מהר"ם שיק יורה דעה קפו

א"כ הן לתי' הראשון הן לתי' שלי כ"ז אם מעיקרא לא נכתב לשמן אבל בכה"ג שנכתבו האזכרות לשמן אלא שהעביר פסול דיו עליהן דהשם מ"מ נשאר בקדושה ואין לגרוד ולמחוק ומשום זה אלי ואנוהו כבר כתבתי בכה"ג לפי ענ"ד דאין לאסור א"כ אפילו כל ס"ת שנכתבו האזכרות לשמן והעביר עליהן דיו שלא לשמן מועיל העברת דיו ולכן לא הי' יכול הרשב"א בגיטין לומר דבידו לפסול השתא דפסול זה אפשר לתקן כקושית הש"ס שם ולכך הוכרח לומר חשש אחר דבידו לגרוד כן נראה לפי ענ"ד נכון

ובתשב"ץ ח"א סי' קכ"ז שכ' להסביר טעמו של הרמב"ם דפסול פרשיות קשה ג"כ להבין מהש"ס דמנחות הנ"ל ועפ"י מ"ש למעלה מיושב קושית פר"מ ני' שם בתשובה ע"ד מרן בהגהת קסת הסופר שכ' משום ואנוהו פסול אפילו בדיעבד דקשי' עליו מדברי מהרש"א ותוס' בשבת דף ק"ד ע"ב ד"ה אמר ר"ח דלהתוס' פשיטא להו בריש פ' לולב הגזול דאנוהו הוא רק לכתחילה ולדידי שפיר כ' מהרש"א ובלא"ה דברי מהרש"א אינם מוכרחים בתוס' דאיכא למימר דס"ל כמ"ש הר"ן שם חק תוכות דאע"ג דפסול לענין ס"ת אבל לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה והוא כוון למלאכה ההוא א"כ אי מקרי כתב אפילו בס"ת מ"מ לענין שבת מלאכת מחשבת עביד

וכיוצא בזה כ' התוס' בשבת דף ק"ו ע"א ד"ה בחובל דאפילו באיסור הנאה אע"ג דאין רשאי ליהנות מ"מ כיון דדעתו הי' ליהנות מקרי מלאכה ומטעם זה ג"כ לא קשה מאי שהקשה פאר ר"מ ני' על התוס' דלמא משום כל מילתא דארל"ת לא מהני וממילא אינו מלאכה ובאמת גם אני כתבתי בחידושי כן וכן מצאתי בס' בן אורי ולפי הנ"ל תוס' לשיטתם אפילו פסול מ"מ מקרי מלאכה ובלא"ה בחידושי כתבתי דתוס' לשיטתם דהשעה"מ בפ"ג מגירושין הוכיח דהתוס' לא ס"ל כמהרי"ט אלא ס"ל בשבת גלי קרא היא קודש ואין מעשיה קודש ואי עביד מהני וא"ש דברי התוס' והנראה לפי ענ"ד כתבתי

ומ"ש פר"מ נ"י לדחות הראי' שכתבתי דבע"א יש לחוש שאומר בדדמי מריש פ' האשה שאם מע"א במלחמה וכ' דמלחמה שאני יעיין פי' הלח"מ בפי"ג מגירושין דין י"ט בפי' הראשון שכ' כדברי ובפנ"י ריש גיטין ובתשובת מרן זצ"ל בחת"ס חאהע"ז סי' ס"א ייחס ג"כ זה למ"ש לשיטה ולפירש"י ומ"ש פר"מ נ"י לישב קושיא שלי על הא דמספקא לי' לפרמ"ג אי רוב חכמה דאורייתא אם אמנם דמאי שתי' משום דאלקים נצב בעדת וכו' ומטעם זה המיעוט כמאן דליתא לא אדע מאי ענין זה לתרץ קושי' ההוא הרי בסוף כ' בעצמו על דברי התומים דהיינו בב"ד שיושבין לדון על דבר אחד אבל אם חכם אחד מטהר וחכם אחד מטמא לא על המעשה לא שייך זה ובכה"ג הי' הקושיא שלי מנאי הנ"ל

תשובה רנ"ח בעזהי"ת יום ב' פ' בהעלותך תרל"ז לפ"ק חוסט

החיים והשלום וכ"ט לאהובי בן חורגי הרב המאוה"ג המופלג כש"ת מוה' ישראל מרדכי נ"י אבדק"ק קרעסטוהר יע"א

מה ששאל ממני לחוות דעתי בספר תורה שהכתיבה אדומה שמרן הגאון ז"ל בחת"ס כ' דאם הוא מחמת רושם כשר ושאר אחרונים הפרמ"ג באו"ח סי' ל"ב גם בספר בני יונה וחמודי דניאל פוסלין ולזאת מסופק מעלתו נ"י כיון שיש בקהלתו ספרים שאין בהם שום חשש אין ראוי להכניס עצמו בספק לכך נראה לו שלא יקראו בביהכ"נ בספר הזה שהדיו אדומה ובאמת גם שאר אחרונים בספר קסת הסופר גם בספר מלאכת שמים חולקין על זה וחולקין ג"כ על דברי מרן הגאון וכ' שקשה לסמוך על זה ובספר קסת הסופר חקירה ז' כ' להוכיח שהתה"ד שממנו הדין באו"ח בסי' ל"ב סעיף כ"ז ובתה"ד סי' מ"ח ובמג"א ס"ק ל"ט נראה מבואר כדברי מרן זצ"ל ולדברי ס' יראים סי' י"ו שכ' בנקרע בתוך האות אם תינוק דל"ח ול"ט יכול לקרות כשר משום דהוי שיורי מצוה נראה דהוא כעין הטעם שכ' מרן הגאון זצ"ל בתשובה ההוא בשם השואל והגאון ר' שלמה קליגער זצ"ל כ' דהוי כאגרדומי מצוה ומרן זצ"ל השיג וכ' דהוי רק כאגרדומי תשמישי קדושה דפסולין ומדברי ס' יראים משמע ג"כ דהוי כתשמישי מצוה והטעם נראה דהקדושה גם בעודה כשר או שנפסלה קדושתה עליהם אלא שהמצוה שיהא כתיבה תמה וגם שיהי' הדיו שחור ולענין זה הוי רק כתשמישי מצוה

ומה שכ' מעלתו דאיכא חשש ברכה לבטלה לזה אין לחוש דהרי הב"י ביו"ד סי' רע"ט הביא תשובת הרמב"ם ושאר גאונים דאפי' בקורא בס"ת פסול יוצא וע"ז אנו סומכין בדיעבד והבאר היטב באו"ח סי' ל"ב שם הביא דביתר תיבה א"צ להוציא ס"ת אחרת משום דלא נפסל ע"י יתיר תיבה דדווקא בחסרון או בשינוי דהי' צריך לקרות התיבה בע"פ אסור לקרות דברים שבכתב בע"פ ולכך אנו מוציאין לכתחילה ס"ת אחרת אבל לא ביתיר ובנידון דידן דאיכא ס"ס א) אולי כדעת המתירין בנעשה אדום מחמת ישנו ואפי' את"ל דאינו כשר ב דלמא אמרינין כתשוב' הרמב"ם דכל הדינים נאמרו רק לענין מצות ס"ת בכתיבה ואינו מקיים המצוה אלא אם כל הדינין הנאמרים יש בו אבל לקרות בו בציבור רשאין לקרות בו וא"כ בס"ס בודאי יכולין לברך לכתחילה אע"ג דאין עושין ס"ס בידים אבל כדי שלא יבייש ס"ת אין זה נקרא עושה בידים דהא כבר נעשה

מ"מ בנידון דמעלתו נ"י שאחד קנה ס"ת חדשה שהדיו בו אדום ואינו נודע אם זה הוא מחמת יושנה או שהדיו לא הי' מתוקן כראוי וכתיקונה בכה"ג לכ"ע פסול ונראה לי כמעלתו נ"י ובכה"ג גם מרן מודה דאין להכניס עצמו בספיקות הואיל ויש ספרים מתוקנים יותר ממנה ובעינין זה אלי ואנוהו דמצוה בס"ת נאה וגם זה הוא דאוריית'. שכן צוה השי"ת להתנאות לפניו במצוות להיות ס"ת נאה ומשובח בכל האפשרי כן נראה לפי ענ"ד הדו"ש

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה רנ"ט בעזהי"ת יום ב' פ' נשא תרל"ח לפ"ק פה חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב להרבני המופלא ומופלג בתורה וביראה חתן בן מרן הגאון חת"ס זצ"ל כש"ת מוה' יהודא גרינוואלד נ"י היושב בשבת תחכמוני בישוב שיראוויץ יע"א

מכתבו קבלתי בעת אשר לא הייתי בקו הבריאה וגם עתה אני חלוש מאוד ואעפי"כ לא רציתי להתמהמה עוד ואשיב בקצרה כאשר יורני ה' והנה שאלתו שקרה בעירכם שסופר אחד תיקן ס"ת והי' צריך להניח מטליתים ולכתוב על המטליתים ולא שירטוט המטליתים אעפ"י שכ' בהן ב' או ג' תיבות וכן עשה בס"ת השני ושואל מעלתו כיון דקי"ל דאין כותבין בלא שירטוט א"כ מאי דינם של אותן ס"ת והנה מדברי מעלתו נ"י נראה דהא דאמרינין בגיטין דף ו' ע"ב לר' יצחק שתים כותבין בלי שרטוט אבל שלש לא ולמתני' אפי' ג' כותבין בלי שרטוט אבל ד' לא ולפי הנראה מדברי מעלתו ס"ל דפלוגתא זאת הוא גם לענין ס"ת וזה אינו דס"ת לדעת הרמב"ם לפי מה שפסק בש"ע סי' רע"ח הוא הלכה לממ"ס דצריך שירטוט דווקא וממילא אם כ' תיבה בלי שירטוט כאלו לא נכתב כדינו וכאלו חסר תיבה אחת מן התורה ולכך פסול אפי' בתיבה אחת לדעת הרמב"ם וסייעתו ולכך בוודאי גם אם גרד תיבה או אות אחת או אם דבק שם מטלית ותיקן כדי לכתוב עליו וכ' בלא שירטוט הוי כאלו לא נכתב כלל והוא פסול עדיין וכן מבואר בספר מלאכת שמים והעתיקו ג"כ הרב הגאון מוה' שלמה גאנצפריד נ"י בספרו קסת הסופר בסי' ג' סעיף ה' שמביא שם דברי המלאכ"ש שהוא בכלל כ"ה סעיף ו'

ומטעם זה אני תמה על הספר בני יונה שכ' ואם גרד וע"י הגרידה ניכר כאלו הי' משורטט לכתוב ביושר סגי דזה שייך בשאר ספרי קודש דאסור בלא שירטוט משום שמא לא יכתוב ביושר אלא מעוקם וכיוצא בזה כדאיתא ביו"ד סי' רפ"ד אבל בס"ת דלדעת הרמב"ם הוא הלכה לממ"ס ופסול נראה בעינין דווקא שירטוט ואינו מועיל היכר אחר במה שיוכל לכתוב על ידו כתב מיושר וא"כ אני מסופק אם גרידה מועיל להיתר שיכתוב ישר ולא יוצרך שירטוט או דלמא כיון דהלכה למשה מסיני ואין אנו יודעין טעמא דקרא לכן צריך דווקא שרטוט וצ"ע

ועכ"פ בנידון הנ"ל בוודאי צריך לתקן וליטול המטלית ולגנוז ולשרטט על מטליתים אחרים ולכתוב את החסר וכל זה בס"ת אבל בשאר ספרי קודש דאסור לכתוב ג' לר"י או ד' למתניתא בלא שירטוט זה נראה לי רק מדרבנן או משום כבוד התורה שאנו מצווין ג"כ או מאת ה' אלקיך תירא ומקדשי תיראו או מקרא לגדל ולרומם את בית חלקינו וה"ה כל דבר שבקדושה ע"כ אנו צריכין לעשות שירטוט כדי שלא לעקם הכתב ויהי' גנאי ח"ו לספרי הקודש ולכך לר"י תיבה אחת או אפי' שתים נמי הוא יכול ליישר הכתיבה אף בלי שירטוט ויוכל לצמצם שיהא כתב ישר ולא מעוקם אבל שלוש הן תיבות מרובים ויש לחוש שלא יוכל לכתוב כתב מיושר בלא שירטוט דג' מקרי הרבה כדילפינין גבי זבה דכתיב ימים רבים ודרשינין ימים שנים שלש רבים ולמתניתין אפי' שלשה מותר רק ד' ומשם ואילך אסור בלא שירטוט דאז יש לחוש טפי שישכח מלצמצם ויהי' הכתב מעוקם וכיון דהוא אינו רק חשש ולכך פסק הרמב"ם כמתניתא

ובזה אפשר לומר הא דבהלכות יבום פסק הרמב"ם דאפי' שלוש תיבות אין כותבין היינו אם הב"ד כותבין השט"ח למקום אחר אמרינין סו"פ מצות חליצה דאיכא למ"ד דחיישינין לב"ד טופין ולכך צריך ליזהר שלא יעשו דבר שאפשר לחושדם שטעו ולא יסמכו עליהם וכמו דחשדו בגיטין דף ו' ע"ב על ר' אביתר שאינו ת"ח משום שכ' ג' תיבות בלא שירטוט כן נראה לפיענ"ד: