מהר"ם שיק יורה דעה קפז

תשובה ר"ס עוד להנ"ל בעזה"י יום ו' פ' חקת תרל"ח לפ"ק חוסט יע"א. החיים והשלום וכל טוב להרבני המופלג בתורה וביראה כש"ת מוה' יהודא גריניואלד נ"י

מכתבו קבלתי ושם העיר על מה שכתבתי (בתשובה הקודמת) דלפי הנראה צריך להסיר המטליתים שלא היו משורטטים וצריך לעשות מטליתים חדשים ולשרטטן ולכתוב על המשורטט ומעלתו פקפק על זה והביא ראיות נגד זה ואני לא אמרתי קבלו דעתי ואנא אמינא לי' יאושר כוחו אם ישאל לרבנים אחרים ויעשה עפ"י דעת הרוב כי כבר כתבתי שאני מונע את עצמי בכל מקום שאפשר ודי לי באחריות דנפשי. ובגוף הדין כבר כתבתי דעתי דדבר זה תלי' בפלוגתא דלדעת ר"ת וסייעתו דס"ל דס"ת ל"ב שרטוט רק בשיטה העליונה אבל לדעת הרמב"ם והרמב"ן ושאר פוסקים דס"ל דבעינין שירטוט מצד הלממ"ס ובירושלמי במגילה הביאו הראשונים שאין כותבין על הנייר הוא הלכה לממ"ס ומאי דבעינין שירטוט בס"ת הוא ג"כ הלממ"ס לדעת הרמב"ם ומסתמא כשם דהלכה לממ"ס דפסול על הנייר הנאמר שם בוודאי אם כתב אפי' אות אחת על הנייר הוא פסול וכמו שביאר מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחת"ס חלק יו"ד סי' רע"ח שכמו שאם נכתב על הנייר אפי' אות אחת הוא פסול וא"כ גם הלממ"ס שצריך לכתוב על השירטוט ואם כתב בלי שירטוט אפי' אות אחת הוא פסול ג"כ כן נראה לי פשוט דלדעת הרמב"ם וסייעתו צריך לכתוב כל אות ואות על השרטוט ואין אנו יכולין ורשאין לומר דהלממ"ס הוא כדי שיכתוב מיושר דמי ירד לסוד ה' וכן כיוצא בזה כ' בתשב"ץ סי' ג' ח"א וכן מצאתי בספר מלאכת שמים מהגאון מווירצבורג וכן דעתי דאין אפשר לחלק בין אות או תיבה אחת לבין הרבה פסוקים כיון דהוא פסול בלא שירטוט ולא קיים בזה מצות כתיבת ס"ת כמ"ש הב"י ביו"ד סי' רע"ט בשם הרמב"ם בתשובה לה' ס"ת ואפי' באות אחת שחסר ממנו פסול וא"כ מ"ש מאות הנכתב על הנייר לאות הנכתב בלא שירטוט

ובאמת מצאתי בלשון הרמב"ן בגיטין דף ו' בשם הגאון רב נטרונאי כך ראינו כל דבר שהוא משום קדושה צריך שירטוט ואסור לכתוב פסוק אחד בלי שירטוט חוץ מן התפילין וכו' עיי"ש ולשון זה של הגאון לא הבנתי דכתב פסוק אחד מ"ש פסוק או אות אחת ופסוק אחד מאן דכר שמי' בכל האי דינא ואי אמרינין פסוק ח' דווקא הי' אפשר לומר טעמו של ר' יצחק דמחלק בין ב' או ג' תיבות דהרי כ' המג"א בסי' תר"צ דלא מצינו פסוק מב' תיבות אבל מג' תיבות מצינו בפ' ויחי לישועתך קויתי ה' וא"כ אפשר לומר בטעמו דר"י דגזר שמא יכתוב פסוק אחד מתורה דנמצא מג' תיבות וג"כ הי' סברא לחלק בין ס"ת לשאר ספרי קודש דשם בעינין דווקא ד' אבל לא אבין שום טעם וסברא מה לי פסוק או תיבה ואפי' למהרי"ק שהביא מרן בתשובה הנ"ל

וע"כ לפי ענ"ד לשיטת הרמב"ם וש"ע וסייעתו דס"ל שיך שירטוט דאוריי' ובס"ת אין סברא לחלק דאין אנו יודעין טעמא דהלממ"ס כמ"ש התשב"ץ הנ"ל ודווקא לשיטת התוס' ורש"י דס"ל דס"ת לא בעי שירטוט אלא משום זה אלי ואנוהו אפשר לחלק מסברא וכיון דבש"ע פסק כהרמב"ם לכך כתבתי כדלעיל והנראה לפי ענ"ד כתבתי והיינו לכתחילה אבל בנידון דמעלתו דכבר דבק המטליתים בלי שירטוט ואם נסירם משם הוי אפשר לפי הנראה איסור דרבנן ואפשר איסורא דאורייתא יתא וכמ"ש התשב"ץ הנ"ל במוחק דברי קודש אלא משום כדי לתקן שרי יעוי"ש וא"כ בנידון דידן לפי הנראה דמקרי לתקן שיהי' מתוקן אליבא דכל הדיעות אע"ג דלר"ת וסייעתו כשר בלא"ה מ"מ כדי לתקן אליבא דכ"ע הי' נראה דשרי לתקן

מ"מ גוף הדבר פשיטא לי' להתשב"ץ דהוי רק איסור דרבנן ולא ברירא לי דלפי מ"ש המל"מ בפ"ט מהלכות כלי המקדש גבי המעיל דכתיב בי' לא יקרע דכל דבר קדוש אסור לקרוע והנה מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל חיו"ד סי' ס"ד הסכים דלא כהש"ך דגם בלקיחת מטלית מקרי סתירה אלא מ"מ כיון שהוא לתקן מותר לסתור ולכאורה זה דווקא בוודאי תיקון אבל בנידון הנ"ל דלר"ת א"צ תיקון א"כ אין ללמוד מהתם מ"מ כיון דקי"ל כהרמב"ם דהלממ"ס הוא ופסול וא"כ הוי כרוב הדיעות ואנן קי"ל כרוב ואני כתבתי בזה במקום אחר וגם מעלתו נ"י פשיטא לי' דאסור והוי כעין שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ולכך ישאל ג"כ לרב אחר וכמש"ל דברי החותם בברכה המשולשת: הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רס"א בעזהי"ת יום א' פ' משפטים תרל"ו לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרב המאוה"ג המופלג בתורה מוה' משה פאלאק נ"י אבדק"ק אורטדאקסי"ן באניהאד יע"א

מכתבו זה שבועות שתים קבלתי ובעש"ק העבר קבלתי שנית ואני טרוד מאוד בעול הציבור ובעול הגליל ובעול הישיבה ה' יברכם והנה נשאלתי במכתב הראשון על דבר הסופרים שאינם מניחים למטה גליון בס"ת טפח ולמעלה ג' אצבעות ובין דף לדף ב' אצבעות ומדוע שתקו רבנן לזה ובאמת גם בעיני הי' קשה על הסופרים שעושים נגד ש"ס מפורש מנחות דף למ"ד ובשו"ע יו"ד בסי' רע"ג ולכאורה הי' נראה לי ליישב מנהגם דלפי המבואר בנמוקי יוסף בריש הלכות ספר תורה כ' דלכך בעינין למטה טפח מלמעלה ג' אצבעות משום משמוש ידים שהכל ממשמשין בה ולמטה איכא למיחוש בי' טפי ולכך בעינין יותר ונראה מדבריו דלאו הלכה למשה מסיני הוא אלא להשמר הס"ת מקלקול וכעין דאמרינין גבי גט באה"ע דף קכ"ה דבעינין למטה בגט שינוח חלק כדי תפיסת היד והיינו נמי טפח והנה כבר כ' הרא"ש בהלכות ס"ת ובב"י בסי' ע"ר הביאו בריש הלכות ס"ת ופסקו בש"ע דבזמנם היו לומדים בס"ת אבל האידנא דהדפוס מצוי אין לטלטל ס"ת ללמוד מתוכו

והפרישה דעתו שם דבזה"ז אין כלל מצות ס"ת וכבר השיגו האחרונים על זה ובשאג"א סי' ל"ו כ' מטעם אחר לפקפק האידנא על מצות כתיבת ס"ת משום דאין אנו בקיאין בחסרות ויתירות וכבר כתבתי (לעיל תשובה רנ"ד) דא"כ איך אנו מברכין על תפילין ועל ס"ת ובכל הדברים מצינו פלוגתא וצריכין אנו לפסוק כבתראי או כרוב הפוסקים וכיון שאנו עושין כהסכמת הפוסקים הרי אנו מקיימין כמו שצוה אותנו בוראינו והחיוב עלינו גם בזה"ז לעשות המצוות כפי הסכמת הפוסקים אמנם אע"ג דגם האידנא איכא מ"ע בכתיבת ס"ת מ"מ האמת כמ"ש בספר בני יונה דמעיקרא היו לומדים בח"ת והי' עיקר מצות כתי' ס"ת כדי ללמוד מתוכו ועי"ז שלמדו בו הי' הקלקול שכיח טפי א"כ שפיר איכ"ל דע"כ לא אמרו בגמר' והצריכו להניח גליונות גדולות ובין עומדי' הרבה חלק רק בזמנם אבל בזה"ז דאין לומדים מתוך ס"ת אלא עומד בהיכל לקרות בו לפעמים בציבור ואין חשש קלקול כולי האי אפשר דא"צ להניח כ"כ רווח

אמנם לאמת זה אינו מספיק דהרי הטור וש"ע הביאו דברי הרא"ש דיש חילוק לענין זה בין זמנם לזמנינו ואפי"ה פסקו בש"ע דצריך להניח למטה ד' אגודלין ולמעלה ג' אגודלין ובין דף לדף ב' חגודלין א"כ עדיין צריך טעם ולפי ענ"ד דשורש הדבר הוא משום הידור מצוה עד שליש כדקי"ל באו"ח סי' תר"ץ וגם כאן לפי ערך הס"ת שכ' הרמב"ם שהוא לערך י' טפחים ואם נחשב מה שמשיירין בהגליונות מלבד שהוא מוכרח להניח כמו אטבי דספרא יהא לערך שליש מן הכתב וכיון שהוא משום הידור מצוה נהי דהחיוב מן התורה כמו שדרשו חכז"ל זה אלי ואנוהו התנאה לפניו בס"ת נאה וכו' מ"מ הוא רק לכתחילה ועיין בכפ"ת ריש פרק לולב הגזול דלפעמים הוא גם לעכב ומכל מקום הא דהכא הוא רק לכתחילה

ובאו"ח סי' תכ"ו פסקינין היכא דיש לחוש לביטול מצוה ע"י ההידור מוטב לבטל מצות הידור והוא מבואר בתה"ד ולכך נראה כיון דמצות כתיבת ס"ת הוא חיוב על כל האדם ובצוק העתים האלו שהפרנסה בקישוי ובצמצום ואם יתרבה מחיר שיווי הס"ת ע"י שהוא מוכרח להניח גליונות ארוכים מעלה ומטה ובין העמודים ויצרכו לזה קלף הרבה עי"ז יתמעטו הלוקחים ולא יהי' להסופרים במה להתפרנס ויפסקו ממלאכת שמים ויש לחוש לביטול המצוה ולכך הם ממעטים הגליונות שלא יצטרכו כל כך קלף ועי"ז יוכלו למכור והקונים לקנות במחיר השוה ויהיו הקונים מרובים כן נראה לי ללמד זכות על הסופרים אמנם מי שידו משגת ואפשר לו בוודאי ראוי לו לשלם לסופר ולהתנות עמו לעשותו בהידור מצוה כראוי ע"פ הדין של השו"ע

תשובה רס"ב עוד להרב הנ"ל

מה ששאל עוד ממני אם רשאין לעשות ב' שרטוטין לצורך שורה אחת כדי לצמצם הכתב הנה גוף הדבר לא מצאתי גם אין אני יודע צורך לדבר זה דסתם סופר הוא בקי לכתוב כתיבה מיושרת גם בחד שירטיט ובגוף הדין בתפילין קי"ל דא"צ שירטוט ואיתא באו"ח סי' ל"ב סעי' ו' דאין לשרטט והרמ"א הגיה"ה דאין צריך לשרטט ועי"ש במג"א סק"ו הביא בשם הב"ח וכ' לחלוק על הרמ"א ושאין לשרטט משום דכל הפטור מדבר ועשאו נקרא הדיו"ט ועיי"ש בכלל הזה במג"א סק"ח

ולפיענ"ד נראה דהנה בלא"ה קשה מהא דקי"ל באו"ח רסי' קי"ג שצריך לשחות בשמונה עשרה תחילה וסוף ואם בא לשחות בכל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא לשחות שכ' הטו"ז שם הטעם שאם ישחה במקום שא"צ לבסוף ישתכח איזה רשות ואיזה חובה ואתי לזלזולי בה וא"כ קשה גם בתפילין נימא כן וה"ה הכא בנידון שאלתו כיון דשרטוט שורה אחת חובה אם יעשה עוד שרטוט שהוא