרי ולדעתי לדעת הסמ"ק אינו מועיל אם עושה מד' ר' ע"י הוספת דיו בקולמוס דמ"מ נעשה בפסול יתר חלקי הר' ונגד ב' חומרות אלו יש לו קולא דאם כבר נכתב כדינו ואח"כ נפל עליו טפת דיו אפילו אינו ניכר כשר אם מסלק דבר הפוסל ואין דיחוי וכן לדבריו אם רגלי הה' או הק' נוגעין ונגיעה זו נעשית לאחר שכבר נקרא עליהם שם ה' וק' כגון שהתחיל לעשות הרגל מלמטה למעלה סגי בגירוד ולדידי' אין חילוק בין ניכר או לא ניכר או נתבטל שמו או לא אלא תלי' בנעשה בפסול ובאמת דברי הסמ"ק שהביא בב"י באהע"ז סי' קכ"ה דאם נפל טפת דיו לתוך ד' דאסור לגרר צ"ע דדבריו סותרין למ"ש הטור בשמו באו"ח סי' ל"ב דלהסמ"ק אם נעשה מעיקרא בהכשר מועיל גרירה וצ"ע שוב ראיתי בס' גט פשוט בסי' קכ"ה ס"קלב שהקשה כן

ויש עוד דיעה שלישית הוא דעת הרשב"א דסובר ג"כ כדעת הסמ"ק דאם נעשה בהיתר שוב אין איסור מיהו אינו מבואר בדבריו אלא לענין דיבוק שבין אות לאות וס"ל קולא יותר מהסמ"ק דלאחר שכבר נגמר אם נדבק באות אחר אפילו בלא גרירה כשר משום דראוי לבילה וכו' אמנם אם נתקלקל האות בעצם משמע ברשב"א דאפילו לאחר שכבר נגמר בהיתר ס"ל דפסול ועיין בגט פשוט שם סס"קלט ג' דיעות בזה לדעת הרשב"א ולפי מאי שנראה וכן הסכים שם הג"פ ס"ל להרשב"א בזה כהרא"ש וסייעתו ולכאורה קשה לפי מ"ש למעלה בשם הבית מאיר לדעת הרשב"א דאפילו ד' שנעשה במקום ר' מהני מן התורה גרירה והרשב"א ס"ל כל היכא דמועיל גרירה אמרינן כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכשר בלא גרירה וא"כ קשה על רבא בשבת דף ק"ד ע"ב דפי' דהגיה אות אחת היינו שעשה מד' ר' והואיל ותיקן ס"ת חשיב כאלו כ' ב' אותיות וקשה מאי תיקון בזה הרי מה"ת גם בלא תיקון כשר ומדרבנן הא מודה רשב"א דפסול משום ח"ת וכמ"ש למעלה בשם ס' בית מאיר וא"כ מאי תיקון וצ"ע לכאורה

ואפשר לומר דהסברא דראוי לבילה כ' הרשב"א רק לענין מוקף גוויל דיליף מוכתבתם כתיבה תמה והיינו בשעת כתיבה מעכב אבל אם נעשה דיבוק אח"כ לא הוי הפירוד רק למצוה אבל היכא דיש פסול בגוף האות וכ"ש במקום שנשתנה צורתו לאות אחר מודה הרשב"א דלא מהני הסברא דראוי לבילה וא"כ שפיר איכ"ל כמ"ש לעיל בשם הגט פשוט דלהרשב"א איכ"ל דס"ל בפסול בגוף האות כהרא"ש אפילו אם נכתב בכשרות ואח"כ נתקלקל אינו מועיל גרירה מדרבנן ויש חילוק בין פסול בגוף האות לבין דביקות אות לאות אלא דס"ל גם חומרת הסמ"ק דאם יש דביקות לאות אחר מתחילת כתיבותו אז נפסל גם האות הואיל ולא נעשה בהכשר וס"ל בחדא לקולא יותר מסמ"ק ובחדא ס"ל להחמיר יותר מהסמ"ק ובחדא ס"ל כהסמ"ק אלא דס"ל דבכל אלו ענינים מן התורה לא מקרי ח"ת אלא מדרבנן (ואם הי' הנגיעה רק בהקוצין נראה דרשאי לגרור לפי שי' הרא"ש והרשב"א ודווקא בגוף האות אבל הקוץ שאינו מעכב אינו בכלל וכ"כ המג"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ט והסכים עמו הא"ר ופמ"ג מיהו גרירה צריך) ועיין בגט פשוט שם ס"ק כ"ד שהביא בשם מהרלב"ח דהדיבוק באות עצמה יש לומר דקיל יותר ממה שנדבק אות לאות אחר אלא א"כ ע"י דיבוקו נשתנה קצת צורת האות עיי"ש

ועתה נבוא לבאר בענין זה בשם הקודש פסק בש"ע סי' רע"ו סעי' י"א דאם יש נגיעה או מחק ע"י טפה רשאין לגרור לתקן הן בנגיעה בין האותיות ובין בנגיעה באות עצמה במקום שאין לו ליגע ובין אם נמחק ע"י טיפת דיו אלא אם הנגיעה באות עצמה דקם מאוד ותינוק קורא אותו כתיקונו כ' דיש לספק ואין מחלק אם נעשה הנגיעה מתחילה או לאחר שנגמר בהכשר כל שנתקלקל האות רשאי לגרור כל כך עד שיוכשר וראיתי בספר שערי דעה שם שהביא בשם הרדב"ז ח"א סי' תמ"ו ב' טעמים על דברי הרמ"א א) דהוי כדיו שנשפך על השם דרשאי למחוק כדאיתא במס' סופרים וב') משום דלא נתקדש האות וכ' שם בשערי דיעה דאם נכתב מתחילה בקדושה ואח"כ נעשה תליא בב' טעמים אלו ובש"ג סוף פרק שבועות העדות האריך בענין זה ולפי הסברתו נראה דס"ל דאפילו אם כבר נמחק ע"י דיו אמרינן מדרבנן יש מחיקה אחר מחיקה והוי כמטיל מום בבעל מום דאסור ג"כ מדרבנן אלא משום לתקן את השם בקלקול שנעשה בעצמותו בוודאי רשאי לתקן אפי' ע"י מחיקה עיי"ש

ועפ"י דברי הש"ג האלו נראה לישב דברי הרמ"א שהם מהר"י אסכנדר"י שכ' באם נדבק רק בחוט דק דיש להסתפק אי רשאי למחוק ובשערי דעה הביא בשם תשובות חינוך ב"י בשם מהר"ל מפראג דאינו יודע שום סברא לחלק כיון דנוגע מה לי אם בחוט דק או קו עב וכיוצא בזה הביא שם בשם הרדב"ז ח"ג סי' תקצ"ו דתמה דאין סברא לחלק בזה והעלה לדינא דאם הדיבוק נעשה אח"כ ומעיקרא נעשה בהכשר יגרור את הקו המדבק אבל אם נעשה כן מעיקרא או