מהר"ם שיק יורה דעה קפ

לכאורה לא הי' שייך ב"ד שהרי כולם היו עדיין כגוים ובפני מי יקבלו ויכנסו בברית מיהו יש לדחות דנהי דאין דנין אפשר משאי אפשר מ"מ היכא דא"א כגון בזה"ז שפיר מקבלין ולפי"ז מאי קשיא להו לתוס' קידושין דף ס"ב ד"ה גר וכו' וכן הקשו שאר הראשונים דבזה"ז דליכא מומחין האיך מקבלין הא אי אפשר שאני וצ"ל דהתוס' ס"ל דגם באבותינו היו חשיב ב"ד אע"ג שכולם היו בני נח מ"מ הי' ב"ד שלהם חשיב כב"ד או בשעת קבלת התורה הכל בהדי הדדי קאתי מ"מ לפי מאי שתי' התוס' בשם ר' נתנאל משום דכתיב לדורותיכם אכתי אינו מוכרח רק לדורות דאי אפשר אבל לעולם אם הי' אפשר במומחין ליבעי' מומחין ובזה מיושב קושית השעה"מ פי"ג מאיסורי ביאה על רבינו נתנאל דאיך ס"ד ביבמות דף מ"ו ע"ב דקאמר דש"מ דבעי' מומחין הא כתיב לדורותיכם ולהנ"ל לא קשה דלדורות אי אפשר שאני וא"ש

ועדיין נשאר לן לברר אם נימול אותם לפי המבואר שם בשאלה היינו שאין האבות מניחין אותם לטבול רק למול א"כ עדיין הן כגוים דאין גר עד שימול ויטבול ובוודאי הא לא קא מבעי' לן אפילו לפי מ"ש הרמ"א סוסי' רס"ג דאין למול לגוי שלא לשם גירות מ"מ הכא שאני דהרי לשם מצוה מל ובלא"ה הש"ך הכריח דזה אינו ומותר למול מ"מ נראה דלא מברך דנהי דמ"ו הגאון בתשובת חת"ס סי' רנ"ג העלה דעל טבילת ומילת גר קטן נוכל לברך אע"ג דבידו למחות מ"מ סמכינן ארוב וחזקה כיון דזכות הוא לו בוודאי לא ימחה משא"כ כאן דהרי בכל מילה של גר יש להקשות איך מברכין ניחוש דלמא יחזור וכמו שחששו קצת פוסקים שלא לברך קודם קידושין כמו שהובא באהע"ז סי' ל"ד וצריך לומר כיון דכבר קיבל על עצמו המצוות והניח עצמו למול חזקה שלא ישנה את דעתו ושפיר מברכין אבל כאן אם לא נדע אם יניח לטבול את בניו אין לברך ואם מניחם לטבול מברכין כמו בשאר טבילות גרים כדאיתא ביו"ד סי' רס"ח ולא כמו שמברכין במילת בן ישראל כן נראה לפי ענ"ד

תשובה רמ"ט

בעזה"י אור ליום ה' פ' בלק תרל"ה לפ"ק חוסט יע"א

החיים והשלום וכל טוב לאהובי ש"ב תלמידי הרב המאוה"ג המופלג מוה' שלמה שיק נ"י אבדק"ק קארציג יע"א

מכתבך בשבוע העברה הגיעני ובו נשאלתי לחוות דעתי בעובדא דאתא לידך באשה אלמנה אחת נישאת לגוי בחוקיהם ציפילעהע וכמה התראות שהתרו בה מקודם ולא הועיל כלום להפריצה ההיא ויש לה ג"כ בן מבעלה הראשון ופלפל מעלתו נ"י לדעתך שלא להניח למול אם יהא לה בן מן הערל ולא מבעי' בשבת דנראה לך דאסור וכמ"ש הש"ך וטו"ז ביו"ד סי' רס"ו במומר שיש לו בן ממומרת אלא דאפילו בחול אין למולו מדנקט דווקא מומר משמע אבל גוי שיש לו בן מישראלית אפילו בחול אין למולו והאריך מעלתך בזה ועוד דאפי' אם עפ"י ד"ת מלין אותו מ"מ הרי החיוב לעמוד בפרץ נגד אותה מרשעת ובפרט בדור פרוץ הזה שיש לחוש טובא שגם אחרים ילמדו ממנה לעשות התועבה הזאת אין לנו לחוש אפילו אם תשתמד לגמרי כמבואר ביו"ד רסי' של"ד וראוי לגרשה מביהכ"נ ושלא ליתן לה שוחט וכל מאי דאפשר להרחיקה מדת ישראל כי אין לה חלק ונחלה בקרבינו ובהתלהבות גדול כ' דברים כאלה והארכת בזה והאמת נכון הדבר שהתועבה הגדולה הזאת ראוי' שתעורר לבני ישראל לעמוד בפרץ כאשר יבואר לקמן אי"ה

ולדינא אני אומר הנה מבואר בש"ע אה"ע רסי' ט"ז דנישאת לגוי בדרך חיתון לוקית מן התורה ורמ"א שם שכ' דיש חולקין בשאר אומות כבר כתבתי במקו"א דוודאי גם הטור מודה דישראלית לגוי וגוי' לישראל הם אסורים מן התורה דהרי מבואר בעזרא ט' שהרעיש כל ישראל על זה ואמר שחטאו לה' ולא שמרו מצותיו בנותיכם לא תתנו לבניהם ובנותיהם אל תקחו לבניכם ואמרינן בסנהדרין דף כ"ב ע"ב דפריך שם בכיוצא בזה עד דאתא יחזקאל מאן אמרה הא אין נביא רשאי לחדש מעתה דבר אלא דהוי הלכה לממ"ס אתי נביאים ואסמכינהו אקרא וכבר ביאר הרמב"ן במנין המצות שורש כ' דכל שנאמר בנביאים דרך ציווי הוא מה"ת והלכה למשה מסיני וישראל שנשא נכרי' מכל האומו' קנאים פוגעים בו ואם לא פגעו בו קנאים חייב כרת וישראלית לגוי ג"כ דעת רבינו אברהם בהגהות מרדכי פ' החולץ דקנאים פוגעין בו ועיין בברכ"י באה"ע סי' ד' סעי' י"ט שהביא פלפול ארוך בזה שהשיגו על ר"א הנ"ל משום דאשה קרקע עולם והברכ"י כ' לתרץ דזה דאמרינן קרקע עולם הוא דווקא אם נאנסה וברמב"ן וחידושי הר"ן ונימוקי יוסף סו"פ סורר ומורה האריכו בזה מ"מ כיון דקי"ל דלא ענש אלא א"כ הזהיר ודעת הרמב"ם אפי' בכרת אמרי' כן ואי ס"ד דלא תתחתן קאי רק אז' אומות איך אפשר דחייבין כרת בבא על הנכרית הרי לא הזהיר וע"כ לדעת הרמב"ם דילפינן לכל האומות מלא תתחתן ועכ"פ לדעת הטור הלכה לממ"ס הוא ועל התועבה הגדולה ההוא כבר צווח הנביא מלאכי בגדה יהודה וכו' ועכ"פ לכ"ע הוא איסור דאורייתא ועבירה חמורה

ובגוף דברי הברכ"י הנ"ל אמרתי לזה שורש הפלוגתא ביבמות דף מ"ה אי הוולד כשר דלמ"ד כשר ס"ל דבעינין דומיא דאשת אב דלכ"ע תפסו בה קידושין רק למי שאסורה וקשה דהא מ"מ גם היא מוזהרת כמו הוא אם נעשית מרצונה דלה יש קידושין ולגוי אין קידושין וע"כ נראה לי דבזה גופי' פליגו מאן דסובר דהוולד ממזר ס"ל כקושיין ומ"ד הוולד כשר סובר דהיא קרקע עולם והגוי אינו ב' קידושין כן אמרתי להסביר הפלוגתא ולכ"ע האיסור ההוא גדול מאוד שהרעישו עליו הנביאים מלאכי ועזרא כמבואר שם

ולדינא קי"ל דנכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר אלא שהוא פגום לכהונה והרמב"ן מספקא לי' ואומר דאסור מה"ת ודינו כחלל וכן אם היא בת היא חללה ולי"א הוא רק פגומה לכתחילה שראוי לישראל כשר להרחיק עצמו מבנים כאלו כמו שהאריך הב"ש בסי' ד' ס"ק ב' ומבואר בש"ס דאפילו בנישאת דרך חיתון במקום שעוברת לכ"ע בלאו אפי"ה הוולד כשר כמבואר בקידושין דף ס"ח ע"ב דמקרא דלא תתחתן עצמו ילפינין דמקרי בנך והוולד כשר אע"ג דנישאת ועיברה בעבירה אלא שכבר האריך בשעה"מ פט"ו מאיסורי ביאה דין ג' שם הביא דעת רש"י ותוס' דצריך גירות דהוולד כשר היינו אם יתגייר וכן כ' רש"י בקידושין דף ס"ח ע"ב וכ' שם הרש"א דדברי רש"י סותרין אהדדי ומ"ש בדף ע"ו גבי עבד ושפחה שנתערבו בין הכותיים כ' דעיקר האיסור מצד השפחה ומצד העבד הוולד כשר גם דברי התוס' שם בדף ע"ה ד"ה ר' ישמעאל כ' דשמא י"ל דאם הוולד כשר אין כ"כ חשש כיון דהולד הולך אחר הגוי וכבר האריך הרש"א בדבריהם

ולענ"ד לישב דאין כאן סתירה וגם דברי התוס' נראים לי נכונים דשורש פלוגתא זו נראה לי דתליא בספק שכ' הפמ"ג בה' תערובות אי היתר שנתערב בתוך האיסור אי נימא דנהפך להיות איסור כגון מצה שנתערב בתוך חמץ וכן הוא בספר מנחת חינוך וכו' גם קי"ל דדבר שיש לו בעלים לא שייך בי' ביטול וזה נראה סברת רש"י דנהי דזרע דידה כשר אבל הזרע דאתי מדידי' לולא דאפקירנהו רחמנא לזרעי' דגוי לא הי' שייך ביטול אבל כיון דאפקרי' רחמנא נתבטל זרע דידי' בזרע הכשר ופקע מיני' שם נכרי ועבד ומ"מ לא נעשה בזה זרע ישראל ולכך ס"ל לרש"י דצריך גירות מצד שתהי' חלק הנכריות זרע ישראל וא"כ א"ש דברי רש"י דף ע"ו דמיירי בעבד וזרעו לא נעשה זרע הגוי ושפיר כ' רש"י דהאיסור הוא משום שפחה ובזה א"ש גם דברי תוס' הנ"ל דכתבו דשניא דאם הוולד כשר א"כ הוולד הולך אחר הנכרי והכוונה שהחצי של הוולד הולך אחר הנכרי ונהי דאינו נכרי מ"מ גם ישראל אינו והוי כחצי שיעור כדאמרינין ר"פ יוה"כ ביומא גבי כוי דמדמה לה לח"ש ואינו אלא איסור ולכך אין לחוש לכל הספיקות שחששו רק מדרבנן

ויש לישב עד"ז גם מה שהביא השעה"מ עוד מדברי התוס' פ"ק דיבמות שכ' ג"כ דינו ישראל ואין קידושין תופסין ויש לישב באופן הנ"ל דהוי כמקדש חצי אשה עיין בגיטין דף מ"ג ותוס' בחולין דף ע"ט ע"א ד"ה מהו דתימא וכו' דמצד שהוא ישראל תפסי ביה קידושין ומצד האחר דלא תפסי בה קידושין כ"ז שלא נתגייר יש לחוש למשתמש בצד אשת איש ולכך לא תפסו בה קידושין ואין להאריך בזה בכאן. עכ"פ יש דיעות בזה דצריך גירות. ובפתחי תשובה אבן העזר סי' ז' סק"א הביא ג"כ בשם יערות דבש והגאון בעל חו"ד ג"כ הסכים דצריך גירות ועיין שם שהביא שחולקין עליהן ומ"מ כיון דפלוגתא הוא ולמ"ד דצריך גירות אפי' לפי מ"ש דבחד צד הוא נקרא ישראל גמור ורק מחד צד צריך גירות. מ"מ הרי מבואר בשבת דף קל"ה דממעטינין מערלתו אנדרוגינוס דאין מוהלין אותו בשבת וכן קי"ל ביו"ד סי' רס"ו ולמ"ד דאנדרוגינוס חצי זכר וחצי נקיבה ולהכי, ממעטין אותו בע"כ דלענין שבת בעינין דווקא כולו זכר וה"ה דבעי' כולו ישראל וממילא בן הנולד מנכרי שבא על ישראלית לדעת מקצת הפוסקים הוי רק חצי ישראל כ"ז שלא נתגייר וא"כ אין מלין אותו בשבת וכבר הביא שם בפ"ת דהא דכתב בתפארת למשה ביו"ד סי' רס"ו דבן הנולד לישראלי' מגוי דמלין אותו בשבת היינו לדעת הפוסקי' דא"צ גירות מחדש א"כ מכלל ספיקא לא נפקא ומספק אין רשאין למולו בשבת

אלא דלכאורה ודאי נראה דעת רוב הפוסקים דהוולד כשר לגמרי ולא בעי גירות כלל א"כ לדידהו הי' לן לומר דמלין אותו אפי' בשבת אמנם בזה יפה כ' מעלתך נ"י דלדעת הש"ך והטו"ז בסי' רס"ו דמומרת שהוליד ממומר אין מלין אותו בשבת דמסתמא גם הבן יצא לתרבות רעה וא"כ ה"ה הכא כיון שהעידה התורה כי יסיר את בנך מאחרי ולא כתיב פן יסיר משמע שהוא וודאי וא"כ לדידהו הוי כבן הבא ממומר ומומרת ואין מלין: ובלא"ה אפשר לומר לפי מ"ש התבו"ש סי' ב' אות ו' דאם עבר אדם על ג' עבירות מפורסמות שבתורה איכ"ל דהוי כמומר לכל התורה כולה וא"כ זו שנישאת לגוי ומסתמא עברה ג"כ על איסור נדה וגם על איסור חילול שבת אפי'