מהר"ם שיק יורה דעה קפד

זכרים ונקיבות דוודאי חד מינא נינהו ועצה טובה קמ"ל ודברי הכ"מ שם תמוהים דמשמע דסובר דלהרמב"ם תאנים לבנים ושחורים ב' מינים נינהו וקשה מהרמב"ם הנ"ל ובפ"א משבת דין ט' כ' דתאנים לבנים ושחורות ב' מינים נינהו וכן איתא בש"ס בכריתות דף י"ט וא"כ דברי הרמב"ם סתרו אהדדי

מיהו יש לישב דהתם לענין שבת ל"ד דהוי מין אחד או לא אלא כיון דיש קצת שינוי בין מה שעשה לבין מה שרצה הוי מתעסק אמנם לנידון דידן בעינן דווקא מין אחר ועכ"פ כך הוא דס"ח פוסק כדעת הר"ן סו"פ ראשית הגז דנראה מדבריו דתאנים לבנים ושחורות הוי ב' מינים אמנם הרמב"ם פליג על זה וסובר דחד מין הוא והנה ראיתי במג"א ובלבוש שם שכ' דתאנים לבנים ושחורות אין טעמם שוה ולפי"ז הי' אפשר להקשות על הרמב"ם איך פסק דחד מין הוא הרי מבואר בפ"א דכלאים מ"ה דהלכו אחר הטעם ואם אין טעמם שוה הוי ב' מינים ועיי"ש בתוס' יו"ט

ונראה דהתם בכלאים הם באמת ב' מינים בטבעם ולכך אזלינן בתר הטעם אע"ג דלענין העלים והפרי הם דומין אבל אם הם מין אחד אפילו אין טעמם שוה חשיב מין אחד וכן יש לדייק מלשון הרמב"ם פ"ג מכלאים דין ו' דאם הי' הפירות שווין או העלין שווין חשיב כחד מין והיינו שווין לגמרי אבל אם רק דומין אז אם הטעם חלוק הם ב' מינים וא"כ לדינא דין דתה"ד סי' ל"ג לענין וויינקסיל וקירשין אמת דצריך ב' פעמים שהחיינו כיון דאינם שווין לגמרי רק דומים בטעם חלוק אמנם תפוחים מתוקים וחמוצים א"צ לברך ב' פעמים שהחיינו וה"ה על ב' מיני תאנים לבנות ושחורות וכיוצא לדעת הרמב"ם אינו מברך שהחיינו וס"ח סובר כהר"ן לשיטתו וכדעת הכ"מ בפ"י מביכורים וכיון דספק ברכות להקל אין לברך כן נראה לפי ענ"ד נכון

תשובה רנ"ה עוד להנ"ל

עוד בדק לן מעלתו אם יכול לקנות ס"ת שכ' סופר אומן מופלא אי מוטב להניח לו לכתוב ע"י סופרי זמנינו ומעלתו דעתו דעת תורה נוטה דעדיף טפי לקנות מסופר אומן מופלא והנה הרמ"א ביו"ד סי' ע"ר כ' דהקונה ס"ת ולא הגיהה בה אות אחת אינו יוצא ידי המצוה והטו"ז שם סק"א העיר דברש"י מבואר דיוצא אלא דעדיף טפי שיכתוב אבל גם בקנה ס"ת יוצא וע"כ דעתה כתבו לכם אין הפי' דווקא כתיבה אלא הה"ד קני' בפרט להרא"ש דדרשינין טעמא דקרא משום לימוד וכן מוכח מדסגי בהגיהה בה אות אחת ואי כתיבה דווקא מאי מהני הגיהה אות אחת וע"כ דקרא מצוה מהמובחר נקט וכן נראה מדברי הנמוק"י אמנם בספר בני יונה נראה מדבריו שהסכים דאינו יוצא בזה וסובר דעיקר מצוה נעשה בכתיבה שמרבה ס"ת כשר בעולם וא"כ אין ראיות הנ"ל ראיות

ובאמת דברי הבני יונה קשים במאי שרצה לומר שם בס"א דאם אין לו ספרים ללמוד א"צ לכתוב ס"ת מקו"ח דאם יש לו כבר רשאי למכור הס"ת כדי ללמוד תורה מכ"ש דפטור מכתיבה ולדבריו האי קו"ח פריכא הוא דבשלמא למכור כיון שקיים כבר המצוה ואפי' מוכר מצוה דילי' נשארת בכתיבה ולכך רשאי למכור ללמוד תורה דהרי מצות כתיבה נעשית ומצות לימודה הרי לצורך לימוד הוא מוכר אבל כשלא כתב עוד כלל כדי ללמוד תורה א"כ אין לו מצות כתיבה כלל ומבטל מצוה זאת ומנ"ל שיהי' רשאי לבטל וא"כ דברי הבני יונה סותרים זה את זה וצ"ע

והנה מצאתי למעלתו תנא דמסייע לי' דהנה ראיתי בדברי הרמב"ם במנין המצות מצוה י"ח חידוש שכ' דמצוה מהמובחר שיכתוב בעצמו ואם א"א לו לכתוב בעצמו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו וכו' מבואר מדבריו דמשוה קניית ס"ת או לשכור סופר והי' אפשר לדחות בדוחק שיקנהו הכוונה אם יזדמן מגוי וכמו שכ' הטו"ז בשם מהרש"ל ושפיר קיים המצוה או ע"ד שכ' מעלתו לקנות מהודר טפי ותו דלפי הטעם שכ' המרדכי דהוה כחוטף מצוה דמחסר המצוה לחברו ואם כן בקונה ס"ת שירש פלוני מאבותיו דלא קיים בי' מצוה שפיר דמי ובכה"ג אפשר לומר שכיוון הרמב"ם אבל האמת יורה דרכו והראי' שהרמב"ם בחיבורו לא הביא כלל דבקנה הוי כחוטף מצוה מן השוק וע"כ דכוונת הש"ס דלא הוי מצוה כולי האי כאם כתב בעצמו וא"כ עכ"פ להרמב"ם בוודאי מחוייב הוא לקנות ס"ת המיופה ומכתב מפואר מסופר אומן

ואפילו לשיטת רש"י ונימק"י יש לדון כיון דס"ת מהודר ומיופה טפי וזה דאורייתא ויליף לה הש"ס מקרא (בשבת קל"ג ע"ב) מואנוהו לבלר אומן ויש הידור מצוה שאפי' בדיעבד מעכב כמו שביאר הכפ"ת ריש פרק לולב הגזול וזה להניח לכתוב לעצמו לדעת רש"י וסייעתו כיון דסובר ע"כ דעתה כתבו לכם אין הפירוש לכתוב אלא הכוונה לקנות לכם ורק למצוה מן המובחר מטעם הנמוק"י או המרדכי זה אינו סברא דאורייתא והידור מצוה מה"ת וגדולה מזו אמרו אע"ג דמצוה בו יותר מבשלוחו מ"מ קי"ל באו"ח סי' רצ"ח דברוב עם הדרת מלך ואיכא הדור טפי מלצאת בעצמו: וכ"ש בס"ת דיש לחוש ע"י סופר שאינו אומן גדול לביטול מצוה כמו שאמרו פ"ק דעירובין דף י"ג ע"א בני הוי זהיר במלאכתך וכו' וא"כ דמיא להא דקי"ל באו"ח סי' תכ"ו והוא מתה"ד סי' ל"ה דהיכא דיש לחוש לביטול מצוה לא חיישינן למצוה מן המובחר ולפ' דברי התה"ד הנ"ל יש לדון לעולה אפילו בסופרים שקולים ושווים אם אתרמי לן השתא ס"ת שלם לקנות ויכול לשכור סופר שיכתוב לו הי' לן לדון אם לא נימא שיקנה השתא ולא ימתין לזמן מרובה כל שהויי מצוה לא משהינן ואפילו כדי לעשות מן המובחר יותר ויש לחלק קצת וצ"ע

עכ"פ בנידון דידן דאיכא הידור בוודאי עדיף כנ"ל וכל זה לדעת רש"י ולפי הנראה מדברי הנמוק"י והמרדכי אמנם לפי מ"ש הרמ"א ולפי מאי שהחזיק אחריו הרב המובהק בס' בני יונה דסוברי' דאינו יוצא בס"ת קנוי' דצריך שירבה ס"ת כשר בעולם א"כ לא סגי בכל המעלות האלו ולכאורה יש להביא ראי' לדעתם דהרי לפי מ"ש מרן בתשובת חת"ס סימן רנ"ד ודעת השאלתות רשאי למכור ס"ת שהניחו לו אבותיו כדי לכתוב ס"ת אחרת וקשה אי יוצא בקנוי' א"כ הפוכי מטרת' ל"ל שימכור הוא ס"ת שהניחו לו אבותיו ויקח אחרת מה ל' הן ומה לי דמיהן אלא וודאי בכתיבה תליא מילתא מ"מ נראה לי דמלתא דלא שכיחא הוא אם מגיה ספר הזה מרישא לסיפא דלא ימצא בו שום דבר הצריך תיקון ואז יעלו בידו שניהם ויהי' יוצא ידי שניהם שיגיהה ס"ת הזה מרישא לסיפא וחפץ ה' בידו יצליח ויהי' כאלו קבלו מהר סיני הנראה לפי ענ"ד כתבתי

תשובה רנ"ו שיל"ת חוסט עש"ק פ' ויצא תרל"ב לפ"ק. החיים והשלום וכל טוב לידידי הרב הגאון המפורסם כש"ת מו"ם סופר ני' אבדק"ק מונקאטש יע"א

הנה קבלתי מכתב מאת פר"מ ני' וגם ספרו מחנה חיים ב"מ וכו' הנה בח"ש תשובה ז' פשיטא לי' לפר"מ ני' דדיו ע"ג צבע מהני והוי כתב כשר ואפילו אזכרות רשאי להעביר ע"ג צבע דיו אלא על מקצת אות נראה דלא מהני והביא קצת ראי' מלשון רש"י ופר"מ ני' האריך בזה. ולפי ענ"ד פשיטא לי לאידך גיסא דדיו ע"ג צבע פסול ולא מהני והוא דבר מבואר באלי' זוטא ורבא באו"ח סי' ל"ב סעי' ג' כ' שם המחבר אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים פסול וכ' הא"ר וזוטא מדנקט פסול מוכח דאין לו תקנה ולא מהני להעביר עליו דיו ושכן כ' בספר ע"ת יעויי"ש ופשוט דטעמו משום דאמרי' בגיטין דף י"ט ר"י לר"ל דלא מהני בכה"ג גבי עדים וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכ"כ מרן זצ"ל ביו"ד סי' רנ"ו וראיתי שפר"מ נ"י מביא ראי' ממאי דפסק בפי"א דשבת דדיו ע"ג סקרא חייב שתים ולפי מ"ש וכי מפני שאנו מדמין וכו' פרש"י דגם חטאת הוי ספק וע"כ דהרמב"ם לא פסק כר"י

וזה אינו דהרמב"ם בפ"א מהלכות גירושין דין כ"ג פסק כר"י דאסור לרשום להם בדבר המתקיים ובאמת בס' קדושת ישראל על גיטין שם תמה על הרמב"ם בזה אבל לדידי תימה לי עליו מאז דהוא עצמו מביא דברי הרשב"א בגיטין דף כ' גבי גט שנכתב שלא לשמה והעביר עליו קולמוס וכו' ושם ברשב"א מבואר מפורש דלא כפירש"י אלא דכך השיב ר"י דאע"ג דבשבת חייב משום כותב אין ללמוד גם ממנו יעויי"ש וכן ראיתי שכ' ג"כ בתשב"ץ לפרש כן בח"א סי' קכ"ז וא"כ דברי הרמב"ם נכונים דלענין שבת פשיטא דחייב אלא דאין למילף גט ושאר ענינים מיני' ולי הי' נראה הטעם דהרי בשבת הוא חייב על רושם אפי' אינו כתב כדאיתא בפ' הבונה דף ק"ג ובפי' המשנה ובפ"א משבת וכן מבואר בב"י סי' ק"ל דדיו ע"ג סיקרא הוי ספק ולהרמ"ה הוי וודאי אינו גט

וכן נראה מלשון הירושלמי דפריך על הא דאמר רב מקרעין להם נייר והלוא כתב הראשונים הוא ופי' במרדכי שם דהוי כתב ע"ג כתב ודיו ע"ג חק יריכות ונראה דלא גרע מדיו על גבי סיקרא ואפי"ה פריך בפשיטות ומזה נראה דהוי ראי' להרמ"ה דוודאי לא הוי כתב מיהו הרמ"ה לשיטתו דמפרש שם בטור מקרעין כפי' התוס' לעיל דף ט' א"כ איכ"ל קושית הירושלמי כפי' התוס' שם משום דאינו יכול לקיים ואני אמרתי דגם הרמ"ה סובר דהוי ספיקא אלא כיון שעי"ז הוי ס' מגורשת אמרינן דלתיקוני' שדרי' ולא לעוותי ונתבטל שליחותם לגמרי ולכך אינו גט ומיושב קושית הב"י ועכ"פ מידי ספיקא לכ"ע לא נפקא וא"כ דיו ע"ג צבע לענין ס"ת ותפילין ומזוזות פסול מספיקא דאורייתא

אמנם יש לומר דהוי פסול וודאי דהרי הצבע חוצץ בין הדיו והקלף ואנן בעינן שיכתוב על הספר בדיו ובתשובת מרן חת"ס בחיו"ד סי' רנ"ו הביא מרן זצ"ל בשם הגאון מוה' שלמה קליגער זצ"ל בדיו שנתאדמה לפסול משום חציצה וכ' מרן זצ"ל דנראה דרושם אינו