מהר"ם שיק יורה דעה קפא

אינה בפרהסיא כיון דהוי ג' עבירות הוי כמומרת לכל התורה כולה

ובאמת גוף דסוברים כן צ"ע מנא להו זאת דאם נימא דחזקה דהבן יהי' ג"כ מומר לא נימול אותו בשבת כיון דהוא דינו כישראל וחייב במילה וב"ד מחוייבים אם אין לו אב כמ"ש חכז"ל מפסוק המול לכם כל זכר ודווקא צדוקים ובייתותים שנעשו קהל ועמים בפני עצמם הם אינם בכלל לכם דהכוונה רק על השייכים לכם וכן מי שיצא מן הדת לגמרי אבל האיש אשר הוא עדיין מחובר לכלל ישראל והב"ד הם שופטים שלו ועליהם החיוב למול א"כ אפי' אם נימא דמיחזק לן שיהא הבן מומר למה לא נחייב למולו ונראה דס"ל כיון דמילה אקרי ברית ונכרתו עלי' י"ג בריתות והתוס' בפ"ג דנדרים כ' דמכוון נגד י"ג מדות והשל"ה הקדוש ריש שער האותיות כ' דמכוון נגד שלש עשרה עקרים ועכ"פ נראה דבי"ג בריתות כולל דנכנס בכללן לברית תורה וכיון שזה בחזקת שיהא מומר א"כ הוי לדיד' מצות מילה כאלו לא נכרתו עלי' י"ג בריתות ובשבת פ' ר"א דמילה משמע דהא דמילה דוחה שבת משום דנכרתו עלי' י"ג בריתות דכולל כל התורה ולכך במומר דבמצות מילה שלו דלית בי' חשיבות לא דחי שבת ועוד נראה להסביר דהרי פיק"נ דוחה מילה ומילה דוחה שבת וגבי מומר דאין רשאין לחלל שבת משום סכנת נפשו וא"כ קו"ח דאין דוחה מצות מילה שלו שבת

ובאמת הב"ה בב"י שם פליג על גוף הדין וכ' כיון שמחוייב במילה אפי' אם שניהם מומרים דוחה שבת וראיתי בס' העיטור כהנים וכ' דאין אנו מחזיקים שיעשה מעשה אבות ולא עוד אלא כיון

שהוא מישראלית אפשר שילך אחריה משמע שמעיקרא כתב דאפילו אינה מישראלית ג"כ אפשר שלא יהא מומר ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ומספק אין מחללין עליו שבת ומכ"ש דלפי האמור למעלה הוי ה"ה דשמא כשיטת רש"י ותוס' הנ"ל דצריך עדיין גירות וכל זמן לא שלא נתגייר הוי רק במקצת ישראל ואת"ל כאידך פוסקים מ"מ דלמא הטו"ז וש"ך הנ"ל דבכה"ג הוא בחזקת שיעשה מעשה אב ואין מחללין עליו שבת וא"כ בוודאי אין אנו רשאין למולו בשבת

וכל זה בשבת אבל בחול נראה לי דחייבין למולו והב"ד מחוייבין למול למי שאין לו אב וכן מבואר במל"מ בפ"א מה' מילה וס"ל ג"כ כש"ך וטו"ז הנ"ל דמחזיקין לי' שיהי' מומר ואפי"ה כ' שם להשיג על האומר דגם בחול אין מלין וכן נראה לי וגדולה מזו אמרו בברכות דף י' גבי חזקי' דאמר לי' הנביא מות תמות ולא לעוה"ב משום דלא עסק בפו"ר ואמר חזקי' משום דחזא ברוה"ק דנפקו מיני' לא יהי' טובים והשיב לו הנביא בהדי כבשא דרחמנא לך מאי דאתפקיד עלה עשה והקב"ה מאי דבעי ליעבד ורק לדון על שם סופו כמו שצוונו לענין סורר ומורה וגם אם התנה כמה תנאים עד שבאמת לא הי' כמעט מן המציאות שיהי' לו דין בן סו"מ וכמו דאיכא באמת מ"ד דסורר ומורה לא הי' והקב"ה צוה כן רק למען ישמעו וייראו ודרוש וקבל שכר ועיין בחינוך מצוה רפ"ח ובמצוה פ"ב ואם בפקו"נ דגוף לא אזלינין בתר אומדנא ורוב קו"ח בפיקוח הנשמה ומי יוכל לומר דאפי' מיעוט ליכא שיעמוד באמונתו ושמענו כמה מעשים שאפי' מאלו שנשתמדו בנערותם וע"י מילה נזכרו שנולדו יהודים ועי"ז שבו לחמונתם והכלל כמו שאמרו בש"ס הנ"ל מאי דנתפקדנו עלינו לעשות וא"כ מדינא כיון דקי"ל בגוי ועבד הבא עב"י אפי' בדרך חיתון הוולד כשר ורוב הפוסקים ס"ל

דאפי' גירות א"צ א"כ אנו מצווין למוהלו

אבל כל זה מדינא אמנם בוודאי הב"ד והקהל רשאין מחייבין לעשות סייג לתורה אם רואין שיש לחוש לפרצת הדור ואנו מושבעין לעשות גדרים וסייגים ולעמוד בפרץ כמו שנאמר ארור וכו' אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וכמ"ש הרמב"ן בחומש על מקרא זה דהקהל ובני אדם שיש בידם לקיים ולעשות גדרים לחזק הדת ואינם עושי' עלי' קאי קרא הנ"ל ולזה נידו והחרימו דורות הראשונים כמבואר סי' של"ד שיכלו להוסיף אפי' שלא למול ואפי' יש לחוש שישתמד העובר עבירה ובזה"ז שאין רשות לנדות כבר כ' הבעל עקידה בפ' קרח ששורש הריחוק לעוברי עבירה הוא מקרא שצוה ה' סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה פן תספו בכל חטאתם עיי"ש

וזה החיוב נשאר בכל עת ובכל זמן: ואין ראוי לפריצה כזאת לבוא לביהכ"נ להתפלל הלוא זבח רשעים תועבה ותפילה הוא במקום קרבנות וכיון דתפילתה תועבה אין ראוי להניח לעשות תועבה במקום קדוש ואפי' אם אי אפשר למחות בידה מלבוא שמה אבל איך ישבו אחרי' אצלה הרי כתיב אוי לרשע אוי לשכנו לזאת תשב לחודה שכולה וגלמודה כאבלה והרי מעשיה כמעשי סדום ההפוכה כמו רגע וביאר הבעל עקידה בפ' וישלח דחטא הגדול של סדום הי' שעשו הדברים הרעים לחוק וכן האשה הנ"ל לזאת החיוב על הב"ד ועל כל הקהל ואמנם צריך להיות מתון בדברים אלו כמבואר בפ"ת ריש וסוף סי' של"ד והחיוב להרחיקה בכל מאי דאפשר ולכל הפחות מבית התפלה לזאת בהשכל ובדעת צריך לעשות כל המעשים לשם שמים ויצליח ה' דרככם ואתה אהובי ש"ב עשה מה שבכוחך ואפשר לעשות הכל במתון ויהי' ה' עמך וחפץ ה' בידך יצליח דברי החותם בברכה המשולשת אוהבך ורבך ש"ב הדו"ש הק' משה שיק מברעזאווע. תשובה ר"ג בעזהי"ת פה חוסט בחדש מנחם אב תרל"ז לפ"ק החיים והשלום וכל טוב להתורני והרבני המופלג בתורה כש"ת מוה' יהודא גרינוואלד נ"י יושב בישוב שיראוויץ יע"א

מכתבו קבלתי בענין שני ילדים הנצרכים להמול בין של איש אחד או של ב' אנשים איך ראוי לנהוג בשעת מילה אם לברך על כל אחד ואחד בפ"ע על מילתו כמו שהסכים הב"ח ומקצת מן האחרונים או טוב יותר לעשות כדברי הש"ע והרמ"א ביו"ד סי' רס"ה דיברך ברכה אחת לשתיהן ויהי' דעתו בברכת הראשון גם על השני וברכת אשר קידש יאמר אחר השני ויכוון גם על הראשון ובתפילת הפיוט יאמר קיים את ילדי וכו' והנה לפי ענ"ד הא וודאי לכ"ע אין איסור לברך על כל אחד ואחד בפ"ע דהרי בסוכה דף מ"ו אמרינין היו לפניו מצוות הרבה לת"ק הדין דמברך על המצות בב"א ולר"י מברך על כל או"א ורש"י פי' שם לת"ק יברך על מצות דהיינו כגון לולב וסוכה ותפילין ונראה כוונתו דווקא במצות שונות כמה מיני מצות הוא דס"ל לר"י דמברך על כל או"א אבל אם המצות הם מין אחד כגון מילה ומילה אע"ג דכל חדא וחדא מצוה בפ"ע גם ר"י מודה דמברך רק ברכה אחת אמנם מלשון הש"ס דסוכה דף מ"ו נקט אליבא דר"י בכל דבר ודבר תן לו מעין ברכותיו ובברכות דף מ' אמרינין על כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו משמע לר"י דקי"ל כוותי' לענין מצות לאו במין תליא מלתא

מיהו באמת מלשון מעין ברכותיו ומקרא דיליף כל יום ויום מדכל יום הוא פנים חדשות וענין אחר דווקא וכה"ג קי"ל כר"י דצריך לברך על כל אחד בפ"ע אבל בשני תינוקת אין חוב לברך על כל אחד בפ"ע מ"ה נראה דדווקא לענין דחייב לברך על כל מין ומין הוא דבעי' ענין אחר אבל לענין רשות דרשאי לברך על כל תינוק במילתי' ואינו כגור' ברכה שא"צ גם במין א' רשאי לברך ע"כ א' דכשם דלת"ק דסובר אפי' על לולב סוכה ותפילין יוכל לברך על כולם ביחד ובוודאי גם הת"ק מודה רק דס"ל דאינו מחוייב לברך על כל מצוה אלא שיכול לפטור בברכה אחת אבל לא דיהי' זה מקרי ברכה שאינה צריכה עיין טו"ז סי' ר"ט ובמנ"א סי' רט"ו הביא פלפול אי רשאין בשבת להרבות בברכות והסכים דיכולין לצוות שלא יביאו פירות עד לאחר הסעודה ואפילו מאן דפליג שם נראה דבמצוות שכל אחת מצוה וחיוב בפ"ע בוודאי רשאי לברך דזה לא מקרי ברכה שאינה צריכה דהרי צריכה וצריכה ואיכא חיוב מצוה ויכול לברך עלי' לעורר אותו להיות עשייתה לשמה ולדידן דקי"ל מצוות צ"כ ע"י הברכה הוא עושה ומכוון לשמה ושפיר רשאי לברך על כל א' וא'

מיהו אם מכוון לפטור בברכה אחת את שניהם ג"כ מועיל כל שאין הפסק ביניהם אבל נראה דלכ"ע בעי' דיהי' דעתו וכוונתו בפירוש גם על השני כמבואר ביו"ד סי' רס"ה דבעי' שיכוון בפירוש גם על השני והש"ך שם תמה הא קי"ל באו"ח סי' ר"ו דלא בעינין בפי' דעתו אלא אפילו בסתם נמי א"צ לברך. ולפי ענ"ד במצוות שאני דמצוות צריכות כוונה ואפילו דברים שאינם מצוה חיובת כגון שחיטה ולבישת בגדים בציצית שפיר י"ל דבסתמא נמי א"צ לברך והנה המג"א בסי' ח' כ' לישב קושי' הש"ך ביו"ד סי' רס"ה דדווקא בדבר דאית לי' קבע ורגילות להבי' עוד ממין הזה כגון שחיטה אז אף בסתמא א"צ לברך אבל בדבר שאין רגילות ואינו נוהג בוודאי שיביא עוד אז אמרינין דסתמא הוי כנמלך אא"כ הי' דעתו בפירוש עיי"ש ולפיענ"ד הדבר קשה להבין דלפי הנראה היכא דאיכא כמה תינוקת למול והמוהל יודע זה הוי כקביעות וראוי ורגיל לבוא וכ"ש באיש א' שיש לו ב' תינוקת למול א"כ לא סגי תי' המג"א אבל לסברא דידי ניחא דמצוה חיובת שאני דבעי' כוונה משא"כ בשחיטה ואכילת פירות דלא בעי' כוונה כללן של דברים בדבר שאין רגילות לבוא בעי' בפי' דעתו ובדבר שרגילין ואינו מצוה דצריכה כוונה לשמה אמרינין מסתמא הוי דעתו אבל במצוה חיובת אפילו רגילות להביא צריך דווקא בפירש דעתו לכוון ובירושלמי ר"פ כיצד מברכין ילפינין מקרא דחייב לברך על המצוות

ועתה נבוא לנידון שאלתו אי טוב יותר לכוון להוציאם בברכה אחת או טוב יותר לברך על כל א' וא' בפ"ע והנה באהע"ז סי' ס"ב לענין ב' חתנים פסק הרמ"א דאין להביא ב' חתנים בפעם אחד לחופה משום עין הרע ולכך יברך על כל א' וא' והב"ח הקשה שם א"כ גם במילה נימא כן והטו"ז מחלק שם בטוב טעם עיי"ש בסי' רס"ה מיהו במג"א בסוסי' תמ"ז כ' דלדעת התוס' בסוטה אין להביא ב' תינוקת למול ולדעת הרמב"ם בהבאה אין איסור אלא