מהר"ם שיק יורה דעה קפה

חוצץ אבל על הצבע שיש בה ממש נראה דפסול בוודאי בשלמא בגט דלא בפי' קלף וכשר הכתיבה על כל דבר המתקיים וכיון דסיקרא כדבר המתקיים הוא לא שייך פסול דחציצה ופלפלו רק אי כתב העליון דדיו הוי כתב אבל בס"ת ות"ומז פסול משום חציצה כן נראה לפיענ"ד

ועתה אבוא למה שפלפל פר"מ נ"י אם לא העביר דיו על כולו ונהי דלהנ"ל אין נפקותא לענין סת"ם מ"מ נפקא מינה לענין גט אי הוי וודאי אינו גט ומעלתו נ"י שלא הביא ראי' ברורה לזה דפסול אלא שלשון רש"י משמע כן ולכאורה בס' גט פשוט באה"ע סי' קכ"ה אות ל"ד נראה דס"ל דכשר דכבר מבואר בש"ע שם סעי' ד' דאפילו מקצת מן האות הוא חק תוכות כיון שנגמר בהכשר כשר והב"ש שם ס"קה כ' דאפשר גם בהתחיל הפסול הדין כן לדעת הב"י וסייעתו אמנם הרד"ך ומהר"מ אלשקיר חולקין והאריכו לאסור וגם הפר"ח שם הסכים לאיסור והגט פשוט האריך וכ' בס"ק ל"ד דאם כתב בכשרות שיעור אות שלם איכ"ל דכ"ע מודים דכשר ואין זה המקצת הנכתב בפסול פוסל ומגרע השיעור אות שנכתב בכשרות וא"ב נראה דגם כאן ס"ל כן וא"כ גם מרש"י אין ראי' דאיכ"ל דמיירי במאי דצריך לשיעור השלמת האות וכעין תשובת מהרד"ך וסייעתו

אמנם לדינא י"ל כדעת פר"מ נ"י דאם לא העביר על כולו לכ"ע פסול אי מסברא או מגמרא דהרי אפילו העביר על כולו יש דיעות וסברות דכתב הראשון הוא עיקר והכתב השני כמאן דליתא וא"כ נראה מאן דפליג דווקא אם העביר על כולו דיו הפנים חדשות ביטל התחתון אבל אם רק על מקצתו אפילו הוא שיעור אות מ"מ כיון שהתחתון עדיין רישומו וצורתו ניכר לכ"ע הוא עיקר ומבטל המקצת שעליו וזה נראה לפי ענ"ד הפירוש בירושלמי בפ' הבונה דמוקי הא מתני' דכתב ע"ג כתב פטור אפילו למ"ד כתב העליון דמיירי בכתב ע"ג כתב כנ"ל ובס' ק"ע לא ביאר שם כל הצורך ולפי ענ"ד היינו כנ"ל ומטעם הנ"ל

ובס"ת תומ"ז נראה מסברא דפסול נמי מטעם אחר משום דכל יתר כנטול דמי והרי לפי"ז נחלק אות אחת לשנים ולשלשה ומטעם זה נחלקו על הראב"ד המובא במג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ג וס"ל דיתר חיבה פסול משום דכל יתר כנטול דמי ולפי ענ"ד נראה ראי' מדברי ראב"י שבמרדכי בגיטין על הא דמקרעין להם שמפרש הירושלמי הנ"ל ומשני בממלאים הקרעים דיו דכ' דאינו ממלא אלא עד הרשימה נראה דאם מעביר גם על הרשימה דפסול משום כתב ע"ג כתב ונעשה כולו עי"ז פסול ופסוקי אותיות לא מפסיקינו מקצתו כשר ומקצתו פסול ואפילו פסיקי תקיעה לא מפסיקינן לדעת הרבה פוסקים דאי הוי ס"ל להירושלמי דכה"ג כשר אמאי צריך לתרץ בממלא הקרעים לתרץ דהרי הרשימה הוי רק קו דק והוא מרחיב הכתב כדרך כתיבה וממילא מקצתו אינו כתב ע"ג כתב וכשר בו דהרי בלא"ה כ' התוס' בגיטין דף ט' ע"ב ד"ה מקרעין וכ' לפי פי' ר"ח דקושית הירושלמי הוא משום קיום וא"כ צריכין או להרחיב או לקצר ואי כה"ג כשר הוי מצי לשנויי לפי פי' המרדכי הקושיא דהוי כתב ע"ג כתב וגם בתוס' שם פלפלו בזה למה אינו פסול לפירש"י משום כתב ע"ג כתב ולא תי' כנ"ל וע"כ נראה מהתם דבכה"ג פסול מכ"ש בגוונא ונידון שלנו דיש עוד טעמים שכתבתי לעיל וא"כ בדין זה גם לי נראה כמ"ש פר"מ נ"י דבכה"ג פסול בוודאי

אמנם מאי דפשיטא לי' לפר"מ נ"י דגם בשמות הקדושים רשאין להעביר דיו ע"ג סיקרא משום ב' טעמים א) דבכה"ג לא חשיב מחיקת השם ב) דהשם לא נתקדש דאדעתא דהכא לא אקדשי' לדידי פשיטא לי לאידך גיסא ומבואר כן מדברי מרן זצ"ל בחת"ס חיו"ד סי' רנ"ו בד"ה היוצא וכן כ' בתשב"ץ ח"א סי' קכ"ז בוודאי למ"ד מוחק ע"מ לתקן לית בי' איסור דלא תעשון כן שרי' וכבר פלפלו בזה וגם בתשובות מרן זצ"ל שם סי' רס"ד ורס"ז כ' חילוקים בזה ובנוב"י מהדו"ת סי' קפ"א כ' ג"כ חילוקים בזה וגם בנידון כזה הוי כתחילתו מכבה ואי פוסק הוי מוחק לגמרי רק בסוף הוא מתקן ודעתו לתקן וא"כ תליא בפלוגתא הנ"ל

מ"ש עוד דהשם לא נתקדש אדעתא דהכי באמת שגם אני הקשיתי כן במקום אחר בכל השמות שנכתבו מעיקרא בטעות בחסר יחיר או שאר פסולין שלא יהיו קדושים וכל הפוסקים והתשובות זלאים מזה איך לעשות תקנה אבל כולם מודים שהשם בקדושתו וע"כ כל שכיוון לכתוב את השם וקידשו השם קודש ואפילו אם אין ראוי ע זה באותו מקום בס"ת מ"מ הוא קדוש קדושת עצמו דכל שם בס"ת יש בו ב' קדושות קדושת ס"ת וקדושה מצד עצמו שהוא שמו על השי"ת הגדול והנורא וא"כ נהי דלענין קדושת ס"ת יש בו טעות כל בהשם עצמו אין טעות וקדוש ובלא"ה כיון דטעותים שכיחו ובמידי דשכיח כל שלא הותנה הוי כסבר וקיבל ומאי לי טעות אחר או זה כ"ש לדעת הפוסקים דשם סתמא קדוש לענין איסור ובדבר דסתמא הוא לא מצינו דנאמר דאדעתא דהכי לא נעשה ויש עוד חילוקים ונ"פ זהו הנראה לפי ענ"ד פשוט דמדברי כל הפוסקים מוכח דאפילו נכתב בטעות אית בי' קדושה והנראה לפי ענ"ד כתבתי: תשובה רנ"ז עוד להגאון הנ"ל

בעובדא דקטן העביר דיו ע"ג כתב שכ' בהכשר דעת פר"מ נ"י שם בשאלה ו' דנפילת טיפה שאני מכתב וכתב לא מקרי כיסוי וכשר ותמה על הפמ"ג באו"ח סי' ל"ב בטו"ז אות ט"ו שכ' דזה תליא בפלוגתא באה"ע סי' קל"א סעי' ה' אי מועיל כתב ע"ג כתב ופר"מ תמה עליו ועוד הרי מרשב"א גיטין דף נ"ד שביקש למצוא אופן שלאחר שנשלם יוכל הסופר לפסלו ולא מצא אא"כ גרד ואי נימא כהפמ"ג הא מושכחת לה בכה"ג ועוד האריך פר"מ נ"י ולפי ענ"ד דברי הפרמ"ג מוכרחים דהרי מקור דין זה הוא לפי מ"ש הב"ש סי' קכ"ה ס"קיא מדברי מהר"מ בסדר הגט אות פ"ז שפירש פי' זה בלבוש ועתה שזכינו לספר ברכת המים שהוא פי' דברי מהר"מ באורך ושם שהכריח פירושו מלשון הלבוש שכ' שזה דינו כמי שביאר בלבוש התכלת בהשליך עפרות זהב על הדיו ושם באו"ח כ' משום דהוי כתב ע"ג כתב מבואר דטעמו משום דכתב ע"ג כתב הוא ותליא בפלוגתא בסי' קל"א סעי' ה'

ובאמת כבר הקשו בספר תורת גיטין ובספר גט מקושר המובא בפתחי תשובה דהא קי"ל דדיו ע"ג דיו דכתב התחתון כתב ואפילו לדעת הי"מ בסי' קל"א סעי' ה' כ' התוס' דווקא כשהכתב השני עדיף ובפתחי תשובה על סדר הגט כ' תי' יפה על זה ובלא"ה הי' נראה לי כשם שנקנה לדבר עצמיות ע"י מעלות כן נקנה ע"י הרע והפחיתות עצמיות בקנין לרעה וע"כ לא אמרינן לתי' התוס' דדיו ע"ג דיו השני דליתא אלא כששניהן שווין והראשון חשוב במקומו ואין השני יכול לבטלו אבל כל שיש לדיו השנית פנים חדשות הן למעליותא והן לגריעותא תליא בפלוגתא דסי' קל"א סעי' ה' אם הפנים חדשות יכול לבטלו כן אמרתי אני להסביר שוב ראיתי בפ"ת על דרך זה

ובלא"ה אין כאן קושיא כ"כ דהרי הרמב"ן בחידושיו לגיטין שם דף י"ט והריטב"א לא ס"ל כתי' התוס' ותי' הקושיא משבת באופן אחר וא"כ איכ"ל דגם הלבוש ס"ל כוותייהו ובאו"ח סי' ל"ב סעי' כ"ז בשערי תשובה שם הביא עוד דעות בזה אמנם טעם שכ' הטו"ז בסי' קכ"ה ס טעם הלבוש משום כיסוי ומדמה לבור ולא זכיתי להבין הרי מב"מ אינו חוצץ ואפילו בח"מ כ' המעיל צדקה בסי' כ"ה דאין שייך לפסול משום כיסוי ובפרט בגיטי נשים וגט מקושר הי' דווקא מכוסה ותפור ודברי מרן בחת"ס חיו"ד סי' רנ"ו שכ' דמינו דפסל בי' חוצץ יותר לא זכיתי להבין דהרי הלכה מפורשת בש"ס בר"ה וכן קי"ל באו"ח סי' תקפ"ו סעי' ט"ו דאם קדח שופר בזכרות הקרן כשר משום דמין במינו אינו חוצץ וצ"ע ולפי ענ"ד דיפה כיוון הפמ"ג דוודאי טעם הלבוש אליבא דסדר מהר"מ הוא דחייש לפלוגתא דאהע"ז סי' קל"א הנ"ל וא"ש כל דבריו

אלא דלפי"ז עמדה לכאורה קושית פרו"מ נ"י על הרשב"א גיטין שהרי רשב"א הוא דעה המחמרת באה"ע סי' קל"א אמנם נראה לפי ענ"ד דנהי אם העביר עליו הקטן דיו פסלו מ"מ אם אח"כ שוב העביר עליו כשר דיו לשמה כשר לכ"ע אפילו לדעת המחמיר בסי' קל"א דכיון דשוב העביר עליו דיו כשר ממנ"פ אי הוי כתב האי כתב האחרון לא מבעי' בשאר תיבות אלא אפילו בשם הקודש דפסול לפי שיטה זו משום זה אלי ואנוהו ובכה"ג כשר הן לדעת התוס' בר"פ לולב הגזול דמשום זה אלי ואנוהו פסול רק לכתחילה ובכאן בכה"ג אין לך דיעבד גדול מזה אלא אפילו לדעת רש"י שם ולפי מ"ש מרן הגאון זצוק"ל שם בחידושיו בכוונתו היכא שעצמיות המצוה אינו מהודר אפילו בדיעבד פסול בנידון שלנו כיון דנכתב מעיקרא בהכשר וכדבר אחר גורם לה דמי ובלא"ה כיון דהתחתון והעליון בהכשר האמצעי נתבטל והוי כחסרון בפנים ואפילו באתרוג דבעינן הידור י"א באו"ח סי' תרמ"ח סעי' ד' דכשר וא"כ בכה"ג ששוב העביר כשר דיו עליו נראה דכשר ולכל הפחות מותר מטעם ס"ס

אמנם לכאורה אם כל האזכרות כתובות כן אמרינן בגיטין דף נ"ד דפסול משום מנומר לא סגי בתי' הנ"ל ואפי"ה נ"ל דבכה"ג שכ' לא שייך זה דהנה בימי חרפי שמעתי ממרן הגאון זצ"ל שכ' לו א' קושיא מדוע פסל כאן משום מנומר ובהקומץ רבה דף כ"ח ע"ב אמרינן דבס"ת שיש בדף ד' טעותים אסור נתקן משום מנומר ואמרינן דאם יש בו דף א' שאין בו טעות מציל על כולם ורשאים לתקנו וא"כ גם כאן הא יש כמה דפין בס"ת שאין בהם שם הקודש ולמה לא יציל זה על כולם

ונהירנא. שאני הייתי יושב אצל מרן זצ"ל הי' אז הרב שהוא כעת הרב הגדול ר' משה קאמארן אב"ד דק"ק מילכדארף נ"י ואמר לישב דהתם במנחות דהאזכרות נתקדשו וא"כ כדי שלא יהא צריך גניזה התירו אבל כאן שכל האזכרות כ' שלא לשמן לא חששו ולא התירו משום דף אחד וקלסי' מרן זצ"ל ולי הי' נראה דגם פסול מנומר דהתם הוא משום זה אלי ואנוהו בשאר תיבות לא הקפידו סגי בדף אחד אבל מנומר בשם הקודש לא התירו על סמך דף אחד